26-09-2006, 14:34
|
|
|
|
חבר מתאריך: 26.09.06
הודעות: 14
|
|
|
גיבוש חובלים- 17/09/06- מאמר
הגיבוש היה עכשיו לפני שבוע וחצי 17/09/06.
בוקר יום ראשון, מגיעים לתחנת רכבת חוף הכרמל והמפקדים מסדרים את כולנו בשביעיות ואומרים לנו לעמוד בתור לאיזה שולחן קטן שיושבים בו שני חיילים שמבקשים את השם שלך ותעודת זהות. כל מי שסיים להרשם נעמד בחמישיות ליד מפקד אחד שעומד צמוד (כבר באותה שניה מתחיל לבקש שקט ושנעמוד מסודר, עדיין על אזרחי בכלל וליד התחנת רכבת) לאחר מכן מובילים אותנו בקבוצות יחד עם התיקים לאוטובוסים. כל אוטובוס נחשב לקבוצה אחת, לוקחים אותנו לסיור בסער 4 וחצי, מעלים אותנו לסט"יל מפצלים אותנו לשתי קבוצות ושם יש שני חובלים שמסבירים על התותחים של הסטי"ל על המערכות שלו וכו'. חבר'ה אל תתרגשו משום דבר, לא היה לי חצי מושג על כל הדברים שהיו שם והיו אנשים שזה נראה היה שכל החיים שלהם הם חולמים על סטי"לים. הם ידעו על התותח כמה הוא יורה בשנייה, איך קוראים לכל תותח ובסופו של דבר חלק נכבד מאותם אנשים פרשו. לאחר הסיור בחום הנורא מעלים אותנו חזרה לאוטובוסים (בזמן הסיור התיקים האישיים נמצאים באוטובוסים) ומסיעים אותנו לעבר ביתנו החדש לארבעת הימים הקרובים. מגיעים למקום, אומרים לנו לסדר את התיקים שלנו בצמוד לקיר של בית החובל (הקיר הקדוש של בית החובל :] ) ומתחילים להעמיד אותנו בשלשות. מראים (עם הרבה עצבים ודיסטנס) לנו איך לתת הקשב ובלה בלה בלה. אח"כ אנחנו נכנסים לבית החובל, מגיעים לרופא מביאים שאלון רפואי מודדים דופק שואלים אותך אם שילשלת אם אתה מרגיש טוב וכו' ואז יוצאים החוצה.
הכל בתיזוזים בלי שניה אחת לנוח (אתם תלמדו שאין דבר כזה ללכת בגיבוש, או שאתם עומדים או שאתם רצים אם אחד המפקדים יראה אתכם הולך או שהוא יצרח שתרוצו או שהוא יוריד אתכם להרבה מצב 2). אחרי השאלונים הרפואיים אנחנו הולכים יחד עם המפקדים לקבל ציוד, מקבלים חגורת הצלה, נשק (עוזון דמה מעופרת מכוער ומעצבן), שלושה סטים של מדים (לא ישאלו אתכם איזה מידה אתם אבל אחרי זה מסתדרים עם החברים מהמחלקה) וקיטבג עם- שתי שמיכות (אל תוציאו אותן אפילו מהקיטבג), תד"ל (תיק דרך לחייל), חגורה צבאית וחגור עם שתי מימיות.
אחרי זה מתזזים אתכם למתחם האוהלים, עולים על מדים (הכל בזמנים מטורפים ותיזוזים של הרבה אנשים) מגיעים לאזור בית החובל שם מקריאים שמות ומסדרים אתכם במחלקות, לאחר שמסדרים אתכם במחלקות (18 במחלקה) אתם נכנסים לבית החובל מחלקה מחלקה ומקבלים את המספרים שלכם והשמות החדשים שלכם לשארית הגיבוש. אומרים שאסור לאבד את התוויות אבל זה חרטה התוויות הולכות לאיבוד כל הזמן ולא מסתכלים על מי שהחזיר או לא החזיר פשוט תאלתרו במהלך הגיבוש ותדאגו שיהיו לכם מספרים (קחו נייר ותרשמו או משהו בסגנון) אתם נבחנים ע"י המילואימניקים גם על מראה, צריכים להיות מדוגמים.
לאחר שכל אחד מקבל מספרים ומתזזים אתכם ודואגים שתארגנו את כל הדברים עושים לכם שעה אם אני לא טועה עם שתי מדריכות ספורט חמודות. אחד הדברים היותר שכונה שתעברו בגיבוש.. אחרי השעת מד"ס מתזזים אתכם לעלות על חגורות הצלה ואתם נפגשים עם המילואימניקים שלכם. ברגע שאתם עוברים אליהם המפקדים הצעירים כבר לא נראים לעין ואין להם מילה בכלל (המעבר ממפקד למפקד יהיה טבעי מאוד אתם לא תטעו בחיים). לוקחים אתכם לים (שלוש דקות הליכה) ועושים בדיקה של החגורות הצלה נעמדים עם הגב למים בשורה עשרה אנשים ומתחילים ללכת אחורה נכנסים עד לגובה ברכיים בערך ואז הוא אומר לכם ליפול אחורה ולטוס החוצה. ההרטבה הזאת לא באה לבדוק את החגורות הצלה באמת לפי דעתי אלא פשוט רוצים להרטיב אתכם לפני המסע הראשון (שתתפנקו ככה בשפשפת יפה). חוזרים לאזור בית החובל שם אתם מקבלים את החומר הלימודי למבחנים ואת החומר האישי להרצאה שלכם.
אחרי זה יוצאים למסע של 8 ק"מ בסיבובים מסביב למחנה (כל סיבוב בערך 500 מטר) יש פק"ל אלונקה ויש פק"ל ג'ריקן, שתיים צריכים להשאיר את התד"ל ולקחת את אחד הפק"לים. המסע לא כזה קשה, הקצב מעצבן, 10 שניות הליכה מהירה 10 שניות ריצה, אבל באמת שעם כושר בסיסי וראש חזק ניתן לסיימו בקלות. בנוסף, יש שלוש הפסקות במהלך המסע כל הפסקה די ארוכה כשבזמן ההפסקה נותנים לכם בעיות עם זמן מסויים לפתור בכוחות עצמכם ואח"כ זמן של כל הקבוצה לפתור את הבעיה, נותנים לכם לעשות דיון ולראות מה הולך.
אחרי המסע מתזזים אתכם לאוהלים אומרים לכם להיות 2 דקות במצב מאוזן, אחרי שתי דקות מכבים את האורות באוהלים (האוהלים ענקיים וישנים בכל אוהל כ-30 אנשים). במשך כ-20 דקות בערך המפקדים עוברים ומסתכלים שאף אחד לא ער או מפעיל פנס אבל אחרי העשרים דקות אפשר להפעיל פנס ולעשות את כל הסידורים שאתם צריכים (שפשפת בנגיי ללמוד את החומר למבחנים וכו').
מעירים אתכם בערך ב-4-5 בבוקר (ישנים מקסימום 6 שעות בגיבוש הזה ובגלל סידורים שיש תמיד בלילה יוצא לישון ראסמי הרבה פחות). אומרים לכם להשאר רק עם נשק וחגורת הצלה אתם הולכים אוכלים ארוחת בוקר ליד הים אווירה פסטורלית ונעימה של רוח הים שתהפוך ממש עוד מעט לסיוט.
אני קראתי כמה מאמרים לפני הגיבוש והרוב אמרו שהיום ים זה זמן מנוחה וכו'. אז הפעם תקבלו נקודת מבט של אחד שהקיא הכי הרבה מכל המחלקה שלו והרגיש הכי חרא בעולם.
עולים על הסירת גומי מקבלים הסבר על הסירה ועל הסגנונות חתירה מהמילואימניקים של המחלקה (יש סיפור של כמעט חצי שעה של להכניס את הסירת גומי למים וכאלה- כבד בצורה מטורפת). אחרי שמגיעים למים והסירות בתוך המים מחלקים את המחלקה ע"פ מספרים לשתי קבוצות, אחת לכל ס"ג ומילואימניק אחד לכל ס"ג. מאותו רגע בכל המשימות אלו יהיו החברים שלכם והמילואימניק הזה יהיה המפקד שלכם.
יוצאים מהמפרץ ומתחילות משימות- תוביל אותי לסירה הזאת, תוביל אותי צפונה 50 מטר, כל מיני כאלה דברים. צריך לחשב את הכיוונים ע"פ השמש בגלל שזה מפרץ והיבשה היא לא מזרח אלא דרום מערב. אחרי 10-15 דקות של חתירה בים וגלים קשים הגיעה ההקאה הראשונה שלי, הקאתי על הס"ג בערך 7 פעמים עד שהגענו לסירת ההקאות, למרות שהקאתי הצלחתי לתפקד במשימות. כל מי שחושב שבגלל שהוא מקיא הוא לא יעבור זה שטויות הקאתי בערך 15 פעם בכל היום ים ועברתי.
הגענו לסירת ההקאות, המקום הכי נורא שהייתי בו בחיים שלי מרוב שהייתי מסטול ומעופף וחלש מכל ההקאות שלי לא היה אכפת לי בכלל מהקיא והמים. נכנסנו יושבים על הברכיים עם הפנים לקיר בערך חצי שעה אי אפשר ממש לקחת זמן כי אומרים לך להכניס את השעונים לכיסים. חצי שעה נוראית תכפילו הנגאובר הכי קשה שהיה לכם בבערך 100 ותקבלו את ההרגשה של הסירת הקאות. פשוט נורא גם שם הקאתי הרבה מאוד (אחרי שהמפקד שלי הכריח אותי לאכול מלון שמביאים לך בסירת הקאות). אחרי שיושבים עם הברכיים לקיר אומרים לכם להסתובב ואז מחלקים מין חידה כזאת בתוך הסירת הקאות שצריך אח"כ לעשות דיון קבוצתי עליו. תנסו להתרכז ולהיות מפוקסים עם כמה שקשה.. המילואימניקים, מהרגע שמתחילה החידה מסתכלים על המתרחש בסירה.
יוצאים מהסירת הקאות ממשיכים במשימות בערך שעה ומגיעים ליבשה (הרגע הכי מספק וכיפי בכל הגיבוש). מביאים לכם ארוחת צהריים שנשארת בבטן לשם שינוי, והולכים עם המילואימניקים עוברים מבחנים ונשלחים לתיזוזים של המפקדים הצעירים. באותו רגע סיפרו לנו על מה שקרה בגיבוש השייטת נתנו לנו פלאפונים לשתי דקות להודיע להורים שהכל בסדר והמשיכו עם הגיבוש כרגיל פרט לזה שביטלו את המסע השני.. למרות שביטלו את המסע השני פרשו הרבה מהגיבוש הזה ביום ים ובמסע הראשון שנחשב ליותר קשה. 157 התחילו, 87 סיימו, 35 עלו לוועדות ו-28 עברו.
אחרי יום ארוך מאוד ותיזוזים מטורפים של המפקדים הצעירים מביאים אותנו למין אולם כזה ומקרינים לנו סרטון שמסביר על חומר לימודי שיש לנו בשקית שקיבלנו תקשיבו ותראו טוב, זה יעזור לכם אחרי זה.
הולכים לישון ב-11 בערך מעירים את כולם בהקפצה ב-12 אומרים לכם לעלות על כל הציוד כולל תד"לים והכל ויוצאים לריצה של 800 מטר חוזרים אומרים לכם 2 דקות הייתם במאוזן אחרי שלבשתם מדים ונעליים וחגור ונשק ותד"ל. בוקר יום שליש, מעירים אתכם ככה שיוצא שישנתם מקסימום 6 שעות שינה במקרה של גיבוש רגיל היה אמור להתחיל מסע בדיוק כמו המסע הראשון ל-2 ק"מ ואז עוד עשר עם אלונקה פתוחה שעליה מעמיסים את כל התד"לים אך בעקבות הטרגדיה בשייטת עשו לנו המפקדים מלא משימות ומבחנים ואז ממשיכים התיזוזים. בערך בשעות הצהריים יש ראיון עם המילואמיניקים (שבירת דיסטנס איתם) בסביבות השעה 5 אחה"צ מתחילים להחזיר את כל הציוד מתוזזים לסדר את כל המחנה עד 9 בערב ואז יש שבירת דיסטנס עם המפקדים הצעירים. אחד הדברים המצחיקים והכיפיים שיש בגיבוש הזה. ואז נותנים לכם איזה חצי שעה להתארגן עד השינה וכולם בשוק ומתפנקים ומדברים עם המפקדים בכיף באמת אחלה דבר. בכללי זה גיבוש חוויה. אחרי זה מתעוררים אחרי בערך 8 שעות שינה מפנקות ביותר. מסדרים את כל הדברים מהאוהלים,ומגיעים ב-9 בערך למסדר הטילים. לחץ מטורף, משאירים את אלה שעלו לוועדות ואת שאר האנשים שולחים הביתה. נפרדים מחברים טובים וכו' החברים הולכים הביתה ומי שעולה לוועדות עולה על מכנס צבאי כובע וחגורת הצלה (עד שחשבת שנפטרת מזה) יוצאים להפלגה בסט"יל חוזרים אחרי ארבע שעות בערך (הוועדות זה מפקדי הגיבוש שעוברים על הנתונים האישיים שלכם מהצו הראשון ועד הגיבוש כולל הגיבוש). עומדים בתור למפקד בית ספר לחובלים מפקד מגמת שייט, מפקד מגמת מכונות ומפקד מגמת אלקטרוניקה נכנסים אחד אחד ואומרים לך אם עברת או לא ולאיזה מגמה.
אחרי שמגלים תוצאות מביאים לכם איזה 7 עוגות הבית לכולם הביאו לנו גם כוס יין אדום להרמת כוסית, אוכלים ארוחת צהריים בחדר האוכל של המקום (תענוג מטורף) וחוזרים הביתה עם הרבה חוויות וסיפורים. |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
