טוב הדליקו לי פה את המצפון והרצון לכתוב מאמר,אני אכתוב על גיבוש חובלים 29.10 -1.11 .

יום ראשון-29.10-מגיעים לתחנת רכבת "בת גלים" בשעה לחוצה למדי.במבט אחד אפשר לראות מי בא לגיבוש ומי סתם מחכה לעוד רכבת.פה יושבים שלושה חבר'ה שקראו כל מאמר אפשרי על הנושא ומכינים כרגע את ההרצאה האישית שידרשו לה (תפסיקו לחיות בסרט,כמעט ולא עושים אותה),שם חבורה של אנשים שבאו לעבור אבל לא חרשנים וסתם צוחקים ומזהים אחד את השני ממיונים קודמים.אני ציפיתי לכמות גדולה,הפתיע אותי מאוד שיש יחסית מעט אנשים.
מגיעים חיילים,אוספים אותנו לאוטובוס ומסיעים לנמל חיפה.מה אני אגיד התרשמתי.הגודל של ספינות הסער 5,ספינות ה"נירית" הקטנות יותר אבל עם "לוק" של רוצח וספינות הדבורה שנוהגים בהם כמו בשכונה באמת הדליקו אותי על החיל.וכל הדרך הסטי"לנים מלווים אותנו בקריאות של "אל תעשו את זה","7 שנים",,בואו אלינו,עזבו מפלצנות".בקיצור היה מצחיק.
חוזרים לבה"ד חיל הים ומתקבצים ברחבה מול בית החובל,נותנים טפסים,בדיקות רפואיות.ריח גיבוש באוויר.הבדיקות הרגילות,דופק,לחץ דם א.ק.ג והטופס הרפואי שבא ביחד עם זימון.מי שנרשם הולך להתחרדן קצת בשמש לנוח לפני הגיבוש כמה שאפשר.
במקום החובלים החביבים שעשו את הסיור עם חיוך על הפנים מופיעים שני חבר'ה,פנים לא קריאות,ללא חיוך,משקפי שמש ומקרינים תחושה של "נראה אותך מנסה משהו.אנחנו פה כדי לגרום לכם לסבול."מתחילים כבר תיזוזים."20 שניות נגעתם בעץ הזה וחזרתם" או "חצי דקה אתם באפסנאות".מקבלים ציוד שכולל :
1-נשק ,יציקת עופרת מסריחה בצורת עוזי ששוקלת 3 קילו על חוט מכאיב ביותר ממנו אסור להפרד בשום אופן.
1-חגורת הצלה,משהו גדול ומגושם
1-תד"ל ,תיק דרך לחייל.לתוכו נכנס שק חול של 10 קילו למסעות, מושא שנאתו של כל מלש"ב.
3 זוגות מדים
1-חבל אישי
1-ערכת חומר לימוד שצריך ללמוד למבחנים בזמן הפנוי (קיבלנו קצת אחרי אבל אני מכניס לרשימה)
1-כובע
1-קידבג לדחוס את הכל
2-שמיכות סקביאס מגעילות
וציוד מחלקתי שכולל שני ג'ריקנים (11 ליטר),אלונקה ושלושה מנשאים בשביל לשאת אותם.(גם קיבלנו מאוחר יותר)
,עולים על מדים והגיבוש מתחיל.
"20 שניות עמדתם בשלשות","30 שניות הסתדרתם שם בח' הכל בזמנים לא הגיוניים,וכמובן לא עומדים בהם.אז כמובן צריך לטרטר את הביזיונרים עוד פעם.
ככה מתוזזים (אין לי מושג כמה זמן) ומשם למד"ס,בחורה שהייתה יכולה להיות חביבה אם היינו נפגשים במקום אחר.נאצית בת**** שקרעה לנו את הצורה במצבי 2 וריצות.
עכשיו כשכולנו עייפים אחרי ארוחה לא ממש מספקת (אבל ממש טעימה,בהשוואה לאוכל צהלי כמובן) על הרצפה כמו כלבים.מתחלקים למחלקות ופוגשים את השופטים האמיתיים בגיבוש הזה,המילואימניקים.אנחנו קיבלנו שלושה.אחד מבוגר וזרוק עם חולצה היפית ולוק של מעופף (ערני בהרבה ממה שנראה,אנשים למדו על בשרם שהוא לא מפספס כלום),דתי קטן קומה וחביב ובחור בן 26-27 גבוה עם רגליים ארוכות (לא סתם אני מזכיר אורך רגליים,יחזור אלינו בהמשך) מהסוג שבנות מזילות ריר לכיוונו.
קצת טירטורים ויוצעים למסע הראשון.מקיפים את הבה"ד בהליכה מהירה.בסיבוב הראשון מביאים אותנו למרינה,אומרים לנו להחזיק ידיים ולהכנס עד גובה הירך למים.אנחנו אוחזים ידיים,חלק בצחוק,חלק בכעס צועדים לתוך המים הקרים.שמים תד"לים על הגב (אני עם ג'ריקן) ומתחילים ללכת עם מכנסיים רטובים (צריך לתת פרס נובל לאדם שהמציא את תחתוני הטייטס,בלעדיהם הייתי מת משפשפת).תוך כדי הליכה לסוחב הג'ריקן השני נפל הג'ריקן מהחבלים ששיפצרנו אותו למנשא.לעצור ולתקן? ברור שלא.תעשו את זה תוך כדי הליכה או שתסחבו את הג'ריקן ביד.אני ועוד שני חבר'ה התחלנו לרוץ מאחורי הבחור ולקשור שם את הזבל הכבד הזה בזמן שהדתי הקטן רץ מאחורינו ומזרז אותנו לא לפגר אחרי הקבוצה.הצלחנו להסתדר ולהתחיל ללכת אבל אז התחיל הג'ריקן שלי לטפטף.קילוח קפוא ומציק ליווה אותי בשעתיים הקרובות כשהוא זורם לי על הגב ומרטיב את המכנסיים (הרטובים מספיק גם ככה).בחור ממחלקה אחרת הייה ממש חסר מזל,התד"ל שלו נקרע והוא נאלץ לרוץ איתו ביד,המרחק בינו לבין המחלקה שלו גדל והמילואימניקים התחילו לצעוק עליו שיפרוש.חבר'ה נתנו לו יד כשיכלו אבל המסכן פשוט לא יכל לעמוד בקצב,לא יודע מה עלה בגורלו או מה נסגר איתו במסע.אני רק יודע שהוא היה מאלה שהלכו הביתה ביום הראשון.
תוך כדי המסע עושים עצירות למשימות חשיבה,עומדים עם הדף ביד ומנסים לחשב איך אפשר להגן על חופי הארץ עם תקציב X ומה לקנות לY בזמן שהרוח מנשבת לה בחביבות על החולצות הרטובות מזיעה,על המכנסיים הרטובים ממי ים ועל פנינו האדומות מהליכה.
באיזשהו שלב נגמר המסע,טירטורים,אוכל,חצי שעה קפואה של לימוד החומר ולישון (כן בטח) ברגע שהלך המפקד נדלקים פנסים,מי מנשנש קצת חטיפי אנרגיה,מי מטפל בשפשפת,מי מתחיל ללמוד את החומר הלימודי. תכלס המסע לא קשה יתר על המידה ונגמר מהר ממה שחשבתי אבל את העבודה הוא עושה,פה קלטתי שזה לא הולך להיות פיקניק.
בוקר 30.10 -מושקמים ובמהירות מטורטרים.אוכל לא מספק ולמרינה,יום ים מתחיל.שש שעות שינה (שקוצצו לחמש מרצוני החופשי) לא ממש מספיקות אבל מה לעשות.מורידים את סירות הגומי למים (הדבר הזה כבד,והסירות עם המנוע כבדות עוד יותר) תחת פקודות של המפקדים מתכוננים ליציאה.מכניסים את הסירה למים (אני והמזל שלי,איש חרטום.כלומר צריך להיות זה שיגרור את הסירה פנימה,וירטב כולו.)ומתחילים לחתור.כל פעם המפקד נותן למישהו אחר לנהל את החתירה ומידי פעם עוצרים למשימה שבה מפקד אחד מחברי הצוות.לבנות תורן,לבנות סככה,לבנות מנשא למסוק ושאר הדברים.הכל מציוד שנמצא בסירה ומחבלים אישיים.החוכמולוגים שבאו עם אזיקונים נעלצו לוותר על התענוג אחרי שהמפקד (אצלינו היה הדתי) אסר על השימוש בכל מה שלא "תקני".לי יצא לפקד על הקמת סככה.התוצאה הייתה עלובה אבל ההערות שלי והביקורת העצמית הייתה נכונה למדי ויצאתי עם הרגשה טובה מהתרגיל.תבקרו את עצמכם ותתכננו מה אתם הולכים לעשות בתרגיל הבא,אל תחזרו על טעות פעמיים.
סירת ההקאות,החלק המפורסם ביותר בגיבוש.מדובר ברפסודת הצלה סגורה ומכוסה עם רצפת גומי דקיקה שמתנדנדת ומתנועעת עם כל גל,והם עוד נוסעים מסביב עם סירה ומגבירים את הגלים.הרצפה עד גובה הקרסול (או יותר נכון עד גובה הברכיים,כי אי אפשר ללכת בה) מלאה במים,קיא ושאריות לא מעוכלות או מעוכלות למחצה של אוכל.אומרים לנו לשבת על הברכיים עם הפנים לדופן ולהיות בשקט.האמת? אני כמעט נרדמתי שם.באמת שזה לא היה כזה נורא.אחרי איזה חצי שעה הורו לנו לקום ולהסתדר לפי מספרים עם הפנים פנימה.ברגע שהתרוממתי נתפסו לי שתי הרגליים מהתחת עד האצבעות.עזרו לי להתיישר שם ואיכשהו השתחרר לי השריר.אז נתנו לנו תרגיל חשיבה "התרסק לכם מטוס,יש לכם פריטים" וכו'.10 דקות לפתור לבד,עוד 10 דקות לפתרון קבוצתי.כולם היו ממש קולניים פה בקטע הזה,ניסו להגיד מה הם רשמו,אני הסתפקתי במשפט וחצי ומאז לא ממש התווכחתי.עצה שעליתי עליה בתרגיל,יש שתי אפשרויות,ללכת חזרה או לחכות לחילוץ.ברגע שתסכימו מה עושים הכל ילך הרבה יותר בקלות.המשפט וחצי שלי היה לגרום לצוות להחליט מה עושים,לא יותר,אבל מיד הבנתי שפגעתי בול.אחרי התרגיל התחילו לתחקר אנשים ומשום מה לא שאלו אותי כלום,למרות שכבר היה לי מה לאמר ולהרחיב.
עוד כמה משימות חתירה וחוזרים למרינה.שם מוציאים את הסירות מהמים.והם כבדות עכשיו עוד יותר,מלאות במים ואנחנו עייפים.בקושי מרימים אותם כשהמפקדים הצעירים צורחים אלינו איזה בזיונרים אחנו.בסופו של דבר בקושי הצלחנו 15 איש להוציא את סירת המנוע מהמים.
עוד טירטורים ולמבחנים הראשונים.מבחן ראשון באנגלית,שטויות-פסיכומטרי עלוב בלי להתנשא זה רמה שכל אחד עובר.מבחן שני גישות במים,עבר בקלות,מבחן שלישי GPS עבר פחות חלק.הכל מוגבל בזמן,בערך 10 דקות למבחן,אל תלחצו,תעבדו בקצב רגוע ותראו שיש לכם עוד ים זמן.אז נתנו לנו משימה של לארגן חילוץ מאי מסויים.כל אחד התבקש לרשום את כל החישובים על הדף.עד שהצלחתי לחשב את הכל ולתכנן תוכנית נגמר לי הזמן ולא הספקתי לרשום אותה,המלצה נוספת,תחשבו הרבה,כל דבר שיראו שלא סתם המצאתם תוכנית ברגע.אז הגיע השלב של העבודה הקבוצתית,הכל היה בלאגן ולא הספקנו כלום.בתיחקור היו אנשים שממש נפלו חזק והיו כאלה ששרדו,אני חמקתי די במזל מהמלכודת שהמילואימניקים ניסו לטמון לי,אחרים הסתבכו יותר.
אחרי המבחנים טירטורים נוספים,אוכל עוד מד"סניקית נאצית.קטנה יותר חמודה יותר,אכזרית בהרבה מהקודמת.מכניסים אותנו לאולם הרצאות מסריח (מאיתנו) ומראים סרטים,פתאום חמים ומתים להרדם אבל הסרט זה הדבר היחיד שיגרום לחומר הלימוד להראות מובן,אז מכריחים את עצמכם לצפות בו.
זמן ללמוד,עוד טרוטורים אוכל ולישון (שוב,זמן לארגן את עצמך).באמצע הלילה המפקדים הצעירים ה******** האלה הקפיצו אותנו ,והתחיל טירטור לילי.מתח,מקיבילים,זחילות ריצות.חצי שעה או שעה,לא ממש זוכר.טירטרו אותנו והחזירו לישון.בשלב הזה כבר לא היה אכפת לי מכלום.עם המדים הרטובים מזיעה צנחתי ונרדמתי כשאני מתכרבל בשמיכת סקביאס מסריחה כמעט כמוני.
בוקר 31.10 שלוש בלילה הקפצה נוספת.מריצים שוב,מטרטרים כמה שעות ולמסע השני.אחרי טבילה נוספת הפעם עד המותניים ומתחילים ללכת.בשלב כלשהו עוצרים,שמים את כל התד"לים על עלונקה שפתחנו ובגלל שאנחנו צוות קטן גם ג'ריקן אחד.וממשיכים.ללא עצירות,בדממה כמעט מוחלטת .משום התחיל להתנגן לי בראש:
"זה קורה,והדרך מתמשכת
זה קורה,רק ללכת ללכת
שום דבר לא ידוע
לא שעה לא שבוע
זה קורה,רק לנוע לנוע
זה קורה, והדרך מתמשכת
זה קורה, רק ללכת ללכת."
בשלב כלשהו וויתרתי על הג'ריקן הנוח יחסית כי חבר ביקש חילוף ומאז הבחור שסחב במקומי לא וויתר על הג'ריקן,מסתבר שזה לא ממש אהוב ע"י המפקדים).האלונקה נקברת בכתף,אתה מת לוותר אבל ממשיך עוד כמה מאות מטרים,מתחלף הולך כמה דקות ללא משא ואז רואה שמישהו מבקש חילוף.נכנס מחליף אותו צועד סיבוב או שניים ושוב אותו הסיפור.כדי להחליף צריך להיות צמודים לתחת של המפקד שהולך מקדימה.כשהדתי הולך זה קצב סביר,כשההיפי הולך זה קצב נורמלי,כשהצעיר הולך-אתה רץ (או שנפתח פער),כשהוא הולך מהר-אתה רץ מהר.כדי לבצע חילוף מאחורי ארוך הרגליים הזה צריך להקרע באמת.היה לנו אחד בקבוצה,חיה רעה,לא מגודל במיוחד אבל נכנס לאלונקה ולא יצא ממנה כל הדרך.ככה 12 ק"מ (איליה,כבוד).בשלב הזה נגמר הקטע הפיזי בגיבוש (חוץ מטירטורים כמובן,אלה ימשכו עד הסוף המר) .לטעמי אי אפשר להשוות בין המסעות,המסע השני קשה יותר פיזית אבל הגוף כבר התרגל לעומס ואתה כבר מריח את סוף הגיבוש מתקרב.
באיזשהו שלב זה נגמר,נתנו לנו לאכול,לסדר ציוד והתחלנו משימות פיקוד נוספות.לבנות אוהל,לבנות מכשיר שאיבת מים וכו'.הפעם הלך לי סבבה.המלצה שלי,אתם מפקדים,לא חיילים.בתחילת התרגיל כולם עומדים בשלשות,אל תתביישו להשאיר אותם בשלשות בזמן ההסבר,תגישו להם את התוכנית וקבלו הצעות שנראות לכם טובות.אל תתנו לשטלתנים לתפוס פיקוד והכי חשוב אל תשקעו בעבודה.תיהיו בכל מקום וקבלו דיווחים בזמן העבודה.הטעות שלי בניהול הייתה שלמרות שהייתי בכל מקום מדי פעם "החלפתי" אחד מהחברים כדי לעשות קשר (הייתי היחיד ש"נזכר" איך עושים קשר מוט).ככה התרגילים לוקחים את רוב היום.מדי פעם עוצרים ונותנים למישהו להרצות,אני היתי ראשון להרצות על הנושא שקיבלתי -קרב מידווי (המזל שלי).הלך לא רע למרות שקצת מיהרתי בדיבור ידעתי לענות על הפרטים שהמפקד שאל.היו לנו כאלה שלא היו מוכנים ולא הרצו,גם אם כל מה שאתם יודעים מהחומר זה הכותרת תרצו,לכו על זה.תפגינו ביטחון ותראו שלא המידע חשוב אלה הדיבור עצמו.הרבה יותר גרוע זה לאמר למפקד "אני לא מוכן עדיין".
מסיימים את המשימות,מבחנים קבוצתיים בנושאים שונים וזהו בעצם המבחנים נגמרו.אז מתחילים לארגן את הבסיס,מחזירים דברים למקום.מידי פעם קוראים אחד אחד לראיון עם המפקדים המילואימניקים.אני זוכר קטע אחד בראיון שלי.
מפקד:"מישהו עיצבן אותך? הפריע לך כל הגיבוש?"
אני:"שניים מהם העמידו כרגע שלושים איש ל"הקשב" ועוד שלושה יושבים מולי"
המפקד:*מחייך*" אני לא בטוח שהבנתי את הרמז אבל נעבור על זה"
מפקד 2:"אתה מדבר יפה"
אני:" אני משתדל להיות מובן כמה שיותר"
(זו הייתה שטות גמורה,אל תעשו את זה ילדים! חח..)
תחקרו קצת על רקע ימי,על סוגי ספורט ועל ציונים וזהו בעצם.מידי פעם מישהו נקרא לפסיכולוג לחוות דעת נוספת.מגיע הערב מריצים אותנו למרינה על אזרחי,מכריחים להרים שוב את הס"גים (סירות גומי) לא יותר משש אנשים לסירה,ואז שניים יוצאים ונשארים ארבעה להחזיק אותם.ה*** הזה כבד אני אומר לכם,היד שלי התחילה לאבד תחושה מהכתף ומטה.בסופו של דבר מריצים לים,מעמידים מולו ונותנים להקשיב לגלים.פה נשבר הדיסטנס.המפקדים התרכחו פתאום הציגו את עצמם.אבישי ועמיתי.הדבר הראשון שנעשה היה משהו שרצוי לא לדבר עליו בפורום אבל קרע את כולם מצחוק.הלכנו (עם דגש על הלכנו-לא רצנו) לראות סרטון הרעלה על הקורס,להתקלח (סופסוף) ולנוח.

בוקר 1.11 -קמים אחרי 8-9 שעות שינה טובות,מתלבשים בסבבה והולכים לרחבת המסדרים,מסדר טילים.כולם עומדים בשלשות ומתחילים להקריא שמות,אחד הולך הצידה,שני,שלישי וכן הלאה.אף אחד לא יודע אם זה אלה שעברו או לא.בסוף נוצרות שתי קבוצות,הגדולה יותר (20 איש) הולכת הביתה,הקטנה יותר (14 איש) נשארת לדיון בוועדות.אני נשארתי.אתה רואה חברים שלך,גברים אחד אחד,עוזבים מנסים לחייך ולשמוח בשבילך אבל יש להם דמעות בעיניים או פרצוף מבואס ביותר.אתה לוחץ להם יד,מנסה לעודד אותם אבל לא יודע מה לאמר.
אותם לקחו לשיחת מוטיבציה,לנו הורו להצטייד בחגורות הצלה.יש הפלגה בסטי"ל.
הלכנו שוב לנמל וישבנו בשק"ם איזה שעה מפנקים את עצמינו באוכל אמיתי ומשקאות קלים שלא זכינו לטעום במשך כל הגיבוש.מריצים חוויות ובדיחות מכירים אחד את השני וחורשים שוב ושוב על אותה בדיחה שחוקה "טוב,לפחות זכינו לסיבוב על סטי"ל."ההפלגה באמת הייתה משהו,20 קשר בים זה חתיכת חוויה של מהירות כשאתה עומד על הגשר.
חוזרים מלאי חוויות וצוחקים עם המפקדים (שכבר לא מפקדים) נעמדים בשורה מול הכניסה לחדר הוועדה.
נכנס הראשון,יוצא אחרי כמה דקות "אני אומר עוד מעט אם עברתי",כן בטח כאילו לא רואים על הפנים שעבר.
נכנס שני,יוצא זורח עם חיוך מאוזן לאוזן,"עברתי,מגמת מכונה" הוא צוחק,וכולם נותנים לו כאפות על הגב,הקרובים יותר מחבקים אותו.
נכנס השלישי,יוצא עם דמעות בעיניים,כולם מרחמים עליו ואחד ניגש לשאול "אתה בסדר?" הבחור מנגב דמעה ומנסה לחייך "עברתי" הוא עונה.
אחד אחרי השני,אנחנו נכנסים,לפני עומד שחר,האילתי היחיד חוץ ממני שהגיע לשלב הזה."אתה עובר את זה" אני לוחש והוא מתמתח ונכנס פנימה.אחרי כמה דקות יוצא עם חיוך,מחבק אותי ואומר "יאללה מאד מייק,תראה להם מה זה".
אני נכנס,מולי שולחן עמוס קצינים אבל אני מביט ישר בעיניים של מפקד הבה"ד,נעמד בהקשב ומוריד את הכובע.
"מיכאל?"
"כן,המפקד"
"איך היה הגיבוש?"
"מהנה"
"איך הייתה ההפלגה בסטי"ל?"
"מהנה עוד יותר"
"הבנת מה נדרש מחובל?"
"בערך המפקד"
"אני שמח להודיע לך שעברת גיבוש חובלים למגמת שייט,שיהיה בהצלחה בהמשך"
"תודה ,המפקד"
יצאתי משם כולי באופוריה,בקושי הרגשתי את הכאפות שנחתו לי על הגב.חיבקו אותי וצחקו איתי כמעט עד דמעות.

סך הכל התחילו את הגיבוש 54,סיימו 34,עברו לוועדות 14 והתקבלו 13, 3 מכונה,2 אלקטרוניקה,אחד באמצע (תלוי מה יבחר)7 שייט.
התקבצנו בבית החובל כשחובלים ואנשים בקורס מאחלים לנו מזל טוב,הרמנו כוסית עם מפקד הבה"ד והמפקדים הצעירים.ולסיום התכנסנו ל"עלה ים".כולם עומדים במעגל ואחד בפנים צועק:
"עלה"
כולם עונים-"ים"
עלה"
"ים"
"עלה"
"ים,ים,ים"
ופה באמת נגמר הגיבוש.
חלק מיהרו לתפוס רכבת,אנחנו הלכנו כמו מלכים לאכול בחדר האוכל,אוכל נורמלי,לימונדה.צחקנו עודדנו אחד את השני והחלפנו טלפונים ואייסיקיו.
הרוב הלכו לרכבת ביחד,אני עוד הרגשתי מלוכלכך ומסריח אחרי ארבעה ימים.הלכתי צחצחתי שיניים איזה חצי שעה,התקלחתי שקלתי אפילו להתגלח אבל הייתי כלכך נרגש שפחדתי לחתוך את עצמי וויתרתי.
הנסיעה הביתה התארכה קצת וחזרתי בחמש בבוקר המחרת לאילת,סך הכל גם אם לא עברתם את הגיבוש זו חוויה שלא שוכחים.


הערה נוספת-נזרקו פה קודם טענות שזה היה גיבוש קליל ובזיוני.אולי זה כך,לא הייתי בגיבוש של 17.9 או בגיבושי סיירות אחרים אבל אני יכול לאמר שזה בהחלט היה גיבוש מאתגר גם אם לא שוחט.שימו לב שלמרות היות הגיבוש "קליל" לדעתם בכל זאת עברו רק 20% ,אחוז, לא שונה מגיבוש שבו נאלצו לפנות על רפואי שליש גיבוש. הגיבוש עזר לי להבין מה זה חובל ועצה שלי,מי שהחלום שלו זה לשכב בתוך בור של חרא ולחכות שעות לערבי שיצא או לטפס עם סכין בין השיניים דרך החלון כדי לתפוס מבוקש,כדאי לו לא להתחיל את הגיבוש והקורס כי הוא יתאכזב.
עוד דבר,אני קראתי מאמר או שניים לפני הגיבוש ולא יותר.היו לנו חבר'ה שידעו מה הולך לקרות כל דקה,הסתובבו עם שקיות אטימות למים וציוד קבוע של אזיקונים,חוטים וכו' שמתי לב שהמפקדים לא ממש מתים על זה,כמו שאמרתי עלינו אסרו את השימוש בהם.עצה שלי,אל תיהיו כלכך מוכנים.זה אמנם מראה על מוטיבציה ומוכנות גבוהה אבל גם מקהה את יכולת האילתור שלכם,ושוב,המפקדים לא ממש אוהבים את זה.
הינה הרשימה שאני ממליץ עליה:
טייטס-חובה,אני הבאתי שניים ולא הצטערתי.
סכין-אמרו הרבה יפנית,אני באתי עם אולר איכותי ותאמינו לי שרואים את ההבדל.
גרביים-והרבה.
ציוד נגד שפשפת-אם הבאתם טייטס לא סביר שתצטרכו,אני שיפשפתי רק במסע השני.
נעליים להחלפה-אחרי שזוג אחד ביקר בסירת ההקאות הוא לא היה שמיש יותר,אל תתעצלו ותסחבו זוג נוסף.


זהו בעיקרון,בהצלחה למי שהולך לחובלים.נתראה בקורס.

פרסמתי את המאמר גם בפורום דומה בהייד פארק,באחת התגובות בחור שנמצא בקורס פירט את ההמשך עם חלק מהפרטים.התגובה מובאת פה באישור שלו.


חוץ מהכיוני הוא לא מסר פרטים ככה שאני לא יכול לתת קרדיט:
קצת על עצמי, אני צוער בקורס חובלים, בשלב אקדמיה. אני זוכר את הגיבוש בדיוק כמוך, אפילו חלק מהחלומות שהיו לי באחד הלילות. את הגיבוש הספציפי שלך העבירו אנשים שכבר סיימו את הקורס , אבל אני עזרתי להעביר גיבושים קודמים וזה נהדר לראות את הגיבושניקים בדרכם להתקבל לקורס.
חשוב שאנשים יבינו- קורס חובלים הוא קורס ארוך, קשה, מפרך---ומשלב בתוכו המון , המון, המון לימודים. כל מי שקורא שורות אילה ומתלבט אם לנסות ולהתקבל לקורס- שידע כי הלימודים הם נדבך חשוב בקורס ו''האדרנלין'' האמיתי של השירות מבחינת לחימה בטרור יגיע מאוחר יותר. אתם חייבים להיות מוכנים לזה- כי יש המון השקעה בדרך. אבל לא בכדי-כל גרוש שהצבא משקיע בכם הוא יקבל בהמשך כשתהיו מפקדים ותקבלו חבורה של אנשים ליד, ותעצבו אותם כמו פלסטלינה ביד היוצר. זהו האתגר האמיתי, המרתק, שמי שייסים ייחשף אליו.

הרמה המקצועית והחברתית הנדרשת מכם הינה גבוה, אם כי בגדר השגה. לשייטים מבינכם מצפה חוויה אדירה בפלגות הבט''ש, בדבורים ובדבורות. המכונאים והאלקטרונאים יתמקדו במקצועות שלהם- הל.א. והמכונה. אדבר כאן בעיקר על השייטים שמבינכם- מהבחינה שרק לגבם אני יכול להיות אובייקטיבי, מעצם היותי מאותה מגמה.
אבל למה לדבר רחוק?

הימ''פ הוא הדבר הראשוני שתפגשו איתו בקורס. תלמדו בו חיילות בסיסית, מהרמה הגבוה בצה''ל. תעמדו בזמנים , יתייחסו אליכם בהתחלה כמו בגיבוש- אולם אתם תלמדו להנות מזה ולהפיק את המירב. בשלב הזה תחשפו לראשונה לפיקוד בים, לתנאים האקסטרימיים שהוא מציע, למסעות רבים ומגוונים ואל האויב האמיתי שלכם--אתם עצמכם. חבר'ה, הכל בראש. הרבה עשו את זה לפניכם ותאמינו לי שהרבה יעשו את זה גם אחריכם. השאלה היא איך אתם רואים את עצמכם, ואם תבינו מוקדם שלא סתם בחרו אתכם להתחיל את הקורס-תהיה בעמדה מעולה.

לאחר הימ''פ מגיע שלב מתקדם- שלב שבו תלמדו לימודים מהם. השייטים יוסמכו קציני גשר ומי''ק ולבסוף גם קציני משמרת בדבורים . האלקט' והמכונאים ימשיכו בלימודיהם לקראת הסמכה לחשמלאים או למכונאי תורן בסטי''לים. החוויה שלי בשלב הייתה אדירה, ''הראש'' שונה בהרבה מבימ''פ, וסה''כ נותנים לכם יותר חופש. לשייטים השלב כולל שהיות בכל דבר אפשרי: החל מבסטי''לים וכלה בדבורים. בשהיות תכירו את החיילים שעליהם תפקדו ביום מן הימים, ותנסו להבין את הראש שלהם. תמיד תזכרו שהדבר הכי חשוב, בשורה התחתונה, אילה החיילים שלכם. אתם המפקדים, אתם אילה שתצטרכו לתת תשובות, אתם אילה שמשפיעים על האישיות של כל אחד מהם, ובסופו של יום אתם אילה שתהיו שם בשבילם. חשוב להבין את זה.
בשלב הזה תבחנו על היקף עצום של חומר, שאותו תצטרכו ללמוד בפרק זמן מצומצם (את הדוגמית,ממש על הקצה של קצה המזלג קיבלתם בגיבוש). אני מאוד נהנתי בשלב הזה, אולם הוא דרש ממני הרבה. תצטרכו לוותר על הרבה שעות שינה...
בסוף השלב אתם מקבלים סיכת מ''מ ומצטרפים למשפחת הקצינים של חה''י.

שלב אקדמיה הוא שלב שונה בהרבה, בו אתם כל יום מגיעים לאוניברסיטה ולומדים. האינטנסיביות שלו נמוכה בהרבה מבשלבים הקודמים, ואתם תגלו שנותנים לכם מרחב חופש עצום, משקיעים בכם סכומי עתק ע''מ שתוכלו ללמוד בצורה הכי טובה. תוכנית הלימודים מותאמת ספציפית לחובלים, ועוזרת לכם לפתח את הראש ולעסוק בעיניינים מדיניים, כלכליים וימיים. חשוב מאוד למי שביום מן הימים ייעצב את דעת הקהל של אחרים, לא?

שלב ייעודי הוא שלב של התמקצעות ולימודים על סטי''לים וצוללות. אני עדיין לא שם ולכן לא רוצה לפרט סתם. אני רק אומר שאורך השלב הוא 8 חודשים, כאשר ארבעת החודשים האחרונים מוקדשים לשהיות, הצוערים גרים ולומדים על הסטי''ל או על הצוללות, ובסופו אתם מוסמכים חובלים.


חבר'ה, שיהיה המון בהצלחה למי שהתקבל ולמי שרוצה להתקבל. מי שייתקבל- לא יתאכזב. הקורס מציע רמות גבוהות של אדרנלין, לימודים, ורעות. תפגשו אנשים חדשים, הרבה מהם יהפכו לחברים טובים שלכם, שיכירו אתכם הכי טוב (מה לעשות, תוצאה של החיים אחד עם השני). תזכרו תמיד לעזור אחד לשני, ותמיד להרים את הראש.
למי שיש שאלות נוספות יכול לפנות אליי במייל.

חחחחח
אחי הייתי איתך באותה מחלקה.... מחלקה 4 !!!!!!

אתה צודק שהגיבוש לא היה ביזיוני אבל הוא היה די שכונה ....

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

עברת? (אני מתחיל לצמצם אפשרויות).

לא אחי.... הבנתי שזה לא מה שאני מחפש וחתמתי וויתור מיד שיצאנו מהמים ...
לא הייתי איתך בסירה הייתי עם המפקד שנראה כמו יפני ...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אתה זיהית אותי ואני לא מזהה אותך.עד כמה שאני זוכר היה לנו רק את טל (אתה?) שפרש אחרי היום ים.

למה החלטת שזה לא בשבילך?

חחחח טל זה החבר שלי מכיתה ג ....
באנו ביחד ודי הלכנו ביחד....

כי הבנתי שאני לא מחפש שירות קבע בחיל הים ....
באתי רק כדי לראות מה זה גיבוש ...

אני לא ממש זיהיתי אותך... מי אתה ? איזה מספר ?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

מיכאל,80

אהההה נראה לי אני זוכר אותך ...

אני שיר 73.... (זה שפתר את החידה עם השקרנים ...)

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

היה נחמד לקרוא.
אני בטוח שמתי שענית להם שהם אלו שהפריעו לך כל הגיבוש הם כולם צעקו ביחד בלב "פעעעור"

נתתי לעצמי כאפה דימיונית במקום.אני לא יודע למה עיתי את השטות הזאת

תודה על המאמר! נשמע טוב נקווה שנעבור

שיהיה לך בהצלחה בגיוס!

Peior est bello timor ipse belli
הדבר הגרוע ממלחמה הוא הפחד ממנה.

אני לא יודע כמה ממנו עם האלונקות,אני חושב ששלושה רבעים.

המשא היה 8 תד"לים (או 9 לא זוכר כלכך) וג'ריקן 11 ליטר.במצטבר בסביבות ה90 קילו