מצעד הגאווה מעמיד את המנהיגות החרדית בפני דילמה ישנה, אבל בצורות ובעוצמות שהם לא רגילים אליהן: מהו המחיר שהחרדים מוכנים לשלם עבור מלחמה על סמליה היהודיים של מדינת ישראל? הרי אין חשש שהצועדים יפגעו בצורה כלשהי באינטרסים החרדיים הקיומיים - תקציבים או גיוס בני ישיבות - אלא בסמליה היהודיים של ירושלים. יש גם חיסרון בולט: המאבק יחשוף את הילדים החרדים, שגדלים בחוסר ידע מוחלט בתחום המיני, לעובדת קיומו של המצעד.
בעיתונות החרדית ובפורומים החרדיים ברשת מתנהלים בחודשים האחרונים דיונים עירניים סביב הרווח והמחיר שכרוכים במאבק נגד המצעד. התקשורת החילונית לא ערה לדיונים האלה. התקשורת החילונית מניחה שהחרדים מנסים - באמצעות חקיקה אם אפשר ואם לא אז באמצעים אחרים - לכפות אורחות חיים על הרוב החילוני. אך הדברים אינם פשוטים כלל וכלל. החרדים מבדילים את עצמם מעמיתיהם הדתיים-ציונים בשאלת היחס ליהדותה של מדינת ישראל. בעוד הדתיים-ציונים רואים את ישראל כ"מימוש" של תקוות בנות 2,000 שנה, החרדים רואים במדינה "חילול" של תקוות בנות 2,000 שנה. במלים אחרות, את החרדים לא מעניין איך תנהל המדינה הציונית את חייה.

בניגוד לדתיים-ציונים, שמחויבים להשתלבות בחברה הישראלית, החרדים רואים את עצמם כנמצאים ב"גלות בין יהודים" או ב"גלות בארץ הקודש". החרדים מסרבים להכיר בלגיטימיות של זהות יהודית-חילונית. נטייתם של החרדים להיאבק על חקיקה דתית, במדינה אותה הם אינם מחשיבים כיהודית, לא מובנת מאליה. יותר מכך, היא מהווה סוג של סטייה מאידיאולוגיית ההתבדלות.

החקיקה הדתית מציבה אתגר אידיאולוגי קשה בפני החרדים. כשהחקיקה הדתית מצליחה, העיתונאים החרדים טופחים על שכמם של חברי הכנסת החרדים. אבל כשהעניינים מסתבכים מתגלה מבוכה לא קלה.

דוגמה לסיבוכים האידיאולוגיים שהמעורבות החרדית בסמליה של מדינת ישראל גורמת לחרדים אפשר למצוא בפרשת להקת "בת שבע", אולי מקרה הכפייה החרדית הזכור ביותר מהשנים האחרונות. הצלחת החרדים לצנזר את לבושה של להקת המחול בחגיגות היובל למדינת ישראל עוררה גלי זעם ותסכול מצד החילונים. אבל גם במקרה זה, התקשורת החילונית לא היתה מודעת לגלי הביקורת שהאירוע עורר בקרב החרדים.

הסערה שפרצה בציבור החילוני בעקבות האירוע מצאה את החרדים ללא יכולת להסביר לעצמם, מה להם ולצרה הזאת. למה אכפת לחרדים באיזה לבוש מופיעה להקת מחול זו או אחרת בחגיגות העצמאות של לא-מדינתם? זה הרי התפקיד המסורתי של ה"מזרוחניקים" (כינוי מזלזל לבני החברה הדתית-ציונית) התמימים שמאמינים שמדינת ישראל היא מדינה יהודית.

חוסר היכולת של מעצבי האידיאולוגיה החרדית להסביר לצאן מרעיתם את חשיבות המאבק על צביונה היהודי של המדינה חושף את העובדה שיש כאן סטייה מאידיאולוגיית ההתבדלות. מתברר שהתודעה של שותפות גורל מובילה לתחושת אכפתיות עמוקה כלפי האחים הטועים. אכפתיות שמכריעה את האידיאולוגיה הנוקשה השואפת להגן על החרדים באמצעות התבדלות מהרוב החילוני.

החקיקה הדתית מאפשרת לחרדים לא לראות את עצמם ככת מתבדלת, אלא כאחראים על יהדותו של עם ישראל בארצו. עם זאת, החקיקה הדתית, אף שהיא מהווה פרצה בהתבדלות האידיאולוגית, לא מפילה את חומות ההתבדלות החברתית. להיפך, היא מחזקת אותן: השנאה שהחקיקה הדתית מעוררת מצד החילונים מחזקת את החיץ החברתי הקיים.

יותר מש"הכפייה החרדית" אמורה לתקן מצב חיצוני כלשהו, היא משמשת כפורקן של צרכים זהותיים-פנימיים. הזעם שהכפייה החרדית מעוררת מצד החילונים מובן, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיא מבטאת נסיגה מההתבדלות לטובת מעורבות גדולה יותר בחיים הישראליים.

סוגיית מצעד הגאווה מציגה שאלת האחריות החרדית לסמלים היהודיים של מדינת ישראל במלוא עוצמתה. בניגוד לחקיקה הדתית הרגילה, שאלת המחיר שתשלם החברה החרדית עולה באופן מיידי ומוחשי. המחיר של היחשפות ילדיהם לקיומם של הומוסקסואלים הוא כבד, אולי אפילו כבד מדי, בשביל החרדים.

טיול בשכונות החרדיות חושף את החשיבות האדירה שהחרדים מייחסים לחינוך. הילדים בחברה החרדית מסמלים את ההמשכיות היהודית ואת המחויבות לנצח היהודי, שהם מקור הכוח של החרדיות. המחויבות לחינוך מתבטאת בין השאר בשמירה קנאית על ריק מיני שבו גדלים הילדים. מניעת ידע מיני מהילדים היא אחת מיסודות החינוך החרדי.

המאבק הגלוי במצעד, שכולל מודעות רחוב והפגנות המוניות, יוביל להיחשפות של הילדים לתופעות שבימים כתיקונם החרדים יעשו הכל כדי להסתירן. זו הסיבה שגדולי התורה של מפלגת יהדות התורה עוד לא התבטאו פומבית בשאלת המצעד. אם הדבר היה תלוי רק בגדולי התורה, היו הרבנים מעדיפים לעבור על המצעד בשתיקה ולא לשלם את המחיר הכבד של חשיפת הילדים.

אבל בשנים האחרונות עובר הרחוב החרדי תהליכי ביזור הדרגתיים שלא מאפשרים להסתיר תופעות לא נוחות. הריבוי הדמוגרפי, הפורומים החרדיים באינטרנט שזוכים להשפעה גדולה אצל מקבלי ההחלטות, חוזרים בתשובה - כל אלו פורצים את הדרך למהלכים שבאים מלמטה ולא מלמעלה.

ההתנגדויות הקולניות ביותר למצעד נשמעות בעיקר מכיוונם של החוגים הקנאיים, בצירוף חברות-שוליים כמו ש"ס וחוזרים בתשובה. הזרם המרכזי החרדי העדיף עד היום להתעלם ככל האפשר. אך ברגע שנפרץ הסכר והשכונות החרדיות כוסו כבר במודעות, הנזק כבר נעשה. לכן גדלים הסיכויים שגדולי התורה יכריזו על מאבק גלוי במצעד.

יצעד המצעד או לא יצעד, החרדים יכולים רק להפסיד. גם אם ינצחו ויצליחו למנוע את המצעד, הנזק שנגרם מבחינתם לחינוך הילדים הוא חמור בהרבה משאלת קיום המצעד. בנוסף, בהתנגדותם למצעד הלכו החרדים עוד צעד בכיוון של הזדהות ואחריות ליהדותה החברה הישראלית.

אהרון רוז הוא בוגר ישיבת בעלזא ולומד כיום לתואר ראשון בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית

היה ונגמר, תחזור שנה הבאה.

למה אתה לא מתייחס לעובדה שאחוז גדול מהחילונים והדתיים בארץ גם לא רצו שהמצעד יהיה בירושלים?

העובדה שאתה תוקף רק את החרדים מוכיחה שאתה רק רוצה להתנגח איתם, ולא באמת מעניין אותך מה הציבור הכללי חושב.


עכשיו תגיד את האמת, לא מפריע לך אפילו קצת העובדה שאתה מנהל עכשיו כזה קמפיין נגד החרדים, אבל כאשר עושים את זה לערבים אתה ממהר לגונן עליהם? אתה לא חושב שזה צביעות?
(אני לא מדבר על העובדה שהסיבה היחידה עכשיו לתקוף אותם בכל הזדמנות זה נושא מצעד הגאווה, אבל הערבים נותנים סיבה חדשה לתקוף אותם כל הזמן)

בכל הזדמנות. אני מאוהדי אהוד ברק ולכן אני חושב שהם עשו טעות כאשר פתחו נגדנו במלחמה האחרונה וכן צריך בסוף להגיע לשתי מדינות לשני העמים , ברק אמר לפני ליברמן כי צריך להחזיר גם אוכלוסיות וגם לעשות צעדים חד צדדיים ( כמו הקמת גדר הבטחון / הפרדה שמונעת יום יום הרוגים בתוך הקו הירוק)
חבל שאתה לא מבין כי אני נגד כל מי שהו דתי שמוכן להרוג ( כולל מוסלמים ויהודים...)

(מבחינתי שני האוכלוסיות האלו בעייתיות) אבל אי אפשר להשוות בכלל את האלימות והפשע שאצל הערבים ושאל החרדים.

זה נורא מעניין התשובה שהבאת, לא הכחשת את העובדה שאתה מתנגח עם חרדים בכל הזדמנות שיוצאת, אלא התכחשת לזה שאתה מגן על ערבים כל הזמן (לא התייחסת בכלל לעובדה שלא רק חרדים רצו למנוע את קיום המצעד).

כל מה שכתבת לא מעניין מסיבה אחת, הראת עכשיו שכאשר החרדים עושים משהו שיעני נוגד את חופש הביטוי, הדמוקרטיה והליברליות שלך אתה מדבר, ומפרסם בעיקביות את הדעות שלך, אבל לא ראיתי אותך עושה אותו דבר כשיש פרסום על ערבים שמפרים את אותם עקרונות בידיוק, רק בצורה הרבה יותר בוטה.

איפה התגובות שלך על כל ההתנהגות הנוראית של החכי"ם הערביים? או העובדה שרוצים לשנות את ההמנון והדגל? או הפשיעה הערבית בערים מעורבות? כל אלה זה רק חלק מהידיעות שהופיעו באותו זמן של המצעד, אבל לא אמרת כלום.

ההומניות שלך היא כל כך חד צדדית, ואתה אפילו לא שם לב. בפורום יש הרבה אנשים שהם מאוד חד צדדיים, אבל הם בניגוד אליך חד צדדיים לטובת העם שלהם, ואתה...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי trionax למה אתה לא מתייחס לעובדה שאחוז גדול מהחילונים והדתיים בארץ גם לא רצו שהמצעד יהיה בירושלים? )

ידידי הדמגוג,
יש הבדל מהותי ותהומי בין "לא רוצים מצעד" לבין ביצוע הפגנות אלימות, פגיעה בשוטרים ואיומים לבצע מעשי פשע כמו זה שהתבצע במצעד הקודם.

לא יתכן שאלו שמנתקים עצמם בכוח מההויה הישראלית-ציונית ומחנכים את ילדיהם לשינאה חשוכה של השונה מהם ,יכתיבו לנו - משרתי המילואים ומשלמי המיסים את סדר היום.

ההתנהגות שלהם הייתה באותה רמה של ציבור אחר בארץ שמתנהג באותה צורה בידיוק כשעושים דברים שהוא לא אוהב. אבל למה כשחרדים מתנהגים ככה, כולם מגנים את זה, אבל כשערבים מתנהגים ככה רק חלק?

אם ככה, צריך לשאול מה המטרה האמיתית של עריכת המצעד בירושלים? לעשות שמח ולחגוג חופש כזה או אחר, או לעשות דווקא? ואל תדבר איתי על הפגנה איפה שלא מקובל,
לא ראיתי בכל הפורום תגובה רצינית אחת לאורי שחזר ושאל "למה לא לעשות את המצעד באום אל פחם?".

1. אום אל פאחם היא לא עיר הבירה של מדינת ישראל
2. המצעד היה אמור לעבור בחלק החילוני ( כלומר לא קרוב לשום שכונה דתית ובטח שלא חרדית) ולא בתוך שכונות שידוע כי זה לא לרוחם
3.מוסדות השלטון לא נמצאים בהר הבית וגם לא , לצער רבים בעולם, בתל אביב ולכן כדי לשנות חוקים צריך להפגין מול השלטו ( זאצ יודע כל ילד מתנחל כי מקימים אוהל מול הכנסת ושובתים רעב....)

אני מקווה שנתתי לך כמה סיבות טובות להבין כי יש חובה על כל דמוקרט בעולם ( אני מקווה שאינך רוצה משטר דיקטטורי על כל המשתמע מכך) לתמוך בכל הפגנה לא אלימה ושאינה קוראת לפגיעה במדינה

המצעד לא צריך להיתקיים בירושלים דבר זה פוגע בכבודם ודתם של החרדים
אני תמיד רואה בטלויזיה קטעים מהמצעד ויש שלטים של שלום ואחווה אבל קודם שיכבדו את אלה שגרים איתם ולכבד את החרדים זה לא לעשות את המצעד בירושלים

ואני כיהודי שמאמין בה' ובתנ"ך רואה שכתוב שאסור "משכב גברים" (סיפור נח ) לא חושב שצריך לקיים מצעד שכזה דווקא בעיר שהכי מסמלת את העם היהודי ואת ההיסטוריה הדתית שלנו ...