ב-2003 הולידו חקירות שרון את תוכנית ההתנתקות. האם ברגעים אלו מבשל אולמרט מהלך מדיני
שיסיח את הדעת מהחקירות שמרחפות מעל ראשו? וגם: איך הפך גאידמק לאטרקציה המרכזית
של מזנון הכנסת.

בקיץ 2003 שטף דיכאון את ישראל. ההודנה הסתיימה, הפיגועים התחדשו. אריאל שרון, שלאחר
השבץ הפך, כמו יצחק רבין לאחר הרצח, לגדול מהחיים, כילה אז את ימיו בלשכת ראש הממשלה
בחוסר מעש ובחוסר אונים. לא היתה לו תוכנית, לא היה לו מושג. מסביבו ביעבעו תחושות של
כעס ציבורי הולך וגובר, של אכזבה ממנו וממנהיגותו (ורק חצי שנה לפני כן הוא גרף 38 מנדטים
בבחירות). תוכניות ומכתבים ועצומות רדפו אותו: יוזמת ז'נווה, התוכנית הסעודית, מכתב טייסי
המילואים, מכתב המילואמניקים של סיירת מטכ"ל, הראיון של ארבעת ראשי השב"כ. מעל לכל
ריחפו החקירות: סיריל קרן והאי היווני. "אם לא נעשה משהו", השתמש אז שרון בביטוי החביב
עליו, "יגרשו אותנו מפה במקלות ובאבנים". כמה חודשים לאחר מכן, נולדה תכנית ההתנתקות.

למרות שזה נשמע משונה ואף הזוי, יש דמיון רב בין קיץ 2003 לסתיו 2006. בין שרון שזכה אז
ל-33% של שביעות רצון, לאולמרט, ששביעות הרצון ממנו עומדת על 20% בסקרי "הארץ". נאומים
כמו נאומו של דויד גרוסמן נשמעו אז בכל כנס, בכל אירוע. מן הסתם גם גרוסמן נאם וכתב אז על
הצורך הנואש בשבירת הקיפאון, ביוזמה מדינית, במהלך נועז.

ליברמן ישב גם בממשלתו של שרון, עם אפי איתם ובני אלון ועוזי לנדאו. זו היתה קואליציה יציבה
מאוד. שריה נראו לא פחות "חלולים" ולא יותר מרשימים, מהשרים של היום. המשחק הפוליטי בימי
קודמיו של אולמרט היה לא פחות מכוער מכפי שהוא היום. הספינים לא היו פחות שקופים
והחשדנות הישראלית כלפי סוריה לא נולדה כשאולמרט עלה לשלטון. אולי אולמרט יותר מושחת
משרון ואולי לא, אבל השיתוק הוא אותו השיתוק החקירות הן אותן החקירות והערבים אותם
הערבים. לעולם לא נסלח להם על שהם נהרגים בהמוניהם מפגזינו התועים.

היום כבר ברור שדעת הקהל אז, ואולי גם החקירות, הביאו לעולם את הנסיגה החד צדדית
מרצועת עזה. צעד ששרון התנגד לו כל חייו באותו להט שבו הוא קידם אותו, מרגע ששינה את
דעתו.

לכן דווקא יש סיבה לאופטימיות. הקרקע בשלה למהלך מדיני. ייתכן שברגעים אלה משגר אהוד
אולמרט שליחים חשאיים לבירות אירופאיות, לפגישות עם בכירים ערבים. ייתכן שבימים אלה הוא
מכין יוזמה מרחיקת לכת שכאשר פרטיה יתפרסמו, תתחולל רעידת אדמה מדינית ופוליטית. נכון,
קשה להאמין את זה עליו. הוא לא נראה כזה. אין לו המנהיגות, הסמכותיות והעוצמה שהיו לשרון,
שאיפשרו לו לקדם את תוכניתו בעקשנות, חרף הקשיים הפוליטיים שעמדו בדרכו וחרף העובדה
שממשלתו איבדה את הרוב בכנסת ושרדה תקופה ארוכה רק בחסדיה של האופוזיציה.

אולמרט יודע שאין לו את כל הזמן שבעולם. הוא ייאלץ לגייס את התכונות האלה, למצוא אותן
בתוכו, אם הן קיימות בכלל. אחרת, עוד כמה גרוסמנים כאלה, עוד כמה סקרים כאלה והוא ישמע,
כמו שרון בשעתו, את קולם של המקלות והאבנים מתקרבים לשערי משרד ראש הממשלה.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/786126.html

-----------------------------------------------------------------------------

ובכן, זה לקח לאנשי האתרוגיה המון זמן להודות בכך, אבל מסתבר שכעת גם הם מודים בכך
(ואפילו כותבים זאת ככותרת) - עשרת אלפים בני אדם גורשו מבתיהם, בגלל שראש ממשלה
מושחת רצה להפטר מכמה חקירות פליליות.
כעת יש ראש ממשלה שהוא לכאורה מושחת עוד יותר - ומה אנו רואים שהוא עושה? בדיוק אותו
הדבר. הם י-ו-ד-ע-י-ם שהחבורה שאמונה על קבלת ההחלטות לגבי העמדה לדין, לא קורצה
מהחומר של המבקר ושל בורובסקי (אנשים מעצבנים שרק מחפשים לבדוק האם החוק מקויים
או לא), ושאפשר "לשכנע" אותם לרדת מכל הניג'וס הזה של כתב אישום, אם רק יראו להם ביצוע
מרשים של "הורדת התנחלויות"...
ורטר כותב בגלוי שטוב שהחקירות מלחיצות את אולמרט, בגלל שזה עלול לקרבו אל "תכנית
מדינית מרחיקת לכת". מסתבר שהאתרוגיה לא ממש מוצאת בעייתיות בשחיתות, אלא אף רואה
בה יתרון שיכול לקדם את המעשה המדיני הנכון, לשיטתה.
בקיצור, היכונו לביאת הגירוש2. או שהמדינה תנוקה משחיתות ע"י הפלת הממשלה הנוראית הזו,
או שאולמרט ינסה להוביל מהלך גרוע לאין שיעור ממהלך ההתקפלות של השנה שעברה (שכבר
עלה לנו במלחמה אחת שלא נגמרת ברצועה...).

כי על פיו ישק יותר מדבר אחד בענייני חקירות מושחתים...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.