10-01-2005, 07:54
|
|
|
חבר מתאריך: 01.07.03
הודעות: 2,466
|
|
יום סיירות... ואיך לא האכזבות ממנו...
יום שבת : אני עם שרירים נפוכים ומנסה בכול המרץ לשחרר אותם ללא הצלחה. אחרי נסיונות רבים וכשלונות החלטתי ללכת לישון בסביבות השעה 9 פלוס מינוס... כאשר במהלך הלילה התעוררתי כשלושה פעמים. בכול מיקרה השעה 6 ואני ברחוב ארלוזולוב מחכה לאוטובוס מספר 601 ובדרך פוגש כמה אנשים שגם הולכים ליום סיירות,אחרי נסיעה שנימשכה בערך 30 דקות הגעתי.תחנה ראשונה הייתה
"אימות נתונים" במעין מכולה לבנה מסכנה שכזאת שם גם הביאו לי את המספר של : 119,תחנה שנייה הייתה למלא שאלון בריאות שאיזה חייל מסכן בן 40+ חשב את עצמו יותר מדי וחשב שהוא איזה קצין במטכ"ל או שייטת... לאחר מכן הגיעו הבדיקות רפואיות... לחץ דם או דופק לא ממש הבנתי מה זה היה.. בכול מקרה לאחר מכן אורגנו לקבוצות על פי סדר הגעה למקום ! ובכך התחילו מבחני "הבר אור" שנוהלו איך לא על ידי אנשים מסכנים שמרביהם ניראו לי קקוסינלים חסרי חיים,על פי צורת הדיבור שלהם.. בכול מיקרה ללא חימום מיוחד ובקור מקפיא ! עשינו את מבחני המרפקים... הצלחתי 40 ובטן כ 50.. ומשם ישר נילקחנו ל 2000... שוב לא חימום הוצאנו לריצה... סיימתי במקום 21 מתוך 60 -70.לאחר הסיום הייתה הפסקה ונילקחנו לתורנות מטבח.... איזה אוהל מסריח ושם נאלצנו לחלק אוכל לשולחנות בשביל ה"בודקים" המסכנים האלו שלא עשו כלום כול היום (הסבר יבוא בהמשך).לאחר שסיימנו ועוד לאחר 10 דקות התכנסנו ל עשיריות ושם חולקנו לקבוצות... היו כ 20 קבוצות בסך הכול כאשר בכול קבוצה היו בערך 15 איש... ככה שבערך בסך הכול היו 300 איש... משם התחלנו ללכת לכיוון הדיונות המפרוסמות של ווינגט... בכול מיקרה איך לא.. המשלבים נאלצו לקחת את כול הציוד כולל הכסאות של הבודקים המפגרים האלו... איזה מזל שהצוות שלי הכיל אנשים מופלאים כולכך שאשאירו לחלק מהקבוצה לסחוב הכול... בכול מיקרה... הגענו לדיונות ושם הוא נתן לנו לרוץ תוך זמן מסוים סביב איזה גבעה.. שכמובן לא הצלחנו... ככה כ-4 -5 פעמים... ועדיין לא הצלחנו...
אז המקצה הראשון שהיה לנו הוא ספרינטים... לפי דעתי המקצה הכי קשה שהיה שמה... כי לא ממש הצלחתי... הגעתי בין המקומות 4- 10 את זה ביצענו בערך כ - 10 פעמים.. לאחר הפסקה כשל 4 דקות וחוסר עמידה בזמנים נאלצנו לעשות זאת שוב... טיפ חשוב... אנחנו נאלצנו לעקוף מאין גבעונות קטנה מימן לשמאל.. לכן השאיפה שלכם תמיד תיהיה שהגבעונת תמיד תיהיה משמולכם שלא תצתרכו להדחף עם כול האנשים...
לאחר וסיימנו זאת למפקדים נמאס והם החליטו שבמקום לעשות היקוף אחד... נעשה שתיים... ורק אז ניספר.. כמובן וגם כאן הייתי דיי גרוע ולא ממש הצלחתי.. ביצענו את זה כ-5 פעמים..
סיכום התרגיל הראשון : ספרינטים במעלה של דיונה תוך כדי עיקוף של דיונה קטנה בדרך, עיקוף יחיד או כפול,כמו שאמרתי ממקודם תמיד תנסו להיות מימין לדיונה הקטנה... וכשאתם מבצעים עיקוף כפול בהתחלה תתחילו לאט בשביל שלעיקוף השני יהיה לכם יותר כוח.
עכשיו נעבור לקטע של המפקדים,חבורה של בטלנים שלא עושה כלום... חשבתם שהם רואים הכול? אז זהו שלא... חבורת הבטלנים הזאת בחלקה דיברה על עסקים.. היתרונות וחסרונות שבלעסיק יותר או פחות עובדים... ככה שיוצא שבכלל לא הסכלו עליינו יותר מדי.. במהלך כול המקצה הם דיברו אחד עם השני... ואם הם היו מסתכלים הם היו מגלים שכמה אנשים מרמים בכך שלא מקיפים הכול וכו'... פשוט בזיון...
לאחר סיומו של התרגיל הנ"ל שלקח בערך שעה ככה ניראה לי התחלנו את המקצה של האלונקה..
רובכם מכירים את התרגיל הנ"ל עם אלונקה וז'ריקנים... אבל הפעם היו 2 אלונקות... אז הובא לנו זמן מוקצב בשביל למלא שישה שקים... אך אנחנו שמענו שצריך למלא 3... לאחר סוף הזמן הוענשנו בעוד 2 ספרינטים במעלה הגבעה ובכינוי של "חבורת מאוננים" ( על ידי מפקד בן 45+ בעל קרס שסבתא שלי יכלה להיות אבא שלו),לאחר שהעמסנו 2 אלונקות ב -6 שקים... כאשר כול שק שקל בסביבות ה - 25-30 קילו התחלנו את המקצה.. כלומר היינו צריכם לרוץ בספרינט במעלה הגבעה - 4 הראשונים שהיו מגיעים היו מקבלים את האלונקה הראשונה ו - ושאר החבורה הייתה מקבלת את האלונקה השנייה ( כלומר 8 מתוך ה 15 היו רצים עם הלונקה)... בסך הכול היינו צריכים ללכת עם האלונקה במעלה הדיונה... היה לנו מקצה אחד שרק אלונקה אחת הייתה מורמת... שזה היה המקצה הכי קשה כי כולם התחרו בשביל לקחת אותה.אני למעשה הצלחתי לקחת את האלונקה בסביבות ה - 90 % מכלל המקצים אך איך לא.. המפקדים שוב היו עסוקים בלהתמזמז אחד עם השני ולא לרשום.
סיכום מקצה שני : זהו למעשה הקמצה הכי קל... למרות הספרינטים,שדיי הייתי גרוע בפעם הראשונה הפעם דווקא הפתעתי וסחבתי את האלונקה הכי הרבה פעמים... במהלך האלונקה יש לך את האפשרות לנוח... כי הסחיבה היא בקצב הליכה..לכן יש לתת הכול בשביל לקחת את האלונקה הראשונה. כפי שאמרתי מקודם,המפקדים הם חבורה של זקנים שלא יודעים שוב דבר מהחיים שלהם... רושמים מתי שבא להם ולא בודקים כלום !
מקצה שלישי : עלייה במעלה הדיונה עם שק על השכמות.. היינו צריכים למלא כ 9 שקים בייחד עם ה-6 של האלונקה בשביל להשלים ל - 15 שקים... בכול מיקרה המטרה של התחנה הנ"ל היא לעשות כמה שיותר סיבובים עם שק על השכמות סביב הדיונה כאשר אנחנו קובעים את הקצב ומתי לנוח,ומה לא...,בכול מיקרה זה היה המקצה ששבר את גב הגמל.כפי שהזכרתי ממקודם היינו יכולים לנוח מתי שחשקנו... בכול מיקרה כ - 4 אנשים פרשו במרוץ הזה... כלומר ישבו בצד ולא עשו כלום.. אולי עשו כ - 2-3 סיבובים.. אני אישית עשיתי כ 14 כאשר הכי הרבה עשה כ 19 סיבובים.בכול מיקרה כול פעם שהייתי מסיים סיבוב הייתי צריך להודיע לאחד המדריכים את המספר שלי ואת מספר הסיבוב.. כלומר : 119 סיבוב מספר 1.. וכו'... זהו אחד המצקים הכי קשים.. לכן הייתי דיי עסוק בלהסתכל על המדריכים ולקלל אותם בשביל לא להשבר... ומה הפלא חבורת הבטלנים הזאת שוב הייתה עסוקה בלדבר על אלוהים יודע מה...ואפילו כשעברתי ליידם והודעתי להם על מספר סיבוב הם אפילו לא רשמו כי ככול הניראה הפרעתי להם בעיסוקיהם...
סיכום מקצה שלישי : סחיבת שקים במעלה הדיונה... הכי חשוב זה לא להשבר... אם את מרגישים שקשה לכם... תנסו להנמיך קצב או איך שהוא לסדר את השק שלא יכאב... אין לי ממש מה להגיד לכם.. פשוט תעשו את המיטב ואל תשברו בשביל שהמדריכים לא ירשמו שנישברתם.. אני הייתי צריך להוריד את השק פעמים בשביל לקשור אותו מחדש כי הוא ניפתח לי...
מקצה רביעי ואחרון : חפירת בור.. צריך לחפור בור מטר על מטר על מטר.. הזמן הניתן הוא 15 דקות... אתם מקבלים את וזהו... בסוף המפקדים עוברים כול אחד ושואלים אותו מספר שאלות... כמה אתה חושב שחפרת... מהו הנפח.. מאיפה אתה... איזה מדינות שוכנות ליד ים סוף מה יש בצפון איפה הצפון וכו'...
סיכום מקצה רביעי : אז כמו שאמרתי חפירת בור... בסוף הם ניסו להתקיל אותי בשאלת כמה שאלות מתמטיות כמה חברת וכו' מה הנפח וכמה בערך.. על ידי חישוב מהיר הגעתי שחפרתי בערך כ שמינית מסך כול הבורות... לא ממש הבנתי אם צריך לעשות מטר על מטר על מטר או רק נפח שגודלו יהיה מטר על מטר על מטר.... כלומר היה פשוט ניתן לחפור בור שאורכו 10 מטר רוחב מטר וכו'...
עצה שלי... בשביל לא להשפיל את עצמכם תנסו לגלות איפה הצפון... יש לכם את הים שנימצא במערב לכן הצפון יהיה מימינו...
זה למעשה הכול לאחר מכן התאספנו במעגל כול אחד הציג את עצמו.. מאיפה הוא לאן הוא רוצה להגיע וכו'...
לאחר המתנה של שעה... שבמהלכה נאלצנו לנקות את השדות בגלל הבלאגן שעשינו שמה... הוקראו התוצאות... אני אומנם לא קיבלתי כלום.. אבל רבים אחרים קיבלו דברים טובים...לאחר מכאן אורגנה הסעה לת"א.
בכול מיקרה הייתי דיי מאוכזב.. בניגוד לגדנ"עת צלילה ששם לא עברתי עקב הייותי מפגר (מבחנים פסיכוטכנים) ששם ידעתי שלא עברתי עקב סיבה.. כאן הייתי ממש מאוכזב.. הבאתי את הכול והשקעתי הכול,אפילו הגעתי בהרבה מקצים ראשון אך עדיין לא קיבלתי כלום.אני בטוח שאם הייתי בקבוצה אחרת או בקבוצה שיש שם מפקדים הגיונים ולא חבורת זקנים מתרוממים שלא יודעים כלום מהחיים שלהם ומתלהבים מדרגת הסבתא שלהם הייתי מצליח,אני יודע שהמטרה של המדריכים להיות כאלו אבל אני בטוח שלא כמו המדריכים שלי.
בקיצר זהו... אכזבה קיימת... עכשיו ננסה להתקבל לצנחנים ומשם לדובדבן או למגלן.. מקווה שיהיה במזל.. ולכול הניגשים שיהיה בהצלחה... אני לבינתיים כאן לא יכול לזוז בגלל שרירים תפוסים בכול חלקי הגוף... שיהיה בהצלחה !
יגאלוש.
|