בהמשך לשאלה של מלש"ב מפורום מתגייסים וסדירים הועלתה טענה שהתערבות ההורים היא אחת הסיבות להידרדרות המשמעת וכל מיני דברים אחרים בצבא .

שאלתי היא במה בדיוק ההורים מתערבים?
ישבתי לדבר עם חבר שהוא קצין קבע במודיעין והוא אמר לי שבכל פעם שהעניש מישהו או שיצא שהיה צריך להשאיר מישהו שבת, ישר קיבל טלפון נזעם מההורה .

ישבתי וחשבתי, למה בעצם לא עוצרים את התופעה? נכון צריך לערב את ההורים איכשהו ולא להשאיר אותם באפילה.. בכל זאת מדובר בילדיהם, אבל לא הגזימו קצת?

אגב זו תופעה שהיא גם מעבר לצבא
ברגע שהורים מתערבים בכל מקום בין אם זה בית ספר, אגודות ספורט שונות (למה הבן שלי לא מקבל דק' משחק???) הרמה יורדת

אילו דרכים יש לעצור את התופעה ומה עמדתכם?

נניח שהקצין קיבל טלפון מההורה - אז ? שיקפוץ לו ההורה.

אווו, זה נושא כאוב...

חלק מהסיבות למצב, לדעתי:

1. ההורים מתערבים משום שהם שירתו בצבא והם יודעים ב-ד-י-ו-ק מה עובר על בנם או בתם. הם יודעים שיש מפקדים טפשים או אטומים, שיש החלטות שרירותיות ושהמערכת רחוקה משלמות, בלשון המעטה, במיוחד כשמדובר בטיפול בפרט. בקיצור, להורים אין אמון במערכת הצבאית.

2. ישנה בשנים האחרונות מגמה הולכת וגוברת של "מתיחת" גיל ההתבגרות. פעם נער בגיל צבא נחשב ל"גבר", גם ע"י משפחתו, והדבר התבטא בציפיות ממנו - להתמודד בצבא, לעזוב את הבית לאחר השחרור, להתחתן ולהביא ילדים וכו'. כיום לא נדיר למצוא "ילדים בני שלושים", שעדיין תלויים בהוריהם למגורים והשלמת פרנסה. מכאן שהחייל הממוצע כיום בוגר פחות מזה של לפני שלושים שנה.

3. גורם נוסף, טכני, הוא הטלפון הסלולרי. כשהייתי בטירונות, בכל הבט"ר היו שני מכשירי טלפון ציבוריים, שאחד מהם (לפחות) היה מקולקל בכל זמן נתון. כך שגם אם הייתי בבסיס (מה שלא קרה הרבה) והיה לי זמן (מה שקרה עוד פחות) רוב הסיכויים היו שלא יכולתי לדבר עם ההורים. הנתק הזה היווה זרז להתבגרות ולהתמודדות עצמאית עם בעיות (ולא שאז לא היתה מעורבות של הורים, אלא שהיא היתה פחותה במידה ניכרת). היום, חייל יכול לשוחח עם אמו או אביו באופן רצוף כמעט, ולפחות פעם ביום. כך נוצרה דרך קלה, מבחינת החייל, לפתרון בעיות (גם אם כל מה שרצה זה "לשחרר קיטור" באוזני ההורים).

4. הצבא מעודד את המעורבות הזו (והדעה המקובלת היא שאי אפשר לעשות כנגדה דבר). מפקד שיאמר להורה "שיקפוץ לו" (כפי שעשיתי לא פעם, אם כי בצורה מנומסת יותר) ימצא את עצמו מדבר עם קפ"ץ או נציג נקח"ל, שירד לחייו ויבזבז את זמנו. לשם המחשה: פעם נאלצתי להסביר, במשך כחצי שעה, לנציגת ק. העיר מדוע אני מסרב לשחרר טירון לאירוע משפחתי (שלא מדרגת קרבה ראשונה - כלומר הסירוב היה לחלוטין בתחום סמכותי) - כשהטירון נחוץ לשמירה באותו הלילה! כשהגעתי לשלב שבו נתבקשתי ע"י אותה חצופה להקריא את רשימות השמירה נשברתי וניתקתי...

מה גם, שהורה שאינו מרוצה עשוי להפעיל את נשק יום הדין: "כרמלה". לקצין זוטר הדבר אינו מהווה איום, אבל קצינם בכירים בקבע רועדים כעלה נידף לשמע קולה... וכן, ראיתי איך חיילים מקבלים הטבות לפנים משורת הדין לאחר שהתקשורת מתערבת בעניינם.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

כדי שההורים יחשבו לפני שעושים טלפון למ"פ/מג"ד/מח"ט.
אבל אולי זה קיצוני.

לדעתי האישית, זה פשוט מבזה את הצבא ואותנו.

דע לך שישנם דברים שהתערבות הורים כן עוזרת בייחוד לאור התעמרות של מפקדים בחיילים/ אטימות של מפקדים וכו וכו. לי אישית בפלוגה היה מישהו עם בעיות רפואיות שהתחנן לראות רופא ולא נתנו לו (הוא ביקש במשך שבועיים!) ורק לאחר שהוריו התערבו הוא ראה רופא.

SHLOMZ סיפר שכשהוא היה בטירונות הוא היה מתקשר הביתה בטלפון ציבורי,ואני לא מבין למה זה לא אפשרי גם עכשיו,אי אפשר להודיע לחיילים שעד סוף השירות בצבא אסור להם להכניס טלפון סלולרי לבסיס ושהם יאלצו להשתמש בטלפון ציבורי?

חייל בפלוגה שבר שמירה - עלה למשפט אצל המ"פ וקיבל 21 יום ריתוק. קיבלנו לפחות 5 טלפונים מאמא, אבא, ושאר ירקות שהחייל חייב, אבל פשוט חייב לצאת הביתה - כי יש אירוע משפחתי בסופ"ש. האירוע המשפחתי, כהגדרתם, הוא לחגוג את עלייתו של האח הגדול בדרגה - והפיכתו למפקד פלוגה במילואים... מה שהדהים אותי שהאח עצמו התקשר, וניסה להשפיע על תוצאות משפט המ"פ - כאשר הוא בעצמו מודע למשמעויות של המשפט!!!
מקרה שני - קורס צניחה - יוצא לאפטר בקניון ברחובות. לתדהמתי אני מזהה 2 מחיילי בתור לסרט...אני מחזיר אותם לבסיס - והם בצפי לעלות למשפט בעוד יומיים. אחד החיילים הוא בן של משפחה ידועה בירושלים - ולמחרת מגיע האב לבסיס, מלווה במפקד מרא"ה לשעבר (סא"ל) - והם מנסים לשכנע אותי לבטל את המשפט!!!! תוך איומים מרומזים שזה יזיק לי עם לו אעשה כן!!! אתם קולטים את הסיטואציה!?

צבא עלאק...

ואני יודע שיהיו שלל תגובות של אל תנסה להציל את המולדת ובדרך לדרגה אתה תתקלקל
וכל מיני כאלה

וזה שאמר שגיל ההתבגרות נמתח...
אני חושב שזה בעיקרון מיצה את הדיון

אני מסתכל על חבריי... תאכלס הרוב לא הולכים קרבי אז אני לא יכול לומר מעניין איך יסתדרו...
אבל יש שלושה ארבעה שהולכים קרבי ואין לי מושג איך הם יסתדרו...

בקיצור, אך משנים??

התהליך הנ"ל הוא בסה"כ תסמין לשינויים מהותיים שהחברה הישראלית עברה ועודנה עוברת. קשה לי לראות איך רק נושא מעורבות ההורים בנעשה בצבא משתנה, כשכל תנאי היסוד נותרים על כנם.
לדעתי, הדבר היחיד שנתון לשינוי הוא האמון שבין ההורים למערכת, אך יש צורך בהקפדה על התנהלות נכונה, חכמה ורצינית בכל הדרגים והגופים הרלוונטיים בצבא (שזה בערך כמו לקוות שכל הפוליטיקאים יפסיקו לשקר).

אפשרות אחרת היא מעבר לצבא מקצועי לחלוטין, אבל קשה לי לראות איך זה קורה במגבלות הכלכליות של המדינה.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

כחייל בסדיר, שההורים שלו (גם מבקשתו וגם כי ככה הם מאמינים) , ממעטים אם בכלל, להתערב בעניני הצבא, אני חושב קצת שונה מכולם פה.
לעיתים קרובות, מדובר בענינים, שלמרבה הפלא רק טיפול וזירוז של מישהו מחוץ לצבא, בין עם על ידי פניה ישירה לסגל הפיקודי של החייל ובין אם הפעלת קשרים, מקדמת אותם.
אני מניח שכולכם מכירים את הטיפול הרפואי בצבא. חבר שלי שכב שבועות(!!!) עם כאבי גב חמורים, עד שקיבל הפניה לאורטופד. רק לאחר התערבות ההורים - הוא אכן קיבל.
וזה לא מקרה בודד.

אסף.

אין לי מושג מה הולך בקורסים או בבסיסים פתוחים. אני פיקדתי על כמה טכנאים, ואת האמא של מי מכולם היכרתי בטלפון? זה שהיו לו בעיות אמיתיות. זה שלא ידע להסתדר, ובסוף נשבר לגמרי כשחבר תחמן דפק לו שמירה. הקשר שלנו לאמא שלו עזר מאוד לטפל בו ולייצב אותו. אמנם אני הייתי די מבוגר (סגן בן 22), אבל מפקד צריך להבין שיש זהות אינטרסים בינו לחייל ולהוריו. המפקד נמצא עם החייל והוא יכול לראות אם יש לו בעיות או לא (מאוד פשוט לראות מה הבן "המדוכא והמתקשה" עושה חמש דקות אחרי סוף היום), להיעזר במשפחה של חייל עם בעיות ולסנן מטרידנים.