11-10-2006, 11:51
|
לשעבר מנהל פורום אומנויות לחימה | פורום גן חיות בלעז'
|
|
חבר מתאריך: 26.01.05
הודעות: 615
|
|
אומנויות הלחימה הן דבר חיי ובועט (לדעתי)
מקורן של אומנויות הלחימה :
בכל מקום בו התפתחה אומנות לחימה (שאינה ספורט) הקשר בינה ובין לוחמה בפועל היה הדוק ביותר, בין אם השיטה נוצרה כחלק מאימוני הצבא (שיטות ג'וג'יטסו שונות, איאדו, שיטות גונג פו שונות, TKD, קרב מגע וכו') ובין אם כשיטה להגנה עצמית מפני תוקפים (שיטות גונג פו שונות, קובודו, קראטה למינהו, דניס הישרדות וכו').
בכל מקום השיטה נוצרה בכדי להתמודד עם האיומים שבפניהם עמדו אותם אנשים באותו מקום ובאותו זמן (יש לזכור שגם סיוף ולוחמת שריון וחרב בימי הביניים הינם אומנות לחימה), כאשר נוצר איום חדש או צץ נשק חדש, אומנויות הלחימה שינו את פניהם והוסיפו לתוכן מרכיבים שונים.
להיות חייל מהוקצע ביימינו זו אומנות לחימה בפני עצמה.
גם להיות אסטרטג טוב זו אומנות לחימה (the art of war של הסון דזה).
ולעניינינו - השינויים בעבר תמיד היו מבורכים וכולם קיבלו אותם כדבר מובן מאיליו, הרי אף אחד לא ציפה להילחם בנשק של העתיד עם הכלים של העבר.
כך שלכל אזור עימות בעולם פותחה שיטת לחימה המתאימה לו באופן ספציפי.
כאשר העולם נהיה "קטן יותר" והמזרח נפתח למערב, החלו עימותיים בין יבשתיים ונחשפה העובדה שלעבר קשה להתמודד עם הקדמה - במרד הבוקסרים בסין, בו "אגודות סודיות" ששלטו ברזי אומנויות הלחימה הסיניות, כגון הבוקסרים, הלוטוס הלבן, החרב הגדולה וכו' נחלו כשלונות חרוצים כנגד הצבא האנגלי המצוייד במיטב הנשק המודרני דאז (המאות ה 18-19).
גם חיילי הקיסרות אשר התאמנו בגונג פו בשיטת העגור הלבן ניגפו בפני הצבא האנגלי.
מיותר לציין שהווינג צ'ון ובעקבותיו הגונג פו שאנו מכירים והג'יט קון דו נוצרו בעקבות פשיטה של הצבא הסיני על מנזרי שאולין והחרבתם, כך שהמסטרים הגדולים ברחו והקימו בסתר את בתי הספר שלהם.
כל זה רק מוכיח שלא ניתן להישאר בעבר ויש להתקדם הלאה.
רוב מורי אומנויות הלחימה בימינו, מכניסים לשיטותיהם גם דברים חיצוניים, כגון הגנות מפני נשק חם וכדומה.
גם אלו אשר שומרים בקנאות על מסורת משפרים את שיטות העברת האימון, את החימום ואת אימוני הכושר, הסיבולת והתזונה.
גם בשיטות סגורות יחסית עדיין ממציאים תרגילים חדשים, כגון תרגיל על שם אורן סמדג'ה בג'ודו.
ולכן לדעתי ההתקדמות, הלמידה והשאיפה להכניס לאומנות הלחימה עוד ועוד (מה שעובד) הינם דבר מבורך.
מסורת :
מסורת באומנות לחימה זה דבר יפה, ומתאים למי שהמסורת המזרחית (או ממקורה אומנות הלחימה שלו) מעניינת אותו. בדיוק כמו שישנם ציירים מודרנים וציירים בסגנונות קלאסיים, ישנם אומני לחימה שמשתמשים בשיטות אימון מודרניות וכאלו שבקלאסיות.
אותי המסורת לא כל כך מעניינת (כן מעניינת לידע אך לא ליישום), אני הרי אדם מערבי וישראלי ואני אומר שלום בתקיעת כף ולא בקידה, הדת ולאום שלי הן היהדות ולא בודהיזים, ולכן השמירה על המסורת ההיא פחות מעניינת אותי (שוב היא חשובה לי בתור מקור ידעה והבנה אך אני לא ממש מיישם אותה).
שמות אומנויות הלחימה :
צריך תמיד לזכור ששמות אומנויות הלחימה נכתבו בידי בני אדם וחלקם מקורם בטעות.
ג'וג'יטסו במקור היה שם כולל לכלל הסוגים ושיטות הלחימה פנים אל פנים שנלמדו ביפן.
קראטה היה שם כולל לכלל אומנויות הלחימה שבאו מאוקינאווה ליפן.
שמות אסכולות הקראטה השונות היו השמות שמדריכים כינו את בית ספרם המקורי או שם שבמקרה השתמשו בו במקום כזה או אחר והוא "תפס" מאז.
נינג'יטסו היה שם כולל לשיטות הריגול וההסוואה שבהם השתמשו בצבאות יפן.
וו שו היה שם כולל לכלל אומנויות הלחימה הרכות בסין.
גונג פו היה כינוי מערבי שייסודו בטעות לכלל אומנויות הלחימה הסיניות, התרגום של המילה גונג פו לאנגלית יוצא משהו כמו : מיומנות או אדם שמיומן ב..., כשאומנויות הלחימה הסיניות פרצו למערב כנראה התלמידים המערביים הראשונים של אותם המורים (ממשיכיהם של ברוס לי וכו') כינו את דרכם ושיטתם כמיומנות באומנות לחימה זו או אחרת = גונג פו כזה או אחר, ומשם השם תפס ואף חזר לסין ומפורסם שם בתור אומנויות הלחימה.
כך ששמות הן דבר כל כך מזערי - ואם למישהו יש רצון לקרוא למועדון שלו : לוחמי הדרגון בול גונג פו או קראטה הפאוור רינג'רס או מנגד להשתמש בשם שכבר קיים ויש לו זיקה לאותה השיטה או הרשאה להשתמש באותו השם, מה זה משנה בעצם אם הוא מורה טוב ומלמד טוב.
מקווה שתרמתי במשהו - יום טוב
_____________________________________
エラド
נערך לאחרונה ע"י רק אמת בתאריך 11-10-2006 בשעה 11:56.
|