[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_HE/pages/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_HE/pages/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/SIP_STORAGE/DOVER/files///5//58655.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_HE/pages/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_HE/pages/tans.gif]

צילום: חגי הירשפלד

ערב כניסת לוחמי חטיבת גבעתי לרצועה במסגרת מבצע "ענני סתיו" ליווה צוות "במחנה" את הכוחות בהכנות האחרונות # "עד עכשיו לחמנו בכניסות ליישובים, עכשיו זה באמת", אומרים הלוחמים # בחזרה לעזה

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_Site/tans.gif]

עשר שנים חלפו מאז נהרג אל"ם נביה מרעי מפגיעת צלף ברצועת עזה. מספר חברים החליטו לאחר מותו להקים לזכרו אנדרטה מסוג אחר, כזו שתבטא את רוח האיש, רוחו של לוחם. המקום שנבחר להקמת האנדרטה נקרא אז גבעת נזמית, נקודת תצפית הממוקמת ממש על הגבול המפריד בין ישראל לרצועת עזה. לזכרו, כך החליטו חבריו, יוקמו מרכז שדאות ומטווח ויישתל בוסתן. שם הגבעה שונה ונקרא "מצפור נביה מרעי". המצפור, המהווה נקודת תצפית אל רצועת עזה, הפך עם הזמן לאתר תיירות. מאז שפרצה האינתיפאדה גילו בצה"ל את חשיבותו האסטרטגית.

הפעם זה שונה

כמה שעות לפרוץ מבצע "ענני סתיו" נערכות כעת ההכנות האחרונות לקראת המבצע, והחיילים יכולים להשקיף על הרצועה ברגע שלפני. סידור האפודים לצד חיבוקים אחרונים, צביעת הפנים לצד שירי מורל. אחוות לוחמים. "הפעם זה שונה", אומר סמל אלון צוקרמן, לוחם בפלוגה המבצעית של גדוד שקד, גבעתי. הוא מתקשה להסביר את דבריו, נדמה כי אינו מצליח לתרגם את התחושות למילים. "אין מה לעשות, האווירה היא אחרת, זה משהו באוויר. זה מקום שמדברים עליו בחדשות, מקום שאנשים שמעו עליו, לא איזה כפר. חוץ מזה, עושים בצבא הרבה רעש סביב המבצע הזה, אף פעם לא דיברו ככה על מבצע", הוא מסביר.
מאז שנחטף גלעד שליט, מקיימת הפלוגה המבצעית של גדוד שקד פעילות רציפה ברצועת עזה. "היינו נכנסים ליומיים שלושה, תופסים עמדה ויוצאים. זה כבר עניין של שגרה. הפעם אנחנו נכנסים לשבוע לפחות", מנסה סמל אלירן ביטון, מ"כ בפלוגה, לעמוד על ההבדל. "התלהבות", מתאר סמל צוקרמן את ההרגשה. "אדרנלין בכל הגוף, זו הרגשה מעולה", מוסיף סמל ביטון תוך שהוא נקרא לאכול.
סמל ערן אלפנט, קשר מ"מ בפלוגת הפלחו"ד של הגדוד, מכונה בפי חבריו "הרבקיסט". "חיכינו לדבר כזה הרבה זמן, לא לכל אחד יוצא במהלך השירות שלו לעשות דברים כאלה", אומר אלפנט תוך שהוא חג במעגל הבה נגילה עם חבריו. "במצבים כאלה יוצא לנו להיות כל הגדוד ביחד", אומר אלפנט. "אנחנו מתרגשים. לא לכל לוחם יוצא להשתתף במבצע כזה", הוא מוסיף.
סמל אלפנט נפצע מירי אר-פי-ג'י באוגוסט השנה. "זה היה בכניסה השלישית לסג'עיה, במהלך מבצע גשמי קיץ, מיד אחרי שחטפו את גלעד שליט", הוא מספר. "ישבנו במארב. כל הלילה ירו עלינו, לא משהו רציני בכלל, כדור פעם בחצי שעה ככה. בשעה תשע בבוקר, עדיין ישנתי. פתאום אני מתעורר לבום אדיר. הכל היה מלא עשן, אי-אפשר היה לראות כלום. כשהתפזר העשן, אני מסתכל על הידיים שלי. הכל דם".
שמונה רסיסים חדרו לגופו של סמל אלפנט. שישה רסיסים בפנים ועוד שניים בחזה. כתוצאה מהפגיעה לא השתתף אלפנט בפעילות במשך חודש. אמא שלו לא יודעת שיצא למבצע. "סיפרתי רק לאבא, לא רוצה שאמא תדאג בבית", מסביר אלפנט.

הכי גדול מאז ההתנתקות

באוגדה מדברים על מבצע "ענני סתיו", כעל מבצע שלא נראה כמותו מאז יציאת צה"ל מרצועת עזה.
המטרה העיקרית היא לנטרל את ירי הקסאמים מצפון הרצועה לעיר שדרות, אשר בינה ובין בית חנון מפרידים שישה קילומטרים בלבד. אחד הדברים המבדילים את המבצע הזה מקודמיו הוא החשיבות הרבה המיוחסת לטיפול הרפואי. היקף כוח האדם הרפואי חסר תקדים. הפעם, בשונה ממבצעים קודמים, לכל פלוגה יצורף איש מצוות הרפואה, פרמדיק או רופא. בסך הכל ישתתפו במבצע עשרה פרמדיקים ושישה רופאים. שני מסוקי חילוץ יהיו בכוננות לאורך כל המבצע. שלוש נקודות שבהן מועבר הפצוע מהטנק לאמבולנס אזרחי מפוזרות לאורך השטח בו נערכת הלחימה. לראשונה נכנסים לשימוש שני רכבי אכזרית-בולנס שיפעלו לצד שני טנקי-בולנס שבהם יובלו הפצועים לנקודות העברת הפצועים. "המטרה היא שחייל שנפצע יפונה כמה שיותר מהר לבית-החולים", מסביר קצין ארגון הרפואה בחטיבה, רס"ן איציק ביטון. "נניח שחייל נפצע. החברים שלו רואים שמטפלים בו מהר, שמגיע רכב ומפנה אותו ישירות לבית-החולים, זה נותן הרגשת ביטחון".
תוך שהם מסיימים להעמיס את הציוד, נקראים לוחמי גדוד שקד לשיחה עם מפקד הגדוד, סא"ל טל כרמל. לוחמי הגדוד של חטיבת גבעתי מתיישבים במקום שבו תתקיים השיחה. מש"ק הדת של חטיבת גולני, רב"ט ישראל חיחוטה, עובר בינהם ומחלק ספרי תהילים אליהם מצורפת התפילה לפני היציאה לקרב. הרב הצבאי הראשי, תא"ל אביחי רונצקי, עומד בפני החיילים. "אני מגיע לכאן היום בשני כובעים", הוא פותח את דבריו. "הראשון הוא כובעו של לוחם. הייתי מ"פ בסיירת שקד. זה היה עוד לפני שהוקם הגדוד. אני מכיר את ההרגשה. הכובע השני איתו אני מגיע אליכם הוא הכובע הרוחני. החיים בעולם הזה, הם גשר צר מאוד", מצטט הרב את דבריו של הרב נחמן מברסלב. "אבל העיקר הוא לא לפחד כלל", הוא מוסיף. "אני לא מכיר חייל שנמצא במציאות של קרב ולא מפחד. אולי רפול היה כזה; אומרים שעצב הפחד לא היה קיים אצלו. חשוב להתגבר על הפחד הזה ואת זה ניתן לעשות רק כשמסתערים קדימה, בנחישות. לא לעמוד במקום. הכל מוטל על הכתפיים הצעירות שלכם".
הרב מסביר כי פרשת השבוע עוסקת בסיפורו של אברהם, פרשת לך לך. "אברהם אבינו היה איש רוחני גדול מאוד. הוא היה נחוש ולא ויתר. חטפו את בן אחיו של אברהם, את לוט. אברהם הפסיק את לימודיו, לקח את 318 תלמידיו וביצע מרדף מאזור חברון ועד לדן. הוא עשה התקפה משולבת כדי להציל את בן אחיו".

כל הזמן בפנים

"מאז החטיפה של גלעד שליט, אנחנו כל הזמן בפנים", אומר סמל אלירן ביטון. סמל צוקרמן מספר על ההיתקלות האחרונה של לוחמי הפלוגה. "זה היה במבצע "גשמי קיץ". היינו צריכים לתפוס עמדה באחד הבתים, עניין של שגרה. בערך מאתיים מטר לפני שנכנסים לבית יש קטע כזה, שיורד קצת המתח, כשאתה כבר ממש קרוב לבית. זה בדיוק מה שקרה אז. פתאום התחילו לירות עלינו בצורה מטורפת. אני זיהיתי שלושה חמושים שירו עלינו, ממרחק של 400 מטר בערך. הם פשוט שמו את הרובים על אוטומט וירו", הוא נזכר. "ירדנו מהר למארב חפוז. נשכבנו על הרצפה, מחפים ב-360 מעלות. הנגביסט ואני היינו בכיוון מוקד הירי, המ"מ והקשר מחפים מאחורה. לקח לנו קצת זמן לזהות את מוקד הירי. כשזיהינו אותם הם התחילו לרוץ. פתחתי באש ביחד עם הנגביסט. בכל פעם שירינו הם נעלמו לנו מהעיניים. בשנייה הראשונה אתה מרגיש תחושה של בלבול. אתה לא יודע מי, איך, למה". צוקרמן לא יודע מה עלה בגורל החמושים.
מ"מ חוד בפלוגה, סג"ם דניאל הירש, מסביר כי מאירועים כאלה ניתן ללמוד הרבה. "התחושה שלפני המבצע היא תחושה של שמחה. אנחנו עומדים בפני משימה חשובה, להגן על מדינת ישראל. החיילים מוכנים עכשיו לכל היתקלות שתהיה. נדע לטפל בזה כמו שצריך", הוא אומר. "אני סומך על החיילים במאה אחוז".
הרבצ"ר מסיים לומר את דבריו, ואחריו עולה המג"ד. כשהם ישובים מולו בגורן הוא מסביר לחייליו בפני מה הם עומדים. "המשימה הזו מורכבת. היא שונה ממבצעים קודמים כמו 'קשת בענן' ו'ימי תשובה', היא בכמה רמות מעליהם. אנחנו צריכים להוכיח שהצבא מסוגל להיכנס לעיר פלסטינית ברצועת עזה ולבצע בה פעולה של כיבוש והכנעה. מדובר בסד"כ גדול מאוד בשטח מאוד קטן", הוא מסביר.
"בבית חנון יש 20 אלף תושבים", מבהיר סא"ל כרמל. "אנחנו לא יורים על נשים וילדים. לא הופכים בתים ולא שוברים רכוש. אנחנו לא משאירים חורבן בבתים שאנחנו נכנסים אליהם", מדגיש המג"ד כשעה לפני יציאת הכוחות.
המג"ד מתעכב בדבריו על כמה נקודות חשובות. "תדרשו שיגדירו לכם גבולות גזרה. אנחנו פועלים בשטח קטן, בין בתים ותושבים, ועל כן אף אחד לא חורג מגבולות הגזרה שנקבעו, גם אם פותחים עליו באש. לא יהיו דו"צים במהלך המבצע הזה. דבר נוסף, הולכים ברווחים, לא נצמדים אחד לשני. חשוב מאוד לזכור שאנחנו הולכים בשקט, לא גוררים רגליים. האיום עלינו הוא איום של 360 מעלות. צריך להיזהר. כשנכנסים לבית צריך לזכור שיש לנו עורף. שלא יפתחו עלינו באש לא מימין, לא משמאל ולא מאחור".
הנושא האחרון אליו מתייחס המג"ד הוא נושא מזג האוויר. ענני הסתיו, שעל שמם נקרא המבצע, מרחפים עכשיו ממש מעל השטח בו נערכת השיחה. למחרת, ייתכן שהעננים הללו ילבשו אף הם דמות של אויב, החורף. "ממחר צפוי לרדת גשם, הולך להיות קר. כולם צריכים לבדוק כל הזמן שהם מרגישים את הידיים והרגליים שלהם", הוא אומר.

כל אחד עם עצמו

בתוך שניות מתרוקנת הרחבה שבה נערכה השיחה. החיילים חוזרים למקום בו התרכזו קודם לכן, שקטים הרבה יותר. נדמה כי קיימת מעין אמנה לא כתובה על-פיה את הדקות שלפני היציאה למבצע מקדיש כל אחד למחשבות לבד, עם עצמו. פה ושם מבקש חייל עזרה מחברו. אחד החיילים שורק את מנגינת השיר don't worry, be happy. הציוד המונח על הרצפה מוצא אט-אט את דרכו לגבי החיילים. אפוד, שכפ"ץ, מכשירי קשר. אם היה ספק בדבר חשיבותו של המבצע, הוא נמוג עם סיום דבריו של המג"ד. "רק מהדברים שהמג"ד אמר אפשר לדעת שזה מבצע שונה מהקודמים", אומר סמל צוקרמן. "זה דיבור אחר. אי-אפשר להסביר את זה, לחימה אחרת. עד עכשיו לחמנו בכניסות ליישובים, עכשיו זה באמת".
מש"קית הת"ש, רב"ט חני צימבל, מורחת את פני החיילים בשחור. עשרה ימים בלבד עברו מאז נכנסה לתפקיד, אך כבר הספיקה להיקשר לחיילים. "נלחמתי כדי שייתנו לי להגיע לכאן. היה לי חשוב להיות איתם לפני המבצע, לשמח אותם", היא מספרת. עכשיו היא מקווה שכל אחד מהחיילים שאת פניו היא צובעת, יחזור בשלום. התנועה מתחילה. רב"ט צימבל נשארת מאחור. לוחמי גדוד שקד עושים את דרכם לבית חנון. מצפור נביה מרעי הופך שקט מרגע לרגע.
בבוקר היום השני למבצע, נראית נקודת היציאה של הלוחמים כמעט נטושה. שאריות אוכל, ארגזים ושקיות מפוזרים בכל מקום. הפ"פית של פלוגת הפלחו"ד, רב"ט רעות אוזן, מסתובבת בשטח. בעוד מספר שעות תיכנס אף היא לרצועה ביחד עם קצינת השלישות של הגדוד. "זה הדבר הכי משמעותי שאעשה בכל השירות שלי", היא אומרת. כמה עשרות מטרים מהמקום שבו התרכזו יום לפני כן לוחמי גדוד שקד, עומדים מספר חיילים במעגל שבמרכזו מפה, ולומדים את המסלול שבו ינועו בעוד מספר שעות. לצדם, שיירה ארוכה של אכזריות, חלקן כבר מאוישות. החיילים העומדים במעגל שייכים גם הם לגדוד שקד. בעוד זמן קצר ייכנסו לשטח הרצועה אליו נכנסו לילה קודם חבריהם רגלית. עשרה חמושים נהרגו באותו הלילה. הדרך לעצירת ירי קאסמים עוד ארוכה.



http://www1.idf.il/dover/site/mainp...&docid=58684.HE