07-09-2006, 13:41
|
 |
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
|
|
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
|
|
רומן בשלט רחוק
רביעי בערב, 2002.
אני עומדת. שורה שלישית, רביעית. מנסה להגביה את עצמי בכמה סנטימטרים שיהוו יתרון על שאר האנשים. מנסה לקלוט בעיניה זיק של חיוך, משהו יוצא דופן שאולי רק אני ארגיש בו. איזו הטיה מיוחדת של הראש, מחווה בידיים... אפילו אם תעשן מוזר אגש אליה. משהו שירמוז לי שאני קולטת נכון.
והיא עומדת שם, שיערה הקצוץ בוער לי בעיניים וכל מה שאני מצליחה לראות זה מכנסיים כתומים וגופייה שחורה לגופה. היא גבוהה, ובכיס יש לה סיגריות.
היא רוקדת מכל הלב, מכל הנשמה. אינה מתנועעת בקצב המוזיקה, אינה שמה לב לאנשים שמסביב. יש לה עגיל בגבה, הצלחתי לראות, צבעוני כזה, לא משהו מיוחד. עגיל שהרבה בנות הולכות איתו,
אבל אצלה זה נראה מושלם. כאילו אלוהים החליט שיש מקום מיוחד לשים בו עגיל, ושם הניח אותו - במקום המתאים ביותר לעגילי גבות.
היא מחזיקה כוס משקה ביד. בטח לא משהו אלכוהולי, אני חושבת. סיידר או מיץ תפוזים, מקסימום בירה. לא יכול להיות שהיא אוהבת אלכוהול.
היא אוהבת אוכל מהמזרח - סיני, תאילנדי, יפני, מה שבא. מעשנת רק סוג אחד של סיגריות שאליו התרגלה (גם ככה זה לא ממש טעים לה), ומדי פעם, אם מישהו מציע, היא מעשנת ג'וינט או שניים. לא יותר מדי כי זה עושה לה קצת רע בנשמה.
יש לה דירה קטנה במושב בצפון, די קרוב לכאן. בחוץ גרים שני חתולים - זכר ונקבה, אפור ומנומרת בשלושה צבעים. אם היא זוכרת היא מוציאה להם קערית חלב ואם לא - הממטרה מטפטפת, אז הם שותים ממנה.
היא בקשר ממש טוב עם ההורים שלה. הם גרים קצת רחוק אמנם, במרכז, אבל היא מבקרת אותם אחת לחודש לפחות, ואם יוצא לה להיות בסביבה - אז יותר. מספרת לאימא שלה הכל. ממש שיחות נפש כאלה, שיושבים ושופכים את הלב. עם אבא היא בקשר טיפה פחות טוב, אבל הכל בבית מתנהל על מי-מנוחות. יש לה אח אחד בצבא, קרבי בגבעתי, וקוראים לו יואב.
מדי פעם היא יושבת על הנדנדה הסגולה בגינה וקוראת ספר ונרדמת בשמש בשלוות נפש, כי אין לה ממש דאגות בחיים.
אני יודעת שבעוד שנה וחצי בערך תיוולד לנו תום. והיא תגדל אותה איתי.
אז לגשת אליה?
_____________________________________
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
