 |
07-09-2006, 11:59
|
|
|
|
חבר מתאריך: 17.03.05
הודעות: 1,161
|
|
|
סדר עדיפויות וגם, המלחמה בעיניים כלכליות
99.9% החמצה לצה"ל
מאת מירב ארלוזורוב
http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=9
חבר ששירת במילואים במלחמת לבנון השנייה חזר כמו רבים מהמילואימניקים האחרים מוטרד מאוד ממצבו של צה"ל. לא, לא בגלל רמת ההצטיידות של הימ"חים - "היו אצלנו חוסרים בימ"ח", הוא סיפר, "אבל זה רק כי ההתייצבות של הגדוד הגיעה ל-110%, ולזה הימ"ח לא יכול היה להיות ערוך" - אלא מסיבה פרוזאית בהרבה. סיבה שקשורה למספר הכדורים.
כן, מספר כדורי הרובה שהוקצו לגדוד שלו. "כמו כולם", הוא סיפר, "גם הגדוד שלנו לא התאמן שש שנים. זה ברור שלפני שנכנסים למלחמה צריך לעבור אימון קצרצר. לכל הפחות, צריך לירות קצת במטווח כדי לאפס את הנשק. רק שהצבא היקצה לגדוד כולו 1,000 כדורי רובה לצורך זה".
האם מצבו של צה"ל כל כך רע, שאפילו די כסף לאיפוס הרובים לפני כניסה למלחמה אין לו? את התשובה ניתן, כנראה, למצוא בסיפורים אחרים של יוצאי מלחמת לבנון השנייה. סיפורים, נדגיש מיד, שלא הגיעו אלינו ממקור ראשון, והם בגדר שמועות בלבד. שמועות שלפיהן הארטילריה של צה"ל ירתה במלחמת לבנון השנייה עשרות אלפי פגזים, אולי אפילו יותר, על אדמת לבנון. מספר מחבלי החיזבאללה שנהרגו בהפגזות, על פי ההערכות, נאמד ב-200.
לא צריך להיות מומחה גדול לכלכלה או מנהל דגול, כדי להבין שמי שיורה 100 אלף פגזים והורג כמה מאות מחבלים לא מיקסם את התועלת האסטרטגית והכלכלית של מערכות הנשק שלו. זהו ניסוח זהיר מאוד. בניסוח יותר ישיר אפשר פשוט לומר שצה"ל ביזבז 99.9% מהפגזים שלו על ירי חסר אבחנה, שלא פגע בדבר מלבד אדמת הטרשים של לבנון. וזהו אותו צה"ל, נזכיר, שטרח לקצוב את מספר הכדורים שהוא מעניק לגדוד לוחמים לפני שזה נכנס להילחם בלבנון.
אפשר, כמובן, להתנער ולטעון כי בשעת מלחמה לא עוסקים בכסף ובספירת פגזים. זאת התנערות מעניינת כאשר היא נשמעת מפיה של מערכת הדואגת לספור את מספר כדורי הרובה שהיא מעניקה לגדוד לוחמים, אבל היא רחוקה מלהיות נכונה. ספירת מספר הפגזים אינה עניין של התייפייפות של מי שמעולם לא ליכלכו את ידיהם בלחימה, אלא הכרח בכל מלחמה. ספירת הפגזים היא הכרח קודם כל כדי שניתן יהיה לדעת כמה פגזים נותרו במחסנים ויעמדו לרשות הצבא עם התמשכות הלחימה - או אם, חלילה, הלחימה תסתבך ותתרחב גם לחזית שנייה. זהו איום שמפקד צבא צריך לשקול אותו בעת ניהול המלחמה. ספירת מלאי הפגזים היא הכרח גם בשל המשמעות הכלכלית שלה. בהנחה גסה כי פגז עולה 1,000 דולר, צה"ל הוציא עשרות רבות של מיליוני דולרים על ירי ארטילרי, ולא השיג באמצעותו כמעט דבר. במבחן העלות-תועלת, צה"ל לא עמד.
ירי של אלפי פגזים, בה בשעה שגדודי לוחמים לא מקבלים מספיק כדורים, מלמד כי הבעיה במלחמת לבנון השנייה לא היתה נעוצה בחוסר משאבים - אלא בניהול משאבים. מפקד של אוגדת שריון בצה"ל מנהל למעשה מפעל ענק המעסיק 10,000 עובדים. בחיים האזרחיים מפעל של 10,000 עובדים ינוהל בידי מי שיש לו, לכל הפחות, תואר שני בניהול, שלא לדבר על ניסיון רב שנים בניהול מפעלים קודמים - קטנים יותר. בצבא, לעומת זאת, אף אוגדונר אינו חושב על עצמו כמנהל, והוא יעלב אם יקראו לו כך.
רק שבפועל זה מה שהוא עושה. כמו שמפקד האוגדה צריך לנהל את האוגדה שלו, כך מפקד הצבא מנהל את הצבא כולו - ואת המלחמות אליהן הוא יוצא. ניהול הצבא כולל ניהול של מערכי הלוגיסטיקה כדי שלא יקרסו בשעת חירום, ניהול מלאי התחמושת כדי שלא תאזל לפני שהמלחמה מסתיימת, וגם ניהול עלויות הלחימה - כי גם כסף, כמו תחמושת, הוא משאב שנמצא במחסור. זו נקודת התורפה העיקרית שנחשפה במלחמת לבנון השנייה. הניהול הוא ערך שאינו קיים בצה"ל, וזה דורש שינוי בהקדם.
****
אקדים ואומר שזה לא סיפור חדש - ביקורת כלכלית על אופן ניהול צבאי ויש טענות כבדות משקל נגד הגישה הזאת - מלחמה זו לא בורסה וצבא הוא לא חברה בע"מ ויש הבדלים מהותיים שנובעים מהשוני הזה ובכל זאת, יש מקום להכניס נקודת מבט כלכלית מסוימת. (למיטב הבנתי היו לא מעט יוזמות בצבא לעשות כן) |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
