השאלות\שאלה הבאה מופנת לאנשים שבאמת מבינים כמו למשל U367 שקראתי הודעות שלו..
(אין הרבה מה לפרט על מה שהיה כי רובכם מכירים את התרגילים)
בכל מקרה אתמול הייתי ביום סירות(13.1) סיימתי אותו אך לא קבילתי שום גיבוש בתיזוזים הייתי אומלל ודי עגלה אבל בשקי חול עשיתי איזה 18 סיבובים והקפתי את כולם ובאלונקה למרוות שהייתי רק פעמיים הייתי מורעל שם וננתי את הספרינט של החיים שלי,וזאת למרות שרצתי איטי רוב הזמן, בסופו של דבר הייתי די ממוצע יחסית לקבוצה ותמיד כאשר היה הפסקות שתיה במקום לשתות עזרתי למלות שקים לפתוח אלונקות ועזרתיי הרבה לקבוצה(כשאף אחד לא עשה כלום)..למרות שניסתי לעזור בקבוצה זה לא עזר לי לקבל משהו..מפה באה השאלה שלי: מה הקריטריונים שעל פיהם מקבלים אנשים,דבקות במטרה?,כי ראיתי אנשים באמת משקיעים שהיו ראשונים ולא קיבלו אותם.
שאלה נוספת, אני יודע שאני צריך לקבל את ההפסד הזה כמו את הניצחון ולראות את זה כחלון קטן בצבא אך בשבילי היה נורא חשוב לקבל איזשהו גיבוש על מנת להוכיח לעצמי שאני יכול, וכאשר לא קיבלתי הייתי נורא מאוכזב מעצמי מאשר מבואס ובאמת רציתי להגיע לחובלים כי אני נורא ציוני וחושב שאניי אוכל להגיע לשיא ההגשמה שלי באותו קורס האם אני אוכל איכשהו לקבל שוב יום סירות\גיבוש חובלים, והאם אני אוכל להרשם לגדנע של חובלים?

תודה רבה מראש לכל העוזרים.

קשה לי להתייחס למקרה שלך באופן ספציפי ..
מה שכן ..
לא משנה כמה תתאר לי או לשאר האנשים פה את השתלשלות העניינים ביום זה דבר אחד כן הגלה לך ..
ביום סיירות או גיבושים הקרטריונים לקבלת מעומד ליחידה כזאת או אחרת ידועים מראש..
המדריכים והבקרים יודעים היטב מהם .. והם אף חוזרים ומשננים אותם בטרם מתחיל היום ..
אי אפשר ולא עושים זאת לפסול סתם מלש"ב ..
בקיצור מה שאני רוצה לומר שאם נפסלת חייבת להיות סיבה לכך ..יתכן והחמירו איתך .. יתכן ומצאו משהו שנוגד את הרמה ביום זה קשה לי להצביע על דבר קונקרטי ..
בכול זאת זה לא סוף העולם ..
הספר לך משהו על עצמי .. באפריל 1993 עברתי אני את יום הסיירות שלי .. וקבלתי שייטת .. חלמתי על השייטת כול הרעיון הזה של ים .. קסם לי לחלוטין ..
כמו בהמה התאמנתי לקראת הגיבוש ובגעתי אליו .. ביום ה 4 היה לנו מסע אלונוקות בים .. נקעתי את הקרסול ולא יכולתי להמשיך .. העמידו בפניי שני אפשריות .. לפרוש או להגיע לגיבוש הבא שהיה אמור להיות 8 חודש מאוחר ..
סירבתי .. החלטתי שזה לא בשבילי .. פשוט כך אין לי הסבר ..
זומנתי שוב ללשכת גיוס .. ושאלו אותי מה עכשיו ... אמרתי שדו"ב {שמשון - דובדבן }
זהו .. עברתי גיבוש 3 ימים באדם והתגייסתי 4 חודש מאוחר יותר באוגוסט 1993
הנקודה ברורה .. כאשר טורקים בפניך דלת .. דלת אחרת נפתחת בפניך .. וזה בדוק ומוכח !
באשר לקבלת יום סיירות נוסף צר לי לומר לך זאת אך סיכוייך קלושים בהחלט
בהצלחה

באמת עודדת אותי מאוד אם הסיפור שלך. משום מה הפכת אותי ממאוכזב\מבואס לבעל מוטיבציה.
תודה על העזרה,אגב השאלה תקפה גם בכללי מה היא הרמה בערך שמחפשים,תוכל לענות לי בפרטי אם אסור לך לספר או משהו;]
פשוט אני נורא רוצה להתקבל למשהו מיוחד,למצא את עצמי בצורה טובה ואני אנסה להאמן והכל פשוט רציתי לדעת את התמונה בכלליות שלפיה בודקים את המלש"ב....אני יודע שלא משנה איפה אני אהיה אני לא אשבר פשוט אני לא יודע אם תמיד אוכל להביא את 100% שלי בכל דבר, כי אני מתעייף מהר בספרינטים,שזה ליבו של המיונים לפי מה שהבנתי(ספרינטים\ספרינט-אלונקה).

באמת עודדת אותי מאוד אם הסיפור שלך. משום מה הפכת אותי ממאוכזב\מבואס לבעל מוטיבציה.
תודה על העזרה,אגב השאלה תקפה גם בכללי מה היא הרמה בערך שמחפשים,תוכל לענות לי בפרטי אם אסור לך לספר או משהו;]
פשוט אני נורא רוצה להתקבל למשהו מיוחד,למצא את עצמי בצורה טובה ואני אנסה להאמן והכל פשוט רציתי לדעת את התמונה בכלליות שלפיה בודקים את המלש"ב....אני יודע שלא משנה איפה אני אהיה אני לא אשבר פשוט אני לא יודע אם תמיד אוכל להביא את 100% שלי בכל דבר, כי אני מתעייף מהר בספרינטים,שזה ליבו של המיונים לפי מה שהבנתי(ספרינטים\ספרינט-אלונקה).
ולמורת הקושי במאת נהנתי והיה לי כיף)

אתה עדיין רוצה לשמוע ?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי u-367 אתה עדיין רוצה לשמוע ?

הבנתי.
בלכ מקרה תודה על התגובה....באמת עזרת!

לא זה לא, הם רוצים לראות כוח רצון - לא משנה שהייתי כמעט 90 אחוז פלוס על האלונקה ואפילו בין הראשונים או שהייתי בספרינטים ממקום 2-6 (משום מה לא יצא לי ראשון חח). זה לא עזר לי כי בקטע של השקים, נפצעתי. היה לי מאוד קשה וכל פעם שעשיתי סיבוב הלכתי הצידה ועשיתי מתיחות (קיצר לבכות) לנסות לשחרר תגב הפגוע ולהמשיך - לא עזר ולא הודעתי למדריכים כי הייתי כל כך נעול לסיים תיום שלא חשבתי לפרוש על רפואי או בכלל לפרוש אז מרוב טיפשותי שלא הודעתי להם הם כנראה חשבו שחיפפתי ולא קבלתי כלום ולא משנה שהייתי בין הגבוהים בסוציומטרי כי תמיד עזרתי אפילו שאמרו לא לעזור ולא משנה שדחפו אותי והעיפו אותי (נמרחתי ודפקתי תברך תודות לסוציומט אחד שקבל מטכ"ל) ולמרות זאת הייתי בין הראשונים...קיצר לא משנה מה תעשה...בגלל פאק קטן או רושם מוטעה דיי מחקו אותי ולא קבלתי כלום...או שבאמת היו יותר טובים ממך אנאערף אני לא יודע ספציפית אבל זה מוזר כי אם נתת מעצמך הכל והייתי סוס בשקים...חבר שלי היה כמוך בול וקיבל חובלים כי הוא לא הפסיק והיה לו כוח רצון עז למרות שהוא היה איטי והיה בין האחרונים...

אגב אני מבין אותך התעצבנתי ברור, וחשבתי לשלוח עירעור על רפואי. אנשים שהלכו ולא עזרו ורק הלכו לשתות ולא עשו כלום וחשבו רק על עצמם ונתנו מרפקים והעיפו אנשים...קיבלו...בזמן שאחד כמוני שהשקיע את כולו ואפילו את בריאותו (ואני לא סוס בכלל פשוט נתתי מעצמי 1000 אחוז בשביל להיות בין הראשונים) קיבל כלום ברור שהתבאסתי...אבל מרימים תראש וחושבים על מגלן...יאללה גיבוש צנחנים =)

קיצר אחי אל תתבאס...תרים תראש יש מלא כמונו שלא קיבלו גם אם מגיע להם...וגם אם לא מגיע להם...למזלנו יש לנו הרבה אפשרויות חוץ מיום סיירות ונכון שלך היה חלום חובלים ולי היה חלום שלדג...אם תרצה תמיד תוכל לחזור לזה בזמן שירותך הצבאי ולעשות גיבוש (זה מה שהבנתי) שזה לא יגרום לך לרדת עם המוטיבציה כי תאמין לי הייתי בהלם הרבה יותר ממך כי אנשים אמרו לי שאני מקבל משהו בליינד והייתי בטוח בעצמי והכל התפוצץ לי בפרצוף ואני מבין תהרגשה שלך אני גם הרגשתי את זה אבל זה עובר...ולאט מאוד מבינים שגם ככה הסיכויים לעבור תגיבוש קלושים ונכון יש את הקטע של להוכיח לעצמך, אני גם רציתי להוכיח לעצמי יותר מאשר רציתי לקבל תגיבוש..צ'מע סיימת יום סיירות זה גם משהו

גם אני לא קיבלתי כלום.
אני עדיין מתקשה לצאת מזה.... לקחתי את זה נורא נורא נורא נורא קשה!!!
חלמתי על היום הזה יותר משנתיים...
התאמנתי קשה במשך יותר מחצי שנה........
באלונקות מתוך 20 מקצים שהיו הגעתי לאלונקה 17 פעמים!!!!!!!!!
בבר אור גם נתתי הכל!!
עזרתי לאנשים שהיה להם קשה והם הודו לי,
בשקים נתתי הכל!!!! ולמרות שבקושי עמדתי על הרגליים המשכתי והמשכתי עד הסוף!!
דווקא בבור כבר נגמר לי כל הכח ולא חפרתי אותו כמו שצריך, אבל אני לא מאמין שעל זה דחו אותי.
באלונקות נלחמתי כמו לא יודע מה, סחבתי ציוד, עזרתי לקבוצה לעמוד בזמנים מה לא...
נתתי הכל ביום הזה!!!!
ובסוף סיימתי ולא קיבלתי כלום.
הייתי הבנאדם הכי מורעל שיש ועכשיו הכל אבד...
אני לא יוצא מהחדר ולא יודע מה לעשות עם עצמי. החלום שלי התנפץ.
אנשים אומרים שאני מגזים ושאני לוקח את זה קשה מידי אבל הם פשוט לא מבינים....
אני אפילו לא יודע למה אני כותב את זה כאן, איבדתי כל מוטיבציה להמשיך.
פאק איך שזה כואב, אין לכם מושג
אני מצטער אם זה לא קשור פשוט הייתי חייב לפרוק משהו ממה שאני מרגיש

שמע אחי, אני מבין אותך...אני גם בקורס הכנה לצה"ל וכולם אצלנו הצליחו חוץ ממני...כאילו אני מבין אותך מאוד כי בול הייתי כמוך והכי הרס אותי שאנשים הלכו שם וקיבלו משהו, אשכרה הלכו! אבל אין ברירה ממשיכים הלאה...תאמין לי זה יותר שבר אותי כי הקרבתי את עצמי פיזית בשביל זה המשכתי גם שהייתי פצוע מרוב שרציתי וזה לא עזר, הכי שיגע אותי אומר אחד שהלך אצלי אולי אתה לא מתאים ואני מסתכל עליו כזה פאק זה יום סיירות זה לא גיבוש כולה צריך לתת מעצמך הכל ולהיות כל הזמן בין הראשונים...אישיות לא נחשב...לא יודע...שמע יש לנו גיבוש צנחנים משם אפשר להגיע למגלן או דובדבן או פלס"ר גם אני הייתי כמוך מבואס שבוע מזה כי לא מהקטע שדחו אותי אלא מהקטע שאנשים שהלכו קיבלו משהו...ואני לא..אבל מה לעשות יום אסל יום בסל... יש עוד מלא דברים לעשות בצבא...

בהתחלה ב"יחידה לקראת גיוס" ואז היא נסגרה ועכשיו אני ב"כושר אקסטרים" בסימולציה הייתי מצויין ולמדתי הרבה על היום עצמו.
התאמנתי קשה וכל אימון נתתי 110% וביום סיירות בכלל, היית צריך לראות איך נלחמתי על האלונקה.
הכתפיים שלי מנופחות רצח עכשיו כתוצאה מהסחיבה האינטנסיבית של האלונקה.

כל מי שמכיר אותי יודע בדיוק עד כמה אני מורעל וכמה אני שואף להגיע רחוק בצבא.
ואני לא מהאלה שמגיעים ראשונים וסתם מניאקים באישיות.
אני מעדיף להגיע 6 ולעזור למישהו שקשה לו מאשר להגיע ראשון.
במשימות הקבוצתיות עזרתי למי שהיה לו קשה ופשוט נתתי הכל ביום הזה!!!
אין מילים שיכולות לתאר מה אני מרגיש, האכזבה כ"כ עמוקה.
ובסוף כשסיימו לחלק ת'תוצאות בא איזה שמוק אחד שפרש והתחיל לצחוק עלינו (על כל מי שלא קיבל כלום) שסתם באנו והזענו ביום הזה ולא קיבלנו כלום. אני לא יודע למה, אבל זה ממש נכנס לי לראש וזה מתסכל כ"כ.
אני פשוט לא יודע איך אני ממשיך הלאה ואם אני ממשיך בכלל...

בדיוק כמוני! אין לך מושג כמה שאני אני מבין אותך בול כי אני גם קרה לי אותו דבר ועוד יותר ביאס אותי שאשכרה כמו מאניק המשכתי פצוע לך תדע אולי אם לא הייתי כל כך מוביל בהתחלה ומגיע לשקים כאשר המפקדים היו רואים אותי כאחד שהוא לא חזק פיזית ולא מהיר מספיק אבל יש לו רצון עז להצליח אולי זה היה מצליח אפילו עם גב פצוע...פאק מי מרים שק כמו מפגר מי?! אני לפני זה הדגמתי איך להרים שק כמו שצריך אבל לא יודע ברגע שהוא אמר צא ראיתי רק שחור בעיניים והייתי נעול באטרף כזה שפשוט הרמתי לא טוב ומשהו נדפק בגב...ביש מזל/טימטום לך תדע אולי אם לא הייתי נפצע בשקים הייתי מקבל מטכל או עדיין לא הייתי מקבל משהו. אז נכון, נתתי לא 100 אחוז או 200 אחוז אלא 1000 אחוז עם גב שבור אבל לדעת המפקדים חיפפתי... מה לעשות לפעמים נוצר רושם מוטעה אני בטוח שהיית טוב אבל אולי עשית משהו לא טוב לפי דעתם של המפקדים וקרה משהו... לך תדע...אולי באמת לא היית טוב במשהו מסויים...זה לא משנה! לא בוכים על חלב שנשפך ואתה לא צריך להיכנס לבאסה בגלל איזה מצ'וקמק שפרש סתם אפס אם הוא אשכרה צוחק עליכם...אז נכון אני שברתי תגב ולא קבלתי כלום ושאני ראיתי אנשים שהלכו וקיבלו משהו נכון שזה הרתיח אותי אבל אין מה לעשות...באמת...גם ככה הסיכויים שהאלה שילכו יעברו תיום הראשון של הגיבוש אפסי ונכון לא קיבלת אישור מהמפקדים שהיית מצויין אבל שמע העיקר שאתה יודע את זה! בלב שלך שאתה נתת הכל! אני למשל אפילו בסימולציה של אחרי לא נתתי מעצמי הכל אבל ביום סיירות הייתי באטרף ואני בכלל לא סוס איזה מקום 45 באלפיים ואיזה 40 בטן 40 ידיים לא משהו בכלל אבל הייתי כל כך נעול שהייתי בין המובילים והדברים האלמנטרים שאתה לומד להיות נחמד לאחרים ולעזור עוזרים לך בסוציומטרי ובגלל זה הקבוצה העריכה אותי ואמרו יא סוס וכו' ואני למשל ממש לא..ממש לא! וזה ממש נתן לי תחושת גאווה שכל כך מעריכים אותך וכולה הייתה עם החברה האלה איזה מה? 4-5 שעות? וזה תאמין לי נתן לי תחושה טובה לא הייתי צריך תאישור של המפקד...אני יודע שעזרתי לאנשים במיוחד לאחד שנתתי לו תמיד להאחז בי בעליות בקטנה כי כאב לי הלב כמה שהוא ניסה להצליח ופשוט לא הצליח לזוז... אבל מה לעשות קרה ולא נבחרנו ואני בטוח שהחברה שעזרת להם העריכו אותך וזה הכי חשוב... לפעמים אנשים טועים אולי טעו אצלי אולי טעו אצלך אולי לא טעו בכלל ובאמת לא היית טוב או שאני לא הייתי טוב...חבל להכנס לזה...זה נגמר יאללה עוברים הלאה יש לנו עוד גיבוש לעבור ובהצלחה אללה יחטיות!

עברו שבועיים מהיום סיירות ועד עכשיו אני מרגיש תכתפיים שלי ואת השכמות שלי הורגות אותי מהסחיבה המרובה של השקים ושל האלונקה שעשיתי...אפילו באחרי בקבוצה שלי אני לא סחבתי כל כך הרבה ועד עכשיו העור שלי מתקלף מהחיכוך אבל יאללה בקטנההה אז נתתי מעצמי הכל...אנשים אחרים העריכו אותי על זה! וזה הכי חשוב... אנשים שעוברים אותו דבר כמוך ומעריכים אותך על הדברים הקטנים...שהלכת לעזור להם עם השקים בזמן שכולם עמדו וחיכו שיסתיים הזמן ואתה איתם עוזר להם למלא את השק במקום לעמוד כמו פוץ (כאילו דוגמא אצלי אבל אני בטוח מאחד שהוא בכושר קרבי הוא הרבה פחות סוציומט מאחד שהוא לא יודע מה זה הדברים האלה)

ומה לעשות אני מבין תתחושה שהתכוננת כל כך הרבה זמן וברגע האמת נכשלת...לא נורא תאמין לי יהיו לנו עוד מלא רגעי אמת וזה רק יום סיירות יש יחטיות שזה גם חבל על הזמן...לא חסר בצבא תפקידים מעניינים ותאמין לי אחד שהוא בפלסר גולני עושה יותר מבצעים מאחד שהוא בסיירת מטכל

אבל אם אתה יודע שהיית הכי טוב שהיית יכול להיות...אם ידעת שנתת מעצמך לא 100 אחוז כמ הסוסים שלא היה להם קשה אלא 1000 אחוז והיית בין המובילים למרות שאתה אפס (אוקי זה אני חחח יכול להיות שאתה סוס על) ואשכרה היית בין המובילים של הקבוצה...אז בסדר מפקד אחד אמר שאתה לא לדעתו..לא נורא...אתה יודע כמה אכזבות תעבור בחיים? טוב לא משנה אני סתם חופר על פסיכולוגיה בגרוש אבל אני מבין בדיוק מה אתה עובר כי עברתי בדיוק אותו דבר גם נפשית וגם גופנית שאני מושבת עכשיו עם הגב.. עם תחושת החמצה אדירה כי לא נגשתי למפקדים ואמרתי להם משהו מאוד פשוט שאני פצוע...

קיצר אחי תרים תראש... יש לך עוד הרבה לאן לשאוף! ותמיד תוכל בעתיד לחזור לזה!

ואני מבין את זה, בדר"כ אני זה שנותן ת'עצות האלה.
אבל הקטע הוא שאני כן קיבלתי מסרים חיוביים מהמפקדים, דוגמא:
היה סיבוב אחד באלונקות שהייתי חמישי ואצלנו החמישי בהתחלה סחב ת'ג'ריקן ואח"כ המפקדים הורידו אותו אז רק ארבעת הראשונים סחבו, ולא רציתי להגיע חמישי, אז ממש נלחמתי עד המטר האחרון ובסוף זינקתי על האלונקה והגעתי לפני הבנאדם שהיה רביעי אז המפקדים אמרו כזה : "פפשש יפה כל הכבוד"..
וגם בשקים פעם אחת כשנחתי באתי לשתות מים כי הייתי מיובש אז היה אחד שנח והוא אמר שכשהתקרבתי המפקדים התלחשו בינהם ואמרו : "זה, זה, 202 הזה הוא טוב"
ישר ידעתי שאני לא צריך לקחת את מה שהוא אמר ללב וגם לא לקחתי.
אבל עכשיו במבט לאחור כשאני מעביר את כל היום סיירות בראש, זה מתסכל אפילו יותר....
אני יודע שאני סתם מיילל עכשיו לשווא, אבל אני לא יודע איפה לקבור את עצמי.
אני יודע שיש יחט"יות שבטח יהיה הרבה הרבה הרבה יותר קשה מהיום סיירות שנחשב ככלום לעומת הגיבושים האחרים שמצפים לנו בעתיד. אבל בכ"ז המבט על האנשים שהיו איתי בצוות מתחבקים והברק שהיה להם בעיניים כשהם קיבלו מטכ"ל, פשוט צובט לי בלב למרות שמחאתי כפיים ושמחתי בשמחתם.

חחח גם קרה לי...תמיד לקראת הסוף של הספרינטים נתתי עוד קצת ועברתי את המכונות האלה וזה למה תמיד הגעתי בין הראשונים הם היו שאננים חשבו סיימו ותמיד הגנבתי עוד איזה ספרינט מטורף (כמובן שזה גרם לי להרגיש יותר מסוחרר מהשאר והמפקד אמר יל כל הזמן להתיישר כי כל שניה רציתי להקיא תנשמה) או באלונקה היו פעמיים שהגעתי אבל תמיד אחד לקח לי מהיד והייתי נאלץ להסתפק בג'ריקן אמרתי וואלה סבבה ואז אחרי זה כמה פעמים הגעתי אפילו 6 ומרוב שהתאבדתי בסוף לקחתי את האלונקה תמיד כמו שצריך...פשוט קפצתי קפיצת ראש מטורפת ולקחתי את זה
ותבין אני בכלל לא חזק...היו לי כאבים חזקים (במיוחד בברך שאחד העיף אותי ונמרחתי טוב טוב על האבנים) והיו לי כאבי תופת בשכמות כי בכלל אין לי שרירים שם לעומת 2 מכונות שם שעשו את זה בעיניים עצומות אבל אשכרה הייתי איתם ראש בראש וזה מה שגרם לי להרגיש טוב (אוקי הם לא עשו את זה בעיניים עצומות היה להם קשה אבל הרבה פחות קשה מאשר לי).

אבל בכיתי כמו מאניק וסחבתי וסחבתי וסחבתי אבל לא עזר... ..זה למה נראה לי נדפקתי כל כך כי הם ראו בשקים אני נח כל סיבוב אמרו וואלה כמה שהוא טוב הוא אין לו רצון חזק או אנאערף מה אמרו...
למרות שזה היה ההפך ואני עד עכשיו לא קולט שסחבתי שק 20 קילו על על הצוואר שלי מה שבטוח אני זוכר טוב טוב את הכאב של הלחץ שנגרם לגב..אולי קרה לך משהו או קרה משהו שהם ראו או חשבו שלא נתת הכל לך תדע... קיצר אחי אני בדיוק כמוך וששמעתי את חבר שיל קיבל שייטת שכל כך רצה...כי הוא סיים בגדנע צלילה אבל לא קיבל ואיך הנינג'ה הזה שמח.
או שחבר שלי היה ממש בין האחרונים אבל כל הזמן החזקתי אותו ודחפתי אותו קיבל חובלים והוא כל כך קרן מאושר ברור ששמחתי אבל אז ששמעתי את שמי בלא עוברים הייתי בשוק איך זה?!

כולם אמרו שאני מקבל משהו רשמו..אותי כמו שצריך בסוציומטרי ואפילו שאלתי אם אני באמת נמצא השם המספר לי 282 באמת ברשימה והזה האחראי אמר כן ובאמת הכל היה נראה יותר אפל אחרי זה באמת חשכו עיניי (שים לב ל2*2 חחח משהו מקולל) קיצר.. מה לעשות נכון היינו מצויינים אבל משהו קרה ולא היינו מתאימים לפי דעתם של המפקדים יכול להיות.

היינו טובים רוב היום סיירות א בל משהו קטן דפק אותנו...העיקר שאתה ידוע שאתה נתת מעצמך אלף אחוז ובפעם הבאה תבוא כל כך באטרף שאין מצב שלא יתנו לך מגלן/דובדבן/פלסר כלשהו שאתה רוצה/אגוז =)

בשביל להמשיך ליחטיו"ת וכו'...
כי ממש נתתי הכל ביום סיירות. בשקים עשיתי ישר 5 סיבובים רצוף (והמסלול היה ק=ש=ה!!) ואז כבר לא יכלתי לעמוד על הרגליים אז עצרתי כדי לשתות.
היה אחד שנח והוא אמר לי לא לעצור, כי אם אני עוצר אז אין מצב שאני ממשיך.
ובאמת, בהתחלה התיישבתי, התמתחתי קצת, שתיתי והתכוונתי להמשיך אבל לא הצלחתי להרים ת'שק חחחח פאדיחות.
דוגרי אני סתם שחיף מסכן, אבל בכ"ז עם מעט עזרה וכח רצון חזק קמתי, הרמתי והמשכתי כמו גדול...
זהו, אין לי מה להוסיף יותר אני מאוכזב מעצמי כי אני חושב שנפלתי בחפירה של הבור, בשלב ההוא (ישר אחרי סחיבת השקים) הגב שלי כבר לא עמד בלחץ ולא יכולתי לחפור או להתכופף.
וגם מהעייפות אמרתי דברים מטומטמים ביותר למפקדים ששאלו אותי שאלות על הבור.
חזרתי הבייתה והחלטתי ישר לפרוש מ"כושר אקסטרים" כי הבנתי שאם לא הצלחתי לקבל כלום ביום יחסית קל אז אין מצב לשום דבר אחר קיצר לא נראה לי שמשהו יוציא אותי מהמצב שאני נמצא בו כרגע.
פשוט איבדתי כל רצון להמשיך, אני לא אוכל ולא עושה כלום... כל היום עובר מספה למיטה אפילו כדורי שינה לא עובדים עליי. בקיצור המצב קשה
ואחי- תודה על מה שאתה מנסה לעשות בשבילי ועל העזרה המנטלית שאתה מעניק.

אה, ועוד משהו שאני מוכרח לציין זה אנשי המילואים שהיו שם.
הדברים שחלקם עשו היו פשוט מ=ד=ה=י=מ=י=ם!!!!
למשל: בריצת 2000 היו 2 אנשים מילואים שעשו את המקצים עם כל הצוותים שהיו, זה היה פשוט מדהים!!! האנשים האלה לא מתעייפים!!!
ראיתי אנשים בני 35- 40 שרצים 2000 מקצה אחר מקצה ומגיעים בין 15 הראשונים!!! זה פשוט מדהים!!!!!
והמנוחה בין מקצה למקצה היא לא יותר מ- 6 דקות להערכתי.
אז בניגוד למה שנאמר באחד האשכולות על הבוחנים ביום סיירות אני התרשמתי לטובה מחלקם, פשוט מחזה מדהים...
אני אישית התחלתי את ריצת ה- 2000 לא טוב, הייתי בערך מקום 30 בהתחלה, אבל בסוף הגברתי קצב והגעתי מקום 12 שזה לא רע (בערך 8:20)....

וזה באמת נשמע מבאס וקשה!

זה באמת לא פייר שאחד רץ ונותן ת'נשמה ויורק דם ולא מקבל כלום\לעומת אחד אחר שרוב הזמן עושה "הליכה מהירה" ומקבל חובלים\שייטת\מטכ"ל...

אבל אף אחד מאיתנו לא באמת יודע מה המפקדים מחפשים...

אוליי ליום הספציפי הזה הם מחפשים אך ורק סוסים?

אוליי כבר אחרי הבר אור הם פוסלים ילדים?{נניח ילד שעושה מעל 9דקות מוצאים אותו מיד מהרשימה של השייטת והמטכ"ל}
אי אפשר לדעת..

מחר יש לי יום סיירות ואני אתן את כל הנשמה שלי ומצידי אני יחזור עם שברי מאמץ ברגלים וגב עקום ושאני יירק דם ויקיא כל היום אבל העיקר שאני אזכה לשמוע את שמי בסוף היום.

אם לא יקריאו את שמי אני בטוח יתאכזב וזה ישבור אותי!
{כי אז אני אדע שאין סיכוי שאני אגיע למטכ"ל או שייטת או חובלים-דגש על שייטת שזה החלום שלי!}.

אבל עדיין זה לא סוף העולם ויש עוד יחידות בצה"ל\ואני אנסה אוליי סטילי"ם{אח שלי היה קצין שם ויצא לי לדבר איתו מלא}ותאמינו לי השירות על סטי"ל זה מטורף!
כי גם יוצא להלחם וגם נהנים מתנאי שירות גבוהים מאוד{יש טבח וחדר אוכל פרטי בספינה פלאזמה 61אינט\ש הקיצר חיים טובים-והם גם עושים המון מבצעים..}
ואם לא סטילי"ם אז צנחנים או קרייה או אלוהים יודע מה.

אבל אשכרה אני קיצרתי את הטיול שלי בארה"ב בשבוע ושילמתי 75$ קנס על שינוי כרטיס{לאלעל}-וכל זה רק בשביל להגיע בזמן ליום סיירות,ואם אני לא יקבל משהו ביום סיירות אני ממש יתאכזב.

אז חבר'ה שתדעו לכם שאני לפחות מעריך אותכם,וזה כבר כבוד בפני עצמו שהצלחתם לסיים את היום סיירות בהצלחה,אל תתיאשו!תמשיכו להתאמן
תגיעו סוסים לגיבוש הבא שלכם ואני בטוח שתעברו וביחטיו"ת תוכלו להתקבל גם להמון יחידות מובחרות{נניח "מגלן"-שהיא יחידה מובחרת לכל דבר...}.

אז המון המון בהצלחה,ומקווה לשמוע ממכם בעתיד.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

הנה מספר טיפים:

ואני יודע בוודאות שלא מנפים אנשים אחרי הבר אור, הוא נועד בכדי לחלק את כולם לקבוצות ע"פ רמת הכושר שלהם.
אם אתה משיג תוצאות טובות בבר אור אתה תיהיה בקבוצה של אנשים שהשיגו תוצאות כמו שלך.

והכי עצוב הוא שאני כן יודע מה מחפשים!!!!
כי התאמנתי בארגונים שמכינים ליום הספציפי הזה!! ובוא אני ייתן דוגמא מה המדריכים שלי עושים:
אחד מהם יוצא סיירות מטכ"ל וגם היה שנה בטיס
והשני יוצא 669 ובמילואים שלו הוא בקר ביום סיירות

בסימולציה שהייתה לנו, סיפרו לנו ה=כ=ל!!! מה מחפשים, מה צריך לשפר וכו'...
כך שאין משהו שלא ידעתי על היום!!! הייתי מוכן פיזית ונפשית.
פשוט נתתי הכל.
ואחרי שהקריאו את החבר'ה שהתקבלו למטכ"ל, פשוט כל האוויר יצא, ראיתי שחור בעיניים ומאז אני לא חזרתי לעצמי.

אה ועוד משהו, בקשר לשייטת- ביום סיירות רואים ת'הבדלים העצומים בין השייטת לשאר היחידות!
דוגמא:
כשהקריאו מי התקבל לחובלים, הקריאו בערך 40 חבר'ה
כשהקריאו מי התקבל למטכ"ל, הקריאו בערך 30-35 חבר'ה
ולשייטת בערך 10-15....
זה רק מראה על טיב היחידה.....

עוד טיפ קטן: בשקים, תנסה לא לעצור בכלל. אם תצליח זה מצויין והסיכויים שלך מצויינים.
באלונקות- תילחם כל סיבוב, כל תיזוז.
בהפסקות שתייה- יתנו לך משימה (למשל למלא שקים) ובאותה משימה גם יתנו זמן לשתיה, עדיף שקודם תבצע ת'משימה ואז תלך לשתות. ותקשיב להוראות השתייה !!! (למשל אצלנו בכל הפסקת שתייה אמרו לשתות מינימום 3 כוסות ומי שיכול שישתה יותר) עדיף לא לרמות כאן, ולשתות בדיוק מה שאומרים אפילו אם אתה לא יכול (למרות שאני לא מאמין שאחרי מאמץ כזה אתה לא תוכל) הם ישאלו אותך אם שתית 3 כוסות.
תזכור שתמיד מסתכלים עליך!!!! אם לא שתית 3, תגיד! זה חשוב שלא תיפול על אמינות.
כנ"ל לגביי מס' הסיבובים, אחרי כל סיבוב עם השק אתה צועק ת'מס' שלך ואת מס' הסיבוב, אל תרמה.
ובסוף, אם יהיה לך חפירת בור, פשוט תחפור כמו מטורף ותקווה לטוב.
ועוד דבר קטן, במשימות הקבוצתיות תעזור לחברים שלך!! תזכור- אתה לא לבד וזה גם יעזור לך לקבל דירוג גבוה בסוציומטרי.

בהצלחה.

מצטער שלא הצלחתם ומבין אתכם, אבל אחרי כמה זמן שתצאו מהבאסה, תבינו שבכל מקום אתם יכולים לתרום, ואם לא הצלחתם שם, תצליחו במקום אחר.
המשפט הכי חכם שנאמר באשכול הזה, היה שכשדלת אחת נסגרת, שתיים אחרות נפתחות.
אז לא הצלחתם ביום סיירות- אין טעם לנתח ולהתייסר מדוע. סביר להניח שלעולם לא תדעו. לא סוף העולם...
יש אנשים שעושים שלושה או ארבעה גיבושים, ראיונות, מסיימים הכל, נותנים הכל, בטוחים שיצליחו- ולא מצליחים. אז כן, זה מבאס כשהחלום נגדע, אבל בסופו של דבר העיקר פה זה התרומה, ולאן שלא תתגייסו בסופו של דבר, תוכלו לתרום, להצטיין, לממש את הפוטנציאל שלכם ולהתקדם.
העיקר להרים את הראש ולהתכונן ליעד הבא.
בהצלחה.

השייטת לוקחת פחות אנשים מיום הסיירות כיוון שיש לה כבר מגוייסים שהגיעו דרך הגדנ"ע צלילה......אין שום קשר בין כמות האנשים שהם לוקחים לטיב היחידה.....חוץ מזה מתוך 30 הנבחרים למטכ"ל רק מחציתם יגיעו לגיבוש כיוון שיש סינון פסיכולוג לפני מה שאומר שסדר הגודל בגיבושים דומה....מי שלא עבר לא צריך להתייאש כיוון שהיצע היחידות המובחרות בצה"ל לא מסתיים ביום הסיירות ושאף אחד לא ישכח שמעבר ליחידות יש את מהות השירות והכוונה היא לא משנה איפה תהיה כל עוד אתה תורם מעצמך בצורה הכי טובה...ו"תתפלאו" רוב הלוחמים בצה"ל(הרוב הגדול בהחלט!) אינם לוחמים ביחידות מובחרות...מה לעשות עיקרו של צה"ל והמערך הלוחם הוא על הגדודים ועל כוחות הבט"ש השונים ככה שמי שמעוניין להיות לוחם צריך לקחת בחשבון שהסיכוי הגדול הוא שבסופו של דבר הסיכוי להיות ביחידה מובחרת נמוכים משמעותית מלהיות בגדוד(וזו אחת הסיבות למיונים וגיבושים אם כי כמובן לא היחידה) וצריך להיות שלם עם הדרך בה בחרתם-להיות לוחם בצה"ל(ולא משנה איפה) ולתרום למדינה!!!

את הנסיון שלך להחדיר מוטיבצייה זה בהחלט מקובל ונכון ..
את הידע שלך על שייטת ומטכ"ל אני מניח שאתה מפגין פועל יוצא מזה ששרתת גם שם ?
מאיפה לך איך מתבצעים המיונים ? מהם ההחלטות והשיקולים וכ"ו ?
מי שעבר גדנ"ע צלילה לא בהכרח יהיה שייט
מי שעבר גדנ"ע אוויר לא בהכרח יהיה טייס
שוב אתה מפגין פה את חולשתך .. והופך את זה לקומדייה כפי שמהתחלה אמרתי ..
אז כמו שסוכם תמשיך "לעזור" ואני ימשיך "לפנטז"
ואני באופן אישי מודיע לך ומתחייב כאן שבכול פעם שהמצא לנכון להעיר לך כך העשה
ומבחינתי אתה יכול להתעצבן ולקלל כמה שרק תרצה

לדעתי הפעם אתה באמת מחפש לעקוץ ,
זאת עובדה שמתקבלים יותר אנשים שהולכים לגיבוש שייטת דרך הגדנע צלילה בסוף יא' ,
וזה הגיוני שבגלל זה מקבלים פחות אנשים ויותר קשה להתקבל דרך היום סיירות ..

אני מציע שתקרא שוב את הכתוב ותראה שלא אמרתי שמי שמסיים גדנ"G צלילה הופך לשייט אבל עדיין מהגדנ"ע צלילה מגיעים לפחות חצי מהצוות בשייטת ואני יודע את זה כפועל יוצא מזה שהתחלתי מסלול בשייטת!!! שוב פעם באמת חבל שאתה מחפש לעקוץ ולהראות את גבורתך בכל מקום כי אתה יוצא טמבל......מה שכן אני שמח שאתה הצלחת להתגבר על הקרסול הפצוע מהמסע בים בגיבוש שייטת ועברת גיבוש לשדו"ב.....כל הכבוד לך!!! סופסוף ספרת משהו שיכול לסייע לחבר'ה צעירים.....ולא התפלצנת....

אבל זהו דבר שלעניות דעתי אינו מובן לך ..!
גבורה זוהי לא !
תחכים ותפנים את דבריי .. זה ישמש לך לעזר רב בחיים שלאחר השחרור ..
אמרת לא אמרת .. זה כבר לא משנה ..
זה שאתה משתמש במונחים של לעקוץ .. או גבורה ..מעידים עליך שככול הנראה טחנת 3 שנים לחינם בצבא .. וממך דבר לא יצא .. או שלא חונכת נכון ..

אם מישהו הבין מה בדיוק u-367 (המכונה גם הלוחם הגדול בכל הזמנים) רצה בתגובה שלו שיסביר לי כי אני ממש לא מבין את בליל השטויות שהוא כתב....במחשבה שנייה מה זה משנה מה הוא כתב הרי כל מה שהוא כותב תמיד זה שטויות....

סוגר את העניין בזה ..
אני עדיין יהיה כאן .. כפי שהבטחתי ..
תדון על דברים שאתה באמת מבין בהם .. אל תחשוב שהמצאת את הגלגל .. לא כולם מלשבי"ם כאן ולא לכולם אתה יכול למכור שטויות ..
וכאן לטובת כולם הדיון הזה נחתם ונסגר ..!

שוב גרמת לי לצחוק רב והפעם שותפים לצחוק שניים מחבריי...גרמת לי לתחושת מבוכה עכשיו על כך שאני בכלל נאלץ לענות לך ולכן אני אפסיק לענות לך כיוון שללא ספק הגענו למסקנה שכנראה מאורעות אפריל 1993 הותירו בך צלקת נפשית איומה ואני איני אדם רע ולכן לא אמשיך לגרום לך סבל ולדרוך על פצעים....אני מקווה שיום אחד תמצא עבודה טובה ותכנס למסלול חיים טובים.....שיהיה בהצלחה גבר!!!

הריבים שלכם לא עוזרים פה לאף אחד.
מה אתם ילדים קטנים?
מתווכחים למי יש יותר גדול, נו באמת...

התרומה שלכם לפורום ולאשכול הזה בפרט חשובה. חבל לקלקל הכל עם ריבים מטופשים.
תסיימו את זה בפרטי ותגיבו לעניין.

בוא ותאמר לי איך אתה יודע את זה ?
ואל תבוא ותגיד ..חברים שלי או שמעתי שזה ככה וכ"ו ?
תעמוד מאחורי דבריך .. אתה מסוגל לזה ?

קראתי את כל התגובות ובאמת הרשמתי מהכל וכמה שהייתי כולי במצב רוח של אכזבה התגובות גרמו לי להרים את הראש ולא לוותר ולהסתכל על הדלת הבאה.
בכל מקרה תודה על העזרה המנטלית,בהצלחה לכולנו!

פשוט הייתי חייב להוציא הכל...
ולא רציתי לפתוח אשכול של בכי.

אני קורה את התגובות של כולם ..ומאוד רוצה להגיב ..
בסוף ינואר אחרי שכול העניין הזה יהיה מאחוריי והחזור ליחידה שלי ולחבריי אני מתחייב שהפתח אשכול ובו הסכם את מה שאני למדתי מכם בכול הימי סיירות שבהם לקחתי חלק פעיל ..
והעשה זאת לא בכדי לקבל תגובות {בעזרת מנהל הפורום שינעל אשכול זה ויהפוך אותו לעיון בלבד}
אלא בכדי שתבינו שבסה"כ מה שמחפשים בימי סיירות וגיבושים אלה בני אדם נורמלים .. בעלי תכונות אופי חזק שבהם יהיה ניתן לשלב קושי פיזי ומנטלי כאחד ..

אבל מה יש לך לומר לאנשים כמוני.
שידעו מה מחפשים (או לפחות היה לי מושג וכיוון מסויים עקב מידע שקיבלתי כפי שציינתי).
ובאמת פעלתי בצורה הכי נכונה לדעתי, וזה עדיין לא עזר.
מה יש לך לומר לאנשים שהתכוננו לזה חודשים ארוכים וחלמו על זה שנים, והכל נגוז ברגע אחד.

איך בנאדם כמוך מרגיע או מסביר לבנאדם כמוני איך להמשיך הלאה?

מאכזב .. מבעס .. מרגיז .. מה שתגיד נכון ..
אל לך להכנס לשיקולים למה הוא כן ואני לא .. הייתי טוב מגיע לי ..
זה שטויות וזוהי בייכנות ..
הצבא עמוס אכזבות .. ועמוס לעיתים מהלומות שלך כחייל או מפקד קשה להתאושש מהם ..
העלוי שלך כאדם הוא לחטוף את המכה ולדעת איך לקום ממנה ..וזה רלוונטי לגבי החיים בכלל ..
זכור ..
אל לך להאשים אף אדם בכשלונך .. אני ערב לכך שבכוונה לא זרקו אותך או כול אדם אחר מיום סיירות ..חייב להיות או קרה משהו שהכריע את הכף לרעתך ..
האכזבה ידידי .. גדולה מהחיים לחיוב ושלילה כאחד .. !
חובה עליל להתמודד כמו גבר ספוג את הפיצוץ ..ותחלים ממנו ..
אני בטוח שתמצא עצמך במקום שאותו תאהב ותפיק מעצמך את המירב והמיטב ..
וכך ילמדו להעריך אותך יותר ..

נימה של האשמת הזולת בכשלונות שלנו?
בכל מקרה... אני חושב שייקח לי עוד קצת זמן לצאת מזה ואני מקווה להמשיך הלאה למטרה הבאה..

לעולם אשא דגלך בגאווה