לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #11  
ישן 15-10-2006, 16:56
  קרנף16 קרנף16 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.09.06
הודעות: 371
לוט"ר
בתגובה להודעה מספר 10 שנכתבה על ידי eladg שמתחילה ב "נדב "צלקות בגב" יאיר"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי eladg
אחלה בנאדם, מכיר סיפורים (אגדות אורבניות) לגבי היותו רוצח שכיר בשירות האמריקאים או הבריטים (זה השתנה בכל פעם ששמעתי את הסיפור).
בשיחה איתו הוא טען שאין אמת בסיפורים הללו.

בכל מקרה, הוא באמת הדריך יותר שדאות (לא הייתי קורא לזה לוט"ר, למרות שהיום כל דבר בצבא זה "לוט"ר") ועשה את זה בקיבוצו כסדנאות ליחידות "מיוחדות" (כלומר - עם כסף בקופה הקטנה )


באמת מצחיק לראות היום שכל חייל שני מכניס ללקסיקון שלו את המילה לוט"ר.
פעם כאב לי כל הגוף שהייתי שומע את ראשי התיבות האלה "לוט"ר"

היום כל צ'וקומוקו הולך עם קת טרור - וואלה יופי נהיה בוגר קורס אחיד מינימום, ותנסה לומר לו משהו הוא כבר יסביר לך איך הוא יכול להחליף את הימ"מ מחר בבוקר.

נ.ב:

מישהוא יודע איפה אלעד גוטליב (מדריך קופים) נמצא היום?
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #22  
ישן 21-05-2008, 00:01
  פילטר פילטר אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 30.05.07
הודעות: 181
כתבה כתבה על נדב יאיר בעלון צעירי חב"ד לפני 8 שנים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מטכ"ליסט שמתחילה ב "נדב יאיר, מדריך ההסוואה והתגנבות המיתולוגי"

נדב יאיר: מאיי הוואי לישראל

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


להילחם ביצר בשיטת
ה"קיפואופואו"

http://chabad-il.org/sh/601-700/sh671.htm#7

הקיבוץ הדתי טירת-צבי, שבעמק בית-שאן, נעשה בשנים האחרונות שטח אימונים בלתי-רשמי
לכמה יחידות מובחרות של צה"ל. העילה לכך נעוצה בתושב הקיבוץ, שסיפור חייו משלב את
כל מה שהדמיון יכול להציע. שמו של האיש נדב יאיר.

יאיר נולד בקאוואי, אחד משמונת איי הוואי שבלב האוקיינוס השקט, ונקרא שמו בהוואית
-נוהי אני. את ילדותו עשה בהנאלה, כפר קטן ונידח, שרגל אדם מן המערב לא דרכה בו עד
שנות החמישים. משפחתו באה מהעם הפולינזי, שלפני כאלף וחמש-מאות שנה נדד מטהיטי
להוואי.

תנ"ך בין האימונים

בגיל חמש החל סבו ללמדו את ה'קיפואופואו' - שיטת לחימה סודית של העם הפולינזי. זה
קרב מגע ייחודי מאוד, שהחלק הרוחני בו תופס מקום חשוב לא פחות מתנועות הגוף. בין
אימון לאימון נהג הסב, מאסטר ב'קיפואופואו', לקרוא באוזני נכדו פרקי תנ"ך אשר שבו
את ליבו של נוהי הקטן.

הנער גדל וגילה כישרון רב בשיטת הלחימה, שמסלול ההכשרה שלה מפרך והוא נמשך עד גיל
.21 בגיל זה בערך עזב את הכפר הנידח והיגר להונולולו הבירה, שם למד פסיכולוגיה
ומנהל עסקים. לפרנסתו עבד כסוכן מכירות של דירות נופש.

הדרכה בסיירות

המפנה בחייו מתחיל בפגישה עם זוג תיירים ישראלים, אשר סיפרו לו על הארץ. השמות
והמקומות ששמע מפיהם הזכירו לו את סיפורי התנ"ך. נוהי חש שהוא נמשך כבמטה-קסם אחרי
הארץ.יום אחד עזב הכול וטס לישראל. לאחר זמן קצר החליט להתגייר ולאמץ ללבו לא רק
את ארץ התנ"ך אלא גם את מצוותיו. "באולפן הגיור הייתי היחיד כמעט שלא חיפש גיור
לצורך נישואים; פשוט רציתי להיות יהודי", הוא אומר. בשלב זה כבר החליף את שמו לנדב
יאיר.

זה היה בשנת תשמ"ג. שנה לאחר מכן התגייס לצה"ל ומפקדיו הופתעו למצוא לפניהם לוחם
שטח ממדרגה ראשונה. אט-אט נחשפה סביבתו לאמנות שיטות ה'קיפואופואו', שהביא עמו
מקאוואי. לבקשת הצבא, האריך נדב את שירותו ואף החל להדריך בסיירות מובחרות. "השיטות
של ה'קיפואופואו' התבררו כמתאימות מאוד לדרום לבנון", הוא מסביר. מאז הוא מוסיף
לאמן חיילים של יחידות מובחרות וגם חיילים מחטיבות החי"ר.

החיים כמלחמה

בקיבוץ הכיר את אשתו, לימור, חוזרת בתשובה, שהגיעה למקום כדי לחוג בו את חג הפסח.
רעייתו היא כעת מורה במדרשה לבנות בטבריה, ונדב עובד במטעי הקיבוץ. בין לבין,
כאמור,הוא מדריך חיילים בשיטת ה'קיפואופואו'. לבני הזוג חמישה ילדים, שלכל אחד מהם
שם יהודי ולכמה מהם שם נוסף בעל משמעות בהוואית. לבכור קוראים ברקאי-בצלאל, לשני
יורם-עמיהוד,לשלישי סהר-אלישר וגם אנוהה )בהוואית - ריח מתוק ביער(, לרביעי קוראים
דעאל-מלאכיוגם קוא-קאליי )נסיך חזק(, ולפעוט עילי-מגדיאל וגם אוקואיקו )כוח
ועוצמה(.

נדב יאיר מוצא דמיון בין האיפוק והריסון העצמי שדורשת לוחמת ה'קיפואופואו' לבין זו
שדורשים החיים על-פי התורה: "חיי היהודי הם מלחמה אחת מתמשכת, בה אתה נדרש להמון
שליטה עצמית, איפוק וריסון". נדב משוכנע שיכולותיו ב'קיפואופואו' מסייעות לו גם
במלחמה כנגד היצר.

נערך לאחרונה ע"י פילטר בתאריך 21-05-2008 בשעה 00:05.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #30  
ישן 25-05-2008, 01:45
  ג'ון מקליין ג'ון מקליין אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.01.06
הודעות: 96
עשיתי אצלו קורס מדריכים ב 2001
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מטכ"ליסט שמתחילה ב "נדב יאיר, מדריך ההסוואה והתגנבות המיתולוגי"

יש מצב שאחד המגיבים פה גם היה בקורס הזה ??


לא יאומן כמה זמן לא פגשתי את נדב!!!!!!

שהשתחררתי עשיתי טיול לדרום אמריקה כשבפרו הייתי באיזור מבודד בג'ונגל כמעט 3 שבועות לבד
כחלק מטיול אתגרי
אני זוכר שנפגשתי עם נדב בתור אזרח לקבל ממנו טיפים לגבי ציוד ומידע לגבי הג'ונגל
ובואו אני אגיד לכם משהו.
כל מה שהוא אמר לי לקחת (ציוד אישי והישרדות) וצורות התנהגות כולל איך לאלתר חכה לדוג
איך להחליט האם נחל מסוכן או לא
פגעו בדיוק במטרה

וכל מה שהוא אמר שסתם מיותר לקחת או כשדיבר על נורמות פסולות הוא גם צדק ב100 אחוז
הבן אדם הזה הוא יותר ממדריך הוא חיית שטח בכל רומח אבריו
_____________________________________
תמיד אבל תמיד במקום הלא נכון בזמן הלא נכון!!!

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #33  
ישן 11-10-2008, 14:41
  ihovav ihovav אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 11.10.08
הודעות: 1
לגבי נדב יאיר
בתגובה להודעה מספר 32 שנכתבה על ידי ביטיס שמתחילה ב "אם הוא היה רוצה לפרסם את זה..."

יש כתבה די מפורטת עליו ב"בלייזר" של חודש אוקטובר 08 (האחרון)
בגדול - ואני לא מכיר אותו אישית - הוא מומחה אמיתי להישרדות (במלוא מובן המילה), ללוחמה בנשק קר וקפא"פ, התגנבות וכ"ו.
ולמיטב ידיעתי - הוא זה ש"הוריד לעם" - קרי ליחידות שהן לא בטופ של הטופ - את הליכת סכין ודומותיה והטמיע הרבה משיטות וטכניקות ההתגנבות שמשמשות באופן נרחב בעיקר בלוחמת שטח סבוך\מבולדר.
לפי מה שמפורט בכתבה - יש מין קורס ב חטיבת "כפיר" שבו קצינים עוברים (בעיקר אצלו)ו חודש הכשרה אינטנסיבי במתאר שטחים עם דגשים על השרדות, קפא"פ, טכניקות התגנבות ועוד.
חבר טוב שלי שמכיר אותו קצת יותר טוב טוען שהוא באמת מאסטר בתחום...
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #35  
ישן 29-01-2009, 23:58
צלמית המשתמש של AtlantisNumenor
  משתמש זכר AtlantisNumenor AtlantisNumenor אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 21.07.08
הודעות: 1,035
לא בדיוק שילם לו?
בתגובה להודעה מספר 34 שנכתבה על ידי jaxler שמתחילה ב "כתבה מהיום בערוץ 10"

אוליי כדי לשנות את זה ל "לא שילם לא כלל".

התנהגות מבישה מצד משרד הביטחון, פשוט ביזיון בקנה מידה עצום.

היום כששמעתי שהוא חזר מעזה, וחיפש מקום לישון בת"א (בגלל שאין לו בית) פשוט רציתי לבכות.

אני לא מבין איך אנחנו מתנהגים ככה, פשוט בושה.
_____________________________________
"הארץ שלנו איננה רק מדינת ישראל אלא כל מרחב הסהר הפורה. אבות אבותינו אינם רק אברהם יצחק ויעקב אלא כל יושבי ארץ הקדם - הישראלים, הכנענים והפיניקים - כולם שייכים לאומה העברית. אנחנו העברים הננו איפוא צאצאים לאומה העברית הגדולה שהמציאה את האלף בית, שהקימה ציים אדירים ובנתה אימפריה בכל אגן הים התיכון. אנחנו הבאנו את התרבות לאירופה ופילי מצביאנו הגדול חניבעל, איש קרתגו, עברו את האלפים ואיימו למוטט את רומא."


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #39  
ישן 21-06-2009, 23:35
צלמית המשתמש של AtlantisNumenor
  משתמש זכר AtlantisNumenor AtlantisNumenor אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 21.07.08
הודעות: 1,035
אין לי שמץ של מושג...
בתגובה להודעה מספר 38 שנכתבה על ידי johny6 שמתחילה ב "מה עשיו בימים אלה"

אבל במידה והוא עדיין מחוסר בית, אני מוכן להעניק לו חדר אצלי, ללא שום התחייבות מצידו.

ואני מדבר בשיא הרצינות.
_____________________________________
"הארץ שלנו איננה רק מדינת ישראל אלא כל מרחב הסהר הפורה. אבות אבותינו אינם רק אברהם יצחק ויעקב אלא כל יושבי ארץ הקדם - הישראלים, הכנענים והפיניקים - כולם שייכים לאומה העברית. אנחנו העברים הננו איפוא צאצאים לאומה העברית הגדולה שהמציאה את האלף בית, שהקימה ציים אדירים ובנתה אימפריה בכל אגן הים התיכון. אנחנו הבאנו את התרבות לאירופה ופילי מצביאנו הגדול חניבעל, איש קרתגו, עברו את האלפים ואיימו למוטט את רומא."


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #44  
ישן 08-06-2012, 10:42
  amitaikl amitaikl אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 15.10.04
הודעות: 1,404
נראה לאחרונה בדרום תל אביב
בתגובה להודעה מספר 38 שנכתבה על ידי johny6 שמתחילה ב "מה עשיו בימים אלה"

ציטוט:

נדב יאיר, בן 58, המתגורר באיתמר שבשומרון, יליד הוואי שעלה לישראל ב-82' והתגייר,
הוא אחד מחמשת המאמנים בקרב מגע שגויסו למשימה. "הכוונה לתת סדרה של חמישה שיעורים הנמשכים כשעה", הוא אומר. "הטכניקה שאני משתמש בה היא תורת לחימה המבוססת על קרב מגע ואייקדו, כשהמטרה היא להזכיר לתושבי המקום שאנחנו עם של לוחמים ושכל הגוף שלנו הוא כלי נשק".



הכתבה המלאה - כאן
_____________________________________
"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #46  
ישן 24-02-2010, 16:12
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
עוד על קרב מגע בפרק של "נשק אנושי" המשודר בימים אלו (בשידור חוזר?)בערוץ ההיסטוריה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מטכ"ליסט שמתחילה ב "נדב יאיר, מדריך ההסוואה והתגנבות המיתולוגי"

עוד על קרב מגע בפרק של "נשק אנושי" המשודר בימים אלו (בשידור חוזר?)בערוץ ההיסטוריה כולל ביקור בוינגייט ("שם כל טירוני צה"ל מתאמנים..."), מתקן אדם ("בסיס קומנדו סודי בהרים..."), אימונים משותפים עם מומחי קרב מגע (דניס, אייל ואחרים) בנתניה ועל המצדה, הבלחות התפעלות דרמטיות ("מעולם לא נתקלנו באומנות לחימה המשלבת צעד הגנתי והתקפי בה בעת...")

מתנצל מראש עם כבר עלה כאן בעבר אבל כישראלי זה מאוד משעשע לראות איך אנחנו מצטיירים כמינימום ספרטה מודרנית בעיניי האמריקנים... "כל 7 מיליון אזרחי ישראל מחויבים בשירות צבאי של מינימום שנתיים..." שמעת את זה גבי??

http://www.history.com/content/huma...raeli-commandos



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #50  
ישן 17-07-2013, 06:45
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,325
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מטכ"ליסט שמתחילה ב "נדב יאיר, מדריך ההסוואה והתגנבות המיתולוגי"

כתבתו של אביחי בקר, "המקצוע: לוחם", "הארץ" 25.06.1999
(הקישור כבר אינו עדכני ועל כן מובא הנוסח המוקלד)

המקצוע: לוחם\ מאת אביחי בקר

נדב יאיר, לשעבר ביל ריצ'י, לשעבר נוהי אני, נולד למשפחת לוחמים פולינזית בהוואי, התאהב בישראל, התגייר, התאזרח, שירת בסיירת גולני, ונהפך למדריך לוחמי צה"ל ב"קיפואופואו" - תורת הלחימה הפולינזית, המתאימה במפתיע לדרום לבנון

מעטים יודעים זאת, אך קיבוץ טירת צבי השוכן בעמק בית שאן, מהווה למעלה מעשור שטח אימונים, בלתי רשמי, של היחידות המובחרות של צה"ל. חברי המשק המורגלים בכך, כבר לא מתרגשים למראה דמויות החומקות בין המבנים, ומתגנבות חרש לכיוון בית הכנסת, כשהן משוחות בצבעי הסוואה, בראש אשמורת תיכונה. מדי פעם, בהתרעה קצרה בדרך כלל, נכנס בשערי הקיבוץ רכב של אחת מפלוגות הסיור הצה"ליות ופורק עולים לרגל. החיילים הצעירים באים לשחר לפתחו של הגורו שלהם, נדב יאיר, חבר הקיבוץ. יאיר הוא מדריך "קיפואופואו" - אמנות הלחימה וההישרדות של הפולינזים ילידי הוואי. מתברר שתורת הלחימה הפולינזית, בגרסתה המקוצרת והמותאמת לרוח הישראלית, הוכיחה את עצמה כיעילה בזירה המזרח-תיכונית והדרישה להדרכתו של יאיר רבה, בעיקר מצוותים רבים העולים ללבנון. הם מכנים אותו "ספלינטר", על שם מאמנם הדגול של צבי הנינג'ה, גיבור תרבות אהוד על ילדי ישראל והעולם כולו. מבחינה כרונולגית, נמנים לוחמיו הצעירים של צה"ל עם אותה שכבת גיל שהספיקה להתבגר על מורשתו של המפיק חיים סבן. השם נדב יאיר נשמע די שגרתי בעולמן של סיירות צה"ל. דומה כי כך קוראים שם בעצם לרוב הלוחמים. אך האיש שבו מדובר אינו דומה לשום דבר מוכר. בילדותו קראו לו הוריו "נוהי אני". תולדותיו של נוהי אני, הוא נדב יאיר, בן ה-45, והתהפוכות שחווה, מצטרפים לביוגרפיה מוזרה שתחילתה בלב האוקיינוס השקט, בקאוואי, האי הרביעי בגודלו מבין שמונת איי הוואי (המוכרים לקשישים מהסידרה "הוואי חמש אפס"), והמשכה המפתיע בקיבוץ הדתי טירת צבי (הנודע בזכות נקניקיו המשובחים והכשרים). הוא גדל בהאנלה, כפר נידח שרגל אדם מן המערב לא דרכה בו עד שנות החמישים. לישראל הגיע בינואר 82' מתוך החלטה שמקורותיה יתוארו בהמשך, והיום, 17 שנים אחרי עלייתו, גם כשהוא עטוף בטלית אין אפשרות לטעות בחזותו המיוחדת. בגינת ביתה של משפחת יאיר בטירת צבי פינה טרופית ובה פפאיה אדירת ממדים ועצי קוקוס בראשית התפתחותם, שהביא במזוודה מביקור מולדת שערך בדצמבר. בדירה פנימה מוצבות לצד סידור תפילה יהודי, תמונות של גיבורים בני הוואי בלבושם המסורתי, ומעל פמוטי השבת תולים פגיונות שקצותיהם שיני כריש. בנעוריו למד נדב יאיר להשתמש בהם במיומנות. בזיכרונותיו מכפרו האנלה, היה סבו קורא לו מסיפורי התנ"ך, יום המנוחה היה השבת, וברית המילה היתה מנהג נפוץ. לכאורה, רומזים הסממנים הללו על קשר כלשהו ליהדות, אפשרות שקשה שלא ליפול שבי בקסמה, אבל זה בהחלט לא המקרה. בקאוואי לא מסתתר שום שבט יהודי אבוד. המיתולוגיה הפולינזית מעמידה אמנם במרכזה את האמונה באל עליון, "טאואה", בורא העולם והאדם, אבל בין זה לבין מסורת ישראל סבא אין כל קשר. דרכו של יאיר אל דת משה התרחשה בתקופה מאוחרת יותר של חייו. היתה לו ילדות קשה. בהיותו תינוק עזבו אותו הוריו בכפר אצל סבא וסבתא, כדי לחפש את עתידם. הסב הנערץ שהיה מאסטר בקיפואופואו הכניס את נכדו בסוד תורת הלחימה כבר כשהיה בן חמש. זה גיל צעיר גם על פי מנהגי המקום, שכן רק בגיל תשע מקבלים הילדים הפולינזים את שיעוריהם הראשונים בתורה הסודית. הלימוד והאימון המקובלים היו במתכונת יומית. תחילה כבמעין חוג שכולם מחויבים בו, בהמשך, כשמעגל המתעניינים הצטמצם ממאות לכמה בודדים שהתמידו, נהפכה ההדרכה לאישית. ומשום היותה כת סודית, מנועים זרים, שאינם פולינזים טהורים, מגישה לקיפואופואו. אין הנחות בעניין הזה. האיסור הוא מדאורייתא של פוליניזיה.
הגחלת הפולינזית
מוצאה של עיקר אוכלוסייתה של הוואי בימינו מארה"ב ומיפאן. הפולינזים, בעבר אדוני הארץ, נהפכו במרוצת השנים למיעוט. הם הגיעו להוואי מטהיטי במאה החמישית לספירה, במסע ימי הרואי לאורך אלפי קילומטרים באוקיינוס השקט. שנת 1810, השנה שבה אוחדו כל האיים תחת שלטונו של המלך הגדול, קאמהאמהה, נחשבת בעיני הפולינזים כתחילת תור הזהב שלהם. קאמהאמהה חיסל את המאבקים הבין-שבטיים, הביא לרגיעה מבית, ובמקביל בלם בהצלחה התקפות של שודדי ים ספרדים. לאויביו היה אכזר, לנתיניו נאור. הכוח שאיתו ביסס את שלטונו התבסס על לוחמי הקיפואופואו, שסמכותם נגזרה מעוז רוחם וממוצאם שנחשב לאציל. כשנדב יאיר מפליג אל סיפורי מורשת אבותיו, עיניו בורקות. את מעשיות הגבורה ינק עם חלב אמו, והחינוך שקיבל מסבו נטע בו את ההכרה כי נועד לשמור על הגחלת הפולינזית ההולכת ומתקררת. באימוניהם התנסו חניכי תורת הקיפואופואו בכל תנאי השטח המגוון שמעמיד עבורם ארכיפלג האיים המרכיב את הוואי. יש הרבה ים, ג'ונגלים, הרי געש, מישורים מכוסי צמחייה נמוכה וגבעות חשופות. כל תוואי השטח נבחנו בקפידה לאור השתנות עונות השנה. הטבע היה ונותר ביתם של בני האיים, והם קשובים לדקויות צליליו ומתבשמים בריחותיו. יכולתם להסתוות ולהעלם בו היא מוחלטת. המחול מהווה פרק נכבד במסלול הכשרת הלוחם הפולינזי המסורתי. ריקוד ה"הולה" על סגנונותיו השונים נועד לטפח את הקואורדינציה, הגמישות, הריתמוס ובעיקר את הכימיה שבין אנשי צוות הלחימה. האיכויות המושגות בעת התנועה הן אותן איכויות הנדרשות מהם כלוחמים. מסלול ההכשרה המפרך נמשך עד גיל 21. רק בגיל זה מוכרזים המתאמנים כלוחמים מן המניין ומחולקים לצוותים מבצעיים, בני 11 לוחמים בכל צוות המתפקדים בעצם כצבא מילואים. מאותו רגע ערוכים הלוחמים לפקודת של מועצת נכבדי השבט. כשמזעיקים לוחם, הוא מתפנה למשימה כשהוא עוזב את עיסוקו היום-יומי. יאיר: "ברגע שמגיעה הפקודה הכל סביבנו מת. אין משפחה, אין חברות, אין הורים, כשאתה מקבל משימה, אתה מבצע. כשאתה חוזר אתה שוכח מה עשית. אלה עניינים שלא מדברים עליהם". כשמתעניינים אצלו על מהות הפעולות שאליהן נשלח, מתעטף יאיר בשתיקה. שבועת הלוחם אוסרת עליו לדבר. זו גם הסיבה שנדרשה מסכת ארוכה של שכנוע, במשך חודשים רבים, כדי שיסכים לראיון הזה, וגם בו הוא ניאות לחשוף מעט מזעיר מעיקרי הקיפואופואו.
מיפגש מחזור
בג'ונגל האמריקניזציה חיסלה למעשה את מורשת בני האיים, כפי שנמסרה בכפרי הוואי משך דורות מאב לבן. בשנת 1983 נסגר בית הספר האחרון לקיפואופואו, וכך נשברה המסורת. מי שעוד אוחז בשרידיה הם רק קומץ ותיקים המטפחים חלומות בדלניים, על תנועה לשחרור הוואי מעולה של אמריקה. עניין שהרוב הגדול התפכח ממנו לחלוטין. בצעירותו היה יאיר עד לדיבורים על אגירת נשק לצורך מאבק מזויין למען הפרדה מארצות הברית, ועל איסוף מודיעין בנוגע לבסיסים האמריקאיים. לא פעם גם נאמר לו במפורש להיות נכון לקראת עימות עם צבא ארה"ב. הוא נמנה אז עם אנשי הזרוע הצבאית של הארגון, "למרות שסבא שלי מאוד התנגד לשימוש בכוח לצורך השגת המטרה. הטענה שלו היתה שמה שצריך לקרות יבוא מלמעלה". העימות האלים, שממנו הסתייג, מעולם לא פרץ כידוע. שמעו של יאיר כלוחם נועז וקשוח נודע ביחידות צה"ל, אך המפגש עמו מגלה אדם עדין, אפילו רך. כשהוא מדגים, על קצה המזלג, קיפואופואו מהו, תנועותיו הגמישות עדינות להפליא, כשל רקדן. בבסיס תורת הלחימה עומדת התפיסה כי העוצמה טמונה באיפוק ובסבלנות. לראיון איתו הוא מופיע עם החולצה הרשמית של חניכי אסכולת הקיפואופואו. בחזית טבועים אגרוף וכוכב, מאחור דרקון. על זרועו הימנית כתובת קעקע צנועת ממדים של שמש וירח, סימן הכר של הצוות שלו מפעם. לפני שבעה חודשים, במהלך ביקור בהוואי, השתתף יאיר בפגישת מחזור. גם שם זה פופולרי. לדבריו, איש לא נעדר. התברר שרק הוא ובחור נוסף שעבר לקליפורניה, הם היחידים מבין האחד-עשר שעזבו את המולדת. גולת הכותרת של מפגש הוותיקים היתה תחרות הסוואה והתגנבות שנמשכה יומיים. יאיר, לטענתו, חש שלא בנוח עם כל משחקי המחבואים הילדותיים האלה, אבל לבסוף התרצה. הוא פשט את בגדיו, התעטף באזור חלציים מסורתי ונעלם חצי ערום במעבה היער הטרופי. כמו אחרים לא היה רשאי לקחת עמו מזון ומים. השטח שימש לו מקור הצטיידות בלעדי. במהלך התקדמותו לעבר היעד הקפיד לקטוף בננות כך שהאשכול נשאר שלם, ולא נפגע. לשמחתו גילה כי לא איבד מחדות ביצועיו. הוא היה האחרון שהתגלה על ידי הרודפים, ועדות לכך היא מגן מרהיב עשוי עץ קואה שקיבל כפרס ראשון, המוצב אצלו בסלון. ההקדשה חרותה בכתב פולינזי עתיק. כשביקשו המארגנים לרשום את שמו "נוהי אני", תיקן אותם ואמר ששמו עכשיו נדב יאיר. הוא עדיין שולט בשפת הוואי אם כי קרה לו שהשתרבבו פה ושם מלים בעברית לשיחות שניהל עם החברים. מאידך, אחרי 17 שנים בישראל, הוא משתמש עדיין באותם סימני ידיים שסיגל עוד בארץ הולדתו.
יסוריו של ביל ריצ'י
בניגוד לרושם שעשוי היה להתקבל, חייו בהוואי היו רחוקים מלהיות סדרה ארוכה של אירועים בחיק הטבע. בכפר הולדתו גדל ללא הורים, ורק בהיותו בן 10 נאסף על ידי אמו שבאה עם בעל חדש כדי לשוב ולגדלו. את אביו האמיתי, ממנו התגרשה, לא פגש מעולם. על פי שמועות הוא חי בנוואדה. המעבר משלוות הכפר אל העיר ויפאהו ליד הבירה הונולולו, מילא אותו בתחילה שמחה, משום שלראשונה חזר, לכאורה, לחיק משפחה נורמלית. הציפייה לאושר התבדתה מהר מאוד. האב החורג שנהג להשתכר התגלה כמקור לאימה ויסורים. האיש היה סדיסט והתעלל בבנו החורג כמעשה של יום ביומו. בין היתר החליט למחוק את תודעתו הפולינזית כדי להפוך אותו לאמריקאי גזעי. אות הפתיחה למסע היסורים היה שינוי שמו לביל ריצ'י. האב כפה על הבן ללמוד לשחק בייסבול ופוטבול, עניין שבו נחל כישלון מוחלט. כשפיספס כדור באימונים, ספג מכות אכזריות. לבריון אדום הצוואר, שהיה אביו, לא היו רחמים. בארוחות, אם לא גמר לאכול את המנה שלו, נהג האב להפוך את הצלחת על ראשו. בלילות מצא נוהי-נדב את עצמו מוטח מהמיטה אל הקיר, ובבית הספר התרגלו לראות את פניו מעוטרים בפנסים כחולים. האב החורג, שהיה סוהר במקצועו, נהג בכל ילדיו, שישה במספר, כאילו היו חלק מכלואים שהיה אחראי להם בכלא. הוא השכים את ילדיו בחמש בבוקר, הריץ אותם בחצר, העמיד אותם בשורה והכריח אותם להעביר דליים מיד ליד כדי להשקות עשרות עצים. כשהיה בן 18, ברח נוהי מהבית. הוא חזר אליו להרף עין רק כדי לעזור לאמו לארוז את חפציה, כשזאת גילתה שאין עתיד לזוגיות עם מי שחשבה לגבר חלומותיה. "היום כשאני יושב עם האחיות שלי לדבר על מה שעברנו, מרוב שזה לא ייאמן, אנחנו צוחקים. הוא עינה אותנו. לא אשכח איך שהגעתי לקיבוץ ושמעתי התחצפויות של ילדים. בהתחלה זה לא הסתדר לי שההורים לא הורידו להם סטירה. אצלנו חטפנו גם כשהתנהגנו למופת". כל אותן שנים מרות, למרות המכשולים שהעמיד האב החורג, המשיך נוהי לתרגל את הקיפואופואו. בשבילו שימשה אומנות הלחימה מקור נחמה וגם הפוגת מה מאורח החיים העירוני התובעני. המורה הצמוד שהינחה אותו היה אחיו של סבו שגר אף הוא בעיר ויפאהו. הוא נהפך לעירוני, למד באוניברסיטת הונולולו פסיכולוגיה ומנהל עסקים, אך לא השלים את לימודיו. לפרנסתו היה לוכד תיירים במלונות שעל חופי וייקיקי כדי להביאם לכנסים שערכו סוכני טיים-שרינג לדירות נופש. התעריף היה 25 דולר לזוג. היו שבועות משוגעים שבהם השתכר 5,000 דולר, עד כדי כך היו שיטות הפיתוי וההתחזות שפיתח חלקלקות. באחד הימים נתקל בזוג תל אביבים, שמהם שמע לראשונה על הקיבוץ, והרגיש ששם יהיה עתידו.
שבת אחת הספיקה
נדב יאיר: "לישראלים ולא רק להם, הוואי מצטיירת כארץ זבת חלב ודבש. זה רחוק מאוד מהמציאות. האמריקאים הרסו אותה לגמרי. החופים הנפלאים נחנקו על ידי חומות של בתי מלון, הרדיפה אחרי הכסף הפכה להיות הערך היחיד שם. חיפשתי לי חיים שקטים, רציתי להיות במקום שבני האדם עוזרים זה לזה. התאורים של הזוג מתל אביב התחברו לי עם סיפורי התנ"ך ששמעתי מסבא בילדותי. חוץ מזה היו לי מספיק סיבות אישיות, החוויות קשות שעברתי, שדחפו אותי לצאת משם ולנסות משהו חדש". בינואר 82' נחת נוהי-אני בקיבוץ גינוסר. מבלי לדעת מדוע, ובלי לחקור את המשמעות השם, אימץ בעזרת המשפחה הקולטת את נדב כשמו בישראל. את יאיר כשם משפחה העניק לעצמו כשהגיע לאולפן בקיבוץ הדתי טירת צבי, כדי ללמוד עברית. אחרי שבת אחת בלבד בקיבוץ, החליט להיות יהודי ופתח בהליכי גיור. הוא חש כאילו הכל מתבהר לו, כאילו נענו לפתע התפילות שנשא בנעוריו בהוואי, כשאביו החורג הפליא בו את מכותיו. "שאלתי אז את אלוהים - למה, למה זה מגיע לי? ביקשתי ממנו שינחה אותי למקום שבו החיים טובים יותר. כשמצאתי את אושרי בישראל הרגשתי שהוא נענה לי. בשבילי זה היה אות משמים שיש אלוהים, שהוא קיים". באולפן הגיור היה היחיד שלא חיפש בהמרת הדת אישור נישואים עם ישראלית. הוא פשוט רצה להיות יהודי.
לימור ממיינת
הגיוס לצה"ל, ב-1984, נועד להשלים את מסעו אל הישראליות. מחמת גילו, 30, נועד נדב יאיר לבלות במדים בקושי ארבעה חודשים, אלא שבטירונות היה מי שהבחין באיכויות שלו, והציע לו לצאת לקורס מדריכי קרב מגע. כשהשיב בחיוב הוסבר לו שלשם כך ייאלץ להאריך את משך שירותו, והוא לא ראה בכך בעיה. כצ'ופר על שהיה ממצטייני הקורס בווינגייט, סופח החייל הפולינזי לסיירת גולני, שם שבה את לבו של מפקדה באותם ימים, אמיר מיטל. לימים נפל מיטל בפעולת נועיימה. כיוון שלא היה לוחם מן השורה, באימונים שימש ביום אויב. בתרגילי השתלטות על בית, הוא היה קופץ מהגג כקמיקזה על המסתערים ומפרק אותם מנשקם. מיטל שחקר את התופעה הבין שנפל עליו אוצר. בתחילה לקח ממנו טיפים, אחר כך, כניסוי, מסר לידיו לשלושה ימים צוות צעיר, כדי שיעבוד איתו על שדאות בנוסח הקיפואופואו. לאור התוצאות שהושגו, נחשפה שאר היחידה בהדרגה לאימוניו של המדריך המפתיע מהוואי. כשהשתחרר מצה"ל לא נותק הקשר עם צבא. ארז גרשטיין, שהיה אז מפקד סיירת גולני, נהג מדי כמה חודשים לשלוח אליו ג'יפ שיקח אותו מטירת צבי ליחידה כדי שיעבוד עם החיילים. את הכל עשה בהתנדבות, בלי להתלונן על זה ששולפים אותו ללא התרעה ממטעי התמרים שם עבד. כשהתחתן השתנו קצת הסדרים. לימור אשתו, המשמשת כמורה במדרשה לבנות בטבריה, החלה למיין את הפניות אליו. השמועה על הקוסם הפולינזי התפשטה ליחידות נוספות בצה"ל, ועל הקצאת ימי המילואים שלו החלו אפילו עימותים בין קציני הסיירות השונות. כשגאה הביקוש הוא הזמין את המעוניינים לבוא להתאמן אצלו בקיבוץ. וכך פתחה טירת צבי את שעריה לחיילי צה"ל, כשהיא מעמידה לרשותם ביתני מגורים ואת חדר האוכל. רק לאחרונה הוחלט במזכירות המשק לגבות תשלום מצה"ל תמורת השירות. היום מוגדרות שעות ההדרכה של נדב יאיר כענף. אמנם זעיר, אך בהחלט מתפתח. צריך לראות אותו בפעולה כדי להבין מה הסיפור. יאיר מציע תפיסת שדאות מנוגדת בתכלית לזו המקובלת על שדאי צה"ל עוד מימי הגדנ"ע. הוא מדריך איך שוברים צורה במקוריות, וכיצד מתקדמים בתוך סבך יבש בשיא השקט. לשיטתו גם תנועת עדר פילים ניתן להחריש. הוא מלמד טכניקות שבהן ניתן לשמור על ערנות-חושית, כיצד נמנעים מנתק בין לוחמים בעת תנועה לילית, ויש לו שיטות לחידוד האגרסיוויות. הרפרטואר שלו כולל שפע של פתרונות לאתגרים שמציבה לבנון בפני כוח חי"ר, והיחידות שנעזרו בו מלאות בשבחיו. כשניסו לאמן בלעדיו את העקרונות שספגו ממנו זה לא ממש הלך. אצל יאיר זה עמוק בדם. נערי ישראל שגדלו בג'ונגל האספלט זקוקים למשהו אותנטי, ונראה שיאיר הפולינזי מספק את הסחורה. את לימור, שמאוד לא אוהבת את הגדרתה כחוזרת בתשובה, פגש יאיר, לפני עשר שנים כשבאה למשק כדי להשתתף בסדר כשר. שלושה חודשים אחר כך התחתנו. המשפחה מהוואי הופיעה לטקס בהרכב כמעט מלא. כיום יש ללימור ונדב חמישה בנים. בכורם הוא ברקאי-בצלאל בן שמונה, ובעקבותיו בסדר יורד - מרום-עמיהוד, סהר-אלישר אנוהה (בשפת הוואי ריח מתוק ביער, או לחילופין אש בוערת), דעאל-מלאכי קוא קאליי (נסיך חזק) והפעוט שבהם עילי-מגדיאל אוקאיקו (כוח ועוצמה של האבות הקדמונים). "עם שני הבנים הראשונים הרגשתי צורך עז להתנתק מהעבר ולכן לא הוספתי להם כינוי בהוואית", מספר יאיר, "באותה תקופה גם תיכננתי למחוק את הקעקוע, מה שעצר אותי היו דבריו של סבא שאמר לי פעם משהו שמוכר מתרבויות שונות: 'דע מאין באת ולאן אתה הולך'. כשנזכרתי בו הבנתי שזאת טעות מצידי לברוח מהמקורות שלי". כמשפחה היו לימור ונדב כבר פעמיים בהוואי. סיפור מתיש של 24 שעות במטוסים.
ביליארד בטירה
ביולי שנה שעברה התחיל נדב יאיר לעבוד עם חיילי הגדודים של חטיבות החי"ר הצה"ליות. עד אז התמקד אך ורק בחיילי היחידות המיוחדות. הוא מודה שהיה ספקן באשר למידת ההיענות לתביעותיו. חיילי הגדודים, הזהירו אותו, זה לא חבר'ה מהסיירת. להפתעתו העסק תפס גם אותם, אם כי "השתלמות של יום אחד, בלי שום המשכיות, זה ממש כלום", מצנן יאיר את ההתלהבות, ורומז בתוך כך על אי-נחת מהחפיפניקיות הישראלית. "רק בזכות חסדי שמים חזרתם עד כה בשלום", הוא מתגרה בחיילים בשלבים הראשונים של האימון, כשהביצועים עדיין דלים. הצוות שלו מהוואי, משוכנע יאיר, אם היה מגיע לפעילות ברצועת הביטחון, היה יוצא יותר טוב מאשר המובילות ביחידות צה"ל. השליחות שלקח על עצמו, הוא אומר, היא לגרום לצמצום הפערים. כשהגביר את קצב ההדרכות, יצא להוואי כדי לקבל אישור לכך מהוועדה של הקיפואופואו. המו"מ היה לדבריו קשה, אך בסופו של דבר סיכמו על היתר וגם על מחיר כספי שהסתכם בלא מעט דולרים. צה"ל הממוסד לא תמיד ידע איך לאכול את התופעה, אבל המפקדים בשטח, שנהנו משירותיו של יאיר, דרשו לקבל עוד ועוד. לא, הוא לא טוען שברשותו נוסחת פלא, אבל עם הקבלות שהוא מציג אין להתווכח. יש לו תיק של המלצות נלהבות, ביניהן ממפקדי סיירות גולני, דובדבן וסיירת צנחנים. רס"ן איתן בלחסן, מפקד סיירת צנחנים, שנהרג השנה בלבנון, כתב עליו: "נדב הכשיר צוותים ללוחמה זעירה בצורה הטובה ביותר. מהפקת לקחים מביצועים עולה ששיעוריו תרמו רבות לעבודה בשטח". עם בלחסן, גרשטיין ומיטל, עבד צמוד. כשנהרגו הלך להלוויותיהם. במחסן שלו נמצא פסל חימר בדמותו של אמיר מיטל. הוא פיסל אותו אחרי שנהרג בדצמבר 88'. עוד יבוא יום, הוא אומר, שיאזור עוז ויביא את הפסל להורים בחדרה. בסוף השבוע חגג את חנוכת המועדון לחייל שהקים בטירת צבי. את רבים מהחיילים, בני הקיבוץ, הכיר עוד בהיותם תינוקות, כשעבד כמטפלת. יאיר חש גאווה עצומה על הבית ובעיקר על שולחן הביליארד שנרכש למועדון הודות להשתדלותו. זה שולחן הביליארד המקצועי הראשון בתולדות תנועת ההתיישבות של הקיבוץ הדתי, אי פעם. (מתוך "הארץ", 25.06.1999)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 06:34

הדף נוצר ב 0.14 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר