|
ידידי היקר, אתה צודק במרבית דבריך,
כולנו חפצים בשלום, והאמן לי שהייתי שמח לצאת עכשיו, קצת לפני גיל 18, למסעות בעולם, לכייף, להנות, ולא לפגוש את החברים בערבי שישי אחרי הטירונות, או לשמוע על עוד כמה חיילים שנהרגו בדרך כזאת או אחרת במסגרת מאבקה של המדינה על קיומה. הלב נצבט פשוט, כי החיילים הללו יכלו להיות שכניך, חבריך, אחיך, או כל אדם אחר.
באנו לארץ הזאת, ואולי זה יישמע מאד ארכאי, על מנת לקיים כאן בית יהודי ציוני- מדינה יהודית, אחת ויחידה בעולם, על שטח מצומצם ביותר. עצם הנוכחות שלנו כאן, כפי שכבר אמרתי, היא הטריגר שהצית את העוינות בינינו, לבינם. הרי מה היה פשוט יותר מאשר לשבת, ולהתדיין ולשוחח, על זכויות, שאיפות ואידיאולוגיה? אך עם זאת, אל תשכח, שאנו חיים באוקיאנוס של שנאה. ראה את מצרים - מדינה ערבית גדולה עמה הגענו להסכם שלום. כיום, היא מובילה במדד האנטישמיות בעולם, והילדים בבתי הספר, לומדים את ה"פרוטוקולים של זקני ציון" כחומר חובה. הפרלמנט המצרי, מורכב מ20% התומכים בארגון ה"אחים המוסלמים" (ארגון טרור לכל דבר), ובירדן, אחוז הנציגים של הארגון בפרלמנט עומד על 60%. אמור לי, איזה עתיד אתה צופה, לאחר מותו של מובארק, למשל? בנו אינו חזק דיו בכדי לשלוט, ותיתכן הפיכה צבאית (כך אומרים באופן גלוי בזרועות המודיעין), והנה תייצב בדרומך מצרים חזקה, עם צבא מערבי ומתקדם לכל דבר ודבר. אותו הדבר עם ירדן, ומה לגביי סוריה, לבנון ואיראן?
קל לנו לעיתים, לשגות באשליות, כי הכל ניתן לגישור ולפשרה, ונכון הדבר - במידה והיינו מתדיינים עם אחת מארצות אירופה, עם הבריטים למשל, אני סבור ובטוח, שהיינו מצליחים, באופן כלשהו, להגיע להסכם ופשרה, עוד ב48'. אך עם מי תעשה שלום? עם אבו מאזן שהינו חסר כל יכולת שליטה על השטח? מכחיש שואה שעדיין לא ויתר על זכות השיבה? עם החמאס? עם מי בדיוק?
אתה צודק כאשר אתה טוען שאין ברירה אלא לשבת לשולחן המשא ומתן, אך המשגה הגדול ביותר שלך הוא שהינך שוכח, שהמגעים המדיניים, מתנהלים לאחר ניצחון בשדה הקרב, לא במהלך סדרה חפוזה של תקיפות מבולבלות (כפי שקרה במערכה האחרונה בצפון), ובטח שלא לאחר עצירת הטרור.
היה זה חודש קשה לכוחות הביטחון, במהלכו צה"ל הצליח להגיע להישגים לא רעים, 200 חמושים שנהרגו (מקצתם אזרחים), והנה כבר אתה רואה את השינוי הקטן - אישים בקרב החמאס מדבר על כך שה"כיבוש" אינו אשם באבטלה, בפשע וכיו"ב. הדבר מוכיח כי כשאתה נמצא במזרח התיכון, עליך להוכיח את כוחך, וככל שאנשים יחשבו שכוחך גדול ורב יותר, ואין זה אפשרי להכניעך בעזרת הטרור או באמצעים צבאיים כלשהם - רק אז, תתחיל לזרום בהם ההבנה, אשר המשכה יהיה על שולחן הדיונים.
אך כוח ההרתעה אינו תקף אך ורק כלפי "בני דודינו" הערבים - האמריקנים, ויתר מדינות העולם, לא אוהבות חלשים. רק היום התוודענו, שבאמצע המלחמה, בוש ביקש ממכון המודיעין הראשי בארצו להעריך מחדש את החשיבות האסטרטגית של ישראל לארה"ב. בפעם הראשונה מזה 58 שנים. אתה יודע מה זה אומר? עדיף אף לא לדבר על כך.
ראה, הסכמי השלום עליהם אנו חותמים, אינם אלא זמניים בלבד. היה בטוח בכך, המגמה כיום, תוביל להתנגשות קרובה בין המערב, למזרח. אנחנו בדיוק באמצע. אם ילד כמוני הצליח לקלוט זאת, בוודאי שאתה גם הצלחת, על אף שאני בטוח שאינך שש לגלות זאת. כולנו חפצים בשלום, כבר אמרתי, אך הסכמי השלום הנוכחיים, הינם טקטיים, עד לקרב הבא. זהו הייחוד שלנו, וזו גם הקללה שלנו. אלמלא מדינה זו, היינו סובלים מן הפוגרומים בחוץ, מעולם לא נחנו על זרי הדפנה אתה יודע, אנו היהודים.
גם כיום, אגב, ילדים בני 18 מארצות המערב אינם יכולים לנסוע ללא חשש למסעות וטיולים בעולם, הטרור, אינו נוגע לנו בלבד, הוא נוגע למערב כולו, לכל אדם אשר אינו מוסלמי. תהליכי החילון והמודרניזציה והליברליזציה נותנים את אותותיהם במדינות ערב, אך בשל הבערות של מרבית תושבי מדינות אלה, האורות נכבים עוד בטרם הודלקו.
הפיתרון?
ראה, הדרך היחיד לבצע טרנספר, היא במהלך מלחמה כוללת, בין המערב לאיסלאם, לאחר נצחונות צבאיים למדינת ישראל - אתה רואה את התרחיש ההזוי הזה קורה? בדורנו, כנראה שלא. לכן הטרנספר הוא לא ריאלי כלל וכלל.
אני ליכודניק, המצע מדבר על יצירת גבולות בטוחים-גדר ושהייה מינימלית בשטח. צודק אתה כשאתה אומר שאין דרך לטפל בטרור, אלא ע"י המצאות בשטח, אך מי יערוב לבטחונך אם באמת תיתן להם מדינה ותקווה לטוב? הרי ראית את שקרה עם לבנון. כשתקום מדינה בשם "פלשתין", כללי המשחק ישתנו, לא לטובתנו. גם לבנון להזכירך הייתה מחויבת לחוק הבין-לאומי. מה ייצא מכך?
האנטישמיות קרמה עור וגידים חדשים, כמו בחזון העצמות היבשות של יחזקאל, כיום יש בה לא מעט הצדקה - הכה בישראל, וכך תוכל להיות גם אנטישמי, וגם לא לסבול מן הדימוי הזה. העולם תמיד יהיה נגדינו, ואין זו קלישאה. לעולם לא נקבל לגיטימציה בין לאומית. כזו לא קיבלנו, לא במלחמת השחרור, לא במבצע קדש, ולא במלחמת יום הכיפורים. האם זוהי מטרתינו?
כרגע, ביטחון לאזרחי ישראל, הוא כל מה שניתן להשיג. דיונים והליכים מדיניים - אינם אפשרים בדורינו, שכן זכות השיבה, עדיין מהווה פקטור מרכזי, ואין הפלשתינאים יוותרו עליה. הוסף את העובדה שהטרור מקבל חיזוקים בעולם, והנה לך, התעצמות ממושכת של טרור בין-לאומי.
צא לי על חברך, ועליך, שנאלצת להיות עד לכך. אך עליך להבין, אין הימיו מונע משנאה, אין אני מונע מגזענות - אני מונע בעזרת כוחו של הרציונל בלבד. את שאיפתי לשלום וביטחון, אני משאיר בצד הדרך, ונותן למציאות להכות בי יום אחר יום, רגע אחר רגע. שכן זוהי מדינת ישראל, אין לנו ארץ אחרת. זהו גורלנו. הדרך היחידה בה אתה יכול להשתחרר מגורל זה, היא עזיבת סממניך ההסטוריים - האם תוכל? זוהי שאלה סובייקטיבית לחלוטין, ותשתנה מאדם לאדם.
כיניתי אותך בשמות אלה, מפני שהודעתך הראשונה הרתיחה אותי. האשמת והטלת דופי במחנה שלם, ע"י עשיית דידוקצייה מוטעית. איני רואה כל קונסטלציה, בה טיעונייך היו מתקבלים כנכונים. הכפשת מחנה שלם ידידי, ובתור איש ימין, בן הארץ ואוהבה, קשה היה לי לשתוק על כך. זה לא היה אישי, אתה יודע. |
ראשי
צ'אט
30-08-2006, 11:21
מצב כלאיים
