 |
17-11-2006, 20:59
|
 |
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
|
"בואי צור, בואי נינווה". ספר בדיוני שממשיל את מצבנו אחת לאחת...
ב1957 חיבר עיתונאי פוליטי בשם אלן דרורי, ספר בשם "הסנאט ימליץ ויאשר". הספר מתאר
ניסיון של הנשיא למנות מזכיר מדינה בעל נטיות פשרניות יותר ביחס לבריה"מ, כאשר לצורך
העברת המינוי בסנאט (שחייב לאשר מינויים בדרג הזה), הוא מוכן להכל, והדבר מגיע עד להפעלת
לחץ על סנאטור מורמוני ישר, שמתבטא בחשיפת רומן הומוסקסואלי שלו, ומביא להתאבדותו של
אותו סנאטור. הספר דווקא מסתיים בנימה אופטימית, אבל רוח הדברים בו, מבהילה למדי. הספר
זכה בפרס פוליצר שעודד את המחבר להפוך אותו לסדרת ספרים, שמתמקדים ביחסי החוץ של
ארה"ב עם העולם ועם בריה"מ, ובויכוח הפנימי ביחס לגישה שיש לנקוט כלפי הגוש המזרחי.
הספר האחרון בסדרה נקרא בשם come tyre, come ninve (בואי צור, בואי נינוה), והוא עוסק
בבחירתו לנשיא של מועמד מולטי מליונר ואולטרה-פשרני, שנבחר ע"י ציבור עייף ממלחמות בכל
העולם (שמן הסתם מדמות את וויטנאם), וסבור ש"הגיעה העת לעשות שלום". הציבור קונה
הבטחות סובייטיות שנסיגה אמריקנית מעמדותיה סביב העולם, תקרב הסכם בר-קיימא ויציב.
הנשיא נבחר וכבר בנאום הפתיחה שלו, מבהיר את כוונותיו. תגובת הסובייטים היא הפעלת לחץ
צבאי עקיף, שמטרתו להחליש את עמדות ארה"ב עוד יותר, כאשר הנשיא החדש מסרב לקבל שזו
עמדת בריה"מ, ומדבר על "קיצוניים במחנה הסובייטי שמנסים לחבל בתהליך השלום". הסובייטים
מגבירים את הלחץ, ונעזרים בעקיפין בתקשורת בארה"ב, שרובה נוטה שמאלה ותומכת
בהתלהבות ב"תהליך שלום", וב"גישה חדשה ביחס לסכסוך" (הספקנים לגבי "דרך השלום",
מוצגים בתקשורת כריאקציונרים מחרחרי מלחמה). במקביל, גופי שמאל חדשים שקמים בארה"ב
ובראשם "הוועדה הלאומית לפעילות נגד מלחמה", מפעילים לחץ ברחובות, כשהם לעתים גולשים
גם לאלימות, מפעילים לחץ מלמטה, במטרה לדחוף עוד יותר את הנשיא לכיוון של פשרות. הנשיא
עצמו, לא אדם רע, אלא הססן גדול, נדחף כל העת בידי שלושה גורמים אלה, וכאשר התקשורת
מתעוררת לגלות לאן הגיעה ארה"ב בעקבות הויתורים, המצב כבר נמצא מעבר לתיקון.
בסוף הספר מתגלה גם שאותה "וועדה לאומית לפעילות נגד מלחמה", הופעלה בשלט רחוק ע"י
הסובייטים מבלי שרוב פעיליה בכלל הבינו זאת (אגב, בכך ניבא דרורי את מה שיתגלה במציאות
עשרים שנה אח"כ לגבי הרבה ארגונים אירופיים שפעלו נגד הצבת טילים גרעיניים אמריקניים על
אדמת אירופה...).
הספר הזה יצא לאור בשנת 1973, כאשר לא היה ברור לאן הולכת ארה"ב. למרבה מזלה של
ארהב, ב1980 נבחר נשיא "מחרחר מלחמה", ותחת מנהיגותו חוסל האיום הקומוניסטי. לנו, לרוע
המזל, אין פריוויליגיה כזו, שנוכל לדבר על "חיסול האיום" הערבי-אסלאמי. אין לנו גם את
הפריווילגיה להגיד ש"המצב רע, אבל ישתפר בהמשך", שכן בניגוד לארה"ב, האיום אינו על דרך
חיינו, אלא על חיינו עצמם.
ההקבלות בספר זה, למצבנו כיום, הן מצמררות:
1. מפלגה שהוקמה ע"י אינטרסנטים מולטי מליונרים, למען האינטרסים שלהם, רצה בבחירות על
מצע פשרני.
2. ציבור עייף בחר במפלגה זו.
3. הצד השני שראה את חולשת הממשלה החדשה, הגיב בהגברה מיידית של התוקפנות.
4. תגובת הממשלה רופסת, והיא מוסיפה "לחפש פתרונות מדיניים".
5. התקשורת עומדת בכל כוחה מאחורי נתיב הויתורים, ומציגה גם היא, את כל הספקנים מימין
בתור "מחרחרי מלחמה".
6. גם כאן יש גופים שפועלים "למען השלום", ומקורות המימון שלהם עלומים למדי בחלקם. חלק
אחר מהם נתמך ע"י גורמים שעויינים בגלוי את מדינת ישראל - ורוב פעילי הארגונים הללו לא
יודע שהם בסה"כ כלי משחק בידי מי שממש לא מעוניין פה בשלום. הארגונים כאן ברובם עדיין לא
הגיעו לרמות האלימות שמתוארות בספר, אבל הם מתקרבים לזה לאט לאט (חלקם עושים זאת
באמצעות הגנה בגופם על פלסטינים שתוקפים אנשי כוחות בטחון).
מפחיד לראות ספר שתיאר מציאות שלא התגשמה בכלל בארץ שעליה נכתב - שמתגשם לחלוטין
בארץ אחרת, הארץ שלנו. |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
