תוסיפו כאן כל אימרה או ציטוט מעניין, אני אתחיל עם ציטוט חביב שנתקלתי בו לא מזמן, רלוונטי מתמיד.

"אני נותן לערבי את הציון הכי גבוה, מכיוון שהוא משחק את הקלפים הנכונים, ויותר מכך, משחק אותם במיומנות מושלמת ומעוררת קינאה, כך שאם יש איזשהי בעיה ערבית-יהודית, או ערבית-אשורית, או ערבית-כל-דבר אחר הפקידים הבריטים במקום ובאופן עקבי מצודדים בעמדה הערבית ברמה מביכה, וממשיכים לצודד בה זמן רב אחרי פרישתם.

הערבי חב את רוב חסידיו ליישום המיומן של אומנות החנופה , ובצורה זו הוא זכה לתומכים רבים למטרתו מקרב האנגלים, שמוכנים כמעט ולההרג למענה, וזה משעשע את הערבי עד מאוד."
-סי אס ג'ארויס, מושל סיני, 1938.

קחו בחשבון שתרגמתי אותו מאנגלית

"רק שני דברים הם אינסופיים: היקום והטמטום האנושי, ואני עדיין לא בטוח בקשר ליקום." אלברט איינשטיין

אייב לינקולן עונה לשתדלנים שבאו לבקש מינוי עבור אדם למשרת מושל איי סנדביץ', שציינו בנימוקיהם להתאמת המועמד לתפקיד, את בריאותו הלקוייה...

(שהיה המאמן שלי) ואיני יודע מהו מקורו...


"לשאול זה רגע אחד של בושה, לא לשאול ולהשאר טיפש זו בושה לכל החיים" !

ותחשבו על זה...

אמר אספסיינוס ליועציו, שדהזדעזעו מהההוראה שלו לגבות דמי כניסה למשתנות הציבוריות ברומא.

"להולכים למות אין עניין בהיסטוריה צבאית"

גנרל פאולוס ברגע של פסימיות ריאלית, עונה לקצין צעיר שהוטס לסטלינגרד המכותרת כשבוע לפני הכניעה וניסה לעודד את הגנרל ע"י בשורות מהישגים בחזיתות אחרות ודבריו נחתכו בידי פאולוס הממורמר.

.

.

I give the Arab the highest marks, for he plays the right card and plays them,moreover, with the most consummate skill, so that if there is such a thing as an Arab-Jew or an Arab-Assyrian or an Arab-Anything-Else problem the British officials on the spot are almost invariably pro-Arab to a mark and most disconcerting degree and continue as such long after retirement has come to stultify and warp their activities.

It is the skilful application of the right sort of flattery that the Arab owes most of his adherents and by mean of it has won to his cause Englishmen and women who are almost prepared to die for it, and this amuses the Arab intensely.

-C. S. Jarvis, 1938

אין שום איזכור לציטוט המאוד יפה הזה. כל הנושא של ה"לורנסיזציה" של הערבים אחרי מלחמת העולם הראשונה, עולה מדי פעם בדיונים היסטוריים והציטוט הזה היה נופל בדיוק במקום בלא מעט דיונים כאלה שקראתי. זה פשוט מדהים: בספרי היסטוריה רשמית משנות ה-20 וה-30 ההתרכזות היא עניינית מאוד בכל הנוגע למלחמת העולם והתרומה הצבאית הערבית לנצחון האנגלים. בחיבורים מאוחרים יותר יש פתאום משקל עצום לנושא המרד הערבי (ספרים כמו tha last crusade) ואידאליזציה מוגזמת שלו כולל התרומה הצבאית. הציטוט הנ"ל ממחיש יפה מאוד את הכישוף.

.

הייתי אומר שבמהלך המחצית הראשונה של המאה ה20 הבריטים "אימצו" לעצמם את הערבים (לקיחת חסות על מדינות ערביות, כינון הליגה הערבית וכו') למרות שהם גם נכנסו בהם לא מעט פעמים כאשר האחרונים לא התנהגו יפה.

אגב יש שם (בספר) עוד סיפור קצר, מזכרונותיו של שגריר בריטי שהיה בפגישה בין המנהיגים הערבים בזמן מלחמת העצמאות. זה הולך בערך ככה : חמישה מנהיגים ערביים (מצרים, ירדן, סוריה, עיראק ולבנון) יושבים בארמון הקיץ של המלך עבדללה ומדברים על המלחמה. הירדני אומר שהלחץ על הלגיון בגיזרת ירושלים קשה והלגיון לא יוכל לעמוד בלחץ עוד הרבה זמן, הערבים מדברים על כר שירושלים קדושה וחובתו של כל ערבי להקריב את עתידו, ילדים, חייו וכו' כדי להציל אותה. הירדני פונה לנציג המצרי ואומר לו "אתם נמצאים מספר קילומטרים מירושלים, תצטרפו אלינו ותתגברו את הלגיון" המצרי צועק ואומר "מה פתאום, אם נתקוף את ירושלים היהודים יתקיפו אותנו בחזרה", העיראקי אומר לו בציניות "סליחה, אבל התקפה והתגוננות הם לא חלק בהמציאות של כוחות צבאיים במלחמה", המצרי ממלמל משהו על בעיות טכניות שאזרח לא יוכל להבין אותם (העיראקי הוא רה"מ והמצרי שליח צבאי), הירדני מזכיר למצרי על משלוח תחמושת שהיה מיועד ללגיון ומעולם לא הגיע לעקבה, המצרי צועק עליו ואומר שהוא לא מכיר כזה מקרה, אחר כך הוא מבטיח לו שהמשלוח יוחזר לירדנים (לא המשלוח ולא פיצויים הגיעו לממלכה ההאשמית), ובעוד שהם צועקים אחד לשני קם הנציג הסורי ובפנים קורנות מכריז "אנו הסורים לא נוכל לעמוד מבעד כאשר ירושלים, העיר הקדושה לערבים המוסלמים והנוצרים, נופלת בידי הציונים, מיד נשלח דיוויזת חי"ר לעזרה", הנציגים מוחאים כפיים ועוברים לדבר על מה יעשו עם רכוש היהודים והאם יזרקו אותם לים או יתלו אותם בכיכר העיר. מיותר לציין שאף חייל סורי לא הגיע לירושלים. וככה ניצחנו את מלחמת העצמאות

"הצלחה היא המדד היחיד של המוסריות"
א. היטלר

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

"ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים"

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

"כדי להכשיל את היריב מותר להשתמש בתחבולות; נגד האויב אנו רשאים לעשות שימוש בכל." הקרדינל רישלייה

"הם באים אלינו ברוב גאווה ופשע להשמיד אותנו ואת נשינו ואת בנינו ולבוז אותנו ואנחנו נלחמים על נפשותינו ועל תורתנו" (מק'א ב', לט').

על מי דיבר בעל הדברים, למה התכוון ומדוע? באיזה הקשר אמר את שאמר ולמי הפנה את קריאתו הנרגשת? במה נוגעים דברים אלה אלינו, כיום?

"אשכול ציטוטים ואימרות" זה אומר לך משהו?
וכדי לא להרוס את הנושא: "ככל שהשקר גדול יותר כך גדל הסיכוי שיאמינו בו." (אדולף היטלר)

או שזה היה "אם תחזור על שקר מספיק פעמים הוא יהפוך לאמת", בכל מקרה אני זוכר שהוא אמר את שניהם.

ומכיוון שהיה לו מנהג לחזור על אותם דברים אלפי פעמים, סביר להניח שהוא השתמש בכל ניסוח קיים. גבלס היה בהחלט אחד המוחות שמאחורי הרייך השלישי ברמת החשיבה (לא הביצוע).

.

ההנהגה הנאצית, ברובה, הייתה מורכבת מלא יוצלחים שהגיעו משולי החברה והצליחו בחלק מתוכניותיהם בעזרת העם הגרמני שלקח אותם עקב השנאה המשורשת בו לעמי מזרח אירופה.

"הדמוקרטיה היא אולי לא שיטת המשטר הכי טובה - אך היא ללא ספק ההכי פחות גרועה." (וינסטון צ'רצ'יל)

הס, ריבנטרופ, גרינג, ליי, פריק, זאוקל ורוזנברג (סגנו של היטלר, שר החוץ, סגנו האחר של היטלר ומפקד חיל האוויר, הממונה על החינוך, שר הפנים, הממונה על שירות העבודה וה"אידאולוג הראשי" בהתאמה) היו במידה רבה אנשים ברמה נמוכה מבחינת ביצועיות, עקביות ויכולת לטפל בענייני מדינה - הכישלונות בהתאם. כולם היו מאנשי ה"משמר הוותיק" וזכו מהיטלר ליחס סלחני על אף הכישלונות שלהם. המעמד של כולם פחת ככל שעבר הזמן ובאותו זמן עלה מעמדם של הביצועיסטים מן הדרג השני ושל אנשי הדרג הראשון שהצטיינו במבחן התוצאה.

אנשים כמו גבלס והימלר, בעולם המוטרף של הנאצים, היו ביצועיסטים מעולים בתחומם ובמדינה שקידשה את הכוחניות ושטיפת המוח, הם היו רבי אמנים. סביר להניח שהיו נחשבים ללא יוצלחים במקום אחר.

האנשים מהדרג השני, או כאלה שהתקדמו לדרג הראשון (שפר, היידריך, ה.מולר) היו יעילים מאוד ובפירוש לא אנשי שוליים לא יוצלחים. למזלה של האנושות בכלל והעם היהודי בפרט, רובם לא הגיעו לעמדות המפתח "בזמן" או שלא קיבלו חופש פעולה מוחלט מהיטלר. העובדה שאותה גרמניה שזחלה בבוץ הפולני בספט. 1939 כשלא היתה תחת איום צבאי, נלחמה מלחמה פראית תוך שמירה על כושר ייצור מדהים תחת הפצצות ותבוסות מבאיות ב-1944, היא הוכחה לכך שהיו יותר מכמה יוצלחים בראש המדינה ההיא.

.

כן אבל זה תמיד נחמד לשחק עם הרעיון שהרייך השלישי יצא מנצח ממלחמת העולם השנייה.
"הבושה היחידה היא להיות חסר בושה." (בלז פסקל)

"ארץ אבות" של רוברט האריס.
קראתי אותו אבל הוא לא מי יודע מה.
אבל עדין הוא מעלה כמה נקודות מענינות למחשבה וגם האיור בהתחלה של השדרה הראשית בגרמניה, על פי תיכנונו של שפר, אם היה יוצא לפועל.

"זכותנו (על ארץ ישראל) היא נצח, והיא שלמות, ואין עליה ויתור, ואין קיצור דרך לציון, וציון היא כולה שלנו!". (זאב ז'בוטינסקי)

אלא על מצב שבו הם היו "מקבלים" יותר מ-3 שנים "שקטות" של שלטון כמעט בכל אירופה. החל מאמצע 1943 כאשר בוצעה הפלישה (המוצלחת) הראשונה לאדמת אירופה ע"י בעלות הברית היה ברור שנפילת שלטון הכיבוש הגרמני היא עניין של זמן. עד לאותו זמן היו סימנים לא רעים לכך שאירופה המערבית יכולה להתקיים תחת שלטון גרמני. אל תשכח שהתסיסה של תנועות המחתרת הלאומיות תודלקה במשאבים ותמיכה בריטית. אם לנאצים היו היידריכים עבור כל מדינה כבושה, ההיסטוריה היתה נראית אחרת ם אחרי פלישה אנגלו-אמריקאית ותבוסה גרמנית.

.

מה היה קורה עם היפנים אילו ארה"ב לא הייתה מפציצה בגרעין (השתלטות של התיפיפיות נפש על מקבלי ההחלטות האמריקאים, נניח), וכידוע ארה"ב באותה תקופה ממש לא היה בראש שלה לפלוש ליפן, אז מה היה קורה אם יפן לא הייתה מובסת, אלא רק חותמת על הסכם הפסקת אש או משהו בסגנון, לא לשכוח שהמשטר היפני היה לא פחות לאומני-פשיסטי מזה הגרמני, וגם ליפנים יכולות ייצור ופיתוח מאוד מרשימות בתור עם.

ובטרם היו המריקאים כבר במומנטום של הפלישה (והם היו בעיצומו כאשר הסתיימה המלחמה). קשה להשיב על זה... המשטר ביפאן היה של הקיסר כאשר בפועל שלטה ממשלה של גנרלים. זה מזכיר מאוד את גרמניה של מלחמת העולם הראשונה שנשלטה בפועל ע"י לודנדורף והינדנבורג כאשר בראשה עמד הקייזר. כמו גרמניה, יפאן נתפסה כתוקפנית, הרסנית ובעלת משטר מיליטנתי יתר על המידה. אני מאמין שהיו כופים על יפן כניעה משפילה ויקרה עד מאוד כמו זו שנכפתה על גרמניה ב-1919: קודם הם היו נכנעים צבאית מחוץ ליפאן ואז כאשר האנדרנלין של הקרב היה נעלם הם היו פתאום מתעוררים לשיחות שלום בנוסח ורסאי שבהם יפאן היתה מושפלת מעבר למה שציפתה.

מה שכן, בניגוד לאירופה של שנות ה-20 וה-30, באסיה בכל מקרה היתה נוכחות מאסיבית של ארה"ב ורוסיה, כך שקשה לראות את יפאן תוססת ללא הפרעה כמו גרמניה של שנות ה-30.

שאלות ה what if בגדול לא מאוד מאתגרות בעיני, אבל נראה לי שאין ספק רב לגבי התסריט של כניעה משפילה ויקרה של יפאן שהיתה מביאה את המדינה לתאוריה של סכין בגב (בנוסח יפאני).

זה מזכיר לי ראיון שנערך לפני כמה שנים עם משתתף זוטר בקשר יולי 1944 נגד היטלר שנותר בחיים. כאשר הוא נשאל לגבי תחושותיו לכשלון הקשר, הוא הפתיע וענה שהוא שמח שהיטלר לא נהרג והמלחמה הסתיימה בחורבן. הוא אמר שהגרמנים היו בוודאי מטפחים תאוריה של "אילו "אדי" לא היה נהרג, הוא כבר היה מסדר את העניינים עבור גרמניה וזו לא היתה מתפרקת מהמיליטריות שלה". אני מאמין שהוא צודק.

.

"לחיות, זה הדבר הנדיר בעולם. רוב האנשים רק מתקיימים. זה הכל."

אוסקר ויילד