http://stoprepublicans.blogspot.com...lican-evil.html

אני מניח שזו תמונה חלקית של האמת, אבל היא גרמה לי שלא להבין את הצבעת המיעוטים באמריקה.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

http://stoprepublicans.blogspot.com...ll-changed.html

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

מסוף המאה ה19 ניתן לקבוע די בבירור שהדמוקרטים הם יותר ליברלים מהרפובליקנים בכל הנוגע
ליחסי גזע. היו כמובן יוצאי דופן, שהקטע הבליט אותם בצורה יפה - אבל הם לא הנורמה.

עם זאת, לנו כישראלים זה ודאי לא משנה: המפלגה הרפובליקנית עדיפה לנו בהרבה על זו
הדמוקרטית, שכן שניים משלושת הזרמים הדומיננטיים בה (הנאו-קונסרבטיבים והימין הדתי), הם
תומכים מובהקים שלנו, בלי קשר לכמה נהיה מוכנים לסגת. הזרם השלישי, שהתחזק בעקבות המפלה
הנוראית שנחלו הרפובליקנים ביום ג', הוא המחנה ה"מסורתי" המאופיין בכך שהוא נשען על אלמנטים
הקשורים בתעשיית הנפט, שלא קשה להבין מדוע היא רוצה בשימור ושיפור היחסים עם העולם
הערבי. זרם זה הוא אמנם שמרני כלפי פנים, אבל הוא נוח יותר למצוא שפה משותפת עם השמאל
הדמוקרטי בכל הנוגע ליחסי חוץ בכלל וליחסים עם המזה"ת בפרט...

בקיצור, המצב רע (אחרי החלפת ראמספלד, ויצירת קונגרס שכזה...), ועלול עוד להתדרדר...

אתה טוען שבמאה ה 19 הכל התחלף ומאז הרקורד של הדמוקרטים הוא פחות גזעני..
לפי כל המאמרים שקראתי , הדמוקרטים והרפובליקנים החליפו צדדים רק בשנות ה 60 בתקופת ג'ונסון (ואח"כ קנדי), כשעד 1964 הרפובליקנים מעלים שוב ושוב חוקי זכויות אזרח והדמוקרטים מתנגדים להם (כשמעבר החוק תלוי ברוב הזמני) . בכל מקרה , זו הייתה קריאה מרתקת.

מסתבר שלא מעט (ודי הרבה) מנהיגים דמוקרטיים בדרום הסתמכו על הkkk בבניין הכוח הפוליטי שלהם וחלק מהם אף היו חברים בארגון
מדהים

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

התפתחה אצלם נטייה שמרנית שהלכה והתחזקה, בעוד שהדמוקרטים (צדיקים קטנים למדי, בפני
עצמם), מצאו משענת אלקטוראלית בדמות המהגרים שזרמו ובאו במאסות. מאז אותה תקופה
התבסס המצב שקיים עד ימינו, והוא תמיכתם של המיעוטים בדמוקרטים.
נושא מאבקם של השחורים הוא שונה במקצת, שכן ביחס אליהם לא הזהות המפלגתית הפרידה, אלא
הגיאוגרפיה: צפוניים (דמוקרטים ורפובליקניים כאחד) נטו בדר"כ ליותר הזדהות עם מאבק השחורים
לשיוויון, בעוד שדרומיים (משתי המפלגות) התנגדו למאבק זה.

הבנתי שרבים מהמועמדים הדמוקרטים שנבחרו הם "פרו ישראלים" ואולי זו נחמה קטנה. אסור לשכוח שהחלק האנטישמי במפלגה הדמוקרטית נחל מפלה ונוצח על ידי הסנאטור ג'ו ליברמן בקונטיקט. כמו כן, יש כתב עת אמריקאי שמתאר את מדיניות המועמדים בתחום יחסי החוץ , וליד שמה של מועמדת אמריקאית נכתב בפשטות יחסי חוץ - ישראל

צריך לעשות עבודה רצינית ומקיפה , ספירת מלאי של כל המועמדים הן בסנאט והן בבית התחתון ולראות לפי התבטאויות עבר שלהם
א. מי בעדנו
ב. מי בעדנו בתנאי שנתמוך בדוקטרינת פרס לשלום
ג. מי אנטישמי גמור

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

ננסי פלוסי היא גורם שמאל מובהק בתוך המפלגה הדמוקרטית.
בסנאט המצב שונה, שכן הרוב הדמוקרטי אכן תלוי ועומד אנשים כמו ליברמן (שבעצם ניצח את
המועמד הדמוקרטי) וג'ים וב (שניצח רפובליקני שהיה עדיף לנו שיפסיד - ג'ורג' אלן...), שהוא
רפובליקני במסווה, ויחסו לישראל אוהד באופן מוחלט.

היא לא ממש אנטי ישראלית מובהקת.

ואם הטענה היא שלפחות הסנאט פרו ישראלי במידה , אז אין לשינוי בבית הנבחרים שום ערך. חוק חדש חייב לקבל את אשור שני בתי הנבחרים ורק לסנאט יש את הזכות להציע שינוים בתקציב . (לבית התחתון יש את הזכות להציע שינויי מיסוי , אבל זה פחות מעניין אותנו)

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”