מרד גנרלים ביבשה



אתם מציעים לחזור לעבר, לאכול עפר, להוסיף שריון - ולחטוף אבדות. בעולם מתהפך, ניסיון אינו ערובה לכושר שיפוט

פורסם:

10.09.06, 10:18

למען השקיפות אבהיר: מוצאי מחיל-האוויר, אין לי דרגת גנרל, השכלתי אקדמית בלבד, ומכיר אני את דן חלוץ היטב-היטב. מאפיינים אלו כמובן פוסלים אותי מהערכה אובייקטיבית של המלחמה הזאת. רק איש כוחות יבשה, שאכל עפר עשרות שנים, שנשאר בצבא עד זקנה ושיבה, שהנשק המשוכלל ביותר שהוא מכיר הוא קופסת מתכת משוריינת ואמצעי ראיית לילה פרימיטיבי. רק הביקורת שלו היא אובייקטיבית, ופוגעת "בול" למלחמה הזאת. הם וכמה פרשנים מקצועיים שמריחים את הדם, עטים כעייטים על המטרות החדשות בהסתתרם מאחורי "הגנרלים אומרים".



חלק מהגנרלים, שמעבירים ביקורת כה נוקבת (בעיקר כשהם ביחד), רכשו את ניסיונם במלחמת יום כיפור ובמלחמת לבנון. מלחמות יבשה, שבינינו, אבד עליהן הכלח כבית-ספר למלחמות. ואני נמנע מלהשוות בין המהפכה שחלה באוויר בין שתי המלחמות ההן - מהפכה שרובה ככולה ישראלית - לסטגנציה ביבשה. ניסיון אינו ערובה לכושר שיפוט כאשר עולם המלחמה משתנה בצורה מהפכנית. זהו המצב כיום. הצבא מדבר על השינוי, החוקרים מדברים על השינוי, אפילו התקשורת מדברת על השינוי, אך חבורת הגנרלים נשארת בשלה - לחזור לעבר, לאכול עפר, לחטוף אבדות.



לא אעשה אתכם חשבון מלא ברגע זה, אך בלי להזכיר מעט נשכחות אי-אפשר. במלחמת לבנון הראשונה, שש אוגדות משוריינות דידו ברחבי ארץ הארזים בלי יכולת להגיע לכביש ביירות-דמשק. שש אוגדות נגד חבורות מחבלים פלסטינים. שם נזרע וגדל שורש הרע, ולא בצבע מדי הרמטכ"ל. אם חלילה וחס יקבל הרמטכ"ל את דעתכם בלית-ברירה, עוד תוסיפו שריון ותוסיפו משקל ותוסיפו ארטילריה שלא פוגעת בשום דבר, עד שהמציאות תטפח על פניכם. האוגדה המשוריינת שוב איננה מלכת הקרב. יש לה תפקידים, אך לא מרכזיים.



בתוככם צומחת מהפכה אמיתית, מהפכת הכוחות המיוחדים. הם אלו שישאו על שכמם את נטל המלחמה ההתקפית ביבשה. כבר כמה שנים קוראים לזרוע היבשה להקים את מפקדת הכוחות המיוחדים. מפקדה שתפקד על היחידות במבצעים, תכשיר את הכוח ותהיה אחראית לפיתוח אמצעי הלחימה הייחודיים. שיהיו לה אחריות וסמכות כמו לחיל הים ובערך באותו הגודל. זה העתיד שלכם, זה העתיד שלנו. בסוף, כפשרה, הובטח לי שיוקם גוף מטה כלשהו. איננו רוצים הבטחות או פשרות, אלא מעשים.



היו טעויות במלחמה הזאת: הפתענו את עצמנו בעצם פתיחת המלחמה בלי לעשות את ההכנות הנדרשות קודם לכן; לא הפנמנו את היכולת המוגבלת להתמודד עם הרקטות קצרות הטווח, ולא למדנו כראוי את לקחי הקסאם; לא לקחנו על עצמנו את חזית העורף, לעתים נדמה שפיקוד זה הסתפק בהפעלת סירנות ומערכות כריזה בלבד; הכנסנו את כוחות היבשה למלחמה לא להם; נכשלנו במודיעין לכוחות השדה. הבה נשאיר את הדיון בטעויות הללו לימים שמחים יותר.



נכתב כאן לא פעם, שהאוגדות המסורבלות אמורות לממש את שמו של צה"ל - צבא הגנה. את ההתקפה צריך להשאיר לכוחות שמסוגלים ויודעים מלחמה פוסט-מודרנית.



אל"מ (מיל') ד"ר שמואל גורדון, טייס קרב לשעבר, ראש התוכנית לטכנולוגיה וביטחון לאומי במכון הטכנולוגי חולון

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3301769,00.html

ולהלן דעתי:

אני חושב שהאל"מ הצליח במאמר הקצר הזה לאשרר כל סטיגמה שלילית אפשרית לגבי חיל האויר, החל מייחס מסויים ל"ירוקים", וכלה בקונספציות, שבלשון עדינה, שנויות במחלוקת.

הכותב, גם אם מתנסח בעקיפין משהו, צודק לדעתי.
הנק' היחידה שיש לי בעיה איתה היא הבאה:

"בתוככם צומחת מהפכה אמיתית, מהפכת הכוחות המיוחדים. הם אלו שישאו על שכמם את נטל המלחמה ההתקפית ביבשה. כבר כמה שנים קוראים לזרוע היבשה להקים את מפקדת הכוחות המיוחדים. מפקדה שתפקד על היחידות במבצעים, תכשיר את הכוח ותהיה אחראית לפיתוח אמצעי הלחימה הייחודיים. שיהיו לה אחריות וסמכות כמו לחיל הים ובערך באותו הגודל. זה העתיד שלכם, זה העתיד שלנו. בסוף, כפשרה, הובטח לי שיוקם גוף מטה כלשהו. איננו רוצים הבטחות או פשרות, אלא מעשים. "

ואני טוען-
על צה"ל ומפקדיו להישמר מהתמכרות ומנות יתר של המונח "כוחות מיוחדים". כפי שכתב בתבונה הכותב SHANDSH באשכול אחר- "אינפלציה היא דבר רע: כאשר המשאבים מוגבלים, כל תוספת לא טבעית של משאב, אוטומטית מורידה את ערכם של השאר" (ציטוט).
צה"ל של שנות האלפיים צועד לקראת אינפלציה של יחידות "מיוחדות" העוסקות בפעילות "מיוחדת" ושימוש באמצעים "מיוחדים". אך אם נסתכל על הדברים במבט רחב נראה לפתע כי מדובר בפעילות שמרוב שהיא מיוחדת- כולם עושים אותה, כל הזמן, והאמצעים והשיטות רבי הייחוד הפכו זה מכבר ל"מים ולחם" של הפעילות הצה"לית הכוללת.

כבר נכתב ודוסקס רבות בפורום על משמעות המונח המצטלם היטב (ועל כן כה חביב על צה"ל) "כוחות מיוחדים" ואין בכוונתי לפתוח בדיון נוסף בנושא, אך נדמה לי שגם בדיון הקודם הגענו למסקנה שיש להבחין בין יחידות חי"ר החורגות באופן כלשהו ממסגרת גדוד החי"ר הסטנדרטי (אם בשיטות המיון לכ"א ובסד"כ, אם בייעוד מסויים בזמן מלחמה, אם בתהליך ההכשרה ואם בשם ובסיכה בלבד) וזכו לשלל כינויים (מיוחדות/מובחרות/סיירות/עילית ועוד) - לבין כוחות...(כבר אין לי מילה!) בואו נקרא להם "קומנדו" (רק מחוסר ברירה כמובן, כל המונחים הרצויים כבר נתפסו). קומנדו במובן של יחידות שפעילותן ומשימותיהן בלחימה כמו בשגרה שונות מהותית מלחימת החי"ר המשותפת ליחידות החי"ר השונות.

אם מעכשיו נגדיר כל כניסה של אגוז (דוגמה בלבד) לג'נין לעצור מבוקש כ"פעילות מיוחדת של כוחות מיוחדים" הרי שלא רק שפיספסנו את המטרה (הנחלת פעילות כזו לכלל הצבא כפעילות שגרתית) אלא גם תרמנו לאינפלציה של המונח.

אשמח לשמוע חוות דעת שונה.

אין מקום רחוק מידי.

מסכים איתך, כמעט ב100%.

צריך להבדיל בין פעילות מיוחדת לבין כח מיוחד. לא כל פעולה של כח מיוחד היא פעולה מיוחדת, לפעמים מכורח הנסיבות יחידה מיוחדת (קרא לזה איך שאתה רוצה) עושה פעילות שהיא שגרתית ביחס למה שהיא רגילה.

לגבי האינלפציה של המונחים - לא כל כך הבנתי מה האינפלציה יכולה לגרום. הבנתי שנוצרת אינפלציה וזה די ברור שכל אחד שעשה קצת יותר מאימון מתקדם וטירונות ירצה לקרוא לעצמו "מובחר" או "מיוחד", אבל נגיד ויש אינפלציה - מה זה גורם ליחידה שהיא באמת "מיוחדת"? אני לא חושב שזה גורע ממנה או מיכולתה. בכל מקרה אשמח אם תבהיר את הנקודה.

לגבי האגד - משהו שלדעתי הוא חובה. חובה שיהיה גוף שיאגד בתוכו יחידות מיוחדות והעיקר - יישר קו בנוגע למי או מה מיוחד ומה לא. מישהו שיקבע איזה הכשרות רלוונטיות ואיזה לא לכל יחידה ויחידה. והכי חשוב - יהיה גוף אחד שיתכנן וידחוף משימות שהוא או היחידות שבתוכו בונות.

'Choose life, choose a job, choose a career, choose a family, choose a fucking big television. Choose washing machines, cars, compact disc players and electrical tin openers. Choose good health, low cholesterol and dental insurance. Choose fixed interest mortgage repayments, choose a starter home, choose your friends. Choose leisure-wear and matching luggage. Choose a three-piece suite and higher purchase and a range of fucking fabrics. Choose DIY and wondering who the fuck you are on a Sunday morning. Choose sitting on that couch watching mind-numbing, spirit-crushing game shows, stuffing fucking junk food into your mouth. Choose rotting away at the end of it all, pishing your last in a miserable home, nothing more than an embarrassment to the selfish, fucked up brats you've spawned to replace yourself. Choose your future, choose life. Choose Canon.

Canon 350D Gripped

Sigma 17-70 2.8-4.5

Sigma 70-300 APO DG Macro

LowePro Orion II

1. פסקה ראשונה: אני חש בנימה של ציניות לא מועטה לגבי ביקורתם של קצינים משריון/חי"ר, ציניות אשר שופעת מעין ביקורתיות פטרונית על הפרימיטביות הטכנולוגית- ולפיכך גם התודעתית של הכוחות הנ"ל.
2. כמה אנשי "כוחות מיוחדים" צריך בשביל לחסל את כל הרקטות בדרום לבנון?
3. אחרי הקצאת משאבים כ"כ רצינית לכוחות מיוחדים, מה יישאר לכוח הסדיר?
4. אחרי הזנחת והקטנת הצבא הסדיר: חי"ר/ שריון, מי בדיוק יעמוד מול... המממ, סוריה, למשל, או חלילה מצרים (הכל כך חברותית) במקרה שבו יוכח שאולי בכל זאת יש לצבא סדיר מאסיבי מקום בלוחמה המודרנית? (כמו הצבא האמריקאי בעיראק...)
5. טוב ויפה עשה שחידד שמדובר בלוחמה התקפית. אבל קצת חבל. לענ"ד, כל עוד המנטליות תהיה הגנתית - סביר להניח שהצבא ישאר במעמד בעייתי ויתנוון, חוץ מאותו פיקוד לכוחות מיוחדים.

התחושה שלי היא שמדובר בתירוצים שלאחר לוחמה. "אם היו לנו כוחות מיוחדים- העולם היה ורוד יותר". אני מרגיש שמדובר כאן בהדחקה של הניהול הכושל של המערכה, הדחקה שלא מתמודדת, למשל, עם חוסר היכולת של חיל האויר להתמודד עם הרקטות.

6.מלחמה פוסט מודרנית?
אבל הרי עוד שימוש מופלא במכבסת המילים.
טנק הוא טנק הוא טנק. וזה לא משנה מה ז'אק דרידה חושב על זה.

עם כל מה שאמרת כאן.

אין מקום רחוק מידי.

ציטוט:
מלחמה פוסט מודרנית?
אבל הרי עוד שימוש מופלא במכבסת המילים.
טנק הוא טנק הוא טנק. וזה לא משנה מה ז'אק דרידה חושב על זה.

so true, so true

הטנקים ש"דידו" להם בלבנון בשל"ג לא התמודדו רק נגד מחבלים הם גם פגשו את הצבא הסורי

ומאחוריהם היו לוחמי החי"ר שכבשו את השטח ואיבטחו אותו.
אם כולם יהיו כוחות מיוחדים מי יאבטח? בנון יאבטח?
מי יעשה בט"ש על הקווים חברת שמירה? אולי בנון?

אינני גנרל ואפילו השכלתי האקדמית עדיין חלקית. לא אכלתי עפר שנים וגם לא נשארתי בצבא שנים. אני גם לא נוטה לצוטט את "הגנרלים". נדמה לי שיצא לי להכיר כמה כלי נשק משוכללים יותר ופחות, חלקם קופסאות פח משוריינות וחלקם קופסאות פח מעופפות. לחלקן אמצעי ראיית לילה משוכללים ולחלקן אין אמצעי ראיית לילה בכלל (למלחמה הזאת יצאתי בטנק עם ארטישוק מקולקל וללא אמר"ל למפקד, בכל זאת נשארנו בחיים והרגנו שני מחבלים).
בשנים האחרונות אני קורא את מאמרי השיטנה שלך כנגד חילות היבשה בכלל וכנגד חיל השריון בפרט. לא ברור לי אילו הוכחות אתה מנסה לשאוב מהמערכה האחרונה. עד כמה שאני מבין, במערכה הזאת חיל האוויר הוכיח עד כמה הוא לא מסוגל להגן על מדינת ישראל ועד כמה אינו מסוגל לפגוע באוייב.
שמענו סיפורים על הפעלה של עשרה אחוזים בלבד מיכולות החיל (שהרי אם היו תוקפים בסוריה היו משגרים יותר גיחות הפצצה וירוט), מצד שני אף אחד לא סיפר ששטח השמיים של לבנון אינו מאפשר הפעלת סד"כ אוויר גדול יותר.
כלי טייס של חיל האוויר הפילו את עצמם, אם בשל טעויות אנוש ואם בשל כשל טכני. הנזק שנגרם מאבדן כלים ואנשים אלו גדול ביותר. גדול יותר גם מאבדן כל הטנקים במלחמה הזאת (ארבעה טנקים לא יחזרו לכשירות, מסוק שרף אחד עולה יותר מארבעתם ומכל התיקונים שישקיעו בהחזרת האחרים לכשירות). האם צריך להזכיר לך את אבידות חיל האוויר ואת הסיבות להן?
אני טוען שקשה גם ללמוד על יכולות חילות היבשה מהמלחמה הנוכחית וזאת משתי סיבות עיקריות:

1. לא הייתה כאן מלחמה קלאסית, אלא לחימה כנגד כוחות גרילה. אני יודע שאתה טוען שמלחמה קלאסית כבר לא תהיה. מעניין איזו מלחמה תהיה לנו מול סוריה או מצרים? אני גם יכול לנחש שהיית לצידם של אלו שטענו בשנות ה60 שהתותח במטוס כבר אנכרוניסטי ומיותר...
2. לא הופעלנו בהתאם למה שאנחנו יודעים לעשות והתאמנו עליו. מתוך ניסיון נואל של דרג מדיני (רב"ט וסרן חימושניק) להתערב בניהול המערכה ובשל רמטכ"ל שלא מבין הפעלת כוחות יבשה, נשלחנו למשימות שבוטלו מיד כשהתחלנו אותן. לא היה ניצול הצלחה, לא תחבולה, לא יוזמה, לא המשכיות, לא חתירה למגע, ולא ולא ולא... ככה לא נלחמים. כשנלחמים כך אלו התוצאות - אין הישגים.

אם צריך או לא להקים פיקוד יחידות מיוחדות? ייתכן שכן. אני טוען כך כבר שנים. אולם אני לא רואה אף נימוק חדש בעד הקמת הפיקוד הזה במאמר שלך או שנובע מהמלחמה האחרונה.

ד"ר גורדון, שנינו יודעים שאתה קורא את הדברים הנכתבים בפורום הזה. כולי תקווה שתטריח את עצמך להגיב אליהם. אני רק מקווה שהבמה מספיק ראויה בעיניך.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

מאמרי שיטנה?
משהו בסגנון של הפרוטוקולים?....
אני מבין שהצעד הבא זה להעלות אותו על המוקד בסגנון של שריפת המכשפות....

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

יוסיפון, עמדתך נראית לי. לצערי, כל הוגי הדעות כותבים כתבי פמפלט תוך התבוננות צרת זוית אל המרורים שאכלנו במלחמה האחרונה, ומבלי לבחון את האיומים האמיתיים האורבים לעם ישראל בהיבט הכולל ומבלי לבחון את הפעלת הכח הקיים, אלא תוך חיפוש פתרונות שעלולים רק לסבך את עם ישראל בעתיד.

לפני מספר ימים כתבתי,באשכול אחר, בהתייחס למאמרו של ראובן פדהצור (גם קצין כחול,אם איני טועה) את הדברים הבאים:

"דומני שמר פדהצור חוטא בחטא הקדמון של התארגנות לקראת המלחמה שהייתה.
יש לזכור כי המלחמה שחלפה לא היתה מלחמה אמיתית מול צבא סדיר, המצויד בדיוויזיות של טנקים.
יחידות מיוחדות מתאימות למילוי תפקידים מיוחדים ואולי גם עדיפות בלוחמת גרילה. עם זאת, תנאי הזירה והאוייבים הפוטנציאליים העיקריים בזירה, מחייבים שמירה על הכח הקונבציונאלי. יש לזכור גם כי כוח איכותי קטן לא יצליח תמיד להחזיק מעמד מול מאסות של כוחות שאולי הציוד שלהם מיושן יחסית, אך עדיין בעל כושר הרג.
על כן, נראה לי כי ארגון נכון של הכח מחייב שמירה על כח קונבנציולי, תוך איתור האיומים החדשים ו/או העתידיים הצפויים, ובניית הכח וביזורו באופן שיוכל להתמודד עם איומם אלה תוך שמירה על איזון כוחות שיאפשר התמודדות עם מגוון האיומים.
דומני שחלק ניכר מן הכשלים במלחמה שחלפה לא נבע מהפתעות או תו"ל שאינו נכון, אלה מישום כושל של כללי הלחימה שלמדנו, ניהול כושל והססני של הכוחות בשטח, תוך המנעות מניצול הכלים המוענקים לכוחות עפ"י התו"ל הקיים, המנעות מריכוז אגרופי כח לשם השתלטות על שטחים לשם ביעור כוחות אוייב, תוך הבטחת צירים לוגיסטיים. התוצאה היתה משלוח כוחות ,קטנים ביחס ,לעומק שטח האוייב, תוך הסתמכות על סיוע מרחוק וללא השתלטות על שטחים ואבטחת צירי תחזוקה. כך, יצא שראינו יחידות איכותיות תקועות באמצא שטח עויין, מנסות לחפש אוייב נסתר, אשר בחלק מן המקרים צולף בהם ממרחק, ואינו נצפה כלל. דוגמא כואבת לישום קלוקל של תורת הלחימה, ניתן למצוא בעובדה שיחידות מצאו "מסתור" בבתי מגורים, במקום לפרוס במחפורות מסביב להם,ובכך חשפו חיילים לפגיעה מיותרת של טילי נ"ט והתוצאות ידועות"

סבורני כי דברים אלה תופסים אף כאן.
אגב, תיאורך את הטנק שלך,שיצא ללחימה ללא אמר"ל כאשרבמקום אחר ציינת את החוסר בפריטי תחמושת מסיימים,רק מחזקת את עמדתי לנבי הניהול הכושל, שהביא לתוצאות הירודות , ולאו דווקא בניית הכח .
בהזדמנות זאת אציין, כי כשלים דומים נתגלו במערכות האיכון והטיווח הארטילריות- שהביאו, לדעתי, אף לתוצאות ירודות של האש הארטילריות, שנורתה בחלקה אל "הבאב- אללה".

אבל הייתי מוסיף עוד נקודה לשיפוט יכולות הקרקע לפי המלחמה -

פיקוד צפון הפעיל את כלל יחידותיו כאילו הוא פועל ב"שטחים" - גדודים וחטיבות נשלחו לבצע משימות אוויליות כצילום דגל על בניין בו לא הייתה כלכוונה לשהות שניה אח"כ. יחידות חי"ר קיבלו הוראה להסתגר בבתים במקום להתקדם, להתחפרולשאוף למגע, כיבוש כפר לרוב הסתכם בשהייה במספר מוגבל של בתים ללא ביצוע סריקות שלמרבית מרחב הכפר, גם תשתית חיזבאללה שכן אותרה לעיתים לא טופלה כי לא היה לכך אישור מהמפקדות (הגדוד שלי עזב מאחור שני בונקרים שלמים להפליא ומספר מצבורי אמל"ח שלא פוצצו מכיוון שהחטיבה לא אישרה לטפל בהם).



לשפוט את יעילות כוחות הקרקע על-פי התנהלות המלחמה הזאת שקולה לשפיטת יכולותיו של חיל האוויר על-פי מלחמה בה יחומשו מטוסיו רק טילים ופצצות מספוג.



לאור תוצאות המלחמה הנוכחית ואל אף ההישגים הרבים שהושגו במסגרתה קשה לי לראות כיצד ניתן להמשיך ולהצדיק את התיאוריה של חיל האוויר בשילוב קומנדו ימצא פיתרון קסם לכל בעיה.



ובנוגע ל-ד"ר שמואל גורדון, הרי שהוא מנסה להפיץ את משנתו כבר שנים רבות וקשה לי להאמין שהוא ייתן לעובדות לבלבל אותו.



נ.ב.

הסיבה העיקרית להפעלת הכוח השערוריתית שאפיינה את צה"ל נעוצה, לדעתי, לא בממשלה ובמטכ"ל אלה במפקדי האוגדות והחטיבות. מפקדים אלה (לפחות אלה בהם נתקלתי) חסרי מושג מינימאלי באופן הפעלת כוחות "רגילים". רובם חסרי רקע תיאורטי צבאי בסיסי (מח"ט אחד שעולה בדעתי בעל דוקטורט במדעי החיים - ביולוגיה כנראה - ומדע המדינה, אבל אין לו שמץ של מושג בכל הנוגע להיסטוריה צבאית) ולכן הם בהחלט חושביםשאפשר להכריע מלחמה ע"י הפעלת "כוחות מיוחדים" כמו ב"שטחים" (כי "שטחים" זה כל מהשם מכירים).

בעניין הכוחות המיוחדים, כאילו פתרון פלא לכל, אבל צריך בכל זאת לנסות גם מחשבה ביקורתית, ולא רק להיאחז בקיים ולהסביר את הכישלונות רק בהפעלה כושלת של כלים/שיטות קונבנציונאליים מתאימים. ואולי הם כבר לא כל כך מתאימים?

מאות שנים, בימי הביניים, נלחמו עם חניתות, חרבות, חץ וקשת, ולבשו שריון ברזל כבד שעצר את הכלים האלה. כשעברו לכלי ירי, נעלם השריון הזה. מעניין שהוא התחיל להופיע שוב, רק בכמה עשרות השנים האחרונות, כאשר הטכנולוגיה אפשרה פיתוח "שריון" אישי קל יחסית שנותן הגנה מסוימת.

אז זהו, ראינו שאמצעי נ"ט מודרניים לא מתרגשים כבר מחצי מטר, או משהו כזה, עובי פלדה. יותר מכך, משגרים אותם ממרחק של קילומטרים, כאשר בקושי אפשר לזהות את היורה. אז אותם חצי מטר פלדה מתחילים להיות פחות רלוונטיים מהפטנטים החדשים המופיעים – כל מיני "כלובים" שיושבים על הכלים, וכמובן הגנה אקטיבית.
אז לא חייבים להתחפר עם "הרגליים האחוריות" כשמישהו מדבר על קופסאות ברזל. יכול להיות שהגיע סוף חיי מדף לפרה הקדושה הזאת, במתכונתה הנוכחית. אותם חצי מטר פלדה יישארו רלוונטיים כמיגון נגד פגיעה קינטית, וגם אז לא לעולם חוסן.
לדעתי ד"ר גורדון כיוון נכון בזיהוי הבעיות, אבל הוא מפספס עם קיבעון הכוחות המיוחדים שלו. יתכן מאוד כי כוחות השריון צריכים לשאת פחות שריון ואילו כוחות האוויר, לפעול יותר כשריון. ואמנם, לפני כך וכך שנים האמריקנים בנו את ה- A-10 Thunderbolt , מטוס עם הגנה (מעטפת טיטניום לתא הטייס וערכות קריטיות) שבמלחמת המפרץ הראשונה השמיד כאלף טנקים ואלפי כלי רכב משוריינים וכלי ארטילריה. על פי ויקי הופלו אז רק 5 מטוסים כאלה.

ניתן להעלות כל מיני הגיגים, אבל נראה שהמבנה ה"קונבנציונאלי" כבר לא כל כך מספק את הסחורה.

נקודה טובה: לא חושב שצריך לארוז את הטנק, אבל יכול להיות שצריך לרענן את התו"ל של הפעלת שריון, לראות אם יש שיטות פעולה שממצות יותר את העוצמה שיש לכלים מהסוג הזה בהתמודדות עם מתאר של "גרילה סדירה", ובנייה של תו"ל משולב חי"ר שמותאם יותר לאיזור רווי נ"ט.

אין לי מידע רשמי, אבל התחושה שלי היא שלשריון יש מקום מכובד ביותר ואולי אף קריטי גם במערכות מהסוג שראינו בלבנון ושהתחושה שתם זמנו של השריון נובעת בעיקר מהרעש שעשו סביב כל כלי פגוע.

אבל לא לזה בדיוק כיוונתי. אם לנסח במילים אחרות את מה שכתבתי קודם, אז שאלת השריון זה לא רק עניין התו"ל, אלא בעיקר התכונות שלו עצמו. היום הכובד שלו (בגלל עובי הפלדה) מתחיל להיות פחות רלוונטי מהסיבות שהזכרתי קודם (נ"ט חודר כל עובי שריון מקילומטרים, וגם הגנה אקטיבית שלא מסתמכת על עובי פלדה).
הבעיה היא שלכבדות ולמגשמות יש מחיר, במיוחד בשטחים הרריים קשים, ויש גבול כמה החי"ר מסוגל לעזור.
גם אם אותם אבירים מימי הביניים עם השריון הכבד לגופם, היו משנים את זווית התקיפה של הרומח שלהם מול רובאי שנמצא 100 מטר מהם, זה לא היה עוזר להם הרבה.....
הנמשל: זה לא רק עניין של תו"ל

הטנקים בשל יכולת הניידות (עבירות), נשיאה, כוח אש ושרידות (עדיין השרדות הטובה ביותר שיש לאיזשהו צבא להציע) שימשו למגוון משימות שאינן לחימה טנקאית.
אני אסתפק בכך.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תחשוב מה שאתה רוצה, אבל אל תשכח את מבחן התוצאה. תמרון באיזו דרך צרה בהרים, כשאשר הטנק הראשון נפגע ממטען גחון, ושאר הבלגן עם טילי הנ"ט, או בלעדיהם. אמנם תמרונים, אבל אילו?
גם לספינות המערכה הענקיות של אנגליה במאה שעברה היה כוח אש ומנועים, עד שהצוללות עם הטורפדו התחילו לפגוע בהם. כדאי לצטט פחות סיסמאות ולחשוב יותר לעומק.

נשק נגד טנקים תמיד הצליח להשמיד טנקים מכאן בעצם שמו...

כך גם נ"מ נגד מטוסים ומסוקים (אתה מציע להפסיק להטיס מטוסים?) ואפילו נשק נגד אדם נגד כל חייל הפועל בשטח (אם קרמי או בלי).

במלחמה תמיד יהיו נפגעים, טנקים ושריוניות יושמדו, מטוסים יפלו ולוחמים יהרגו. הפעלה נכונה יותר של הכוח, בתמהיל נכון של שריון חי"ר ואוויר יכולה לחסוך באבדות, אך לצערינו לא לבטלן לחלוטין.

הבעיה העיקרית שלנו כצבא היא שאיננו רגילים לנפגעים, ופתאום התמודדות עם אויב שאיננו איזו כנופיה פלסטינית חמושה דורש "המשגה" והניצחון איננו אפשרי כי עימות "א-סימטרי".

עימותים א-סימטריים היו מאז ומתמיד, כוחות כאלה הובסו במהלך ההסטוריה בידי כוחות סדירים (מלחמת הבורים היא הדוגמה הראשונה שעולה לי כרגע). כל השטות הזאת שלא ניתן "להכריע" ארגון טרור (ראה IRA, גם באדר מיינהוף כבר לא בשיא הפעילות) היא התירוץ האולטימטיבי של אנשי צבא כושלים שאינם מסוגלים לקבל על עצמם אחריות על חוסר יעילותם.

וסוגייה אחת אחרונה - לפחות לדעתי, הבעייה של הטנקים איננה המיגון, בהפעלת שיריון, כמו גם בהפעלת כוחות אוויר וחי"ר קריאה נכונה של השטח ו"חיילות" מספקות מיגון לא רע נגד רוב האיומים. החוסר העיקרי בטנקים כיום (ואני מודע לכך שמערכות כאלה קיימות - פשוט לא נרכשו בידי צה"ל) היא מערכת המאפשרת פגיעה באותן חוליות נ"ט הפועלות מקילומטרים. הטנק הוא כלי התקפי ומטרתו הראשונה היא השמדת אויב וכיבוש שטח, לא הגנה על יושביו.

במלחמת יום הכיפורים לחיל האויר שלנו הייתה בעיית נ"מ רצינית בחזית הדרום, ולכן תרומתו לא הייתה מכרעת אז. כשמפתחים אמצעי נגד (מוץ אולי, או תמרוני התחמקות) אז ניתן לפעול ביתר חופשיות, וכמובן, הכי טוב זה להשמיד את סוללות הנ"מ כמה שיותר מוקדם. בקיצור לא זורקים כלים (גם יבשתיים) סתם מול האש, אם אין אפשרות להתגונן, צבא-צבא, אבל זה לא קמיקאזה כאן.

שמעת על מערכת המעיל רוח?

מתוכה אני מצטט את עצמי:

ציטוט:

אז זהו, ראינו שאמצעי נ"ט מודרניים לא מתרגשים כבר מחצי מטר, או משהו כזה, עובי פלדה. יותר מכך, משגרים אותם ממרחק של קילומטרים, כאשר בקושי אפשר לזהות את היורה. אז אותם חצי מטר פלדה מתחילים להיות פחות רלוונטיים מהפטנטים החדשים המופיעים – כל מיני "כלובים" שיושבים על הכלים, וכמובן הגנה אקטיבית.

על הגנה אקטיבית שמעת?
הנקודה שלי הייתה שאיפיונו ההיסטורי של השריון ככלי כבד עם לוחות פלדה עבים מתחיל להיות לא רלוונטי להגנה בתנאים של היום. אם ניתן למגן כלי קל יחסית באמצעים מודרניים, אז הוא יהיה ה"שיריון" החדש, כי הוא לא חייב בהכרח לשאת תותח כבד. ראינו כוח אש של טילים, מסוכן מאד-מאוד.

ואכן רעיון מעניין.

הקנדים חשבו לחמש את סטרייקרים בתותחים ושאלו יחליפו את הטנקים שלהם.

הרעיון בוטל מתוך שיקול של מיגון אבל עם מערכת כמו המעיל רוח הוא נראה מאוד ריאלי.

אין מה לעשות, מלחמה היא עסק מלוכלך וכאשר נלחמים אנשים נהרגים.

צבאות עם מנטליות של "לא קמיקזה" נוטים להפסיד מלחמות , כך גם צבאות עם מנטליות של קמיקזה.

צריך לשמור על איזון, מידת חשיבות המטרה והמשימה צריכה להכתיב את מידת הנכונות להקריב חיילים. בסופו של דבר הנכונות של החיילים לצאת לקרב תלויה במידה רבה במידת האמון שיש להם בשיקולי המפקדים שלהם, ובכך שמפקדים אלא לא יקריבו אותם סתם (מכאן גם החשיבות של "אחרי" ודוגמא אישית).

זה כבר דיון אחר, אבל אני חושב שבמלחמה הנוכחית האמון הזה במפקדים, בעיקר דרגי הביניים הסדירים (אוגדונר ומח"ט) אבד, כך לפחות אצלי ביחידה.

ובנוגע ללזרוק כלים "סתם מול אש" הרי שפה בדיוק משפיעה הרמה המקצועית של המפקדים ושל הכוחות בשטח. אם היו מפעילים את הכוחות בתמהיל נכון ועל פי תו"ל ככל הניראה היו נחסכות לנו אבדות רבות. ולזה אין כל קשר לאיכות השיריון והמיגון האחר (אקטיבי, פסיבי ו/או מיסטי).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי GilTal אין מה לעשות, מלחמה היא עסק מלוכלך וכאשר נלחמים אנשים נהרגים. [...........]

ואני חשבתי שמלחמה זה פיקניק של הצופים
די, חלאס עם ססמאות נדושות! מה חידשת פה?
ואם אתה מסתפק באמירות פשטניות על "תמהילים" במקום לבדוק אם לשלוח כוחות שריון לשטח הררי קשה ורווי נ"ט בלי הגנה נאותה,ברמה הטכנית הפשוטה, זה היה נכון, אז אין לי אלא לקוות שלא כולם אצלנו בצבא הם כל כך שטחיים.

א.אני מקווה שנמשיך לנהל את השיחה באופן תרבותי . אם עצבנתי אותך, קבל התנצלותי, זאת לא היתה הכוונה!

ב. בתור מי שנלחם בתוך לבנון אתה לא צריך לתת לי הרצאות על הפעלת כוחות שם, לטובה או לרעה.

ג. אם תשים לב למה שכתבתי הרי שלא הטפתי לכניסה לכל שטח בכל מחיר. כניסה לשטח הררי רווי נ"ט אם או בלי מיגון היא טיפשית אלא אם כן נטרלו קודם לכן את האיום (חי"ר לדוגמא), אבל לפעמים היא נחוצה (אם כי לא בשום מקרה שאני יכול לחשוב עליו במלחמה הנוכחית). זאת בדיוק הנקודה בה מפעילים שיקול מקצועי של עלות מול תועלת.

ד. לפעמים "סמסאות נדושות" הן פשוט האמת הפשוטה...

ה. שום שיקול שהעלתה לא מסביר איך לדעתך הטנקים כבר לא רלוונטיים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי GilTal [...........] כניסה לשטח הררי רווי נ"ט אם או בלי מיגון היא טיפשית אלא אם כן נטרלו קודם לכן את האיום (חי"ר לדוגמא), אבל לפעמים היא נחוצה [............] .

מילא אתה לא מנסה אפילו להבין (או משתדל שלא להבין) את מה שכתבתי (לא כתבתי שהטנק לא רלוונטי, אלא במתכונתו הנוכחית - של ההגנה על ידי לוחות פלדה עבים הוא לא רלוונטי), אבל ספק אם אתה קורא את מה שאתה בעצמך כותב.
שים לב למה שכתבת למעלה, ותחשוב טוב מה אפשר להבין מזה.

קראתי די בעיון את מה שכתבתה (עד כה לפחות).

ודרך אגב, גם את חיילי החי"ר במתכונם הנוכחית (ללא מערכת אקטיבית ליירוט קליעים) רצוי לא להכניס לקרב.

אבל אם בשלב הזה עוד לא הבנתה למה אני מתכוון אין עוד טעם שאנסה להסביר לך...

שיהיה לך יום נעים!

תרבות ראויה, אז שיהיה לך לבריאות, אבל לא נראה לי שזה יביא אותך רחוק.
על חייל רגלי לא מרבים לירות טילי נ"ט, למיטב ידיעתי, ו"המיגון האקטיבי" שלו (אם אתה מתעקש לעסוק בהוצאת דברים מהקשרם, וכאלה "טריקים" אינפנטיליים), הוא כוח האש מנישקו הוא - לא שולחים חייל בלי נשק, עדיין, נכון?
גם יש עליו בימינו מעט מיגון פסיבי (האפוד), שזה לא מושלם, אבל טכנולוגית, זהו פתרון שאין לזלזל בו.
אז אנא ממך, תנסה להיות קצת יותר רציני בפעם הבא, ושיהיה לך לילה טוב.

ספינות המערכה גדולות פי כמה וכמה ויש להם כוח אש שמגמד את ה שהיה לספינות לפני מאה שנה. לא נטשו את הספינה- שיכללו אותה.

ספינות המערכה גדולות פי כמה וכמה ויש להם כוח אש שמגמד את ה שהיה לספינות לפני מאה שנה. לא נטשו את הספינה- שיכללו אותה.

הספינות הגדולות בימינו הן נושאות המטוסים, והכלים הלוחמים העקריים הן ספינות הטילים, שהן קטנות יחסית. כך זה אצלנו (וללא נושאות מטוסים בכלל) וכך גם בחילות ים אחרים.

לגבי המח"ט. באמת יש לו דוקטורט בביולוגיה. יש אפילו חיפושית שקרויה על שמו. אני מאד מקווה שאי אפשר להשליך מהמח"ט שלנו וחוסר השליטה שלו בכוחות ובמשימות לגבי המח"טים האחרים בצה"ל.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

יש למח"ט מה על שמו? חיפושית? קופסת הכינין המשוריינת אוכלת העפר שמדדה על האדמה?
ואללה.
אז אולי גורדון צודק.
תחליפו למח"ט שיש על שמו זבוב.

ובין השאר גילה זן חדש של חיפושית שלא היה ידוע למדע קודם וזכה לכך שהיא נקראת על שמו.

אגב, לכל החבר'ה מהחטיבה: כנראה שהשגתי את מטרה מס' 2 מתוך השלוש שהצבתי לעצמי עם סיום המלחמה, יש סיכוי שהמח"ט פורש עוד לפני שהתחקירים ידרשו את הפרישה שלו.
הבא בתור זה האוגדונר והרמטכ"ל, יש למישהו תפקידים באזרחות עבור חייל מגיל 14 שמתראיין טוב לתקשורת ולרועה שלא היה אף פעם כיבשה, לא ראה כיבשה וגם לא יודע שהיא צריכה לאכול?

(רק עכשיו שמתי לב שהמילה כיבשה Hכולה להיקרא כך: כַ-יָבַּשַה. חלוץ, אתה קופרייטר גאון. אולי תלך לעבוד בפירסום? עזוב אותך מצבא, כבר כבשת את כל הפסגות שהוא יכול להציע לך)

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יוסיפון ...מאמרי השיטנה שלך כנגד חילות היבשה בכלל וכנגד חיל השריון בפרט..

איני חושב שמאמריו והרצאותיו של גורדון הם בגד "שיטנה" .
לעניות דעתי הוא אינו שוטם אף אחד , אלא מטיף בעקביות את המסר שלו :
לכל מה שאינו חיל אויר - אין זכות קיום...

(ומאמריו נגד הירוקים הם ממש שיר אהבה בהשוואה לאלו העוסקים בחיל הים... )

A friend in need - is a friend indeed

יש מין סוג של אחדות כזו בח"א.
שוקו ולחמניה.
ופקמצ"ית בצד.

יוסיפון,
לידיעתך, הייתי אתמול בכנס הבינלאומי של המכון למדיניות נגד טרור ונוכחתי בהרצאתו של ד"ר גורדון שם. הוא , כרגיל, ניסה להציג את תזת "השילוש" הקדוש של חה"א-מודיעין-כוחות מיוחדים. רוב באי הכנס נעו באי נוחות בכיסאותיהם ולא כל כך הבינו מה הוא רוצה. לאחר שיה-יה דיבר על עקרונות הלחימה כחשובים יותר מטכנולוגיה, גורדון, בציניות האופיינית לו, הציע לקחת חץ וקשת ולהלחם ב"נחישות". אולם הדובדבן היה כשהתלונן, מול כל האורחים מחו"ל, על הרס שכונת הדחייה בביירות וטען כי היא לא מוסרית. שבתאי שביט, יו"ר חבר הנאמנים של המכון שהיה בקהל, עלה למיקרופון "ונתן לו בראש" לקול מצהלות ומחיאות הכפיים של הקהל....

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

להגיד על הרס "דחייה" שזה לא מוסרי ?
מסתדר לי עם עקרונות מוסריים אחרים שהוא מאמין בהם עוד מ-1982
פשוט ירד מהפסים אבל מצליח לקבל תשומת לב - אולי זו המטרה ולא משנה איך ? תמהני

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

ציטוט:

במקור נכתב על ידי bobsled ...בכנס הבינלאומי של המכון למדיניות נגד טרור...הרצאתו של ד"ר גורדון שם...

ב-"מעריב" של היום :

A friend in need - is a friend indeed

את המשימות של "כוחות מיוחדים" צריך למלא אותו גוף שאיבד מזמן מערכו-החי"רם (חיל רגלים מעולה). הכוונה היא ליחידות חי"ר מאומנות היטב ומורכבות מכל אדם איכותי ואשר מסוגלות לביצוע מגוון משימות ברמה גבוהה. בצה"ל מדובר (או צריך להיות מדובר...) על הצנחנים, גולני, נח"ל וגבעתי. כל חייל גדודים שם צריך להיות מסוגל לביצוע רוב המשימות שהכותב מדבר עליהם. לפעולות מיוחדות באמת וייעדויות כמו חילוץ טייסים בעומק שול האויב, חדירות של צוותים קטנים לעומק שטח האויב לצרכי מודיעין או חבלה ימית -לשם כך אכן צריך קומץ של יחידות מובחרות בסד"כ מצומצם. צה"ל צריך להבדיל כמו כל צבא בעולם בין יחידות חייר מעולה לצרכי מלחמה ובין יחידות חי"ר מדרג שני לצרכי בט"ש, שמירה על מאחזים סטטיים וכו'. אפשר לקרוא לזה חי"ר קל, חרמ"ש, או חי"ר יעודי לטובת הנעלבים. החיר"ם צריך םשוט לעבור באמת רביזיה בתו"ל שתתאים למלחמה מודרנית ולקבל את ההכשרה המתאימה (עם הציוד אני טוען שאין בעיה מהותית).

1. תוכל לספר עוד על התפקיד והמבנה של אותו חיר"מ בצבאות זרים (עם דוגמאות)?
2. מה יעשה החי"ר המובחר הזה בשגרה (שבט"ש הוא חלק ממנה)
3. כיצד וע"פ אילו קריטריונים תגייס כ"א לחיר"מ ולחי"ר מהדרג המשני?

אגב, זה בכלליות מה שאני טוען כל הזמן- שאת רוב המשימות שמבצעות היום יחידות כמו אגוז, מגלן הפלס"רים השונים ואף דובדבן (ואני שב ומדגיש- רוב המשימות, לא כולן.) יכולים וצריכים לבצע גם גדודי החי"ר.

אין מקום רחוק מידי.

אני זוכר שלפני שנים הצבא עשה הפרדה בין חי"ר לחיר"ם וכל חטיבה רצתה את ה "ם" הסופית כי היה בזה הרבה יוקרה וגם אמצעים וגם תקנים. במילואים הודיעו לנו יום אחד שמהיום אנחנו חיר"ם אבל האם זה שינה משהו בתוכנית האימונים - כלום. הרעיון טוב אבל היישום...
לגבי הסיפא שלך בהחלט יש כבר היום גדודי חי"ר "רגילים" המבצעים עבודה של "חיר"ם" או של גדסרי"ם. אני חושב שהדוגמא הטובה ביותר והבולטת בשנים האחרונות זהו גדוד חרוב שנמצא בגזרת שכם. גדוד "רגיל" לחלוטין מבחינת הקצאת כוח אדם וכו' אבל בפעילות מתמשכת מביא תוצאות מדהימות בלי שום פרופרציה לגדודים אחרים כולל סיירות. דובדבן לדעתי זה יוצא מן הכלל היות והפעילות שלהם מאוד ייעודית וגם ההכשרה בהתאם.

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

אין חדש בדברי גורדון שמן הסתם מאמין בהם
לא ברור לי מה עוד כוחות מיוחדים ישיגו. עד היום רוב הכוחות המיוחדים שלפו מצבא היבשה את כוח האדם הטוב ביותר ואת האמצעים הטובים ביותר. מה היתה השפעתם על הלחימה ? שולית ביותר, ככה ביום כיפור, ככה בשל"ג וככה בלבנון 2. אין לי התנגדות למפקדת כוחות מיוחדים כדי שלפחות הם יוכלו לדבר אחד עם השני (היה פרסום באמצע המלחמה שאמצעי הקשר של "הכוחות המיוחדים" היו כל כך מיוחדים עד שלא היה ניתן לתקשר ביניהם) אבל עד אז תהיה מלחמת עולם בין חיל האוויר שלא ירצה לוותר על שלדג וחיל הים שלא ירצה לוותר על השייטת ואמ"ן על מטכ"ל. מן הסתם אם יקימו כזו מפקדה (אגב, היא כבר הוקמה לפני כשנתיים עם פרסום רשמי בבמחנה וראיון בגלי צה"ל) היא תרכז אליה כוחות אחרים נוספים ושוב יקטן הצבא "הרגיל" כי כ"א מוגבל ושוב הכוחות "הרגילים" ישאו בנטל המלחמה לבדם וים של מובחרים יהי עסוק בתכנוני פינצטה שהם חשובים במידה והיקף מוגבלים.

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

לגבי פיקוד כ"מ נכתב פה רבות בתקופה האחרונה. דעתי בנושא (נלקח מאשכול ישן):
1. תוך זמן קצר יתגלעו ויכוחים ומתחים בין היחידות (סמוך עלי, אני מכיר את החבר'ה.. נבלות. ) ותחרות על כל פעילות וכל מבצע. כל מבצע שתקבל יחידה X מיד יגרום ליחידה Y להתמרמר ולשאול מדוע לא היא. זה נשמע אולי ילדותי וזניח- זה לא. וזה קורה כל הזמן, גם עכשיו. אל תשכח שככל שהיחידה יותר טובה, גם האגו נפוח בהתאם (עדות ממקור ראשון ).

2. דווקא היחידות שהן כביכול "הבחירה הראשונה" (מטכ"ל שייטת ושלדג) הן בעייתיות לעבודה תחת פיקוד שכזה. לשלדג יש את משימותיה היעודיות שמספק לה חיל האויר לצורך מטרותיו, ומדובר בדי והותר משימות. לסיירת מטכ"ל יש את משימותיה בתחומה שלה, שגם חשיבותן לא נופלת ודאי משום משימה שיכול אותו "פיקוד מיוחד" להטיל עליה, וכנ"ל לשייטת 13. אם לקחת את שלדג כדוגמה- האם אתה מציע שבכל פעם שחיל האויר יצטרך (והוא צריך כל הזמן) את הכוח הקרקעי המיוחד שלו, הוא יגיש בקשה לפיקוד הכוחות המיוחדים "להשאיל" את היחידה לטובת המשימה? הרי המשימה היא של חיל האויר, כך גם התיכנון (במובנו הרחב ולא היחידתי) וכך גם האחריות.. מה תפקידו של הפיקוד שלך אם כך?

-הפיתרון הצה"לי הנוכחי-
כרגע אין כידוע פיקוד כזה, אך לכל זירת לחימה (גם זאת שנפתחה עכשיו בלבנון) יש קמ"מ (קצין מבצעים מיוחדים) הכפוף לאג"מ במטה הזירה ("זירה" לדוגמה- אוגדת איו"ש/אזח"ע). הוא אחראי על הקישור ליחידות המיוחדות ולגיוסן לצורך מבצעים הנולדים באג"מ של הזירה. הפיתרון הזה מתפקד לא רע להערכתי ומיטב ידיעתי (הצר, מזוית הראיה של היחידה עצמה ולא של הזירה)

מעבר לכך ובתגובה לדיעותך על תרומתן של היחידות המיוחדות (ואני מתייחס רק לשלושת היחידות הזרועיות קרי שלדג שייטת וסיירת מטכ"ל)- תרומתה של יחידה אינה נמדדת רק במאמץ מלחמתי כולל. תרומתן של שלושת היחידות לזרוע שלהן ולצה"ל בכלל גבוהה בהרבה ממה שאתה מתאר. מלבד הפעילות הרציפה בשטחים במבצעי איכות (וכבר הוצאנו מעצר מבוקשים סטנדרטי מגדר מבצע איכות) עוסקות היחידות בפעילות מרובה בתחום המודיעין הטקטי והאסטרטגי, פעילות שמן הסתם נגזר עליה להישאר עלומה. אין כאן הסתתרות מאחורי איזה הילת שושו או סודיות פלצנית אלא צורך אמיתי בחשאיות שכן חשיפה של פעילות מעין זו עלולה לגזור את דינן של פעילויות דומות בעתיד.
אולי בלי אותה פעילות רחבת היקף אך שקטה וסמויה מכותרות העיתונים ומהדורות החדשות לא היה חיל האויר יכול להשמיד 70 אחוז ממערך הטק"א של החיזבאללה בימי הלחימה הראשונים? ואולי הצלחות דומות של החיל (גם אם לא הספיקו כדי לשבש לחלוטין את המערך הרקטי הלבנוני) היו נמנעות אלמלא אותה פעילות? אני בטוח שאתה מבין זאת ולכן חשוב לזכור שהיחידות האלה מצדיקות עצמן יום יום ושעה שעה, גם מבלי לכבוש לבדן את דרום לבנון.

אין מקום רחוק מידי.

וגם אמרתי זאת במספר הזדמנויות, אם היינו נשארים עם 3 יחידות מיוחדות - דיינו
אבל מזה שנים יש אינפליציה בעניין, חשוב על ההקפים, בכל חטיבה יש בפועל גדוד כזה (גדס"ר על היחטיות שלו) ואגוז ודובדבן ואחרים. כאשר מדברים על הגדלה של ההיקף אני מתקומם כי ברור לי שזה יהיה על חשבון משהו אחר. כמו צ'ייני גם אני בהחלט יודע שיש הרבה דברים שאיני יודע

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

אין מקום רחוק מידי.

אותם גנרלים שמנסים להאמין בתאוריות של גורדון אך מפחדים לישם אותן. הפחדנות שלהן היא שעלתה בחיי אדם רבים במלחמה הנוכחית.

אסביר את עצמי.

התפיסה של גורדון לגבי הצבא הפרימיטיוי הביאה את הרמטכ"ל לקרוא לבית החרושת למרכבה, בית חרושת למטרות לחיל האויר. אם הוא וצמרת הצבא אכן מאמינים בכך היה עליהם לסגור את מרבית האוגדות המשורינות ולהסב את הצבא לאותו צבא טכנולוגיה ויחידות מיוחדות שגורדון כותב עליו.

אבל הם לא עשו כך כי הם לא ב100% מאמינים בתפיסה הזאת, היא נשמעת טוב אבל קצת מסוכן שצה"ל יהיה הראשון לבחון אותה, בכל זאת אין לנו מרווח טעות.

מה הם כן עשו? בהתאם לתפיסה הזאת הם ניוונו את אוגדות השריון הן באימונים ובהשקעה בפיקוד והן בתחמושת ורכישת חידושים טכנולגיים.

התוצאה, זלזול בחיי אדם ושליחת טנקים לקרב ללא אימון ללא חימוש וללא פיקוד ראוי.

אפשר להתווכח על התפיסה של גורדון עד מחר לא זאת הנקודה. הניסיון של הפיקוד הבכיר ללכת עם ולהרגיש בלי מחייב את התפטרותו המיידית של חלוץ!

ולגורדון, נניח והרמטכ"ל היה חירניק שלא מאמין בצורך במסה כזאת של F-16. במקום לקצץ בטייסות הוא היה שולח את חיל האויר לקרב רק עם פצצות ברזל, ללא מוץ ונורים ועם טילי שפריר שנשארו במחסן משנות השבעים. כך שלח חלוץ את חברי ללבנון! מ"פ סימן שלוש שלא אימן את לוחמיו שלוש שנים וזכה לאימון של 6 שעות לפני הלחימה. טנקים ללא מדוכות או מעיכים, ימ"חים חסרים. מפקדי גדודים וחטיבות שמעולם לא ביצוע תרגיל אמיתי שיאמן או יבחון את יכולתיהם

טל

בין זה לבין ההוא לגבי שת"פ בין חי"א לירוקים.
כי אני לתומי חשבתי שאסור לחי"רניק להעיר לגבי פעילות טייסים.
מסתבר שזה פילטר חד-כיווני.... (נאמר בהומור ומקווה שכך מתקבל)

ולעניין עצמו, ההילה שיש מסביב לבניית הכח לעימות מוגבל וסקסי, לא ממש הוכיחה את עצמה.
עימות מוגבל מעיקרו כפי שהתחילה הלחימה בלבנון התגלגל מהר מאוד למבצע, ומשם היתה הדרך לא ארוכה (גם אם עדיין היו מעצורים) לאיבוד עשתונות סורי ותחילתה של מלחמה כמו שסוריה ידעה (יודעת?) לעשות - עם המון רק"מ וחי"ר בגלים.
ומה אז ? (שאלה פתוחה כי באמת שאין לי מושג מה יהיה)

סתם בגלל הציטוט שלך לגבי מטרות לחיל אוויר שמזכיר לי נשכחות. אותי הפרסום הזה בהארץ בזמנו מאוד הרגיז, פניתי למפקד חיל האוויר שהכחיש מכל וכל שהיה בכלל בסיור במפעל ושהתבטא כפי שצוטט. פניתי לעורך הארץ עם ההכחשה ובקשתי בירור - מישהו פה יצא שקרן: הכתב או מפקד חיל האוויר - לצערי לא הצלחתי לעמת אותם ולקבל תשובה ברורה. יש לי את כל ההתכתבות.

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

1. במקום לאמן ולייצר גדודים וחטיבות של חי"ר מובחר, לא יותר פשוט לאמן כמו שצריך את החי"ר הרגיל? יש לי איזה קרוב משפחה גולנצ'יק (73, 82 וכו') שספר לי פעם סיפור מוזר- הם היו מתאמנים קשה מאוד על כל מיני מתארים- לש"ב, פיתות, שטח פתוח, ציר הררי, ואז כשהיתה משימה, פשוט היו נעים ומיישמים מה שהתאמנו עליו עז זרא. בצה"ל של היום, מכיוון שאין שום תו"ל וכולנו חכמים, כל הזמן ממציאים פתרונות ותופרים תו"לים מחדש- למה? כי כל הזמן מתכוננים להיתקלות האחרונה שהיתה בשטחים. הדבר נכון גם לגבי טנקים, אגב.
2. לגבי טנקים- הפתרון אינו בשיטות ההפעלה של הכלים. חשבו כבר על כל השיטות, אף אחת לא עובדת בשטח רווי נ"ט (פרט ליציאה מהטנק וכניסה מאחורי מחסות). הפתרונות צריכים להיות טכנולוגיים בתחום של איתור מוקדם של חי"ר מחופר, והמצאת\יצירת אמצעי שיאפשר לטנק במהירות לאתר באופן אוטומטי חי"ר ואז ליירט אותו.

למה לא ישים?
כי 1 דורש משמעת ומקצועיות.
כי 2 דורש השקעה כספית מאסיבית ואולי סגירה של איזה טייסת שתיים. והרבה יותר קל מזה לומר "הטנקיסטים המטומטמים לא מפעילים את הכלים שלהם נכון". או במכובסת "צריך לשנות את אופן ההפעלה של הטנקים".

שלמרות שחיל האוויר כשל בהגנה על צפון ישראל במלחמה האחרונה,
אין מקום לבטל אותו.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

יגיל,
יש לך אולי מקור שמגדיר את המושג "מלחמה פוסט-מודרנית"?
מצטער שאני לא יכול לחפש בעצמי, המושג "פוסט מודרני" גורם לי לבעיות בעיכול ובעור...

טל

Edward Lutwak, "Toward Post-Heroic Warfare," Foreign Affairs, vol. 74, no. 3 (May/June 1995),
ו-Gray, Chris, Hables, Postmodern War: The New Politics of Conflict (1997),
אגב, להבנתי לוטוואק עצמו עזב קצת את המושג ב'אסטרטגיה של מלחמה ושלום'.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

או-
אולי להקים פיקוד של טייסות עילית.

אין מקום רחוק מידי.

של החטיבה שלי.

כשתלמד להזיז חוליות בשטח תחזור אליי.

בטירונות טיס מגיעים עד לתרפ"ל חי"ר.

לקצינים שעשו קלוקים בשנות ה 50 [ברלב רפול וגם..אבא שלי שנטש לפני שהתחיל באומר "השוכב על האדמה לא יפול.."..] שאיש ח"א לא יכול להיות רמטכ"ל. נקודה.
עייזר ידע מה הוא אומר - התוצאה לפנינו.
ד"א - מינוי של שרון - תמיד שם לנו מוקשי השהייה הבחור. בעייתי עוד מימי ילדותו בכפר מל"ל תמיד היה נגד הזרם.
אכלנו איתו חרא ב 82 ואכלנו את מרורי מינוייו דהיום.

גם אני לא גנרל ואפילו בגרות לא סיימתי .
אבל קצת חשבון אני יודע ,אם אתה היית מוותר על כמה ממנעמי צוות האוויר ,ועל כמה מפינוקי חיל האוויר ,אולי היו לי יותר משמונים כדור (לנגב ,לM16 היו 10)כדי להתאמן לפני הכניסה ללבנון ,ואלי היה עוד אמר"ל בגדוד, שאולי רק אבל אולי היה מונע את הדו"צ הארור שלנו.
אולי אם במקום הקולנוע בכל בח"א ,היו קונים כמה אפודי חובש ,החובש שלי לא היה נכנס עם חצי ציוד .

בקשר לכוחות מיוחדים ,אני לא צריך להזכיר לכם איזה יחידה מעורכת הייתה הראשונה שנתקלה שם לבד ומה היו התוצאות,אני לא מאשים כמובן את היחידה הזו ,אלא את מי שחשב שככה מנהלים מלחמה. .
במלחמה צריך אוגדות מואמנות ,מיומנות ומצוידיות .

עריכה:
חלקכם כתבתם שאין כאן מקום להגדרת כישלון ,כי זו לוחמה נגד גרילה.
בזמן האחרון פורסם שסוריה שוקלת להקים יחידות טרור לפעולות בגולן.
גם אם זו הנפצה ,כדאי שנבין ,אם צריך להילחם מול גרילה ,אנחנו חייבים ללמוד איך לעשות את זה .
אם זה אומר שעידף להיכנס בגרל עם אלפקות ,אז ניכנס ברגל עם אלפקות.


אגב יוסיפון ,איך קוראים לחיפושית של המח"ט ?

לפעמים חרבון זה כמו קרב , אתה חוזר עם חוויות שאף אחד לא רוצה לשמוע .

כפי שרבים כאן כתבו, אחד הגורמים המכריעים שגרמו ללוחמה בצפון (ולא רק לה) להתפס ככשלון של צה"ל, היא הרגישות הישראלית לחללים. נתון זה כנראה לא ישתנה, היות ותפיסות חברתיות לא משנים על ידי תקציבים.


לכן, כך אני חושב, יש לגבש תו"ל הנותן מענה לכך (בדומה לתפיסת התכנון של המרכבה, בה שיקול השרדות הצוות גובר על שיקולים טכניים אחרים). בדיוק כמו שקטנותו של העורף האסטרטגי של מדינת ישראל (יחד עם העובדה שנפילת אזרחים בידי אויבנו אינה באה בחשבון) כפתה על צה"ל שיטות לחימה מסוימות המעבירות את זירת הקרבות לשטח האויב, ובדיוק כפי שחולשתו של העורף הכלכלי של מדינת ישראל מכריחה את צה"ל להגיע להכרעות מהירות- כך גם הידיעה כי העורף הישראלי מתקשה לקבל אבדות- מועטות ומוצדקות ככל שיהיו- צריכה לקדם שיטת פעולה מתאימה.


ומה היא?
אני חושב שפיתוחים בתחום הרק"מ הבלתי מאויש הם המענה הטוב ביותר לכך. תארו לכם את הלוחמה בצפון, עם פי שלוש אובדן של רק"מים, אך ללא הרוגים כלל. אמנם מדובר בתקציבי עתק, אך הם אלו שיאפשרו לנו לא לחשוש מהיסטריה ציבורית מוגזמת, ולהכריע קרבות יבשה.

יצא המרצע מן השק.
במעריב של היום מופיעה ידיעה על כך שהאדון הלא נכבד ד"ר שמואל גורדון הציג בהרצאתו את תמונת הגרניקה של פיקאסו המוחה על טבח אזרחים (מהאויר, אגב) ומעליה הכיתוב "זכור את אשר עשה לך עמלק". מר גורדון השווה את פעילויות צה"ל במלחמת לבנון השניה לטבח והשמדת עם ובעשותו כך הפך עצמו בעיני לאחד ממקהלת הגדעון לוים הבזוים, בעלי ההפרעה הנפשית הידועה בשם פוסט-ציונות.
תסלחו לי, מעתה ואילך בכל פעם שאשמע את פרשנותו בתחומים צבאיים מדיניים אצא מנקודת הנחה שטובת המדינה וקיומה אינם מה שעומדים לנגד עיניו.

הקיפאון לא מתחיל בשריון



רק מי שרואה בטכנולוגיה חזות הכל יכול לדבר על זרוע היבשה כזירה שעבר זמנה והיא שרויה בסטגנציה, למרות הישגים מרשימים בשדה הקרב. תשובה לשמואל גורדון דרור מור פורסם: 12.09.06, 10:00



למען השקיפות אבהיר תחילה כי מוצאי משירות הביטחון הכללי (לא מצה"ל), גם לי אין דרגות גנרל, השכלתי אף היא אקדמית, אינני מכיר את דן חלוץ כלל וכלל, גם אינני מכיר את שמואל גורדון שכתב כאן על "מרד הגנרלים ביבשה". אך יש לי להעיר ולהאיר על שכתב. להפוך את הדיון הציבורי ברבדיו השונים לעיסוק בצבע מדיו של הרמטכ"ל הוא לעג לכושר השיפוט של הקוראים. תחת הדיון העקר הזה, מתעוררים סימני שאלה רבים אחרים בעניין כושר שיפוטו שלו:

• אם לצה"ל הייתה תמונת מודיעין מלאה לגבי אופן היערכותו של היריב השיעי, כפי שהעיר ראש אמ"ן, כיצד לא הובא הדבר לידיעתם של הכוחות הלוחמים עוד טרם המלחמה? האמנם קידש צה"ל את המודיעין כמטרה? האם מישהו שכח להזכיר שהוא בעצם האמצעי להגיע ביתר קלות אל המטרה? והאם יש בכך להעיד (או לאו) על כושר שיפוטו של הרמטכ"ל?

• ומה מעידה כניסה למלחמה עם ימ"חים ריקים על כושר שיפוט? כי בעיני הדיוט, אם הרמטכ"ל ידע שמחסניו ריקים ובחר להיכנס למלחמה - הוא לא זוכה לציון גבוה. ואם נכנס למלחמה מבלי שידע - כי אז יזכה לציון גבוה עוד פחות.

• "הפתענו את עצמנו בעצם פתיחת המלחמה בלי לעשות את ההכנות הנדרשות", אליבא דה גורדון. וזאת רק טעות? זהו כישלון! אני מתקשה להשתחרר מהתחושה כי שתי פעולות החטיפה, שני כישלונות טקטיים הובילו אותנו לסיבוך אסטרטגי, בין היתר כי הצבא לא באמת רצה וידע להפיק לקחים מהחטיפה הראשונה בעזה. האם האגו של הצבא ושיקום תדמיתו לא היו חלק מתהליך קבלת ההחלטות? ומה לכל אלה ולכושר שיפוט? ומה לכל אלה ולדרך הנהגתו של הרמטכ"ל? אינני מאמין בביקורת אובייקטיבית, אך האם בשל כך נמנע מעצמנו לומר בכנות, ביושרה, באומץ ובקול רם את מה שאומרים לאורך ולרוחב כל שכבות הפיקוד הצבאי על הדרך שבה הכין והוביל דן חלוץ את הצבא לפני ובמהלך המלחמה?

סטגנציה לצערי אינה רק נחלת זרוע היבשה, גם איננה רק נחלת הצבא. היא נמצאת בכל ארגון שאינו מוכן לקבל פלורליזם מחשבתי, בכל ארגון שאינו יודע לשמוע דעה שונה. סטגנציה בצבא מתקיימת אם קצינים במטכ"ל מפחדים להשמיע את דעתם, בעיקר אם היא שונה מזו של הרמטכ"ל. כי אז, כשמגיעים לדיוני הפקת לקחים, המפקדים חוששים לעתידם המקצועי ואינם מדברים בפתיחות, כפי שאירע רק לפני כשבוע.



הלעג על אלו שנשארו בצבא עד "זקנה ושיבה", כפי שכתב שמואל גורדון, אינו במקומו. הם עדיפים בעיניי עשרות מונים מאלו שטרם קיבלו תעודת שליש א' ומציגים מועמדות לראשות ממשלה בכל אמצעי התקשורת. הם מסמלים בעיניי עוד הרבה פחות את חטא היוהרה של צבא טכנולוגי, חכם ומתקדם. מלחמת וייטנאם חיזקה עד מאוד את כוח המשיכה של קלאוזוביץ בעיני האמריקנים, כותב מיכאל הנדל בספרו "קלאוזוביץ במבחן התמורות הטכנולוגיות". הציפיות הגדולות שתלה האמריקני בפלאי הטכנולוגיה הצבאית, נכזבו. תרופת הפלא הטכנולוגית לא הביאה ניצחון או הצלחה. התפכחות זו הביאה לגילוי מחדש של המימדים האיכותיים, הלא חומריים שמדגיש קלאוזוביץ (סוף ציטוט).



רק מי שמחשיב את הטכנולוגיה כחזות הכל, חרף העובדה שגם תפיסה זו התרסקה במלחמה האחרונה, רק הוא יכול להחשיב את אחוזי הפגיעה בטנקים ככישלון וכזירה שעבר זמנה והיא שרויה בסטגנציה. ימים יגידו מי נכשל, חרף העליונות הטכנולוגית: חיל-האוויר ב"הפצצות הנדל"ן" או חילות הרגלים והשריון, שלמרות הפקודות המהוססות והלא ברורות שקיבלו, גילו עליונות מוחלטת בכל קרב פנים מול פנים עם אויב מקצועי ואכזר.

להפתעתי הרבה לאחר שאתמול עיינתי בפורום זה פתחתי היום את עיתון מעריב ומצאתי בו כתבה בה מתואר כיצד השווה דר' שמואל גורדון את הפצצת שכונת דחיה בבירות להפצצות חיל האוויר הגמני, הלופטוואפה, את העיירה גרניקה במלחמת העולם השניה. כל זאת כאשר בכנס ישבו באותה עת גם אורחים מחו"ל.
מיד נזכרתי באותו מאמר שהובא לאשכול זה בו ציין דר' שמואל גורדון כיצד חלף זמנה של הלחימה היבשתית ואשר כינה את צבא היבשה קופסאות פח משוריינות עם אמצעי לילה פרמיטיביים. והגדיל והוסיף להשמיץ את חיל התותחנים: "לא פוגעים בכלום" ושוב את חיל השריון: "שש אוגדות משוריינות דידו ברחבי ארץ הארזים".
וכדי לחזק את דבריו השתמש בביטויים בלתי ברורים כמו: "מלחמה פוסט-מודרנית" כאילו מדובר באיזשהו סגנון אומנות חדש.
לא נותר לי אלא להסיק את מספר הנקודות הבאות:
1. לא ברור לי איך אדם אשר שם את מבטחו במלחמה אווירית בלבד מתנגד בצורה כ"כ גורפת (ואף טורח להשוות את צה"ל לנאצים) להפצצה אווירית.
2. ייתכן מאוד שאם היו פחות אנשים כמו דר' גרודון בתפקידי מומחי אסטרטגיה היו מציידים את צבא היבשה במערכות מתקדמות כמו "מעיל רוח" (האם גם טכנולוגיה זו מיושנת לדעת דר' גורדון?) ואז אולי דר' גורדון לא היה משווה את חיל השריון לקופסאות פח.
3. לא ברור לי איך אדם מתלהם ומשמיצן כמו דר' גורדון הגיע לתפקיד אליו הגיע. אני מקווה מאוד שהוא אינו מייצג את בוגרי חיל-האוויר ככלל שכן נהוג בצבא לחלוק כבוד לעמיתיך לקרב גם אם צבע כומתתם שונה משלך וגם אם אינם עונדים כנפי בד על מדיהם הכחולים.
4. מאופן ההתבטאות של דר' גורדון נראה שהוא עושה הכל על-מנת למשוך תשומת לב. השתמשות בתמונה של פיקאסו על מנת להשמיץ את חיל-האוויר למשל (עכשיו אני לפחות יודע מהיכן למד מהוא פוסט-מודרניזם) או עלבונות חסרי רסן כלפי "הירוקים".
דר' גורדון בתקווה שאתה קורא את שורות אלו, אנא ממך קח את עצמך ביידים.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.fresh.co.il/vBulletin/image.php?u=30824&dateline=1110201111]

הבעיה לא בדעות המוזרות שלו וגם לא בדעות ההפכפכות שלו (נגד טנקים, נגד צוללות, נגד מסוקים, נגד....) הבעיה היא שהוא מצליח לקבל מקום בתקשורת בצורה שמשפיעה על השיח הציבורי וגוררת אחריו עוד "מומחים מטעם עצמם" להביע דעות מוזרות כאלו. חלקם של גורדון ועמיתיו בתקשורת בכשלים שראינו (ואני מקווה שלא נראה בעתיד) גדול בדיוק כמו חלקה של התקשורת שלפני מלחמת יום הכיפורים שסייעה לדעת הקהל הציבורית לחשוב שאין כל בעיה, שכל דברי הגנרלים נכונים ואין ממה לחשוש. ככה גורדון ועוד כמה "מומחים מטעם עצמם"

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

גם אני לא גנרל והשכלה אקדמית אין לי, אבל אני לוקח את התרופות שהרופא רושם לי.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il