26/10/06




היא יושבת בחדרה, פותחת קלות את חלונה. באוויר חשה כבר בסתיו הקרב . ומביא עימו רוח עדינה.

אשר בה יוכלים להאזין גם לשריקת עץ הצפצפה . השייך לבית שממול . אהובה עליה עונה זאת. תמיד שנאה קיץ . מפני שכבר כמה קיצים כאלו שלא ידעה מנוחה מה היא . מרוחות מלחמה שנישאו באופק.

או סתם ימים יבשים שדמו למדבר .




אך לא בחורף, שאוהבת כל כך לצפות בגשם הנוקש בזגוגיות חלונה . ולהאזין לדיסיקים, המונחים על שידה הניצבת ליד מיטתה . לפעמים שבאים לבקרה חברותיה או קורבים . מבקשים לשמוע משהו מן המוסיקה שנעשת היום . היא עונה בהתנצלות על הבורות. מפני שאין ברושתי אותה המוסיקה . אַת מיושנת אמרו לה כשראו מה היא אוהבת לשמוע . רק שלמה ארצי , חווה אלברשטיין , אריק איינשטיין.

דברים של פעם .




עתה , היא הושיטה ידה, לעבר הדיסק של שלמה ארצי . גבר הולך לאיבוד . שיר אהוב עליה במיוחד, על אף שאינה יודעת תמיד את פשר מילותיו .

אך חשה כמוהו לעתים אבודה . בעקבות המרחק שנוצר בינה לבין אביה איש ים מובהק, אשר מפליג מעלות השחר עד רדת השקיעה בלב ים בסיפנתו נתנאל .

ואותו מרחק כאוב אשר תמיד מסתיים לו בכיעוס גדול , על שאינו מנסה להתקרב אליה . לדעת באמת מי היא ומה השירה בשבילה, מאז שהיא זוכרת עצמה . מצאה נחמה בנייר .



והוא שמעולם לא ידע שירה מה היא, אלא רק הפלגות אל לב ליבו של הים הכחול .

כאשר היה חוזר נזכרת לפתע לתוך הצלילים המתנגנים. הייתה פותחת לרווחה את חדרה . בכדי שיביט על מיטתה ויראה את חמש הקלסרים העבים . כמו חיכתה שיכנס ויעלעל בדפים . אך הוא בשלו . היה חוזר עייף ומתעסק בעינייו . רק את אימה שיתפה באהבתה למילה הכתובה .

כשהראתה לה את הקלסרים העבים . והייתה אומרת לה מדוע ? הוא אינו מנסה להתקרב ,בכדי לגלות ולו פיסה אחת מחיי שלי . מדוע ? הוא רק יושב בוהה בטלוויזה מזפזפ בשלט . ואימה הייתה שותקת או מנסה להגיד לה יהיה בסדר אדבר איתו. וכשהיא הייתה רואה שהכל חוזר על יסורו . כבר הפסיקה לשאול




שכן הוא אדיש אליה , למרות שיודעת כי נפשה בנפשו ודמה בדמו . מדוע? המרחק העכור הזה .

שאין לה שום רצון בזה . להפך היא רוצה להיפתח להראות לו שיגלה עיניין . שלא הכל רק ים וים .

אך עם הזמן למדה לקבלו וניסתה לסלוח לו , ניסתה להבינו שאולי הוא אינו אוהב שירה , או לא מבינה.

לכן בכל ערב הייתה ממתינה לשובו , וכשהוא היה נכנס . ומתיישב ליד מסך הטלוויזיה . הייתה מגישה לו את אחד מקלסריה עמוס בשירים . מנסה להסביר לו להראות לו איזה שיר חדש כתבה . אך כשראתה שהוא ממשיך וכי לא יצא מזה דבר הפסיקה .



בליבה חשה מן כאב עז, על חוסר התייחסות הזאת . אך דמעות לא נשרו מעיניה הן יבשו כבר . כמו עינייה התרגלו למרחק הזה . לתוצאות הללו . רק הבטיחה לעצמה ששוב לא תתקרב אליו יותר . אולי תהיהי קרבה זאת כרגילה ביותר . כמו שלום אבא מה נשמע וטב לו . הוא לא ידע מה עובר בליבה ,

ברגעי התוגה או שמחת הרינה .

שוב שבה לשירים הישנים, לארץ ישראל של פעם , שם מוצאת היא נחמה הקלה לנפשה הכואבת.

אז מה עם היא מוסיקה מיושנת ועבר זמנה . אבל זאת היא כי יודעת עד כמה כל שיר . נוגע ומתחלחל בעמקי נפשה . פותח אצלה דברים שמעולם לא ידעה בעבר שהם קיימים .

כשהעצב היא סגורה בתוך עולם הצלילים כששמחה היא שרה עמם . תמיד חייה סביב עולם של מילים וצלילים . כמו מרגישה שהם מנגנים את חייה .







פעם כשיצאה היא לטייל עם אימה . ראתה גרפיטי שכתוב בשחור באותיות גדולות

המוסיקה היא פסקול של החיים .

וזה כל כך נכון המשפט הזה, נגע בדיוק בנקודה שהיא רגישה לה כל כך הרהרה לעצמה לאורך הטיול.

מפני שמצאה תמיד שלווה ומרגוע לנפשה , הן בשיריה משל עצמה . והן בשירים הישנים .

וזה לא אכפת לה כל כך שהיא מיושנת .




יום אחד מלבי לשים לב , הותירה את חדרה פתוח לרווחה . ועל המיטה המשיכו להיות מונחים קלסרי שיריה . כי עוד קיוותה שאכן ישנה הוא דעתו . ינסה בכל זאת להתקרב אליה . וכך היה .

הוא דיפדף בידיו בדפיה הלבנים שהניחה אותם מסודרים לפי נושאים . ושקע הוא במילות ביתו.

ודמעות החלו לנזול מעיניו . כשהיא ששבה לחדרה . וראתה את מראה אביה הבוכה . בתחילה נבהלה אך אחר כך שמחה . הוא אמר לה. לא ידעתי עד כמה את מוכשרת .




והיא לא ידעה אם לצחוק או לבכות .

שכן במילותיה היו שזורים לא רק חייה אלא גם רצנותיה . וכתבה זאת בקלחות רבה . והוא אהב כל אות כל נקודה שהיא הניחה בינהם . עוד הוסיף כי בכל יום שאשוב מן הים . אנא הראי לי שיר או סיפור.

מילותייך כה נוגעות וכנות . רוצה אני לקרוא עוד דברים. אוהב את כתיבתך . כשהוא יצא מן החדר, חשה לפתע מן הקלה . שהנה בכל זאת תתחיל קרבה מחודשת . קרבה כזאת שידע כן מה עובר עליה.

שכן היא אינה רצתה בנתק שקרה כל כך הרבה שנים .




רצתה שיחווה איתה , ירגיש מה היא עוברת . או מה אוהבת . עתה היא שוב מבטיחה לעצמה, להמשיך להראות לו בכדי שהקשר הזה לא ידעך לעולם . ובמערכת התנגן השיר של אהוד מנור . יליד הארץ .

בו אלי מגן שר , אבא שר אני לך על כי תלך אחרי אימי לכאן . וידעה שנפש קשורה בנפש . לא משנה הזמן בסוף מגיעה גם שעת הסליחה והחרטה .




©כל הזכויות שמורות לעינת