אחד הנושאים המעניינים ביותר לפי דעתי מבחינת היסטוריה צבאית היא התפתחות שכירי חרב מהמלחמות הקדומות ועד השתתפותם באילו מלחמות מודרניות בתקופתנו. אבל הידע שלי בנושא זה הוא מועט אז למרות שאני לא יכול לתרום הרבה אשמח אם חברי פורום אחרים יוכלו להרחיב את הנושא ולענות על כמה שאלות כמו מהיא העדות הקדומה ביותר לשכירי חרב, התקופות בהן השימוש בהם היה הנפוץ ביותר והשתתפותם של שכירי חרב בסכסוכים במאה ה20 והמאה ה21.

אם תבדוק, תראה שאפילו בתנ"ך יש אזכור ל"כרתי ולפלטי" ששימשו את דוד המלך, והיו בין טובי
לוחמיו.

כאשר לחמו הפרושים באלכסנדר ינאי - הוא לא היסס לגייס שכירי חרב הלניסטים, כדי לדכא את
אוייביו.

אצל הרומיים תמיד היו חילות עזר שכללו שכירים שגוייסו בפרובינקיות - או מחוצה להן (במרד הגדול
היו יותר חילות עזר מאשר לגיונות סדירים).

אצל המסלמים הייתה נטייה לא לגייס שכירי חרב במובן הקלאסי, אלא להביא עבדים-חיילים, שלא
קיבלו שכר על פעילותם בתחילה, מצב שהשתנה ככל שהתחזקו עבדים אלה (ממלוכים).

במלחמת 30 השנה באירופה, אחד המפקדים הבולטים היה שכיר החרב.מנספלדט. האיש הזה ייצג
את תופעת שכיר החרב במלוא כיעורה: הוא לחם למען הפרוטסטנטים של הפלטינאט בשלב
הראשון למלחמה, ואז נגמר להם הכסף, והוא וחייליו פשוט הלכו להם...
בשלב אחר במלחמה, הוא נשכר שוב, הפעם ע"י ג'יימס הראשון מאנגליה להלחם למען
הפרוטסטנטים - אלא שמולו עמד מפקד מוכשר למדי (ואלנשטיין) - והוא הובס.

פיתוח הארטילריה תרם גם הוא לפתיוח תופעת שכיר החרב, שכן ייצור תותחים אמינים ויעילים
דרש כישורים שלא היו נפוצים - וכך משפחות שרכשו מיומנות בתחום זה, הציעו שירותיהן לכל
המרבה במחיר, ולעתים עברו צד באמצע הלחימה. ב1453 בנו יצרני תותחים נוצריים, תותח עבור
העת'מאנים בזמן המצור על קונסטנטינופול - בכך סייעו לאסלאם באופן ישיר, במאבקו בנצרות.

בשנים האחרונות תופעת שכירי החרב היא להיט גדול, בגלל שלמדינות רבות שחוששות מדעת
קהל שלילית במקרה של אבידות רבות במלחמות לא פופולאריות, נוח יותר לשכור מה שמכונה
בשפה נקייה בשם "קבלנים צבאיים פרטיים" (PMC), ולשלוח אותם למשימות שונות. חברות
כאלה התפשטו במהירות,אחרי הצלחתה של חברה דרום אפריקנית כזאת (היא נקראה בשם
ecexuitve outcomes או בקיצור EO) בחיסול מרד בחוף השנהב (הייתה על זה כתבה מרתקת
בערוץ ההסטוריה - וניתן למצוא על זה הרבה חומר ברשת). אחרי 11.9 כאשר מעורבות ארה"ב
בחזיתות שונות אילצה אותה לשגר חיילים רבים לתפוס גזרות שונות ונרחבות, הפך השימוש
בPMC לנפוץ ביותר, שכן הם אפשרו אבטחת מתקנים חשובים, ללא צורך בשיגור כוחות צבא
סדירים. חברות רבות נשכרו ע"י הפנטגון למשימות אלה (הבולטות שבהן הן דינקורפ, בלקווטר
וחטיבת קלוג, בראן אנד רוט, ששייכת לתאגיד הליברטון - שסגן הנשיא צ'ייני, עמד בראשו עד
שנכנס לתפקידו הנוכחי).
חברות אלה שכרו רבבות יוצאי יחידות מיוחדות, ושלחו אותן למשימות אבטחה בעראק
ובאפגניסטאן. כאשר היה ניסיון התנקשות בנשיא האפגאני קרזאי, הופיעו פתאום 4 אמריקנים
שפתחו באש תופת אוטומטית על המתנקש (והרגו גם כמה צופים תמימים בקרבתו...) והכניסו
את קרזאי לרכב במהירות. לאחר מכן הסתבר שאלה היה אנשי דיינקורפ שנשכרו ע"י הפנטגון
במיוחד עבור משימה זו.
לפני 3 שנים בצפון הרצועה הפעיל ארגון וועדות ההתנגדות העממיות מטען גדול כנגד שיירה
דיפלומטית אמריקנית, ובפיצוץ נהרגו 3 מאבטחים. מאבטחים אלה היו גם הם עובדי PMC כלשהו.
בעראק פורסמו תמונות זוועה של שני אמריקנים שאבטחו גשר, ונתפסו ע"י המון זועם, נתלו
וגופותיהם נשרפו, מול המצלמות. שניהם עבדו עבור חברת בלקווטר. אחד מהם כיכב קודם לכן
באיזו סדרת ריאליטי (ששודרה גם בארץ, בערוץ האקשן, תחת השם "משימות קרב").

בקיצור, עידן שכירי החרב נמצא בשיאו - יש לחברות אלו אינספור אתרים - והן מגייסות עובדים בשכר גבוה, כך שאם אתה יוצא יחידה מובחרת, נושא דרכון אמריקני, וחובב סכנות מאוד-מאוד גדולות - להלן כמה מעסיקים פוטנציאליים...
http://www.blackwaterusa.com/
http://www.halliburton.com/kbr/
http://www.dyn-intl.com/

תופעה נרחבת של שימוש בשכירי חרב הייתה תמיד תוצאה של "אינפלציה" בכוח אדם מקצועי כתוצאה ממשברים פוליטיים, סיום "מלחמות עולם" וכו'. במקרים מסוימים העדיפו שליטים לגייס קבוצות של זרים כשכירי חרב מאשר לקבל אותם כפורעי חוק. לאחר המשבר הגדול במאה ה-13 לפני הספירה, התמוטטות הממלכה החיתית והיחלשותה של מצריים, נוצר מצב שבו עמים מאזור החוף של אסיה הקטנה ויוון עזבו את מקומות מגוריהם והפכו למה שנראה אז כפורעי חוק, ובעיקר פיראטים. הקבוצות הלא ממש גדולות האלה גרמו לקריסת המערך המדיני של אותה תקופה. במצריים לדוגמא חלק מהם גוייסו כשכירי חרב כאשר יחידות שלהם הוצבו במקומות אסטרטגיים.



משבר אחר שהביא לנדידית המוני שכירי חרב מאותו אזור היה לאחר מלחמת הפלופונס (הסתיימה בשנת 404 לפנה"ס) והמשבר המדיני והחברתי ביוון. המוני אנשים שהתרוששו או נאלצו לעזוב מסיבות פוליטיות את עריהם הפכו לשיכי חרב מקצועיים לכל דבר כולל מפקדים צבאיים. המקרים הבולטים ביותר היו צבא השכירים הגדול שתפקד בהצלחה במלחמה פנים פרסית על הירושה - קרב שהסתיים בנצחון צבאי אבל תבוסה בפועל (המלך המיועד נהרג) ובמסע מפורסם של צבא השכירים חזרה ליוון כפי שמצואר בספרו של כסנופון "מסע הרבבה".



המקרה השני הידוע הוא צבא השכירים שנלחם אל מול אלכסנדר הגדול לצד הצבא הפרסי. מפקד צבא השכירים הזה, ובפועל מפקד בכיר בצבא הפרסי ויועץ אסטרטגי, היה ממנון איש רודוש שהיה שכיר חרב בפועל. צבא השכירים היווני היה מקצועי ויעיל מאוד - בקרב הגדול הראשון אל מול הפרסים - הקרב על נהר גרניקוס (334 לפנה"ס) - השתתפו בעיקר שכירים שנלחמו עד הסוף. גם בשני הקרבות הגדולים הבאים (באיסוס (333) ובגאוגומלה (331)) השתתפו שכירים יוניים ביחידות אורגאניות כאשר גם בקרב האחרון נלחמו נגד אלכסנדר יותר יוונים מאשר איתו! במקרה של אלכסנדר הגדול, שכירי החרב דווקא הוכיחו עצמם במקצועיים הן מבחינה צבאית והן מבחינת אתיקה.



לאורך כל התקופה ההלניסטית היה מקובל שימוש בצבא שכירים, שוב בשל גאות גדולה בכח אדם שלא מצא מקומו בארצות המוצא. השכירים היו יחידות מגובשות של לוחמים לכל דבר שמה שהבדיל אותם מהאחרים היה לחימתם לצד ארץ שלא היתה מולדתם. צבאו של חניבעל גם הוא הורכב משכירים ובכלל צבאה של קרתגו, מעצמה מסחרית דלת כ"א, היה מורכב משכירי חרב, בעיקר מאזור חצי האי האיברי. הלוחמים של חניבעל הוכיחו עצמם כנאמנים ומקצועיים מאוד.

.

אני חייב להגיד שלא ציפיתי לכל כך הרבה מידע על שכירי חרב.

בצבא הפלישתים, ודי נפגע כאשר לא שיתפו אותו בקרב נגד שאול על הגלבוע.