20-09-2006, 20:01
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 04.09.06
הודעות: 44
|
|
|
מעטפה שחורה
אף פעם לא חשבתי שאראה את המוות, פנים מול פנים, בגיל כה צעיר...
אבל אולי כדאי שאני אתחיל את הסיפור ממה שקרה אתמול בערב.
בדיוק סיימתי סדרת צילומים. היום עושים הכל בצורה דיגיטלית, היום ניתן לראות בדיוק איך התמונות יוצאות עוד לפני שיוצאים מהסט.. אבל לא היה לי צורך בזה. כבר בעומדי מאחורי המצלמה הרגשתי שאני אקבל טלפון מיוליה מיד כשהיא תראה את התמונות. הייתי בטוח שהקמפיין של וירג'יל אצלי בכיס. טעיתי, אבל בואו לא נקדים את המאוחר. בינתיים הבולגריה הקטנה שלחה לי רמזים שהיא מעוניינת. ואיך לא? הרי ברגע זה עשיתי לה את הקריירה. לקחתי אותה אליי למלון וזיינתי לה את הצורה. היא הלכה מיד אחרי, וזה התאים לי מאוד כי רציתי את השקט שלי. סגרתי את האור והלכתי לישון. נרדמתי מהר, אני לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה שהייתי שליו כל כך. את השלווה קטע צלצול טלפון באמצע הלילה.
- אתה בן-זונה, אתה יודע את זה?
- יוליה??
- מה תגיד לי עכשיו, שגם זה היה חד פעמי?
- על מה את מדברת?
- אתה הבטחת לי.. אתה נתת לי את המילה שלך..!
- יוליה, אמצע הלילה עכשיו. לכי לישון, נדבר בבוקר.
- אין על מה לדבר. אתה בן זונה! ..ואתה מפוטר.
- את לא יכולה לפטר אותי בגלל דבר כזה.
- נראה אותך מעז לתבוע אותי. אתה יודע למה אני מסוגלת.
- טוב.. תעשי מה שאת רוצה, נדבר בבוקר.
- אין על מה לדבר בכלל
- אם אין אז תני לי לישון! לילה טוב.
ניתקתי את השיחה וחזרתי לישון.
בסביבות השעה 9 התעוררתי. מכירים את ההרגשה כשמתעוררים מרעש כלשהוא ולא יודעים אם מקורו במציאות או בחלום? התיישבתי על המיטה וחשבתי על יוליה. איך לעזאזל היא גילתה? אולי היא שכרה בלש? התקשרתי אליה, היא לא היתה זמינה. הנחתי שהיא מסננת אותי.
התלבשתי ויצאתי מהחדר, חשבתי לשבת קצת בקזינו ולהעביר את הזמן. הזמנתי את המעלית. כשדלת המעלית נפתחה ראיתי ילד קטן כבן 10 בתוכה. הוא החזיק בידו מעטפה שחורה, אך לא ייחסתי לזה חשיבות. הוא הסתכל עליי במבט קר ואמר "אנחנו ניפגש שוב כשתעלה". חייכתי אל הילד מתוך נימוס, אבל באמת שלא היה לי מושג למה הוא התכוון. כשיצאתי מהמעלית ראיתי שוטרים ואנשי אבטחה מבוהלים רצים במעלה המדרגות. שאלתי את הברמנית על מה המהומה, היא ענתה שאדם בקומה החמישית התאבד. ירה לעצמו בראש, כך אומרים. סגרו את הקזינו בגלל מה שקרה, אך לפחות השאירו לי את הבר. ישבתי על קפה ועוגה ופלירטטתי עם הברמנית. מתברר שהיא נשואה עם ילד. לא רלוונטי מבחינתי. סיימתי את הקפה והזמנתי את המעלית. לתדהמתי כשנפתחה הדלת ראיתי שוב את הילד בפנים.. !
- מה, אתה היית במעלית כל הזמן הזה?
הילד לא הגיב, שוב חקרתי.
- איך ידעת שאני אראה אותך שוב?
הוא לא ענה. התכוונתי ללחוץ על קומה 3, אבל הנורה בכפתור כבר דלקה. הילד התכוון לעלות לקומה שלי הפעם. לפני שנפתחה דלת המעלית, הסתובב אליי הילד ואמר "שתדע, היא לא מסוגלת לראות אותי". שוב חייכתי.. רק שהפעם התייחסתי למה שהוא אמר ביותר רצינות. מי זו היא? למי הוא מתכוון? כשנפתחה דלת המעלית ופניתי לחדרי ראיתי את יוליה יושבת עם גבה אל דלת החדר!!
- יוליה, מה את עושה פה?!
יוליה קמה אליי, היא נראתה לי לא מיושבת בדעתה..
- איפה היא, אני רוצה לראות אותה!
- את מי? אין פה אף אחת
- אל תשקר לי, אני יודעת ששכבת איתה!!
- יוליה, בואי תיכנסי. בואי נשב ונדבר על זה.
- אין על מה לדבר. אתה הבטחת לי שלא תפגע בי יותר!!
- אם אין על מה לדבר אז למה באת עד לפה?
כנראה שבדיוק לשאלה הזו היא חיכתה. ראיתי את זה על הפנים שלה. היא הוציאה מהתיק שלה אקדח וכיוונה אותו אליי. פתאום קלטתי שהילד מתקרב אלינו.. צעקתי אליו "ילד, תברח מפה". הילד לא נרתע. הוא התקרב לאיטו. יוליה הסתובבה הצידה לשנייה כדי להסתכל על הילד, והחזירה אליי מבט. אולי יכולתי לתפוס את האקדח בשנייה הזו אבל לא היה לי אומץ לנסות. הילד הוציא מעטפה שחורה מכיסו וכיוון אותה אל יוליה. לפתע יוליה כיוונה את האקדח לרקתה. צעקתי!
- יוליה, מה את עושה!?
- אני לא מסוגלת להרוג אותך, אבל אני גם לא מסוגלת להסתכל עליך..
- רגע, חכי! בואי נדבר על זה!
יוליה החלה לסחוט את ההדק.. הילד המשיך להתקרב עם המעטפה בידו.
- ילד! תעוף מפה!!
הילד לא הגיב למה שאמרתי. יוליה שוב הציצה הצידה והסתכלה עליי בחזרה במין מבט מוזר. רק אז קלטתי שהיא לא רואה את הילד. רצתי, אבל לא אל יוליה, אלא אל הילד. חטפתי את המעטפה מידו ושמעתי צליל נקירה. נקירה, אבל לא ירייה. יוליה ניסתה שוב ושוב. האקדח לא ירה. היא עמדה מבולבלת, הילד רץ לעברי ואני ברחתי עם המעטפה.
אני לא יודע מה לעשות, אני מפחד לחזור לבית המלון, אני לא יודע אם יוליה בסדר. איך זה שהיא לא ראתה את הילד? איך זה שאני כן? אני מחזיק את המעטפה אצלי ביד ואין לי מושג מה לעשות איתה.
מבקש עצה,
אדי.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
