יושבת היא בחדר ההלבשה

מביטה במראה

אשר לשוליה הצמידה

תמונה משפחתית שבשחור לבן צולמה




מנסה להפיגע קמעה

מן המתח העוטף אותה

בכל הצגה והצגה

מדי פעם מוילון המשי מציצה

אל עבר ההיכל בכדי לדעת כמה אנשים הגיעו לראותה




במופע היחיד רגעי זיכרונות בו משתפת בגילוי לב ובהומור את הקהל בחלומותיה

וגעגועיה אל בית ילדותה

משראתה שרק עתה נכנסו האנשים לאולם יכולה להרשות לעצמה

לשבת עוד קמעה מול המראה

לקשט בעדנה פניה בסומק ורדרד ואודם ארגמן סיטואציה זו השיבה אותה

הרבה שנים אחורה




אל גלאי חמש שש איך עמדה כבר אז מול המראה לבודה בבגדים ססגוניים

השייכים לאימה מדמיינת אותה לגברת קטנה ועושה פרצופים מוזרים

כשפניה המלאות בתום

בסומק ורדרד ואודם אדום




כך גם בבגרותה

אהבתה לדימון ולמשחק גדלה

עד כדי כך שהייתה תופרת במכונת פתדל בגדים

בכדי להציג לחברים ולקרובים

שבאו לבקרה ממקומות רחוקים




את הדמויות שאספה מהסמטאות

בם אהבה לטייל עם חברותיה שעות ארוכות

כעת לאחר שנים רבות

עודנה מתשמשמת באותה קופסת האיפור שנתנה אימה

ובאותם גוונים שמדי פעם משנה

באולם כבר נשמעו מחיאות הכפיים שזירזוה לעלות לבמה

להתחיל לספר לאימה היושבת בשורה הראשונה

ולקהל הרחב רגעי זיכרונות מתקופת ילדותה ועלומיה





כל הזכויות שמורות לעינת ©

למען האמת לא ממש התחברתי אבל די אהבתי, בו-זמנית. אהבתי. חביב.

שלא תעזי לכתוב "תודה על שאהבת",
puzpuz.