בשנה שעברה עשיתי שירות לאומי במקום מסויים. היה מעניין אך קשה ולחוץ. לקראת סוף השנה שעברה התלבטתי אם לעשות עוד שנה או ללכת לעבוד. יש הרבה יותר כסף שם בחוץ אשר השירות הלאומי הזה. מצד שני, אני הרי "תורם את חלקי למדינה וכל החרטא הזה"...מצד שלישי, אף אחד לא באמת מעריך את זה. אמי שכנעה אותי לעשות שנה שניה של שירו"ל משיקולי יציבות (שעות יציבות שיאפשרו לי עיסוקים נוספים), כסף יציב (813 שקלים לחודש) וזכויות נוספות. הלכתי, לא בלב, שלם למקום בו התחלתי לפני שבוע. לא אכתוב איפה זה במדויק אך התנאים פה על הפנים. אני ובוסית עם עוד מישהי בחדר. אין לי לא שולחן ולא מחשב (ואני אמור לעשות עבודה משרדית כן?!), הבוסית לא נחמדה ואף אגרסיבית. זאת שאיתנו גם לא משהו. אני יושב על השולחן שלה, עם כל הבלאגן שלה מול מזגן מקפיא. הבוסית שלי עצלנית בנוסף על כל, וגם נותנת לי משימות מטומטמות ולא במיוחד נעימות, אבל זה באמת לא נורא.

מצד שני היא ממש "בסדר" מבחינת השעות, ולא תשאיר אותי מעבר לזמן, בניגוד לשנה שעברה שעקמו פרצוף כאשר התעקשתי ללכת ב4. והיא הוגנת ביחס אליי כאשר אין לי עבודה, ואין לה בעיה שאני אפתח עיתון. אני מרגיש שבכל זאת אני יכול להסתדר איתה כי אני מטבעי אדם שמסתדר.

מצבי הכלכלי לא בשמיים, ובייחוד לא כאשר התכנון שלי הוא ללמוד בחו"ל (גרמניה). שנתיים של שירות לאומי לא יקדמו אותי לחלום הזה מן הסתם...

שלחתי קורות חיים וחזרו אליי מחברת תקשורת. ביקשו שאגיע למבחן הערכה. הבעיה היא לא במבחן עצמו אלא בקורס חודש שאחריו.
במידה ואני עובר את המבחן אני עובר לקורס. בשביל להתחיל את הקורס אני חייב לעזוב את השירות הלאומי שלי. הבעיה היא שמעיפים גם מהקורס. אני יכול להיות במצב שעזבתי את השירות וגם מעיפים אותי מהקורס. ככה אני אשאר בלי כלום.

האם לעזוב את השירות הלאומי ולקחת את הסיכון לעוף בלי להתחיל לעבוד? או שלהישאר בשירות? (למצוא עבודה אחר הצהריים ממש קשה היכן שאני נמצא ותחת ההגבלות שהשירו"ל מציב-לא יותר מ12 שעות שבועיות ולא מאוחר בלילה).

מצד אחד אני כאילו דופק את השירות ואת המקום בו אני נמצא, כי היא תשאר בלי אף אחד שעונה על הדרישות הרבות שהמקום הציב. אני גם יכול בסוף להישאר בלי כלום, לא עבודה וכמובן לא שירות. ואם כבר אז אני מעדיף את היציבות של המקום בו אני נמצא כי הוא מאפשר לי לעשות דברים אחר הצהריים. וגם השיקול הזה של לתרום את חלקי לחברה הזאת.

מצד שני, המקום לא ממש מתחשב בי! לא אדיב אליי והאנשים פה לא ממש נעימים. משעמם לי כאן ואני מרגיש חסר תועלת ומתנוון בניירת ותיוק חסר תועלת. וכמובן שהחברה הזאת לא מעריכה את מה שאני עושה, מעקמת פרצוף "מה, בן שעושה שירות לאומי?!", ומשתמט ופרזיט יקראו לי גם אם אעשה 6 שנים באגודה למלחמה בסרטן. מה גם שכבר תרמתי רבות בשנה שעברה, תרומה שעלתה לי בבריאות ובלא מעט טראומות.

כל זה בהנחה שאני עובר את המרכז להערכה ומתקבל לקורס (שוב שאני יכול לעוף ממנו!!! והרבה עפים).

האם לעזוב את השירול ולהסתכן וללכת לקורס או להישאר במקום בו אני נמצא ולהתייבש שם למוות עד לאוניברסיטה באוקטובר הבא?

נק' נוספת וחשובה היא שעד כה עבדתי בעבודה במשמרות בערך פעם בשבוע שבועיים. עכשיו אמרו לי שזה לא מתאים והם רוצים מישהו לעבודה קבועה. הבעיה היא שבשירו"ל מאפשרים לא יותר מ12 שעות שבועיות של עבודה. אין סיכוי שאני אוכל למצוא משהו. במצב הנתון זה "שירות לעשירים בלבד". כך שהנימוק הכלכלי מתחדד לו.

תודה על הסבלנות!

בעיה רצינית וקשה, לדעתי הטעות היותר רצינית שלך היא שבכלל נבחנת לקורס הזה עכשיו בזמן שאתה בכלל מחוייב למקום אחר, אבל מה שנעשה כבר נעשה רק קח את זה בחשבון.

בנוסף, אתה עכשיו כבר משרת בשנה השניה והזמן שאתה עכשיו נותן ילך לך כאילו לא שירתת בכלל <חוץ מהשנה הראשונה> מבחינת זכויות או הכרה כלשהי, גם לא לקחת בחשבון שצריך לתת התראה של כמה שבועות לפני שעוזבים <והגיוני שבזמן הזה עד העזיבה לא יהיה לך נעים ממש להיות במשרד>.

בחרת לשרת במסגרת קשה יותר ממה שזה נשמע למי שלא היה במצבך, לשרת במשרד זה דבר זוועתי, המח באמת מתנוון והיחס הוא לרוב גרוע בצורה מחריפה <לפעמים נראה שמסתכלים עליך כאילו אתה לא שווה כלום << הבוסית שלי הייתה קוראת לי "קשת קליטה" וכאלה אפילו ליד האנשים שבאו>> כל זה בא בלי התיחסות לניוון הגופני והשכלי שמצוי בעבודה הזאת, הרי אין לך קשר עם יותר מידי אנשים, וסביר להניח שהקשר היחידי שכן יש לך הוא עם אנשים מבוגרים שמסתכלים עליך מלמעלה> <<<לי זה גרם לעזוב וללכת לשרת במקום אחר>>>

לפי איך שאתה כותב אפשר להבין שאתה לא טיפש או אדם שמחפש את העבודות הקלות שאין צורך בהגדלת ראש בהן אלא להפך ושזה הורג אותך, שקול בכל מקרה לעבור למקום שדורש קצת יותר מבחינה רגשית ופיתוח רעיונות אישי <כמו עבודה עם מפגרים/ נכים/ אוטיסטים וכו.. <אגב כאן סה לא ללכת לגן ילדים או לבית חולים כי בשני המקרים תנקה דם וחרא :| >

בקשר לשאלה על הקורס עצמו, השאלה האמיתית היא האם חשוב לך לתת שירות של שנתיים למדינה? כי אתה במילא רוצה ללמוד בחו"ל ושם לא תקבל את הכסף ללימודים <בנוסף לעובדה המצערת שאתה יכול להרוויח את אותו סכום ב 3 חודשים של עבודה תחת שכר מינימום>, קח בחשבון את המבטים והביקורות של האנשים מסביב, כי אתה בן שעושה שירות לאומי, והרבה אנשים מתקשים להבין את זה, הרבה אנשים מזלזלים בעבודה הזאת ומאמינים שבעצם בחרת לך לא לעשות כלום < דבר ממש לא נכון!! אבל אנשים מדברים מחוסר ידע> וכשיש לך את התעודה הזאת על ה "סיים בהצלחה שנתיים של שירות לאומי" זה נראה יותר מכובד וזה נכנס לקורות החיים שלך כי בכל מקום עבודה במהלך השנים הבאות ישאלו אותך אם שירתת.

התשובה בעצם נמצאת בידיים שלך, אתה גם מודע לעובדה שאתה יכול להשאר קירח משני הצדדים, אם כי לכל דבר יש פתרון וגם אז אתה תמיד יכול להתחיל לעבוד.

אז, האם חשוב לך לשרת את המדינה שנתיים? ויתרה מכך, האם אתה מרגיש שאתה באמת נותן את כולך במקום שבו אתה נמצא כרגע?

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

קודם כל תודה!

האם חשוב לי לתת למדינה שנתיים? לא. חד וחלק לא. כאשר המדינה תמלא את מחויבותיה אני אמלא את שלי. למה הלכתי לשירות לאומי אז? קודם כל כן, לתרום בכל זאת משהו לחברה, כמו גם להתנסות במערכת חדשה ולראות איך זה עובד. מה קיבלתי? סטירה בפרצוף עם בוסים מגעילים (בשני המקומות), עם חברים שמסתלבטים, עם הרמות גבה מפה ועד השמיים.

אין הערכה לבני/בנות השירות, אין הכרה בהם (חברים שלי נכנסים עם הנחות לחיילים ואני משלם), היחס מחפיר , הרכזות נעלמות ולא תומכות, אסור לעבוד ולהתפרנס, מה שאפילו בצה"ל מותר.

למרות זאת השנה שעברתי הייתה מלאת חוויות ולמדתי המון, ואני לא הייתי מחליף את זה.

הבעיה מתחילה השנה. לא אכפת לי להפסיד את השבוע וחצי המסכנים שאני עושה במקום החדש. ההכרה היא אותה הכרה ועובדה שעם שנה אחת בלבד של שירו"ל בקורות חיים (אומנם במקום הנחשב יוקרתי), חזרו אליי מחברת תקשורת וחברת כוח אדם.

בקשר להתראה שחייבים לתת, ובכן הכרתי מישהו במקום בו שירתתי שקם ועזב בהחלטה של רגע. ככה שזה ישנו וזה קורה.

לעבור למקום אחר יהיה קשה ואני לא בטוח שאני רוצה. מה הטעם בלשרת? מה הטעם בלא להרוויח, שיתיחסו אליך כמו אל סמרטוט (שמעתי על מה שהולך בגני ילדים ובתי חולים), ולעבור מן הפח אל הפחת אם אני יכול ללכת לעבוד?!

השאלה היא האם ללכת ולקחת את הסיכון. זה עדיין הכל בתיאוריה, בהנחה שאני עובר את מרכז ההערכה (פרוייקט לא קל לכשעצמו). הקורס מתחיל בסביבות ה20+. לעזוב את העמותה ניתן רק ב1 או ב15. המבחן הערכה מחר-14.. מה שמותיר לי...יום אחד(!) להחליט ולעזוב אם אני עובר את המבחן.

אני יודע שאני יוצא לא בסדר אין צורך להגיד לי. אבל מצד שני, אחרי תרומה של שנה ואחרי שהחברה הישראלית דרכה עליי כל כך הרבה פעמים למרות רצוני להתנדב, לא הגיע הזמן...

לעשות את מה שאני רוצה ומה שטוב לי ומה שיותר משתלם?!?!

נראה לי שהתשובה כבר בידייך

עזוב שניה את הקורס, גם במצב שאין לך עוד שום דבר חוץ מהשירות הלאומי כרגע, אתה סתם נמצא שם... לא חשוב לך לתת עוד שנה <ואני מחזקת אותך לגבי כל הקטע על היחס, גם אני זכיתי ליחס מזלזל ברמות שלא יתוארו גם מהחברים וגם במקומות אחרים חיצוניים, המאבק שלך בטח יותר קשה כי אתה בן>.

אתה עוד רק בהתחלה של השנה השנייה ולא מפריע לך לוותר על השבוע וחצי שכבר נתת <למרות שאם הזמן זה יכול להשתנות ברגע שתתאקלם במקום אבל את זה אי אפשר באמת לדעת>.

בנוסף, אולי אתה קצת מפחד לצאת מהשירות כי זה יציב אותך במקום שבוא אתה כבר אזרח לכל דבר ומכאן החיים האזרחיים מתחילים.

אל תתן לדבר לעצור אותך, נתת שנה למדינה, ומי שמרים גבה על השנה הזאת הוא אידיוט כי אין לאנשים מושג!

לך עם תחושות הבטן שלך.

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

תודה לך, אולי מחר אם לא אתקבל הבעיה תיפטר מעצמה. אני כמעט מקווה שזה יקרה...

שום דבר בחיים הללו לא בטוח, כל החלטה משמעותית בחיים שלנו כרוכה בלקיחת ריזיקה .

אני חושבת שבאם אדם לא שלם עם ייעוד השירות שלו (בין אם בצה"ל ובין אם בשירות לאומי), אשר בשורה התחתונה אמור לתרום לו ברמה האישית לא פחות מלמדינה (כן, גם אם אתה עוסק בניירת), אז שלא יעשה אותו .
בתור אחת שעסקה בראיונות ובשיבוץ חיילים (בין היתר) במשך כשנתיים, אותי מרתיח לראות כאלו שמבצעים/שואפים ל- שירות "רגל על רגל", שורפים את הזמן ולא מנסים אפילו למצוא את הנישה למצות את היכולות שלהם (ו-כן, אם מספיק רוצים - מצליחים, אני דוגמה טובה לכך) .

אז שורה תחתונה - אם אתה לא ממצה את היכולות שלך במקום הנוכחי ולא מתכוון לבקש שינוי מיקום ע"מ לתת צ'אנס ו-צריך כסף, תקח צ'אנס ותקבל את העבודה . במקרה הכי גרוע - תנשור מהקורס, אז תמצא עבודה אחרת; אל תשאר בשירות כי זה נוח, זו לא המטרה .

בהצלחה,
רחלי .

"Beauty is in the eye of the beholder..."

הדילמה כבר לא רלוונטית בינתיים, אני מאמין שהיא תחזור וחושב שאדע מה לעשות.
תודה רבה לכן.