 |
10-06-2007, 18:17
|
|
|
|
חבר מתאריך: 04.04.05
הודעות: 3,119
|
|
|
ולעייפים...
תוך אתר מגזין טכנולוגיות
http://www.hi-tech.co.il/tech/tech/...?article_id=691
מרכבה בסימן שאלה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.hi-tech.co.il/tech/tech/code/images/trans.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.hi-tech.co.il/tech/tech/code/images/top.jpg]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.hi-tech.co.il/tech/tech/code/upl/tank_309.jpg]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.hi-tech.co.il/tech/tech/code/images/bottom.jpg]
תא‘‘ל עמיר ניר ראש מנהלת תוכנית מרכבה במשרד הביטחון, מדבר בריאיון מיוחד על עתידו של טנק המרכבה ‘סימן 4‘ חרף הביקורת הציבורית והמדינית הקשה, על הקיצוב בתקציב ועל תפקידו של הטנק בשדה הקרב העתידי דורית רופא אלדובי
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.hi-tech.co.il/tech/tech/code/images/reporter.jpg]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.hi-tech.co.il/tech/tech/code/images/trans.gif]
בדיון על גורלו של טנק מרכבה ‘סימן רב‘ גורמים רבים מטלטלים את כפות המאזניים. החל מהיותו סמל ומופת לפיתוח צבאי ישראלי, דרך תרומתו המכרעת לניצחונות במערכות ישראל השונות, ועד לתקציב הביטחון המידלדל נוכח העלות המצטברת של פרויקט המרכבה שהגיעה לכ-10 מיליארד דולר.
לאחר שנתקבלה החלטת הדרג המדיני לקצץ משמעותית בתקציב הפרויקט פרצה מלחמת לבנון השנייה וזעזעה עוד יותר את המערכה על גורלו של הטנק. חרף הדיבורים על אי הרלוונטיות שלו נוכח השינויים בשדה הקרב העתידי, נוכחנו כי את הנעת הכוחות, הובלת נשק ומלאי, פינוי לוחמים והפעלת איום אסטרטגי ומנטלי – את כל אלו עשה ביתר שאת את טנק מרכבה סימן 4. אולם, האבדות הקשות שספגו הכוחות והביקורת על הפעלה לא מקצועית ומיומנת זכתה לביקורת עזה והעלתה מחדש את הדיון על יעילות הכוח המשוריין בעיתו של שדה הקרב העתידי.
לתפארת צבא ההגנה לישראל
כשם שכל הצבאות הזרים בעולם משכילים לתת את המשקל על אמצעי הלחימה המתאימים ביותר על הגנת גבולות מדינתם, כך מצאו קברניטי מדינת ישראל שכוח שריון וסוללת טנקים הם אלו המסוגלים למגן את גבולות מדינת ישראל בכל תנאי הסביבה השונים שלה; חולות המדבר, והרריות רמת הגולן והירדן.
בראשית ימיו של הפרויקט נקבעה מטרתו העיקרית שהיא לשחרר את צה‘‘ל מתלות בגורמים זרים בכל הקשור בהצטיידות בטנקים, ובנוסף לאפשר לצה‘‘ל יכולת הכרעה בשדה הקרב היבשתי. כיום, טנק המרכבה סימן 4 מממש את יכולת האש והתמרון ומהווה מלבד זאת גם פרויקט לאומי חשוב ביותר למדינת ישראל.
טנקי ‘‘המרכבה‘‘ פותחו תוך שיתוף פעולה בין צה‘‘ל לתעשיות הביטחוניות הישראליות. שיתוף פעולה זה שהניב את הידע המצטבר בתחום טכנולוגית השריון וביסס את מעמדה של ישראל כאחת המדינות המפותחות ביותר בעולם בתחום השריון. מעמד זה מתבטא בפיתוחים שונים בתחום השריון, מכירה, יעוץ, השבחה וקיום יחסי גומלין ושיתוף פעולה עם מדינות רבות בעולם. בפרויקט זה מעורבים כ-200 מפעלים, מתוכם כ-30 מפעלי היי-טק, וכן מעורבים גם האקדמיה וגורמי פיתוח ומחקר בצה‘‘ל ובמערכת הביטחון. גופים אלה פועלים כדי להביא לייצור מערכת לוחמת לפי הדרישות של חיל השריון. לדברי תא‘‘ל ניר, טנק המרכבה הוא הטנק הטוב ביותר עבור צה‘‘ל. בפרויקט ייצור טנק המרכבה מועסקים 10,000 עובדים, מהם 200 חוקרים מהרמה הגבוהה ביותר, כ-500 מהנדסים, כאלף טכנאים והנדסאים ועוד אלפי עובדי ייצור.
כעת, לאחר השקעה של 10 מיליארד דולר בוחן צה‘‘ל מחדש את כדאיות הפרויקט, מחליט צה‘‘ל לקצץ בתקציבו. האם החלטה זו תפנה משאבים לפיתוחים יעילים יותר? ימים יגידו. האם תגבור הכוח האווירי, חיזוק המודיעין ושימוש בעזרים מודרניים יעיל יותר? זאת, עוד נדע. אך כמו שהבינו הכוחות האמריקאים בעיראק שהטנקים הם אלו שיכריעו את התנהלות המלחמה, ולא תוכניותיהם לשדה קרב עתידני, אולי תשנה מדינת ישראל את תוכניותיה בעתיד.
תא‘‘ל עמיר ניר ראש מנהלת תוכנית מרכבה במשרד הביטחון, מדבר בריאיון מיוחד על עתידו של טנק המרכבה ‘סימן 4‘ חרף הביקורת הציבורית והמדינית הקשה, ועל מידת הרלוונטיות של הטנק בשדה הקרב העתידי. תא‘‘ל ניר, בוגר הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון משרת בפרויקט המרכבה מזה 20 שנה בתפקידים ניהוליים ומקצועיים שונים. בטרם מינויו לראש הפרויקט לפני ארבע שנים, כיהן כראש רשות פיתוח הטנק, וליווה את אפיונו של טנק מרכבה סימן 4 החל משלבי התכנון ועד לשלבי הייצור.
מה עמד לנגד עינכם בפיתוח טנק מרכבה סימן 4?
‘‘ישנם שלושה דגשים שעמדו לנגד עינינו בפיתוח מרכבה סימן 4:
1. ניידות – שיפור כוח הניידות של הטנק שנעשה באמצעות מעבר לחטיבת כוח שהיא מערכת מנוע וממסרת מודרנית חדשה ומתקדמת שפותחה על-ידי MTU ו-RENK הגרמניות. זהו מנוע ייחודי המגביר באופן משמעותי את ניידות הטנק ומספק ביצועים משופרים של מערכת פיקוד ושליטה ממוחשבת. לעומת זאת, במערכת המזקו‘‘ם (מערכת זחלים וקפיצים) נשארנו עם המערכת המצוינת של מרכבה סימן 3 לה הוספנו רק מספר שיפורים קטנים של אדפטציות ואופטימיזציה ממרכבה סימן 3 במטרה לשפר את היחס בין משקל לביצועים.
2. עוצמת האש – מערכת בקרת האש המותקנת במרכבה סימן 4 משוכללת מזו של סימן 3 והיא כוללת מערכת בקרת צריח משוכללת ואמינה עם ביצועים טובים יותר המיוצרת על-ידי אלביט.
התותח של סימן 4 יודע לירות חימושים אנרגטיים יותר.
אלמנט נוסף של מערכת בקרת האש הוא מערכות ראיה יום ולילה המתקדמות ביותר בעולם המאפשרות להתמודד לא רק עם כוחות שריון ורק‘‘מ אלא גם עם חוליות נ‘‘ט קטנות. לסימן 3 ישנן יכולות תצפית המקבילות לטנקים המודרניים בעולם ואין מה להתבייש בהן, אולם, מערכות התצפית החדשות מאפשרות להבחין במטרות גם בטווחים ארוכים ובתנאים מזג אוויר קשים.
3. מיגון ושרידות – רמת המיגון של הטנק שופרה באופן משמעותי כנגד איומי טילי נ‘‘ט. כמו כן, הגדלנו את נגזרות ההגנה ואת כושר העמידה בפני איומים גדולים ואת שטח הכיסוי. היות והגנה היא לא דבר מוחלט, בעיקר בכלים נעים שיש להם נקודות תורפה גלויות, דאגנו לשפר את רמת השרידות ולהקטין את הפגיעה באנשי צוות‘‘.
מהו תפקידו של טנק מרכבה סימן 4 בשדה הקרב העתידי?
‘‘הפיתוח של דורות טנק המרכבה נשען מאז ומתמיד על אפיון צרכים מחודש במטרה להקנות לו יכולות מתקדמות שישרתו את הלחימה המשתנה בשדה הקרב.
ההחלטה שנתקבלה בשנת 99‘ על פיתוח סימן 4, לא נפלה בפתאומיות אלא היא חלק מתהליך אבולוציוני של פיתוח רציף. לאורך השנים, בתוך כל דור של מרכבה חלו שיפורי דרגה בעוד שבמעבר מדור לדור ישנו מעבר מהותי. במרכבה סימן 3 נעשו שיפורים דרגה רבים - עברנו מטכנולוגיות מיגון ציר ג‘ למיגון מציר ד‘, הוחלפה מערכת בקרת אש ממערכת רמ‘‘ח למערכת בז. שיפורים אלו נעשים באופן גורף בכל הטנקים תחת אילוצי משתמש ומאחזק על-מנת שיהיו זהים למפעיל.
בכדי לעבור לפיתוח דור חדש של טנק צריכה להיות לכך הצדקה ממשית ומעשית בעלת נפח. בסימן 4 הוטמעו מערכות חדשות שפיתחנו לאורך זמן וטכנולוגיות שחיכינו להבשלתן שיש להם משקל אסטרטגי ומבצעי שמצדיק את שינוי הסימן. למשל, טכנולוגיות חדשות בקרת אש ונשק, תצפית, שרידות ומיגון.
בכל שלושת התחומים אותם בוחנים מתכנני טנקים בבואם לפתח טנק אנו נמצאים צעד אחד קדימה.
מעבר לכך, הטבענו את חותמנו ביכולת ההטמעה ובורסטיליות של הטנק. התשתית הרחבה עליה מפותח הטנק מאפשר להוסיף לטנק להטמיע מערכות חדשות שלא נכללו בשלב התכנון, למשל, צריכת אנרגיה גדולה יותר, תקשורת נתונים ועוד.
חל שינוי ברמת הדוקטרינה והתפישה בייעודו של הטנק; אם בעבר הוא נתפש כאמצעי למלחמת שריון בשריון בתנאי ללחימה כוללת בשטחים פתוחים, הרי שהיום מדובר בכלי לחימה יבשתי רב תכליתי.
כשעשינו מיפוי צרכים ללחימה כוללת ולחימה אורבאנית והשוונו אותם ליכולות המבצעיות של מרכבה סימן 4 מצאנו שמרבית הדרישות הקריטיות מכוסות.
אין ספק שהלוחמה האורבאנית חשפה אותנו לצרכים שחלקם ייחודיים ושאינם נדרשים בלחימה כוללת. לכן, הרחבנו את הדרישות המבצעיות של הטנק והוספנו לו תכונות מודרניות, כגון: התמודדות עם נ‘‘א, תצפית וסריקה, שו‘‘ב והתמצאות ועוד. באופן יחסית מהיר. בעת הזו אני משלבים פיתוח לטנק גם בתנאי לחימה מוגבלת ולתת ביצועים של ירי תלול מסלול (מעבר לגבעה), המושג באמצעות חיבור בין מערכת בקרת האש למרגמה וכולל מערכת מענ‘‘ק (מערכת ניהול קרב) המאפשרת לטנק לקבל מטרות מגורמים חיצוניים כמו מזל‘‘טים ולבצע ירי יעיל.
נכון להיום אני קורא למרכבה סימן 4 – לא טנק, שנתפס בעיני השומע התמים כמיצג ארכאי בעידן של מלחמת גרילה – זהו כלי לחימה יבשתי רב תכליתי.
חשוב לזכור שאנו לא יכולים להרשות לעצמנו להצטייד בעליות גבוהות ומאידך אנו לא יכולים להישען על מקור הרתעה בלבד, אלא גם ליכולות ורסטיליות.
עברנו כברת דרך ארוכה והיום אני אומר בגאווה רבה שמדינות אחרות בעולם רואות בנו פרטנר שווה לתחלופת מידע ולדין ודברים. לפני חודשיים נערך כנס של התעשיות הביטחוניות הגרמניות ואני הוזמנתי לתת הרצאה על פיתוח וייצור פלטפורמות כבדות, כלומר, ישנה הכרה בינלאומית בקרב התעשיות בעולם‘‘.
מתי תשקול פיתוח עצמי או לחלופין שימוש בטכנולוגיות קיימות?
‘‘השיטה היא שהצבא מגדיר את הדרישות המבצעיות של הטנק של הטכנולוגיה, והגדרות מדיסציפלינות מאוד ברורות. אנו נמצאים בתהליכי בדיקה, ניסוי ותעייה שוטפים עם התעשיות בארץ ובעולם ובוחנים מה הטכנולוגיות מאפשרות לנו לממש ומה לא. כל מה שיש בחוץ אני לא אעשה בבית ואשתדל להתבסס במקסימום האפשרי על התעשייה, האקדמיה, הצבא ומשרד הביטחון. רק אם לא אמצא את מה שצריך שם, אחליט לפתח בעצמי. לדוגמא, בתחום החתימות יש יכולת מאוד טובה באקדמיה והם הגוף המומחה לנושא בעבורנו. לעומת זאת, בתחום בקרת האש, יש יכולות פנטסטיות בתעשייה, אז אני משתמש בהן. נכון להיום, יש בצבא יכולות טובות בתחומי תצפית לילה. אולם, בתחומים אוטומוטיביים, עדיין אין בישראל יכולת לפתח מערכות כבדות באופן המתאים לנו ולכן אני מחזיק לשם כך מומחים בעלי שם בינלאומי בנושא. פיתוח גוף הטנק הכולל את הטובה והצריח שהם נקודות קריטיות בטנק נעשה בעוביים משמעותיים ובעלי יכולות בליסטיות מתקדמות. לכן פיתחנו לאורך שנים ידע וניסיון של מהנדסים בעלי ניסיון של שנים בתכנון קונסטרוקציות ויכולות אוטומטיות כבדות.
מעל אלו, ישנה המומחיות באינטגרציה המתחילה גם בזה שאנו חפים מכל שיקול מסחרי. ושיקול הדעת המניע אותי הוא בחירת האינטגרציה הכי טובה ומתאימה לצרכים של הטנק והלקוח.
האינטגרציה שנעשית אצלנו היא תוצר של ידע וניסיון שנצברו במשך 30 שנים של פיתוח מערכות שהגיעו לרמה גבוהה ביותר‘‘.
אחד מסמלי כשלון מלחמת לבנון השנייה היה הפגיעה הקשה בטנקי המרכבה. פגיעה זו גרה ביקורת קשה נגד המשך פיתוח הטנק ומידת הרלוונטיות שלו בהגנה על מדינת ישראל בעידן הנוכחי. מה דעתך?
‘‘מלחמת לבנון הוכיחה שצריך את היבשה והפלטפורמה העיקרית ללחימה ביבשה היא טנק פלטפורמות כבדות אחרות.
בואי נבחן את הסטטיסטיקות: נשק הנ‘‘ט שהופעל נגד כוחות צה‘‘ל היה state-of the-art של טילים מסוג זה. הקורנט, הטיל הקטלני מבין אלו שנורו לעבר כוחותינו, הוא נשק בעל ראש כפול שתפקידו לחדור קודם את מעטפת הטנק ולאחר מכן גם לפגוע באנשיו ולפוצץ את צבר התחמושת שלו. נוסף על כך, זהו טיל שקשה לאכן אותו והוא פוגע בטווחים של מספר קילומטרים. בשורה התחתונה, נורו כ-עשרות והיו מקרים שבהם בטנק פגע יותר מטיל אחד. בהשוואה למלחמות העבר חלה ירידה במספר החדירות ובמספר ההרוגים בטנקים. זה מעיד על רמת שרידות גבוהה של הטנק. בדרך כלל כשטיל חודר את הטנק באנרגיה לא משמעותית, גם אם זה רימון, כל חדירה נגמרת בפיצוץ, ואצלנו זה לא כך.
כשנשק נ‘‘ט מופעל על-ידי אויב עם אמביציה, מיומנות, המכיר את השטח ומשתמש באמל‘‘ח מתקדם, התוצאה היא אנו מתמודדים עם איום מאוד רציני. ויחד עם זאת, מספר החדירות לטנקים ירד בהשוואה למלחמות קודמות, אז וודאי שהמצב לא הורע, נהפוך הוא, חיי חיילים רבים ניצלו בזכות הטנקים. צריך לעבוד קשה כדי להמשיך ולשמור על הנתון הזה‘‘.
הבעיה היא לא ברמת המיגון שלו?
‘‘רבים תולים את יהבם במיגון אקטיבי. אולם אני לא מאמין בשינויים רבולוציוניים אלא בשינויים אבולוציוניים. נכון שכשאשר פגיעות מגיעות מ-360 מעלות מיגון אקטיבי, המזהה את ההתקרבות לכלי ומשבש את הטיל וזה יכול להוות פיתרון , אך ישנם עשרות טכנולוגיות ויהיו עוד רבות אחרות. חלקן תכשלנה וחלקן יצליחו וזה גם כרוך בעלויות ובמידת היישום שלהן. אין ספק שהדור הבא הוא מיגון אקטיבי, רק חשוב להיזהר וראות את התמונה המלאה. לכן המיגון הקונבנציונאלי ישרת אותנו עוד שנים רבות.
אנו מקפידים מאוד שבכל רגע נתון הכלי שלנו יהיה לא רק הכי טוב בעולם אלא גם הכי זול – זה הכלל שטליק החדיר.
חשובים לנו מאוד העצמאות, ההתאמה והמחיר. נוסף על כך הטנק מביא ייצוא, תעסוקה, פיתוח תעשייתי טכנולוגי, הון אנושי ועוד גורמים חיוניים המצדיקים את הסיבות לפיתוח וייצור טנק. במשך השנים קמו לפרויקט מבקרים רבים וכל אחד שבא לבקר אותו בתחום הטכנולוגי, הייצורי או הכלכלי וירד לעומק הדברים הגיע למסקנה שטנק המרכבה הוא חיוני למערך ההגנה של צבא הגנה לישראל, למשק ולכלכלה הישראלית‘‘.
לאיזה כיוון יתפתחו בעשור הקרוב הפלטפורמות הכבדות?
‘‘בעשורים הבאים, עיקר הסד‘‘כ יהיה מבוסס על פלטפורמות כבדות של טנקים ונמרים ובעיקר זחליות, כאשר המעבר לקטן וזריז ייעשה רק כאשר תמצאנה טכנולוגיות מיגון זמינות.
אנו נמצאים כיום בשלבי הפיתוח האחרונים של נמ‘‘ר שהוא שילוב בין יכולות הנגמ‘‘ש לטנק המאפשר לכוחות החי‘‘ר לנוע אל היעד בצורה ממוכנת ולא רגלית. במלחמת לבנון הטנקים לקחו את האספקה, העבירו תחמושת, ופינו פצועים. קצב החי‘‘ר היה קצב הרגליים. הלקח הוא שיש צורך בנמ‘‘ר שיגביר את מערך הניוד היבשתי ויאפשר לכוחות הרגליים לעשות את כל הפעולות הללו, ולספק להם מיגון, תצפית, שו‘‘ב ויכולת אש .
עד אז, הטנק והפלטפורמות הכבדות ישמשו כמרכיב העיקרי בשדה הקרב, וזה מה שקורה עכשיו גם לאמריקאים בעיראק שהחליטו להשאיר את הטנקים והנגמ‘‘שים הכבדים שלהם בשימוש עד אמצע המאה הנוכחית‘‘.
ב-2006 גדל יצוא מערכות טנק המרכבה בכ-10% והסתכם בכ-310 מיליוני דולרים, בשנת 2007 צפוי להגיע לכדי 370 מיליוני דולרים
בשנת 2007 צפוי גידול של 20% בייצוא טנק המרכבה העתיד להגיע לכדי 370 מיליוני דולרים. כך מעריך יהודה היימן, מנהל איגוד תעשיות המתכת והחשמל בהתאחדות התעשיינים המרכז את הנושא.
היימן ציין, כי כבר כיום מצוי קצב הייצור של טנק המרכבה על הקו האדום. הוא הזהיר, כי כל צמצום בהזמנות יביא בשלב ראשון לסגירתם של כ-20 מפעלים ולפיטוריהם של כ-2,000 עובדים, רובם בפריפריה. כן יביא הדבר לבריחת מדענים ולשיתוק המחקר והפיתוח של אמצעי מיגון חדישים ולפגיעה קשה ביצוא.
משיחות עם גורמי צבא בכירים עולה, כי בעקבות לקחי מלחמת לבנון השנייה ובעקבות האיומים מולם ניצבת ישראל כיום, טוענים גורמי הצבא הבכירים, כי יש לשדרג, תוך שני עשורים, כ-40% מסד‘‘כ הטנקים הישנים של צה‘‘ל לטנקי מרכבה סימן 4. הכוונה להחליף מדי שנה 2% - 3% מסד‘‘כ הטנקים, בטנקים חדישים וממוגנים יותר.
במקביל, טוענים גורמי הצבא הבכירים, כי יש להגדיל את תקציבי הפיתוח והמחקר למימוש רעיונות חדשים. לטענתם, לקחי המלחמה בצפון מוכיחים, כי טנקי המרכבה המתקדמים עמידים בפני מרבית טילי הנ‘‘ט המשתפרים כל הזמן, ולכן על צה‘‘ל להמשיך ולהצטייד בטנקים החדישים ואף להגדיל את שיעור ההסבה של טנקי המרכבה הישנים, זאת כדי שלא נמצא את עצמנו במערכה הבאה במצב קשה יותר מזה שהיה בלבנון.
טנק המרכבה – תעודת זהות
טנקי ‘‘המרכבה‘‘ שפותחו בהתאם לעקרונות ולדרישות חיל השריון הישראלי מהווים כיום את עיקר כוח ההכרעה ביבשה.
מאפיינים כלליים מרכזיים:
- שרידות גבוהה ע‘‘י שימוש בשריון מיוחד (מודולארי) וניצול מערכות הטנק לחיזוק ההגנה הבליסטית (כדוגמא: מיקום המנוע בקדמת הטנק). כמו כן שימוש במארזי תחמושת חסיני-אש ומרכיבים נוספים
- יכולת נשיאת כוחות חי‘‘ר
- דלת אחורית
- מרגמה 60 מ‘‘מ ככוח אש משני
- מזקו‘‘ם מכני עמיד המאפשר יכולות תמרון גם בשטחים קשים ביותר כגון רמת הגולן
רקע היסטורי:
מאז מלחמת העולם הראשונה היווה הטנק כלי מרכזי וחשוב בשדה הקרב. גם במלחמות ישראל לאורך השנים גבר השימוש בטנק שהפך לכלי המרכזי בשדה הקרב של צה‘‘ל. ערב מלחמת יום- העצמאות היו ברשות מדינת ישראל כ-15 טנקים מול 45 טנקי מדינות ערב. מדינת ישראל נאלצה להסתפק בטנקים משומשים ממלחמת העולם הראשונה והשנייה, משום שאף מדינה לא הסכימה למכור לישראל טנקים. בכדי להשוות את מערך הכוחות, מוכרחה הייתה ישראל לשפר את הטנקים הישנים שהיו ברשותה ע‘‘י שדרוג המנוע והתקנת תותחים חדשים. במבצע קדש יישמה ישראל את תורת הלחימה אשר משמשת אותה עד היום כאשר הכוחות המשוריינים היו הכוח המרכזי והמכריע בקרבות היבשה.
בשנות השישים על רקע שילובו של טנק ה- T-62 הסובייטי (הטנק המבצעי החדיש ביותר בעולם באותה עת) בצבאות ערב, הציעה אנגליה לישראל עסקה אשר במסגרתה תקנה ישראל את טנקי ה‘‘צנטוריון‘‘ המשומשים של אנגליה, ובתמורה תשתף אנגליה את ישראל בהשלמת פיתוח טנק ה-‘‘צ‘יפטיין‘‘ ואף תעזור להקים פס ייצור של טנקים אלה בארץ.
בשנת 1969 נכנעו האנגלים ללחץ מצד המדינות הערביות וביטלו את ההסכם.
לאור העובדה שמדינות ערב היו בתהליך התחמשות בטנקים סובייטים חדישים בעוד ישראל ‘‘נשארה מאחור‘‘, הוחלט לבדוק אפשרות לפיתוח טנקי מערכה ייחודיים מתוצרת כחול לבן על מנת שמדינת ישראל תשתחרר מתלות במדינות אחרות בתחום רכש טנקים. כך נולדה בשנת 1970 תוכנית ‘‘המרכבה‘‘.
מיד עם קבלת ההחלטה במשרד הביטחון על פתיחת פרויקט לפיתוח טנקי מערכה חדישים באוגוסט 1970, הוקמה מנהלת תוכנית הטנק (מנת‘‘ק) בכפיפות למשרד הביטחון ותשא באחריות על פיתוח וייצור הטנק בשילוב עם התעשיות הביטחוניות, חיל החימוש וחיל השריון בצה‘‘ל.
9 שנים לאחר פתיחת תוכנית ה-‘‘מרכבה‘‘, החלה מסירת הדור הראשון-‘‘מרכבה סימן 1‘‘ המתבסס על לקחי קרבות השריון במלחמות ישראל השונות, לחיל השריון.
מרכבה סימן 4 - נתונים טכניים
אורך – 9 מטרים
רוחב – 4 מטרים
גובה - 2.5 מטרים
משקל – 70 טון
מהירות – 64 קמ‘‘ש
טווח פעולה – 500 ק‘‘מ
חימוש ראשי - תותח 120 מ‘‘מ
חימוש ראשי – מקלע 12.7 מ‘‘מ, מאג 7.62 מ‘‘מ, מרגמה פנימית 60 מ‘‘מ ומדוכות עשן
מנוע – דיזל 1500
הדפס
** הודפס מאתר מגזין טכנולוגיות-כל הזכויות שמורות **
|
|
ראשי
צ'אט
.
ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח! 
מצב כלאיים
