...בניהו סיפר על המלצתו של הבר, כי הוא (בניהו) ישמור על טיוטת ההכרזה על מות רבין ("ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה..."), שכן הטיוטא תהיה שווה בעתיד הרבה כסף. לאחר מכן, בעצתו של הבר, עלו שניהם לירושלים, נכנסו אל לשכת ראש הממשלה ושם אסף הבר חפצים ומסמכים ולקחם בתיק מיוחד. הבר אף חילק שווה-בשווה, בינו ובין בניהו, 20 מחזיקי מפתחות נושאי הקדשה אישית מאת רבין, שראש הממשלה המנוח נהג לחלק למבקריו. הבר אמר כי בעתיד יהיה למחזיקי המפתחות הללו ערך רב, והוסיף כי בכוונתו להזמין מחזיקי-מפתחות נוספים כאלה (וזאת לאחר שראש הממשלה נפטר!)...
ללא שום ספק, כשמדובר ברצח ראש הממשלה, ראש הלשכה ויועץ התקשורת חשודים ככל אדם אחר, ואולי אף יותר. לא משום פגם אישי שמצאתי בהבר או בבניהו, אלא על-פי התובנה הטבעית של כל ראש שב"כ וממונה על אבטחת אישים, כי מתנקשים פוטנציאליים עשויים לנסות ולצרף אליהם אישים בכירים או מקורבים אל המנהיג, היכולים לתת בידיהם מידע חיוני על מעשי המנהיג, כוונותיו וסדר יומו ועל סדרי האבטחה סביבו.

http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-...ml?tag=22-39-35

מובן מאליו כי המסקנה השנייה שהוצגה לעיל מעלה שוב את תיאוריית הקונספירציה, ומזכירה את צעקות "סרק, סרק", שגם ועדת שמגר קבעה כי נשמעו מיד בקרבת רבין מיד לאחר הירי בו (כך גרסה גם לאה רבין), אך פטרה את אי-יכולתה להסביר צעקות אלו בכך שאי-אפשר להסבירן. אף על-פי כן, הוועדה שללה מכל וכל את תיאוריית הקונספירציה, בלא שהתייחסה לממצאים המוצגים לאחרונה באופן נואש ע"י רבים שדבקו בתיאוריה זו, לרבות הטענות בדבר גילויו של כדור שנורה ברבין מלפנים ולא מגבו; הבאתו לבית החולים איכילוב לא במכוניתו אלא באמבולנס טיפול נמרץ, כ- 50 דקות לאחר שנורה בכיכר; רישומו ביומן חדר המיון כ"אלמוני" - עובדה חשודה ביותר, לגבי מי שהובא לשם ע"י מאבטחי שב"כ, שידעו לחסום מיד את הכניסה לחדר המיון ולבטח ידעו למסור את זהות הנפגע; סירוב שב"כ להתיר נתיחת המנוח במכון הפתולוגי, ודרישתו כי הנתיחה תבוצע מיד בבית החולים, חרף מחאותיו של הפתולוג שטען כי אין שם ציוד חיוני לכך; ועובדות מתמיהות נוספות, שההסבר להן לא יחדל מלהידרש כל עוד העניין לא יחקר ברצינות פעם נוספת - אם לא כיום אזי בעוד עשר שנים.