גיבוש סיירת מטכ"ל ושלדג

ספטמבר 2006

יום ראשון, 17/09/06


מגיעים ל"מכולה", רואים ש"אין סוסים שמדברים עברית" – רק הרבה חבר'ה גדולים ודתיים. עומדים בתור, וכשמגיע תורך אתה נותן את הזימון ואת התעודת זהות שלך, וקולטים אותך לגיבוש.


שולחים אותך לקבל שק שינה, שקית עם מדים (כובע, חולצה, חגורה ומכנס) וקיטבג שכולל:
4 יתדות ל-4 פינות של האוהל (3 יתדות לפינות הפלג אוהל + אחת לעמוד אוהל).
3 מוטות אוהל שמתחברות אחת לשניה ויוצרות עמוד אוהל אחד ארוך (צריך שני עמודים לאוהל).
3 חולצות ספייר – לא השתמשתי באחת.
3 מכנסיים ספייר – כנ"ל.
2 ברכיות – כנ"ל.

2 מימיות.
1 פלג אוהל (שמתחבר עם כפתורים עם עוד פלג אוהל של חבר שלך ויוצר גג לאוהל).
1 קסדה – בשתי הקבוצות שאני הייתי בהן לא השתמשו בפריט הזה פעם אחת אפילו.

1 כוס פלסטיק רב פעמית (אין לי מושג למה שמו את זה שם).



חוץ מזה, מקבלים גם חגור שכולל:
חגורה – מרכיבים סביב המותניים. זה ייפתח בריצות.

2 בתי מחסניות – אמורים להיות מורכבים על החגורה מקדימה, מוכנים לשליפת מחסנית דמיונית מהם.
2 בתי מימיות עם מימיות – אמורת להיות על החגורה מאחורה-בצדדים, על-מנת שלא יפריעו לריצה. רימוניה – זה סתם פאוץ' שתקוע על החגורה מאחורה ולא משתמשים בזה.
רצועות סטיב ארקל – מחוברים לקדימה ולאחורה של החגורה, מורכבות על הכתפיים. "שלייקס" כאלה.
בית את – מחובר לאחורה של ה"שלייקס" עם תופסנים מיוחדים.

את חפירה – מקופל, ושוכן בתוך בית האת.


בקיצור, תשאלו את אבא שלכם, על-מנת שתקבלו מושג כללי איך זה אמור להיראות.

הערה: בלילה הראשון, או מתי שיהיה לכם את הזמן החופשי הראשון, תעבדו על החגור. אתם תראו שלכל פריט יש בד"כ 4 תופסנים, שאיתם מלבישים את הפריט על החגורה. אז למרות שאתם עייפים ואין לכם כח, תוודאו שכל פריט מחובר ב-4 התופסנים (חוץ מהבית את, שהוא מחובר ב-2 תופסנים) לחגורה. אם זה לא מחובר בכל התופסנים, זה מתנדנד, תלוי, נופל, והמדריכים יבדקו ויעירו לכם על זה. אז תשקיעו מאמץ.

עד עכשיו נשמע טוב, לא?
עולים על מדים – תוודאו שכל המדים פיקס עליכם, לא קטן ולוחץ מדי, ואל תפחדו ללכת למכולה עם הבגדים ולהחליף עד שהמדים ישבו עליכם בטוב ובנוח. אל תתרגשו מהאיש שצועק עליכם ש"זה לא בוטיק – לקחת בגדים ולהמשיך הלאה".

עליתם על מדים, עכשיו תלכו למשאית, שם יעמדו שני אנשים שיחלקו לכל הדורש רובה מסוג M16 מקוצר עם רצועה, ואתם תיכנסו לסצינת הכניסה למלחמה מ"בלאק הוק דאון"... או שזה רק אני.



אחרי שאתם עם מדים, נשק ונראים כמו חיילים פחות או יותר, תלכו לאוהל המרפאה, שמאוחר יותר יהפוך לבית כנסת, שם יבדקו לכם דופק, ימדדו לכם חום וישלחו אתכם לרופא, שיסתכל על שני הנתונים הנ"ל ויחתום לכם האם אתם כשירים או לא כשירים לבצע את הגיבוש. אם אתם כשירים – למסדר.



המסדר הוא בעצם הקטע שבו כל המלש"בים יושבים בשמש, ומקשיבים לכל מיני אנשים שמדברים, ממפקד הגיבוש, שיחמיא לנו על כמה מעולים אנחנו, דרך הרופא, שיסביר לנו על כמה תופעות לוואי של ייבוש ומכת חום כדי שנוכל לזהות את זה בזמן ולהקדים תרופה למכה, ועד לפקידים של מדור סיירות שיחלקו לנו שאלון סקר שבו אנו צריכים לכתוב איך התכוננו לגיבוש. לכל מי שחושש לכתוב שהוא התכונן בהכנה לגיוס – אל תדאגו, השאלון הזה לא משפיע על כלום. (האמנם?)



הגיבוש מתחיל

נגמר המסדר, המפקד מקריא קבוצות. יש 20 קבוצות. הקבוצה הראשונה היא בת 18 חניכים. שוב פעם מתחילים להשוות על-פי מראה חיצוני עד כמה יש או אין לנו סיכוי, ולא מבינים כמה אנחנו לא יודעים כלום עדיין.


המפקדים באים. הם 5 בסך הכל, וכוללים 3 ממטכ"ל, שלרוב אחד מהם יהיה ה"מרכזי" והוא זה שיידבר או יצעק "צא!" (או במקרה היותר גרוע ילחש "צא.."), והשניים האחרים סתם יבהו בכם וימותו לצחוק ממה שהמפקד הראשי אומר (אבל מכיוון שהם חייבים לשמור על טיפת דיסטאנס, לרוב נראה אותם רק מחייכים חיוך קטן מבעד למשקפי השמש השחורות שלהם, ונחייך אליהם בחזרה בפה מלא). בנוסף ל-3 מדריכים ממטכ"ל יש עוד 2 משלדג, שהם בכלל לא יידברו, חוץ מבמסדרי ציוד, שם הם יעירו לך וכדאי לך לתקן את מה שהם אומרים לך לתקן עד המסדר הבא, כדי להרוויח אצלהם נקודות.

טוב. השעה היא בערך 16:00, אנחנו עם מדים ונשק וכל הציוד בקיטבג עדיין. כאן ציפינו (לפי המאמרים) שישר יריצו אותנו אבל... המפקדים הבהירו לנו טוב טוב שאמנם הם לא יכולים להריץ אותנו כרגע מפאת עומס החום (ותודה לגיבוש טיס), אבל שתרד השמש אנחנו נשלם על כל אי-עמידה בזמנים. ובהרגשה טובה זו, אנחנו מקבלים סרטי סימון לבנים (סס"לים) לשים סביב הכובע והזרוע, ועליהם צריך להיות כתוב המספר שלנו בצוות. שימו לב: המספרים בגיבוש הם לא 1-350, אלא 1-18. אחרי שעשינו את זה, אנחנו נכנסים מתחת לצלייה, שתיהפך מאוחר יותר לצלייה של הצוות, ושם נרבוץ ונעביר את הזמן מיום שני בבוקר ועד יום שלישי בערב. חכו, עוד נגיע לזה.


בצילייה אנחנו מסדרים בשורה 5 כסאות למפקדים, ועומדים מולם ב-ח'. אנחנו מקבלים זמן של 15 דקות להרכיב את החגור. הרוב הצליח להרכיב את רוב החגור, אבל מכיוון שלא כולם הספיקו להרכיב הכל בצורה סבירה, נקבל עוד 5 דקות, ונדמה לי שאחרי זה קיבלנו עוד 5 דקות.
בסוף החגורים יושבים על כולם, וחוץ מברי המזל והכישרון, לכולם יש מראה מגושם, הרצועות הקצרות מושכות את החגורה שנפתחת כל הזמן לכיוון בית החזה, דבר שיקשה לנשום לאחר מכן. נגיע לזה.



עדיין חם, ולכן נפתח בדיון.

"אתם מחלקה של צנחנים. קיבלתם משימה – לכבוש מבנה של החיזבאללה. המבנה מאוד מבוצר ושוהים בתוכו חיילים של החיזבאללה. אתם יודעים שכניסה לשם תעלה באבידות. מה אתם עושים?"



לאחר שסיימנו עם הדיון, הלכנו להרכיב את האוהלים. נדמה לי שהיו לנו 7 דקות להרכיב את האוהל, ואני והזוג שלי הצלחנו בזה, ובגלל שרוב הציוד מהקיטבג היה עלינו, חשבנו שלא יהיו שום תיזוזים עם הקיטבג.

אבל... מה שלא ידענו היה, שבסוף הזמן המפקד אמר לפרק את הכל, להכניס הכל לקיטבג, ולבוא עם כל הציוד (נשק, קיטבג מלא, תיק מהבית) אחריו. הלכנו אחריו למסלול מכשולים, ופתאום, בשעה 18:00 בערך, ללא שום אזהרה מוקדמת, התחיל הקטע הפיזי של הגיבוש. פתאום, בשבריר של רגע, אתה מוצא את עצמך רץ עם מדים, הנשק תלוי מאחורה על הגב על גבי התיק שהבאת מהבית, והקיטבג מלא על היד ועל הראש. זה היה חלק שבו נכנסתי לשוק, כי הוא לא היה צפוי, ופתאום כל הקבוצות החלו לרוץ על המסלול מכשולים בבת אחת. בדיעבד, זה לא היה חלק ארוך או קשה פיזית במיוחד, הוא פשוט הכניס אותי לשוק של "מה אני עושה פה". לשמחתי הזמן עבר מהר ולקח איתו את השוק.

התיזוזים התבצעו על המסלול מכשולים, למרחקים ארוכים יחסית (50 מטר בערך), אך במישור. בהתחלה זה היה הקבוצה נגד הזמן, ולאחר כמה תיזוזים זה נהפך לסדרי הגעה. הכל עובר, וקחו בחשבון שיש מגבלה של בערך 10 ספרינטים רצופים מקסימום – ככה שהכל נגמר.


לאחר שהחלק הזה נגמר, לקחנו ציוד צוותי, שכולל:

שני אלונקות סגורות.

שני ג'ריקנים 20 ליטר מלאים על 2 מנשאים + ג'ריקן חירום 20 ליטר מלא על מנשא.

שק שבתוכו 25 שקי פק"ל.
5 מטר חוט בלאי לבן.

5 כיסאות ל-5 מדריכים.



יאללה. כל הציוד באוויר, והולכים אחרי המפקדים. יוצאים מהשער המערבי הקטן שליד (צפונית) לאוהלים, ויורדים לכיוון הדיונות. בהתחלה המפקדים ישברו שמאלה על-מנת ללכת לדיונות שמדרום לבסיס (הדיונות של היום שדה), אך תודה לאל שמוטט את המעבר בדרך לשם ועשה אותו מסוכן לחצייה, ולכן נעשה "אחורה פנה", ונרד לכיוון הדיונות שליד הים.


נרד ונרד, עד שנמצא ירידה, שהיא גם עלייה מספיק טובה בשביל המפקדים. שם נניח את 5 הכסאות בשורה, נמלא שלושה שקי פק"ל עד השלושתרבע, ונניח אותם על האלונקה. מתחילים אלונקה סוציומטרית. "מוכנים? צא." המדריך לא צועק. הוא פשוט מדבר, וכשהוא אומר "צא", יש את השנייה הזאת שהראבאק עדיין לא הגיע לרגליים, ואתה תוהה אם לצאת או לא. ואז אתה דופק ראבאק ויוצא. אני חושב שעשינו את התרגיל הזה 7 פעמים. אני לא חושב שעשינו יותר מזה באימון הראשון, כי הסתכלנו לצדדים, והופ, ראינו שהשמש ירדה וכבר חושך.



בכלליות, בגיבוש אתה לומד להעריך את השמש. כשאתה קם בבוקר אתה מתפלל שהיא תעלה ותתחיל לפזר את החום הנעים שלה על וינגייט, ובערב, שאתה יוצא מהשער לאימון, אתה מקווה שהיא תרד כמה שיותר מהר – כי אתה יודע שבחושך לא יתזזו אותך, וחושך אומר שאתה קרוב לבסיס.


בכל מקרה, השמש ירדה, ואנחנו מוצאים את עצמנו בדרך חזרה לבסיס. שנגיע אליו, נמשוך לכיוון המסלול מכשולים, שם נבצע תרגילי אמינות של לרוץ מרחק של 50 מטרים, לבצע שם 15 כפיפות בטן, 15 כפיפות מרפקים, ולחזור. תהיו אמינים, ואם אומרים לעשות את הכפיפות מרפקים ובטן בקו של הקורה, תעשו את זה בקו של הקורה, ואל תעצרו כמה מטרים לפני, כמו שכמה מהקבוצה שלי עשו.



לאחר מכן עשינו תרגיל מתח סטטי מספר פעמים, וכשנסיים עם זה, נעשה תרגיל בו כל הקבוצה צריכה להיות תלויה במשך דקה באוויר, וכשמישהו נופל, הוא עולה מיד והספירה מתחילה מחדש. כמובן שאנחנו לא מצליחים, ומהר מאוד זה הופך להיות משחק קבוצתי של קפיצות ונפילות מהמתח, שנקטע על-ידי המדריכים וכך הפסקנו לבייש את עצמנו בפומבי. אם אני לא שוכח כלום, זה מה שעשינו במסלול מכשולים.



לאחר שסיימנו עם זה, קיבלנו משימות מהמדריכים, משימות שהיינו אמורים לבצען עד הפעם הבאה שניפגש איתם (זה יהיה מחר בבוקר). המשימות שאני זוכר שקיבלנו היה:

א. חגור – מתוקתק.

ב. נשק – נקי.

ג. לזכור את המספר נשק שלנו (עד היום אני זוכר)
ד. ליצור מהספרות של הנשק תרגיל מתמטי שתוצאתו 11.
שימו לב לבצע את המשימות, המסדרים חשובים.



לאחר מכן הלכנו לאכול ארוחת ערב חמה וטובה, שם אתה נפגש עם חברים שלך מהבית, מתלוננים אחד לשני על כמה שאין לכם כח והיה קשה ויהיה קשה, אבל גם מחזקים אחד את השני מעצם הנוכחות שלכם שם ביחד.


לאחר מכן יש מסדר רס"פ ליד הקיר של המסלול מכשולים, כל קבוצה מקבלת מקום לשמור, מחלקים רשימת שמירה (אצלנו כל אחד שמר חצי שעה) והולכים לישון. אני, במקום ללכת לישון מיד, עבדתי על החגור שלי בסביבות השעה פלוס, והלכתי לישון בסביבות 00:00 במקום ב-22:30. וגם כשהלכתי לישון לא פרשתי את השק שינה משום מה, ואיבדתי את המשחה נגד שפשפת שלי. מה עושים שאין משחה נגד שפשפת? ישנים רק בבוקסר עם רגליים פתוחות. אז כמובן שבהתחלה חם לך ולכן אתה ישן מחוץ לשק שינה ובכלל לא פורש אותו, אבל אז (זה מה שקרה לי לפחות), אתה לא ישן טוב, אתה מתעורר כל כמה דקות מהקור ופשוט אין לך כח לפרוש את השק שינה, אז אתה משלים עם המצב ולא ישן טוב. אם נוסיף את העובדה ששמרתי באותו לילה, ישנתי גרוע מאוד, מה שגרם לעייפות מאוד גדולה שלי ביום השני (אבל דאגתי להשלים את השעות שינה האלה ברביצה בצלייה, אחרי שהודיעו לנו על מה שקרה בגיבוש של השייטת).



חוויה מהשמירה: אתם קם, מקלל את כל העולם ואשתו, לא מבין למה אתה פה, ולמה לא ללכת לאיזה גדוד חי"ר וזהו. תוך כדי השמירה הלכתי להשתין בשירותים הכימיים. בגלל עייפות וחושך, התברר לי מאוחר יותר שהשתנתי על עצמי בתוך המכנסיים. אבל אתה עייף ולא אכפת לך מכלום חוץ מלחזור לישון, אז זה בסדר. המסקנה המתבקשת מאותו מקרה: אלא אם כן אתה צריך "כבדה", את כל ההתפנויות שלך אתה עושה בגדר המערבית מול הים. כי אם כבר להשתין, אז במוזה.

זהו. סוף שמירה. אתה חוזר לאוהל. נשכב ונרדם תוך דקה. מהרגעים המתוקים בחיים.

סוף יום ראשון.

יום שני, 18/09/06



קמים ב-04:30 מהסירנה של הרס"פ (הסירנה המקוללת הזאת גורמת לך לקפוץ תוך שניה מעולם החלומות לעולם הגיבוש), לאחר שאמרו לנו שקמים ב-05:00. סבבה. הרס"פ אומר שיש לנו 5 דקות להיות ליד הקיר. זה אף פעם לא יספיק לכם, כמו כל זמן שהרס"פ ייתן, לכן אל תילחצו אם הוא צועק שהוא "רושם את מי שמאחר". מצד שני, תהיו יעילים וזריזים בהתארגנות שלכם.



כעבור כמה דקות נחכה ליד הקיר, ואז יבוא המד"ס הראשי, כנראה מ"היחידה", מלווה בעוד שלוש מד"סיות צעירות של מכון וינגייט. הדתיים ילכו עם המד"ס הראשי, כי הם דתיים, וכל שאר הקבוצות יתחלקו ביניהן על כל מד"סית. בעיקרון, מה שעשינו עם המד"סית זה הקפה של המסלול מכשולים (שזה דבר די קשה, כי אתה חצי ישן, הגוף העייף, ובכלל – זאת הריצה הארוכה היחידה שיש בגיבוש) ואחרי זה תעשו מתיחות. תעשו את זה, זה עוזר במישור הפסיכולוגי יותר.



מילה על המד"ס הראשי: הוא חילק את הגיבוש לשתי קבוצות, שעמדו בשתי שורות, אחת מול השניה, והיינו צריכים לקפוץ "כוכב" ולמחוא מחיאת כף באוויר, שקבוצה אחת צועקת "אני אוהב" והקבוצה השנייה עונה לה "את הגיבוש", ו"לראש השנה" – "נקנה מתנה". בכלל, הבנאדם קרוע, ואנשים מהצוות שלי סיפרו לי שהוא היה ביום שדה שלהם, ושהוא עשה אותו דבר, רק עם "ביום סיירות" – "אין בחורות!", או "משחה ומברשת" – "מונעים עששת". זה מה שייקרא מעכשיו והלאה, נוהל "כוכב".



אחרי שנסיים, נחכה לרס"פ ליד הקיר, ומכיוון שהרס"פ לא בא, נרשה לעצמנו לשבת ולהישען עם הגב לקיר. פה תפסתי שיחה עם חבר שלי מהבית, ועודדנו וחיזקנו אחד את השני לקראת עוד אימון. לבסוף הרס"פ בא, ושולח אותנו קבוצות קבוצות כדי לקבל 2 פרוסות לחם עם ריבה כדי להעלות את רמת הסוכר בדם.



אחר-כך המדריכים יבואו, נעשה מסדר ציוד, והמדריכים יבדקו אם ביצעת את כל המשימות מאתמול (חגור מתוקתק, נשק נקי, ספרות נשק ותרגיל מתמטי). לאחר מכן הופ! כל הציוד באוויר, ואנחנו יוצאים אחרי המפקדים מהשער המערבי הקטן לכיוון הדיונות. יורדים ויורדים, ומגיעים לאותה דיונה מהאימון של אתמול בערב. מילה על הדיונה, כי בכל זאת מגיע לה: זה מתחיל בירידה, ממשיך במישור, הקפה של ערימת זבל ובחזרה למעלה. בערך 50 מטר הלוך ו-50 מטר חזור.



טוב. פורשים את הכסאות למדריכים, ממלאים שקים, ומתחילים להקיף את הדיונה עם השק על הגב. עשינו את המקצה הראשון כ-30 דקות בערך. טוב, כולם יודעים מה קורה עכשיו, נכון? "מקצה שיפורים", שהמטרה שלך היא לשפר את התוצאה שלך. טיפ: תקשרו טוב את השק שלכם, ותדאגו לאחוז בקשר שהוא מסובב כלפי מעלה, זה ימנע יציאת חול מהשק.


פה אני רוצה להגיד משהו לפני שאני ממשיך: ככלל – המדריכים לא יכולים להריץ אותכם לנצח. הם עובדים לפי תוכנית שבונה איש מקצוע, וחלק ממה שהתוכנית אומרת זה שאי-אפשר לבחון אותכם על שני דברים פיזיים עצימים שבאים אחד מיד אחרי השני, ולכן יש בכל אימון "מנוחות נסתרות". המנוחות האלה באות כדי להשיג תוצאות יותר אפקטיביות בקטעים הפיזיים, ולא להנציח מצב בו המהירים מגיעים ראשונים והאיטיים מגיעים אחרונים פעם אחר פעם. לכן, בגיבוש אתם תמצאו את עצמכם מבצעים דבר מאוד מאוד פיזי (לדוגמה: אלונקה, שקים, זחילות), ולאחר מכן תקבלו משימה, שהיא גם פיזית, אך בדרגה פחות עצימה (לדוגמה: חפירת בור), וכאן בעצם ה"מנוחה" שלכם, על-מנת לא לשחוק אתכם.



אז לאחר שסיימנו עם השקים, קיבלנו משימה: "אתם בארץ אויב, נחשפתם, תוך 15 דקות האזור הזה מופצץ מן הים. אתם צריכים לחפור בור אישי כמחסה נגד ההפצצות".

בעיקרון, האקט של חפירת הבורות מאוד חשוב למטכ"ל (ואני משאיר לכם את יד הדמיון הטובה כדי לשער למה), ולכן מי שרוצה להתקבל – שייחפור כמו משוגע, אבל שייחשוב גם על היעילות של הבור. כעבור 15 דקות המפקדים באים, ועוברים עם כל אחד על הבור שהוא חפר.
מכסים את הבורות, וחוזרים לבסיס דרך ה"אסון טבע".



השמש עלתה, תודה לאל, מגיעים לבסיס, יש ניצוצות של חיוכים אצל אנשים על השפתיים. בבסיס נלך לצלייה שלנו, ושם נבצע משימות לא פיזיות. ממה שאני זוכר, היה לנו:

א. הרצאה של 5 דקות על איזה נושא שבא לך.
ב. משימה: "אתם בארץ מדברית. מאוד חמה. יש לכם את הציוד הצוותי, שכולל 2 אלונקות, 3 ג'ריקנים, ספסל ו-3 פלגי אוהל. מהציוד הזה אתם צריכים להקים מחסה מן השמש בגובה שלפחות האדם הנמוך בצוות יוכל להיכנס אליו. כל הצוות חייב להיכנס למחסה בתום הזמן. יש לכם 7 דקות."

בהתחלה ניסינו את זה, ומכיוון שלא בחרנו מפקד, לא הצלחנו. אחרי זה המדריכים שאלו "מי חושב שהוא יכול לפקד על המשימה?" וכולם הצביעו חוץ מאחד. אז עשינו "מכרז מפקד": ישבנו ב-ח', לכל אחד היתה דקה להסביר למה הוא מתאים להיות מפקד, ובסוף עשינו הצבעה ובחרנו מפקד. לאחר שביצענו את המשימה עם מפקד, עמדנו בזמן.

ג. תחרות "מלך ה-M16": מתחלקים לזוגות לפי המספרים, וכל זוג בתורו מבצע תחרות של פירוק ראשוני של הנשק. מי שמפרק ומרכיב יותר מהר, עולה לשלב הבא, עד שיש זוכה בגמר.

ד. שרטוט הבסיס על דף, שרטוט ארץ ישראל עם חמישה יעדים שאותם אתם אמורים לסמן על המפה: צפת, תל-אביב, ירושלים, באר שבע והעיר בה אתם גרים, וכמו כן כל אחד עשה רשימה של כמה שיותר ראשי ממשלה ונשיאים שהוא יכול להעלות על הדעת (כולם זוכרים באופן מפתיע רק 3-4 נשיאים: ויצמן, ויצמן, קצב ושזר. ולא, דליה איציק לא נחשבת J).



זה, לכרגע, מה שאני זוכר שהיה לנו. אחרי זה קיבלנו משימות מהמפקדים, שאותם אנחנו אמורים לבצע עד הפעם הבאה שנראה אותם. והמשימות הם:

א. תקתוק החגור.

ב. ניקוי הנשק.

ג. לזכור את מספר הנשק שלך.

ד. להכין תרגיל מתמטי מספרות הנשק שלך, שכולל את כל ארבעת פעולות החשבון הבסיסיות (חיבור, חיסור, כפל וחילוק), ושתוצאתו תהיה 10.

ה. לזכור את מספר הנשק של האיש עם המספר הנמוך ממך.



וכך שוחררנו, לא לפני שקיבלנו דפים אותם היינו אמורים ללמוד ולהיבחן עליהם. אמנם לא נבחנו עליהם בסוף, אבל אם מישהו מתעניין, הנושאים היו: טילי נ"ט, דמות המפקד בצה"ל, דבקות במטרה ועוד משהו.

המפקדים הלכו, אנחנו נשארנו בציליה (בפקודה) והכנו את כל המשימות או שישנו. חובה לשתות 3 כוסות מים כל חצי שעה, ואסור לצאת מהציליה אלא אם כן זה לשתות או לשירותים. אגב, שתינו כל-כך הרבה ביום השני, וכולם פשוט כל הזמן השתינו שתן לבן (זה מצוין), וממש דאגו לנו בקטע הזה, אחרי מה שקרה בגיבוש טייס. גם איימו שיעשו בדיקת שתן באמצע הגיבוש, אבל בסוף לא עשו את זה (מה שכן, בסוף הגיבוש שתינו מים מהכוסות הקטנות של הבדיקת שתן).



ככה התייבשנו בצילייה כמה שעות, ובין ניקוי הנשק לשינה חטופה וטובה, צחקנו על זה ש"ככה נראה הגיבוש ליחידת העילית של צה"ל". לאחר כמה שעות הגיעו המפקדים וסיפרו לנו את מה שקרה בגיבוש של השייטת, אמרו לנו שיש לנו 20 דקות להתקשר הביתה ולהגיד שהכל בסדר.

מפה והלאה, היינו בטוחים שהגיבוש נגמר, כי שמענו את מה שדן חלוץ אמר ("לעצור את כל הגיבושים"), ושמענו שגיבושי שייטת וחובלים הלכו הביתה, ו"לא יכול להיות שהם ימשיכו את הגיבוש".

לא ידענו כמה צעירים ותמימים היינו. בכל מקרה, המשכנו לא לעשות כלום עד הערב, אז אכלנו ארוחת ערב חמה וטובה, והלכנו לישון בסביבות 22:00. אין שמירות, ויש אווירת סוף גיבוש.



סוף יום שני.

יום שלישי, 19/09/06



בבוקר, בשעה 07:00, שהשמש כבר כמעט עלתה במלואה, ואתה היית אמור להיות בסוף האימון הבוקר, התעוררנו. עכשיו, אף אחד לא העיר אותנו. פשוט הלכנו לישון בעשר בלילה הקודם, והשעה היתה כבר שבע, ובחישוב כללי ישנו 9 שעות סתם ככה, שזה לא נתפס בגיבוש. בכל מקרה, קמנו באופן עצמאי, אכלנו ארוחת בוקר שכללה תה חם, ופגשנו את המפקדים. מפה התחיל כל השלב של שאלון סוציומטרי וראיונות עם המפקדים. אנחנו חשבנו על כמה אפשרויות:

אפשרות ראשונה – הגיבוש נגמר, והם ייבחרו מי התקבל על סמך היומיים וחצי הקודמים.

אפשרות שניה – הגיבוש נעצר, הם יעשו מסדר ניפויים, ויזמנו את מי שלא נופה להמשך גיבוש מתישהוא
אפשרות שלישית – הגיבוש נפסק, וכולם יזומנו לגיבוש חדש במועד אחר.

בכל אפשרות, היינו בטוחים שהגיבוש לא ממשיך ומסתיים היום.



במחשבות העליזות האלה, מילאנו שאלון סוציומטרי, קבענו לאן יוצאים היום בערב, וחיכינו לראיונות אישיים. טיפ: בזמן שאתם מחכים לראיון, לכו להתקלח. אמנם המקלחת נראית כמו תא גזים פחות או יותר, אבל זה שווה את זה. ככה תגיעו למפקדים נקיים וחיילים יותר.



נזכרתי עכשיו במשהו: מתישהו באמצע היום השלישי (או השני), אחרי שנודע לנו על מה שקרה בגיבוש של השייטת, והיתה אווירה קצת היסטרית לגבי הבטיחות שלנו, לקחו קבוצה קבוצה לאיזור המנהלה, ושם צלם צילם כל אחד מחברי הקבוצה. אנחנו חשבנו על כמה אפשרויות:

א. או על מנת שייצטרכו לזהות אותנו במקרה ונמות גם בוינגייט J

ב. או על מנת שתהיה תמונה יפה שלנו בעיתון ביום למחרת

ג. או שמצלמים אותנו כי הגיבוש נעצר, וייזמנו אותנו להמשך גיבוש מתישהו. מכיוון שיעבור זמן עד המשך הגיבוש, המפקדים הראשונים שלנו לא יזכרו כל אחד מאיתנו ומה הרושם שלהם ממנו, ולכן צריך לצלם אותנו, כדי שייזכרו מי זה כל אחד.

האפשרות השלישית נשמעת די מטומטמת בדיעבד. אבל, שאתה בוינגייט, בגיבוש, ומודיעים לך שהגיבוש יכול להיעצר, ואתה מת שהוא ייעצר, אתה כבר נהיה בטוח שהוא הולך להיעצר, וכל דבר קטן שקורה, אתה חושב שזה בגלל ש"הגיבוש נפסק". הקיצר, אתה כבר עם הראש בבית.



בראיון האישי יש אווירה מאוד נוחה, ושם אתה צריך לספר על עצמך: איפה למדת, מה למדת, מה עשית, מה אתה אוהב, על המשפחה וכו'.

לדעתי, פה אתם יכולים לדעת אם מצאתם חן בעיני המפקדים אם הם שואלים אותכם שאלה אחת פשוטה: "איזה יחידה אתה מעדיף: מטכ"ל או שלדג?"

כמו כן, שאלו אותי פה: "אם ירצו שתחתום קבע, תסכים?"



טוב, מסיימים עם הראיון בהרגשה טובה, מחכים עוד כמה שעות, עד שיש מסדר, ובו אנו נאמרים:

א. להחליף לאזרחי, לפרק אוהלי סיירים ולשים את כל הציוד בקיטבג ולבוא איתו לדשא.

ב. מפקד המסדר בעצמו אמר ש"אוכלים היום ארוחת ערב בבית"... (מניאק J)

אנחנו מאושרים לגמרי, אנשים מחייכים על ימין ועל שמאל, וזה בעצם האישור הסופי שהגיבוש נפסק היום, ועכשיו אנחנו סוף סוף בטוחים במאת האחוזים שהיום בערב אנחנו בבית, או בפאב הקרוב.



זבוב טורדני של ספק מזמזם לנו מאחורי הראש, מכיוון שלא דרשו מאיתנו לפרק את החגור, אלא רק לשים אותו, שלם ומורכב בתוך הקיטבג, ובכלל, כל הבסיס עדיין עומד. "טוב, הם בטח ממהרים לגרש אותנו מכאן, והם יפרקו כבר את החגור ואת כל הבסיס, כי הם גם אלה שהרכיבו אותו".

אנחנו מוחצים את הזבוב הטורדני.


מתרכזים בדשא.

מפקד אחד בא ואומר שעוד מעט יבוא מפקד אחר ויקריא שמות. אנחנו בטוחים שהוא יקריא את השמות של אלה שהתקבלו.

המפקד הזה בא, אומר שכל מי שהוא מקריא קם, לוקח את החפצים שלו והולך לפינה הרחוקה של המסלול מכשולים.

הוא מתחיל להקריא שמות... 50-60 איש. כל איש קם, והולך עם הציוד שלו לפינה.

שהוא מסיים לקרוא את השם האחרון, הוא הולך לפינה בה היו מרוכזים כל האנשים שהוא קרא.

וואלה, לא קראו אותי.

איזה באסה. לא התקבלתי.

טוב, לא נורא, העיקר שהולכים הביתה (בגיבוש לא כל-כך אכפת לך... אלא אם כן אתה עובר J)



פתאום בא מפקד אחר, שאומר: "חבר'ה, אלה היו מי שנופה מהגיבוש. בשבילכם, הגיבוש נמשך".

פה הם באמת הצליחו, למרות כל המאמרים שיש היום באינטרנט וזה – להביא אותנו לרמת אי וודאות ענקית והפתעה. אני באמת אף פעם לא הייתי במצב כזה.

ולהזכירכם: אתה על אזרחי והראש שלך כבר עסוק בלאן תצא היום בערב עם החברים.

ברגע הזה, כל מי שנשאר לא ידע אם לבכות או לשמוח.

זאת היתה נקודת שבירה מאוד פוטנציאלית, ומי שעבר אותה יכול לסמן לו וי גדול בדרך לסיום הגיבוש.



טוב. (זאת נקודה מאוד מאוד חרא בגיבוש)



מקריאים קבוצות חדשות. מספר הקבוצות 31-48, בכל קבוצה 13 חניכים.

עומדים בשלשות, מקבלים את המפקדים, מקבלים סרט סרט סימון לבן לשים על הראש ועל הזרוע, וכותבים את המספר.
מקבלים 7 דקות נדמה לי להרכיב את החגור, לא מספיקים, מקבלים עוד 5.



בקבוצה השניה שלי לא זכור לי שהיו תיזוזים עם הקיטבגים, ואני חושב שישר יצאנו לאימון. ירדנו עד לחוף פולג, שם התחלנו להקיף במישור את חפירה שנמצא במרחק 50 מטר פלוס מאיתנו ולחזור ולעמוד בזמנים. לאחר כמה פעמים זה הפך לסדר הגעה, ולאחר כמה פעמים זה נהפך לזחילות.

זה היה חלק קשה במיוחד, כי החגור המזורגג הזה לא יושב עליך טוב בכלל, נפתח כל הזמן, ואתה מוצא את עצמך זוחל שהנשק מוחזק בשתי ידיים, שאחת מהן מחזיקה את כל החגור, לאחר שהוא נפתח וכמעט התפרק לגמרי. בזחילות חשוב להראות השתפרות.



אחרי הזחילות, מילאנו שקים, והתחלנו להקיף את הדיונה. מתחילים במישור, עולים על איזו דיונה, ויורדים בחזרה. עשינו את התרגיל הזה פעם אחת, למשך חצי שעה בערך. לאחר מכן, השמש ירדה, החושך עלה, ואיתו החיוך. כל הציוד באוויר, ואנחנו חוזרים לבסיס.

אה, דרך אגב, באימון הזה גילינו שמפקד הגיבוש הרכיב למישהו מהצוות שלי על הנעליים מכשיר שמודד מרחק ריצה, כדי לראות שהמדריכים לא מגזימים באימונים.



בבסיס יש לנו 20 דקות לבנות את האוהלים. מכיוון שלא הצלחנו, קיבלנו הארכה של 5 דקות, ונראה לי שאחריה עוד אחת, שבסופן האוהלים היו מורכבים. לאחר מכן עשינו מסדר זריז, ושוחררנו. לאחר מכן אכלנו ארוחת ערב, היה מסדר רס"פ על השביל, קבענו רשימת שמירה, והלכנו לישון בסביבות 22:30. באותו לילה, היינו בטוחים, אבל בטוחים שתהיה הקפצה. השמירה שלי היתה קרובה, אז הלכתי לישון במדים במסריחים, ואפילו לא הורדתי נעליים.

קמים לשמירה, מקללים את העולם חצי שעה, וחוזרים לישון. לילה טוב.

סוף יום שלישי.

יום רביעי, 20/09/06



בוקר טוב!

נקום בשעה 04:30, נצא למסדר רס"פ ליד הקיר. שם נתחלק על-פי קבוצות, וכל קבוצה תקבל מד"סית. אנחנו קיבלנו את המד"סית הכי מורעלת. נתחיל בריצה, נצא מהמסלול מכשולים, נקיף כמה בניינים, נחזור למסלול מכשולים, נעשה סיבוב, נצא עוד פעם מהמסלול מכשולים, ניתן ספרינט קטן במעלה הכביש, נחזור למסלול המכשולים, נרוץ עוד חצי הקפה, ונעשה מתיחות. כמו כן, נוהל "כוכב"...

לאחר מכן, נחזור למסדר רס"פ, הוא יישלח אותנו לקחת סנדביץ' מוכן עם ריבה כדי להעלות את רמת הסוכר, ואני חושב שקיבלנו גם תה רותח. לי הוא נשפך על היד, אז עזבתי את הכוס והיא נפלה.



לאחר מכן, נקבל את המפקדים, כל הציוד באוויר, ויאללה, יצאנו לאימון דרך השער הצפוני הגדול. נלך הרבה ונרד בכיוון צפון, ואחרי זה בכיוון מזרח, עד שנגיע לדיונות שמשקיפות על כביש החוף (אלה שלפני הגיבוש נסעתם וראיתם וקיבלתם בחילה). נמלא 3 שקים בחול, נשים אותם על האלונקה, שלידה נשים 2 ג'ריקנים 20 ליטר מלאים במים על מנשאים, ונתחיל אלונקה סוציומטרית. גם פה, עשינו בסביבות 7 מקצים.

הערה: פה המסלול היה קודם עלייה, ואחר-כך ירידה.



אחרי שסיימנו עם זה, כל אחד יימלא שק חול אישי, ונתחיל במשחק האהוב על כל אחד, הקפות. אבל פה, המדריך החליט שבמקום שנלך עם השק הלוך וחזור ונשתעמם, נעשה מסלול מיוחד: מתחילים בלמטה של הדיונה, הולכים עם השק על השכמות עד שמגיעים לתחילת העלייה, מורידים את השק, זוחלים עד למעלה, יורדים בריצה בחזרה למטה עד לשק, מעמיסים את השק על השכמות, מגיעים לנקודת ההתחלה וחוזר חלילה.



ההקפות האלה נמשכו בערך חצי שעה. אחרי התרגיל הזה קיבלנו משימה. לידנו יש המון שקי חול ריקים. המטרה שלנו היא לבנות את מגדל השקים (המלאים) האישי והקבוצתי הכי גבוה שאנחנו יכולים, כשבמשך כל זמן המשימה, אסור לתקשר בשום צורה אחד עם השני.



אחרי חצי שעה בערך נסיים עם זה, נקבל הפסקת אוכל של 25 דקות, שם נאכל לחם עם שוקולד וריבה. בתום ההפסקה, אנחנו מרוקנים את השקים, מורידים את החגורים והנשק, ומניחים אותם במעגל. אנחנו עומדים בתוך המעגל, כשהשקים הריקים נמצאים באחורי המכנסיים שלנו. מתחילים משחק, שהמטרה של כל אחד היא מצד אחד להגן על השק שלו, ומצד שני לחטוף כמה שיותר שקים מאנשים אחרים. עשינו את המשחק הזה בכמה סבבים.

אחרי זה נקפל ציוד, נעלה הכל לאוויר, השמש עלתה ואנחנו חוזרים לבסיס, לא לפני שנגלה שבבוקר, בדרך הלוך סתם עשינו את העיקוף הכי ארוך בעולם בדרך הדיונות.

בבסיס היה נוהל עומס חום, ולכן לא היה שום דבר פיזי, אלא רק משימות למיניהן. ממה שאני זוכר היה:

א. משהו מוזר 1: התחלקנו לקבוצות של 5, ונשלחנו להרכיב מכונה פנאומטית (מכונה שעובדת על לחץ אוויר). ליד כל חמישיה עמד מדריך או פסיכולוג שעקב אחרי התקדמות העבודה וכתב לעצמו הערות.

ב. משהו מוזר 2: קיבלנו ארגז, ובתוכו ציוד משונה מאוד, שאף אחד לא ממש הבין מה צריכים לעשות איתו, ובכל זאת כולם קפצו בראש. המשימה שקיבלנו היתה להזיז קורת עץ ארוכה למרחק 15 מטר, בעזרת בנאדם אחד. למרות שהמדריך שואל "מי שמע על המשימה הזאת ויודע מה צריך לעשות?" ואף אחד לא מצביע, אבל כולם יודעים שצריך לבנות סוג של גלגלת. אבל, כאמור, לאף אחד אין מושג איך עושים את זה, ומה זה לעזאזל הציוד שקיבלנו. לאחר שננסה ולא נצליח, המדריכים ישאלו אותנו מה, לדעתנו, הפריע בכל התהליך.

ג. מאמרים: קיבלנו מאמרים ללמוד אותם. היו 3 מאמרים בנושאים: החטופים של צה"ל, 14 הנקודות של דומינג או משהו כזה ועוד משהו שאני לא זוכר כרגע. לאחר כמה זמן המדריכים באו ושאלו מי הספיק ללמוד את המאמרים, ורק חצי צוות הצביע. מאחר והם לא יכולים לבחון רק חצי צוות, התיישבנו ב-ח', המדריכים עברו אחד אחד ושאלו מאיפה החניכים. כך, קיבלנו נושאים להרצות עליהם במשך דקה וחצי. נושאים כמו: "עפולה כמעצמה גרעינית", "זיהום האוויר בחיפה", "השפעת בסיס רמת דוד על עמק יזרעל", "השפעת צומת ביל"ו על הפיתוח הכלכלי של האיזור", "חיי הלילה בראשון לציון" וכו'.

בחלק הזה, אחד מהקבוצה שלי, שעשה את ההרצאה על "השפעת בסיס רמת דוד על עמק יזרעל", פשוט הביא אותה בהברקה גאונית, ושילב בהרצאה שלו שיר של אלתרמן ("שיר העמק"). כל המדריכים ממטכ"ל ושלדג, יחידות ששירים של אלתרמן טבועים בהן, ישר נדלקו עליו, ואין ספק שזה הוסיף לו כמה נקודות. אבל אני לא חושב שהוא עבר בסוף.



טוב... חיכינו כמה שעות, העומס חום ירד, אבל במקום לצאת לאימון בדיונות, נלך למסלול מכשולים. שם נתחיל במקבילים סטטי מספר סטים. רק שתדעו שמי שהתקבל מהצוות שלי למטכ"ל היו השניים שתמיד נשארו אחרונים על המקבילים, ואם המדריכים לא היו אומרים להם לרדת, הם היו ממשיכים להיות תלויים שם שעות.



לאחר המקבילים הסטטיים, נלך לרשת שנמצאת במקביל לרצפה שגובהה חצי מטר-מטר בערך, והיא מחולקת ל-4 שורות ו-4 טורים. המטרה של הצוות היא להעביר את כל הצוות תוך דקה לצד השני של הרשת, כשיש שני חוקים:

א. אסור לגעת ברשת או באחד העמודים המחזיקים אותה.

ב. אסור שבאותה שורה יזחלו שני אנשים בו זמנית.

בהתחלה המדריכים מינו מפקד, שכמובן לא הצליח לפקד כי כולם קפצו בראש. היו לנו כמה דקות לתכנן ואז דקה לבצע. ניסינו לבצע זאת בכמה דרכים, ופעם אחר פעם נכשלנו. מאוחר יותר, המדריכים ביטלו את חוק ב' אבל הוסיפו אלונקה ואמרו שצריכים להעביר גם אותה. גם את זה עשינו מספר פעמים, כולם קפצו בראש, ולא הצלחנו לבצע את המשימה.



לאחר מכן עשינו תרגיל התגנבות מאוד נחמד. אנחנו היינו במסלול מכשולים, והמטרה שלנו היתה להתגנב אל המדריכים, שנמצאים ביעד לא ידוע צפונית מאיתנו. הגבולות גזרה הן הרשת של מגרש הכדורסל מצד מזרח, הגדר של הבסיס מצד מערב, והגדר של הבסיס מצפון. הזמן שיש לנו לבצע הוא 25 דקות.



טוב, אני לא רוצה לפרט בחלק הזה, כי אני חושב שזה הורס את את יכולת הבחינה של הגיבוש, אני רק רוצה לציין שתהיו מקוריים במחשבה שלכם. מישהוא מהצוות שלי היה מאוד מקורי בחשיבה שלו בתרגיל הזה, וזה השתלם לו.



אחרי שסיימנו, והמפקדים חיכו שאחד החניכים יחזור מההתגנבות, שהוא בכלל סיים ממזמן וישב עם כל אלה שחיכו בצד וזה היה די מטומטם, הלכנו למגרש הכדורסל. הגענו לשם, ראינו שיש שם שיעור קרב מגע של קורס מד"סיות, והתחלנו בחימום: ריצה בטור עד לפינה הדרום מערבית, משם עד לפינה הדרום מזרחית, ואז בחזרה למפקדים. את זה עשינו פעמיים.



שסיימנו עם החימום הזה, הסתדרנו בשורה, והמפקד הראה, בקושי רב ("כבר 15 שנה לא עשיתי את זה"), איך מרכיבים M16 פירוק משני, ולאחר מכן נבחנו על זה.



אני חושב שלא היה יותר מזה. המפקדים אמרו לנו להכין 12 ג'ריקנים של 10 ליטר מלאים על מנשאים, מה שאומר: מסע. לאחר מכן שוחררנו, אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון. בלילה לא שמרנו. פה, לאחר התלבטות ארוכה שמתי בנגיי על הכתפיים, מה שהתברר כמשתלם כמה שעות אחרי זה. בנוסף, מרחתי אקילן באיזור הבעייתי, וישנתי עם בוקסר כשהרגליים פתוחות. מומלץ לבצע את כל הטקס הפולחני הזה בכל ערב. למרות שאין כח ומתים כבר לקרוס לתוך השק שינה, זה משתלם לכתפיים וזה משתלם לשפשפת.

לילה טוב, מחר בוקר אחרון של מאמץ והסיוט הזה נגמר! (ככה מרגישים בערך).



סוף יום רביעי.

יום חמישי, 21/09/06



יאללה, בראבאק, קמים ב-03:00, הרס"פ אומר: "תוך 3 דקות כולם בחוץ ליד הקיר עם חגור ונשק", כמובן שזה לא ריאלי, ואחרי זה הוא אומר שהוא רושם את מי שמאחר. אל תילחצו.

טוב, יש מסדר רס"פ, אנחנו מקבלים 2 פרוסות לחם עם ריבה ביניהן, אוכלים אותן תוך כדי מסדר ועוד מקבלים זמן לגמור אותן. הרבה זורקים לזבל כי הם רואים שהם לא יספיקו.



נגמר המסדר, מקבלים את המפקדים. מגלים שני דברים מעניינים:

א. יש רק 6 ג'ריקנים בערך (אמרו לנו להביא 12).

ב. אין מנשאים בכלל (נגמרו באספנאות).

טוב. המפקדים קצת מתעצבנים, ואומרים שנשלם על זה. שולחים אותנו להביא 12 תד"לים מהאפסנאות. כשיש את זה, כל הציוד באוויר ויוצאים החוצה לשטח. מתחילים לרדת לכיוון החוף, וכשמגיעים לקו החוף המישורי, מורידים תד"לים, למי שיש ג'ריקן שם בתוך התד"ל, ולמי שאין ממלא חצי שק חול ושם.

הולכים קצת דרומה ומתחילים תרגיל.

התרגיל הוא כזה: כל 30 שניות המדריך יזניק מישהו אחד. המישהו הזה, צריך להגיע למדריכים, שנמצאים על השפך של נחל פולג, כ-500 מטר צפונה משם, והם יהיו בין 2 סטיקלייטים. כשהוא יגיע לשם, הוא יקבל משימה. ואתה חושב: "סבבה! אני אצעד לי את ה-500 מטר האלה, אגיע למדריכים, ושם יתנו לי איזה משימה מעניינת, כמו ניווט, תצפית או אפילו התגנבות!" ולא יודע כמה אתה טועה.



בכל מקרה, אנחנו מוזנקים אחד אחד. מגיע תורי. אני מתחיל ללכת הליכה מהירה בקצב קבוע. אחרי 500 מטרים אני מגיע למדריכים, אומר את המספר שלי ושואל מה המשימה, ואני מקבל בפרצוף: "תחזור לנקודה שממנה באת". שאני חוזר לשם, אני מקבל את אותה התשובה... הבנתם את העסק. אגב, המדריכים, כמו בתרגילי השקים, נותנים לך שתי אפשרויות: "אתה יכול לשתות ולהמשיך ואתה יכול להמשיך". כמובן שעדיף לבחור באפשרות השנייה.


טוב, התרגיל הזה מתבצע כמו תרגיל השקים: מקצה של כ-30 דקות, כ-10 דקות מנוחה, ושוב פעם.

סוף התרגיל, כולם עם תד"לים עליהם, המפקד שואל "מי לא יכול להמשיך?" ואחד מצביע. הוא התקבל לשלדג. כל מי שלא הצביע, יוצא אחרי המפקד לריצה. המפקד מתחיל לרוץ דרומה, מסתובב אחרי 50 מטרים, וחוזר בחזרה לנקודה שממנה התחלנו.



לאחר מכן נקבל משימה: לחפור בור אישי של מטר על מטר על מטר ובור קבוצתי של 2 מטר על 2 מטר על 2 מטר. פה אני לא חושב שאמרו לנו דברים כמו "הפצצה" או "פשיטה מהים", אלא פשוט לחפור.



אחרי שסיימנו עם זה, הורדנו חגורים, הורדנו נשקים, והורדנו שעונים. המפקדים סימנו מעגל בחול, נכנסנו לתוכו ועמדנו במעגל עם הפנים כלפי חוץ. המטרה פשוטה: כשהמדריך אומר: "צא!", המטרה שלך זה להישאר אחרון במעגל, עומד.



סיימנו עם המשחק הזה, לבשנו את החגורים בחזרה, שמנו את הנשק עלינו בחזרה, וענדנו את השעונים בחזרה. זוכרים את הפאק עם הג'ריקנים מהלילה האחרון? עכשיו נשלם עליו. התחלנו לעשות סדרי הגעה על האסון טבע. עכשיו שאני אומר סדרי הגעה, אתם בטח מדמיינים ספרינט מטורף למעלה, ועוד יותר מטורף למטה. אז לא. בהתחלה, לפני העלייה כולם נותנים את הנשמה בריצה, ואז ממש בתחילת העלייה, כולם מתחילים ללכת. מגיעים למעלה, עוקפים את המחסום מהשטחים, ויורדים בריצה קלה למטה. ככה עשינו בסביבות ה-5-6 פעמים.



נסיים עם זה, נעלה את האסון טבע, נחזור לבסיס, נחייך והפעם באמת, כי נגמר החלק הפיזי של הגיבוש. שוב פעם ממלאים שאלון סוציומטרי (הפעם, בניגוד לקבוצה הראשונה, שם התלבטתי על כל אחד, פה היה לי ברור מההתחלה מי יהיה ראשון ומי יהיה אחרון). לאחר מכן יש ראיונות אישיים. אני ניצלתי שוב פעם את הזמן הזה כדי להתקלח בתא הגזים.



זהו. נכנסתי לראיון נקי ומצוחצח, פעם ראשונה שנראיתי כמו חייל בגיבוש הזה: נקי, החולצה בתוך המכנסיים, החגור כבר לא נפתח לי כל שניה (כי הורדנו אותו ברגע שנכנסנו לבסיס) – הרגשה טובה. היתה לי שיחה מאוד טובה עם המפקדים, שבסיומה הרגשתי שאין – אני מקבל שלדג. למי שמתעניין, המפקדים שואלים שאלות כמו: "איזה חלק היה לך הכי קשה?"



אחרי הראיונות אוכלים לחם עם לוף, טונה, תירס, זיתים, שעועית, תפוחים ואגסים. יש מספיק לכולם.

אחרי זה נכנסים לפרק זמן בין סוף הראיונות ועד התוצאות שבו מתייבשים בציליה המון זמן, ועושים עבודות רס"פ המון זמן. עבודות רס"פ זה אומר לפרק את כל המחנה, כי מישהו צריך לעשות את זה, וזה אנחנו. ביום חמישי פירקנו את רוב הציליות, חוץ מכמה שבהן נישן, פירקנו את כל אוהלי הסיירים והכנסנו את כל הדברים שמהם הרכבנו אותם לקיטבגים, ניקינו את הנשק מחול בסולר והחזרנו אותו, והחזרנו את כל תכולת הקיטבג שלנו באופן מסודר: קסדות בארגז קסדות, מימיות בארגז מימיות וכו'.

כך שבסוף נשארנו רק עם כובע, חולצה ומכנסיים צבאיים. בנוסף, פירקנו הרבה מאיזור המנהלה.



בין פירוק לפירוק, על מנת לייעל את העבודה היו מסדרי רס"פ על השביל, שאת הרס"פ החליף איש קטן וחביב, שיש לו פרצוף כאילו הוא מחייך כל הזמן, גם שהוא כועס, ואי-אפשר שלא לצחוק שמסתכליו עליו או שהוא מדבר ובעיקר שהוא כועס, ובמיוחד אחרי שכל המפקדים הלכו ואת האווירה אפשר לתאר פחות או יותר כ"שכונה". כך מצאנו את עצמנו עומדים הרבה במצב 2 שכולם צוחקים, ונשלחים לספרינט של 300 מטר שהזמן שיש לנו לחזור ולהסתדר בחמישיות הוא 30 שניות כולם רצו 50 מטר, חזרו, הרס"פ היה מרוצה, וכך גם אנחנו – והמשכנו בעבודות הפירוק.



סתם משהו שנזכרתי בו עכשיו: מתישהוא במהלך היום החמישי, ארז, האפסנאי העצבני ביותר שקיים, יצא עם כ-50 איש לניקוי הדיונות. כשהוא חזר, ה-50 איש האלה הלכו ב-2 טורים, כשארז מלפניהם, כשהם צועקים בקצב: "ארז משתחרר! ארז משתחרר!" ואז כל החניכים התקבצו ביחד, הרימו את ארז וזרקו אותו לאוויר כמה פעמים. שכונה, אמרנו?



לאט לאט מאוד, אחרי שצפינו בשקיעה המדהימה, הערב ירד, החושך עלה. אוכלים ארוחת ערב באוהל ששימש עד לפני לילה אחד כאוהל השינה של המפקדים. לאחר מכן הרס"פים נתנו לנו גם את האוכל שהם קיבלו (הם קיבלו המון אוכל והם מעט אנשים עכשיו בלי המפקדים), שהוא בעיקרון אוכל ברמה אחת מעל, אז הודינו להם ושמחנו מאוד.



קצת יותר מאוחר, היה אמור להיות מסדר רס"פ ב-21:15, אבל לאף אחד, כולל הרס"פ אין כח, והוא רואה שכולם כבר חזרו מהאוכל, אז בשעה 20:45 בערך הוא קורא לכולם החוצה, מסביר שאפשר ללכת לישון, ושמחר קמים, נותנים פיניש בפירוק, מקבלים תוצאות והולכים הביתה.



נכנסים מתחת לציליה, מתפשטים ונשארים רק עם בוקסר. נכנסים לשק שינה, מתרגשים וחולמים על מחר. יש באמת אווירה מאוד מיוחדת באוויר. אווירה של סוף גיבוש, ואין לי רצון לתאר אותה במילים.

הלכנו לישון.

באמצע הלילה התעוררנו מכמה שניות של גשם על הציליות. הוא נפסק.

חזרנו לישון.

לילה טוב.



סוף יום חמישי.

יום שישי, 22/09/06



קמים מוקדם, בערך ב-05:00. יש מסדר רס"פ על השביל. הולכים לאכול מפריסה שמוכנת על השולחן: לחם, שוקולד, ריבה, עוגות. שמסיימים, ממשיכים בפיניש סופי של פירוק הציליות האחרונות, ניקוי מתחם האוהלים לשעבר, ופירוק סופי של איזור המנהלה. והקטע שאתה ממש שמח לעשות את זה.



סיימנו, מחליפים לאזרחי, מחזירים את הכובע, החולצה והמכנסיים הצבאיות בשמחה רבה, לוקחים את התיק האישי והולכים לדשא ומחכים למפקד שיבוא ויקריא את התוצאות.

אחרי זמן המתנה די ארוך, הוא הגיע. בהתחלה שיבח את כל מי שסיים ואמר, בצדק, שייתקבלו מעט, ומי שלא מתקבל, שלא יתייאש ועדיין ילך לקרבי ויתרום את כל מה שהוא יכול. אחרי זה הפקידות ממדור סיירות הסבירו למה אנחנו זכאים.



ולבסוף, התוצאות.



קודם כל, המפקד מקריא את מי שהתקבל למטכ"ל...

אחרי זה את מי שהתקבל להמתנה למטכ"ל.

אחרי זה את מי שהתקבל לשלדג.

ואחרי זה את מי שהתקבל להמתנה לשלדג.



360 איש בערך הגיעו לוינגייט.
חצי סיימו.

קצת פחות מרבע התקבלו.

הגיבוש משחית.

כל הכבוד לך!
רפרפתי במאמר מאחר והוא היה קצת ארוך ובדיוק חזרתי מיציאה ואני שפוך.
יש מצב שבגלל שאני מת מעייפות לא ראיתי אם כתבת מה קיבלת אם קיבלת, אז מה נסגר עם זה?
ועוד פעם כל הכבוד לך אחי על הרצון החזק להמשיך ולסיים את הגיבוש הזה!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

כמה דברים:
א.

ציטוט:

""מוכנים? צא." המדריך לא צועק. הוא פשוט מדבר, וכשהוא אומר "צא", יש את השנייה הזאת שהראבאק עדיין לא הגיע לרגליים, ואתה תוהה אם לצאת או לא."

זה חלק שאף פעם לא ראיתי שמישהו כתב, וזה החלק שהכי אפשר להזדהות איתו, בכל גיבוש. פשוט כ"כ נכון.
ב. קיבלת משהו בסוף?

______________כל אישה אוהבת את אנשי הרמפה היורדת. ______________

תודה רבה.

כמה שאלות ברשותך:

1) האם עשית את יום סיירות ביולי או בינואר בתחילת השנה?

2) למה אתה מתכוון כשכתבת "אסון טבע" במאמר?

3) רבע התקבלו אמרת. הרבע הזה כולל גם מטכ"ל וגם שלדג?

4) אם לא אכפת לך לרשום, האם התקבלת מטכ"ל או שלדג?

תודה רבה, ושוב, מאמר באמת מרשים.

R.I.P.

זה שם חיבה, לדיונה חביבה שעולה מהים עד לוינגייט. אני מניח שאפשר להבין מהשם אסון טבע, למה כ"כ אוהבים אותה : )

R.I.P.

הוספתי לעוגן, בהצלחה בהמשך

במיוחד מהקטע של ביום סיירות - אין בחורות
צחקתי

נשמעע גיבושש ממש מעניין ויצירתי .. עם כל המשימות והמשחקים השונים !!
בהצלחהה לכל מי שלא עבר ועבר :]

תודה אח שלנו !

חחח מאמר מעולה !!

אני זוכר את המד"ס הזה.. הוא עשה לנו "להתקבל למטכ"ל - זה לא קל בכלל " ו "זהירות בדרכים - דרך חיים"

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

כל הכבוד גיא, נהניתי לקרוא ולהיזכר (:


אני חייב לציין שהמפקדים שלך היו הרבה יותר יצירתיים משלי, לא עשיתי כמעט אף משימה שסיפרת עליה..


מה איתך עכשיו? עשית גיבוש 669?

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://gyous.djsgoa.co.il/forum/sign/gal.php?start_date=04%2F12%2F2006&end_date=01%2F11%2F2009&-=.jpg]

קודם כל, לא עברתי (להפתעתי).

LoneWolf, יום סיירות עשיתי בינואר, קיבלתי מטכ"ל (להפתעתי 2), נפלתי בפסיכולוג (להפתעתי 3), ערערתי על הפסיכולוג, קיבלו את הערעור, היה אמור להיות לי גיבוש בפסח, אבל דחיתי אותו בגלל סיבות שונות ומשונות.
לגבי מה זה האסון טבע - חוף פולג הוא חוף מדהים, שנתחם על-ידי שרשרת של צוקים. אחד מהצוקים התמוטט והשאיר אחריו מדרון של חול תלול מאוד בדרך למעלה. זה האסון טבע. יש לי תמונות, שאני אבין איך אני מעלה אותן, אני אעלה.
לגבי הרבע שהתקבלו - כן, הרבע הזה כולל גם את אלה שהלכו למטכ"ל, וגם את אלה שהלכו לשלדג.

ArmyBoy, הגיבוש הזה הוא באמת גיבוש מעניין ומהנה בסך הכל (גם אם הוא קצת מענה בדרך).

ליעד ליעד... רק שתדעו שישבתי ליד ליעד במסדר בו הקריאו את מי שהתקבל, והגיעו כבר לסוף השמות, אז כבר התחלתי לחשוב: "טוב, לפחות אני אוכל להתבכיין עם ליעד קצת אחרי זה..." ואז קראו את השם שלו.
לגבי גיבוש 669 - לא. בגלל שאני עיוור צבעים, אני פסול רפואית מגיבושי 669, חובלים וצוללות. הגיבוש היחיד שאני לא פסול אליו, מבחינה רפואית, זה גיבוש שלדג, ולשם אני לא יכול ללכת מבחינה פרוצדרולית (עשיתי גיבוש מטכ"ל-שלדג, מצאו אותי ""לא מתאים"" [מרכאות כפולות ומכופלות], לכן אני לא יכול לגשת עוד פעם לגיבוש שלדג). ניסיתי לנדנד להם, זה לא עזר.
דרך-אגב, מישהו יודע אם יש כזה חוק שהצבא חייב לתת לי גיבוש המשך?

זהו. כתבתי את המאמר הזה מזמן כי אני יודע שזה עוזר לפני גיבושים, וכי גם אני לפני הגיבוש והיום שדה חרשתי את האינטרנט על כל פיסת מידע. התלבטתי אם לפרסם אותו עד אתמול, שקראתי את המאמר של חתולון סיאמי על גיבוש 669 ("חיש מהר - אני דרוך כמו נמר, אוכלים פרוסה ויוצאים למסע") וזה ממש הביא לי חשק לפרסם אותו.
בעיקרון המאמר הזה היה קצת יותר ארוך, אבל הורדתי ממנו כמה חלקים שלא רלוונטים אליכם.
אני זמין (עד מרץ...) למי שיש שאלות נוספות.

הגיבוש משחית.

אני זוכר 32 מטכל ו7 שלדג (לא כולל המתנה)..... אז התכוונת רבע ממי שסיים או רבע ממי שהתחיל?

I never give up, I never surrender, I never admit defeat.

מה שלא הורג מחשל
אם יש ספק אין ספק
הכל בראש!

כולל ההמתנה.
אל תשכח שהרבה מהממתינים לשלדג מתקבלים בסופו של דבר.
7 אנשים התקבלו ישר לשלדג, אבל צריכים לגייס צוות שלם. לכן היו כל-כך הרבה אנשים בהמתנה לשלדג, שבסופו של דבר עברו.

הגיבוש משחית.

דווקא נפלו איזה חצי לפי מה שהבנתי וראיתי (אבל אולי אני טועה, זה גם קורה ).


ישבת לידי בהקראת שמות הראשונה והשניה? חשבתי רק בראשונה.. לא משנה.

בונא איזה מעצבן זה שאנשים שיצאו ביום הראשון על רפואי קיבלו גיבוש המשך לשלדג ואתה שסיימת ולא יכול לגשת ל669, צוללות וחובלים לא יכול לגשת שוב לשלדג.
בכל מקרה, מה אתה מתכנן עכשיו?

תתחבר כבר למסנג'ר!

נ.ב.
שלח לי בהזדמנות את שאר הקטעים הלא רלוונטיים, מעניין לראות מה עוד כתבת על הגיבוש..

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://gyous.djsgoa.co.il/forum/sign/gal.php?start_date=04%2F12%2F2006&end_date=01%2F11%2F2009&-=.jpg]

הטביעה של אותו חניך.. שגרמה למותו.

אבל עכשיו אחרי שעברתי אימון מתקדם זה לא נראה כ-ז-ה רציני.
עדיין כבוד למסיימים.

"טימור תעשה לי גיזי!"

זה באמת לא כזה קשה.
פשוט אנשים כותבים מאמרים, ורוצים להיות גיבורים, אז הם מגזימים בתיאורים של הקושי.
זה קשה, אבל מאוד אפשרי. מקווה שהבהרתי את זה במאמר.

הגיבוש משחית.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

לא הייתי בגדנ"ע צלילה.
אבל כן הייתי במיונים לקרקס הרוסי, והם קשים פי אלף מהגיבוש הזה.

הגיבוש משחית.

אוו וואה.. נשמע נחמד.

אני חושב שאתה דביל רק על סמך ההתבדחות המפגרת על המקרה בגיבוש טייס.

אבל הבנאדם שמעליי פה צודק ובאמת ההתבדחות הזאת לא במקום ואני מבקש שתערוך..
סתם מוריד מערך המאמר.

בכל מקרה תודה רבה על המאמר היה מרתק.

יופי של מאמר, נהנתי לקרוא. תודה.

התברר לך לבסוף בשביל מה צילמו אתכם?

במיפוי שנערך ביום השלישי, בוא נופו 50-60 נערים, האם הופתעת לדעת שנער א' או ב' לא ממשיך (או ההפך, שנער א' או ב' כך ממשיL)? כך כנ"ל גם לגבי הגיבוש כולו - היו כאלה שממש בלטו אך לבסוף ולהפתעתכם לא עברו אותו?

Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.

תודה על המאמר!..

יש לי 2 שאלות:
א. בבוקר אוכלים מה שאוכלים, וזהו? עד סוף היום אתם לא אוכלים כלום ורק שותים? |:
ב. כתבת שהמפקד שאל מי לא יכול להמשיך ומישהו הצביע ובסוף התקבל לשלדג.. אז זה מראה שלא כ"כ מתייחסים לתשובות לשאלות של המפקדים,לא?

בסוף לא עשית גיבוש המשך? כי אני מכיר מישהו שקיבל גיבוש המשך לשלדג אחרי שהיו בגיבוש מטכל (בגיבוש שלך) (והמישהו הזה גם לא ביקש בקשה לגיבוש שלדג אלא 669)

קודם כך למנימן,
שמע, אני באמת מצטער אם זה פוגע בך או במישהו אחר, אבל לצערי אני כבר לא יכול לערוך את ההודעה, כי יש הגבלת זמן של חצי שעה אחרי פרסום ההודעה.

eyal, זו תשובה קצת מורכבת:
מצד אחד, בניפוי ביום השלישי העיפו אנשים שפשוט לא התבלטו מספיק: שתקנים, אלה שלא דיברו, לא התבלטו באופן פיזי או משימתי או חברתי.
מצד שני, אם היית שואל אותי לפני המסדר סיום מי הולך להתקבל, הייתי מצביע לך על אנשים שונים לגמרי מאשר אלה שכן התקבלו בסוף. היו אנשים שהיו בטוחים שיתקבלו ובסוף לא התקבלו, והיו אנשים שהיו בטוחים שלא יתקבלו ובסוף התקבלו. אי-אפשר לדעת כל-כך מה המגבשים מחפשים.

Musicman:
א. לא, אוכלים בבוקר לפני שיוצאים לאימון (2 פרוסות לחם), אוכלים ארוחת בוקר באימון בשטח (לחם, שוקולד, ריבה) וארוחת צהריים אכלנו בדרך-כלל מתחת לציליה (לחם, טונה, זיתים, תירס, לוף [שזה פשוט דבר טעים] וכו'). זה אמנם מאמר מאוד מפורט, אבל יש כמה דברים שלא כתבתי שם
ב. המקרה הזה באמת היה מוזר, וששמעתי אחרי הגיבוש שהבנאדם הזה התקבל, השלמתי סופית עם העובדה שפשוט אין לי מושג מה המדריכים מחפשים אם הוא התקבל. אני באמת לא זוכר שהוא התלבט באיזושהיא צורה, חוץ מהשוקיסטיות.

הגיבוש משחית.

אני בחיים לא ישכח את המד"ס ההוא אחרי הלילה הראשון

המשפט "בראש השנה - נקנה מתנה" מצחיק אותי עד עכשיו.

וחץ מזה שהגיבוש קשה זה דיי חוויה אתה מכיר שם הרבה אנשים ואפילו לומד קצת על עצמך.
ודרך אגב אסון טבע זה חרא של דיונה !! פצעה אותי קשות בגיבוש


עריכה:

דרך אגבב זוכרים את ארז? הערס מהמטבח שהיה שם שירים באיזה שפה לא מובנת בלילה ולא
היה מביא לנו לישון?

לפי החברה שעברו נראה שבגיבוש צריך להראות מספר דברים:

שאתה בכושר מספיק טוב בשביל להתחיל את המסלול, או יותר נכון - שיש לך את הפוטנציאל לעמוד בקושי הפיזי במסלול.
אך נראה שחשוב בהרבה להתבלט מבחינה אנושית\קבוצתית, אצלי בצוות היו שניים שממש לא התבלטו מבחינה פיזית אבל התבלטו מבחינה אישית, והם עברו למטכ"ל.
כי בסך הכל, רוב האנשים בגיבוש הזה מספיק טובים מבחינה פיזית, כך שזה לא מה שמבדיל.
אבל חוץ מזה כנראה שצריך גם מזל, כי בסך הכל קשה להכיר אותך בחמישה ימים.

מחפשים גם אנשים שהם תותחי-על בקטע הפיזי אבל גם אנשים שיש להם ראש על הכתפיים ויודעים להביא את זה לידי ביטוי בגיבוש... וכמובן אם יש אנשים שמשלבים בין 2 התכונות האלה זה טוב
זה אני אומר כי אני אישית מכיר אנשים שמבחינת הקטע הפיזי בגיבוש הם ממש אדירים אבל מבחינות אחרות הם לא הכי חזקים ובכל זאת התקבלו...

I never give up, I never surrender, I never admit defeat.

מה שלא הורג מחשל
אם יש ספק אין ספק
הכל בראש!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.