30-09-2006, 07:03
|
|
|
|
חבר מתאריך: 30.09.06
הודעות: 1
|
|
|
מה הזיבולים האלה על גיבוש ומנילה וציפורים. הייתי בצנחנים בלי כל זה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי TEmpo שמתחילה ב "מתגייסי חטיבת הצנחנים - נובמבר 2006 - כנסו והציגו את עצמכם!"
19 שנים הייתי צנחן. בלי גיבושים ובלי מנילה ובלי ציפורים. הודעתי שאני רוצה להתנדב, בדקו אם אני בריא, ושלחו אותי לבסיס. אחרי 4 חודשי טירונות ועוד כמה שבועות אימון מתקדם ועוד תעסוקה מבצעית באבטחת המתקן אולי הכי סודי בארץ, הגענו לביה"ס לצניחה, עברנו קורס של שבועיים אמוני-קרקע, ואחר-כך שבוע של צניחות (7 צניחות, מהן 2 או 3 בלי ציוד, מה שקראנו 'צניחות כיף', והשאר עם חגור קל ונשק, וא"כ עם תרמילי-קרב, וא"כ עם 'שקי-רגל' ו'שקי-חזה' מלאים בציוד. 2 צניחות היו צניחות-לילה, ואחת - עם פתיחת המצנח הרזרבי. צניחת הלילה האחרונה היתה כבר למסע רגלי עם הציוד לסידרה של שלושה שבועות 'בשטח').
את כנפי הצניחה קיבלנו עם הנחיתה בצניחה ה-7. אחרי הסידרה גם קיבלנו את הכומתות האדומות (נעליים אדומות היו לנו מההתחלה). אחרי קורס הצניחה יצא לנו לצנוח עוד 4 צניחות לתרגילים (בהן תרגילים "קטנים" וגם תרגיל חטיבתי, בו צנחנו, ומשטח הנחיתה הוקפצנו במסוקים לאיזור בו "הותקפנו" ע"י "שריון-אוייב", "בלמנו" אותו, וא"כ הלכנו איזה 20 ק"מ לכבוש "מוצב אוייב" על צומת דרכים חשובה. הפינוי - לאחר מסדר חטיבתי עם איזה 'מיסטר חשובי' מהממשלה - היה צריך להיות פינוי מוטס משדה נחיתה מאולתר קרוב... כל זה היה בהתחלה. גם יצא לנו להגן על חקלאים שחרשו באזורי מריבה בגבול; לארוב בהמון 'מארבי בטן' למחבלים ומסתננים; להגן על 'הקו העירוני' שמ'גבעת התחמושת'' ועד שכונת תלפיות בירושלים; לחדור' אל מעבר לקוי-אוייב, לפעמים ברגל, לפעמים ברכב, לפעמים במסוקים, ואפילו בסירות גומי... גם יצא לנו ללחום בשטח בנוי ולהזהר לא לפגוע באזרחים חפים מפשע. אספנו נשק שלל ולמדנו להפעיל אותו כנגד בעליו הקודמים, גם טילי נ"ט כבדים, וגם הפעלנו רכב-שלל שעזר לנו לנוע כאשר רכבים שלנו חסרו או נפגעו.
אחרי 19 שנים בצנחנים - מ-1963 ועד מלחמת לבנון הראשונה ב-1982 (כולל מלחמת 6 הימים,מלחמת ההתשה, תקופת המרדפים בבקעה, סיורים ומארבים ב'הר-דב', מלחמת יום הכפורים ותפיסת הגיזרה המזרחית בלבנון, עד ל'סולטן יעקוב') - הודיעו לבני ה'שנתון' שלי שאנחנו כבר מבוגרים מדי, והעבירו אותנו לכל מיני יחידות אחרות. אני עוד הספקתי לצנוח ב-1987 עם כל חטיבת הצנחנים הסדירה + ותיקים כמוני, לכבוד יום השנה ה-20 לקרב שלנו בירושלים, שהיה גם בערך 14 שנים אחרי שהקמנו את ראש הגשר בצד המערבי של תעלת סואץ באפריקה. (אחרי שצלחנו גם צפינו כמו מיציע, מכוון מוצב מצרי שכבשנו, על הקרב השנוי במחלוקת - אם בכלל היה קרב גבורה או פשוט פאשלה ושחיטה - של גדוד 890 ב'חווה הסינית') - - - אז מה כל הזיבולים שלכם על גיבושים ומנילה וציפורים. פעם היו צנחנים לא פחות טובים בלי כל זה. ומשהו אולי הכי חשוב (תשמעו לזקן ומנוסה כמוני): כל חייל, אבל כל חייל ! - גם הכי פשוט - יכול בלי כוונה לגרום למלחמה גדולה (תראו את מה שקרה בגלל התנהגות 'חפיפית' בכרם שלום, שם נחטף גלעד שליט, ואת הסיור המזולזל בזרעית שממנו נחטפו אלדד רגב ואודי גולדווסר. תראו את התוצאות: מלחמה עם 157 הרוגים ו-5000 פצועים ישראלים, שלא לדבר על אלה שמעבר לגבול, ולפחות 25 מליארד (מיליארד !) שקלים נזק לישראל). בחיי שיצא לי להיות במצבים דומים עשרות פעמים, מצד זה של הגבול ומהצד השני. בדרך כלל השתדלתי 'לשמור על התחת שלי ושל חבריי', אבל גם זכרתי שאם אעשה שטויות - כל עם-ישראל יסבול. אל תסמכו רק על המפקדים. סימכו קודם כל על עצמכם ועל 'השכל הישר' שלכם. ככה תחזרו הביתה בשלום, אל אבא ואמא והחברה שלכם, שכל-כך דואגים (גם לי יש בנים ובנות לוחמים). הפעילו גם את השכל, לא רק את הרגליים והידיים ! בהצלחה ! צנחן ותיק ורב-נסיון, וגם גאה. |
ראשי
צ'אט
גולני שלי 
מצב כלאיים
