לפני שאני מתחיל להסחף אדגיש קודם שהתמונה הראשונה יפה בעיני.
כעת צריך לשבור כמה מיתוסים.
הרבה מהמבקרים (כותבי הביקורת) כאן, מעירים על חוסר סימטריה, על אופק לא מאוזן, על תיקוני פוטושופ נדרשים ועוד המון הערות דומות. הרבה מהערות האלה די מרגיזות אותי בתדירות גבוהה.
יש כל מיני כללים בצילום כמו כלל שלושת הצבעים (במיוחד בתמונות נוף), כלל של חלוקת אוביקטים בפורורציות לעומת המסגרת, כלל שווי המשקל (העין צריכה להמשך באופן שווה לכל ה frame) וכדומה.
אני מבקש להדגיש שאני אישית שונא כללים, שונא סימטריה ועוד יותר שונא איזון.
זה לא אומר שאני שונא תמונות מאוזנות או סימטריות.
אני אוהב מאוד תמונות טובות והמושג תמונה טובה הוא מושג ערכי שאותו נותן המסתכל בהערכה אישית.
ראיתי כבר תמונות מטושטשות ומרוחות שהיו חגיגה לעיניים וראיתי גם תמונות חדות וברורות שהיו בושה לצלם (וחלקן אפילו זכה לשבחים מבין החברים והצופים).
תמונה טובה צריכה להעביר סיפור שבו המתבונן יצליח להבין למה התכוון המשורר (או הצלם במקרה זה) וככל שהמתבונן יצליח לראות, להבחין ולחוש את מה שהצלם ביקש להעביר, ככה התמונות תחשבנה יותר מוצלחות.
תמונות מטיולים (נוף) הן בדרך כלל התמונות הפשוטות ביותר הניתנות להבנה ולהעברת תחושות (הייתי במדבר, ראיתי גמל, הנה התמונה.....).
תמונות אבסטרקטיות (מופשטות) הן הקשות להבנה, קשות להזדהות ועל כן הן כנראה מצמצמות את הקהל שמתרגש מיופין (בדיוק כפי שקהל בתערוכת ציורים מתקשה להתרגש מול מכנסיו של האומן התלויים על הקיר וצבועים בצבע חום ירקרק). זה כמובן לא אומר שתמונה אבסטרקטית היא פחות טובה.
תמונות אבסטרקטיות באות לידי ביטוי בדרך כלל בצילום קונסטרוקציות (מבנים) ארכיטקטוניים. ככל שהאוביקטים יותר ממוקדים (חלון, דלת, משקוף, קטע קיר) כך הם קשים יותר להזדהות. יש כמובן גם תמונות משוגעות כמו צילומים של השתקפות מנייר כסף או צילומים דרך זגוגית מעוותת, כל אחד והתחביבים שלו.
שנים רבות למדו התלמידים בבתי הספר את השירים הקלילים של ביאליק (זוכרים, משוררנו הלאומי) על בסיס המחשבה שמשורר בסדר גודל כזה תמיד מתכוון בשיריו להעיר חלק מערגת העם למכורתו והתלמידים התבקשו לכתוב חיבורים בנוסח "למה התכוון המשורר...." ורק בשנים האחרונות הסכים משרד החינוך להתפשר על כך שרעייתו של ביאליק הייתה כלפתה רצינית והוא פשוט כתב לאהובתו שהחזיק מהצד.
לדעתי, ככה זה גם בתמונות. אפשר לחפש עומק (למה התכוון המשורר..) ואפשר סתם להנות מהם.
התמונה הראשונה מצליחה להעביר לנו תחושה של רחוב (שכולנו כמעט מכירים) ברגע מסויים (הנצחת הרגע) כאשר במרכזה נמצא ליצן ירוק שהוא כנראה הסיבה לצילום התמונה ופרסומה. יש לשער (ויתכן ואני טועה) שהקונטרס בין צלם בולט במוזריותו לבין רחוב של בתי קפה ומסעדות (מראה בנאלי באיזור) הוא שמשך תשומת ליבו של הצלם.
אני בטוח שאם היו שם עוד עשרה צלמים היינו מקבלים עשרה תצלומים שונים לחלוטין שבחלקם הפורפורציות היו משתנות, המשקל היה שונה (בחלק הליצן היה במרכז, בחלק הוא היה באחד הצדדים, במיעוט הוא היה נצפה מלמטה ובחלקן הוא היה נצפה מלמעלה) וכך גם זוויות הצילום.
אני מקווה שלא ניפחתי לכם את השכל יותר מידי, שכן, כל זה נכתב מתוך מגמה להגיד בסופו של דבר שאני אהבתי את התמונה הראשונה של הליצן הירוק בנחלת בנימין
ראשי
צ'אט
11-01-2005, 17:31
מצב כלאיים
