 |
18-11-2006, 13:46
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 21.07.05
הודעות: 5,910
|
|
מאמר גדנ"ע 2006 שדה בוקר.
מאמר גדנ"ע
שדה בוקר – 12.11.2006-16.11.2006
טוב, אז קודם כל.. צוות 3 – כבוד!
את כל הפעילויות שאני אספר במאמר הזה כולם עושים, בצורה כזאת או אחרת ובזמן כזה או אחר.. כל מפקד/ת מקבל לו"ז לאותו היום, עושים אותה פעילות – בזמנים שונים.
למשל הצוות שלי קיבל הדרכה X ביום השני, צוות אחר קיבל אותה ביום הרביעי.. כולם עושים אותו דבר.
כמו-כן יש את התורנויות של צוותים מסויימים – יש את המטבח, שירותים, רס"פ ועוד כמה.. אתם תראו את זה בהמשך.
יום א' – יום ראשון של הגדנ"ע – 12.11.2006
הגענו לבסיס בסביבות שעה 16:00-17:00, נכנסים לבסיס.. יוצאים מהאוטובוס, אוספים את כל החפצים והתיקים האישיים שלנו ומחכים ליד החדר אוכל.
שני מפקדות באות, לוקחות אותנו ואומרות לנו להסתדר ברביעיות – מסתדרים, קצת צחוקים.. מסטיקים בפה והסמלת מגיעה.
הסמלת באה, מראה לנו מה זה עמידת הקשב, מדגמת את כולנו צועקת קצת על משמעת, על העונשים, על הבסיס ועוד כמה שטויות של ההתחלה, מעיפה כמה אנשים אחורה.. אחריי כל החרבטטה של ההתחלה, שכולם עומדים בהקשב יפה מאוד ובשקט.
הסמלת עוברת, יותר נכון רצה.. ובוחרת 15 אנשים (8 בנים ו-7 בנות) לכל צוות, כל מ"כ/ית עומדת במקום אחר ומסדרת אותנו בח', אחריי שהיא מסיימת היא אומר לנו "זאת הח' – תכירו".
והנה הגיע זמן התיזוזים: "10 שניות, הסתדרתם ב-2 טורים, זוז", מסתדרים כמו ילדים טובים, היא מעבירה אותנו חצי בסיס, והיא אומרת לנו שוב לחזור לח' ולעמוד בהקשב. הגיע זמן אימות הנתונים, עומדים בח' יפה מאוד, בשקט.. בהתחלה כמובן, כי בכל צוות יש את הכמה שובבים האלה.. היא עוברת אחד אחד שבאים אלייה, אומרים לה את הנתונים הבאים: שם פרטי, שם משפחה, איפה אתה רוצה לשרת, מה המספר פלאפון שלך, האם הבאת שק"ש או שאתה חותם עליו, חתימה אישית שלך, ו.. זהו אני חושב.
אחרי חצי שעה בערך שסיימנו את למלאות את הנתונים ובעיקר סתם עמדתי והסתכלתי על הבסיס הקרוב של F16i, בעיקר על ההמראות.. העברנו את הח' ליד הח' הקדושה של הפלוגה (יש 2 פלוגות בבסיס, אנחנו היינו בפלוגה א' (עלאק אימפריה), יש ח' "קדושה" בכל פלוגה אחת כזאת, עם אבנים כאלה וסימונים של צבע שאסור לעבור בה, מי שעבר בה קיבל בראש – גם אני בהמשך), אז.. העברנו את הח' ליד הח' הקדושה, המפקדת אמרה שהיא תוך 2 דקות חוזרת, היא חזרה עם כל המדים והציוד שלנו – כל אחד לוקח מכנס אחד, חולצה אחת, כובע, בית מימיה, מימיה ,חגורה ומעיל. כל הציוד הזה חייב להיות עלייך כל הזמן 24 שעות! (אני הבאתי איתי את התיק שלי, תיק גב [עם מלא מלא סיכות של יח' מובחרות J] ששם שמתי את המעיל [אני חם לי כל הזמן.. גם בערב שקר שם רצח!! ואנ'לא סובל דברים מסורבלים אז הוא כל הזמן היה בתיק שלי],גם את המימיה והבית מימיה קשרתי לתיק, שיהיה אפשרות להוציא אותה במידת הצורך ואנ'לא אצטרך לשים אותה על החגורה המציקה גם ככה.)
היא לא נותנת להתלבש, לוקחים את כל הציוד, בודקים שהוא איכשהו טוב על כולם.. חוזרים שוב לח', מי שלא מתאים לו משהו או חסר משהו מביאים למפקדת ותוך 2 דקות חוזרת עם כל הדברים מסודרים ומדוגמים.. היא נותנת לנו הפסקה של 15 דקות ללכת לאוהלים והתלבש, חוזרים מדוגמים.
הגיע כבר הערב – 19:30, מסתדרים בח', עומדים אחרי 10 שניות ב-2 טורים וצועדים אחרייה המפקדת לכיוון חדר האוכל, הסחבק הרגיל, היא צועקת להוריד כובעים "כן המפקדת", בתאבון ומכניסה 4 אנשים, "בתאבון המפקדת" ונכנסים, כמו שציפינו – אוכל מסריח ביותר - הולכים לצד ימין, לוקחים כוס, מזלג, סכין וצלחת והולכים לכיוון "הבופה" – 5 של סלטים (חריף, מרגרינה, סלט ירקות, פלפל ועוד איזה משהו שמתחלף), מגיעים לחלק השני של "הבופה", ששם הרס"פ והטבח עומדים ומחלקים אוכל – ביום הראשון קיבלנו פתיתים, קוסקוס וקישוא.. כן זה המצב.
ממשיכים עוד קצת ומקבלים מהתורני מטבח כמה פרוסות של לחם וממשיכים.
יושבים לאכול, כמה שאפשר.. צועקים בינינו כמה זמן נשאר למה שהמפקדת הקציבה (בד"כ זה היה בין 30 דקות ל-45 דקות) ככה שהיה גם זמן להתקשר הביתה במידה הצורך (התקשרתי רק פעמיים בכל הגדנ"ע) ולהכנס להתקלח.
מגיעים לח' הקבועה שלנו אחריי הארוחת ערב והזמן הפסקה שהמפקדת הקציבה ועומדים בשקט, אחריי כמה דקות של דיבורי סרק ואם יש משהו שהיא צריכה לדעת עליו היא מסדרת אותנו בשלשות בח' הקדושה, ומחכים לרס"פ, היא מקבלת בברכה את המפקדים, לאחר-מכן את הסמלות, את המ"מ ואח"כ את המ"פ ואת הסמ"פ, המ"פ והמ"מ מעיפים כמה ילדים שעושים בעיות אחורה, מפילה אותם במידת הצורך למצב 2.
אחריי זה מסתובבים 180 מעלות למפקדת שלנו, היא אומרת לנו שיש לנו שעה בדיוק של שעת ת"ש, בסיום השעת ת"ש אנחנו בח' הקבועה שלנו, עושים מה שעושים בשעת ת"ש.. אני אישית לא התקלחתי בשעה הזאת, קמתי חצי שעה לפני הקימה בבוקר בשביל להתקלח בגלל שהמקלחות נראים כמו תא גזים, ול-2 בתי-ספר שהיינו בגדנ"ע הקציבו רק 5 מקלחות, ככה שהיה די עמוס אז עשינו חכם וקמנו כמה חברים בבוקר לפני להתקלח, תעשו את זה גם אתם – גם יותר נקי וגם הרבה הרבה הרבה הרבה יותר שקט.
חוזרים לח' הקבועה, אומרת לנו לילה טוב וטסים לישון.. כמובן שלא ישנו ועשינו רק צחוקים, כל לילה היה משהו אחר – בלילה הזה לקחנו דאורדורנטים ומצתים והתחלנו לעשות להביורים.. זה היה כזה מצחיק, עד שהמפקדת שלנו נכנסה והתיישבה על אחד משני העמודים של התאורה ולא זזה משם איזה חצי שעה, עד שנרדמנו כולם.
השקמה ב-5 וחצי, קמים ב-5 בשביל להתארגן, רבע לשש כולם בח' הקבועה של הצוות.
יום ב' – יום שני של הגדנ"ע – 13.11.2006
כולם בח' הקבועה, צועקים 60 שניות לאחור ויום חדש מתחיל בבסיס שדה בוקר.. לצערי.
כמה אנשים מאחרים, כרגיל שולחים 2-3 אנשים לקרוא להם והנה עומדים בח' באיחור אופנתי סוף סוף בצורה נורמלית.. אחרי דקה שהמפקדת שואלת האם יש בעיות שהיא צריכה לדעת עליהם במהלך הלילה ואנחנו לא ענינו, היא אומרת להסתדר בשני טורים תוך 7 שניות – "כן המפקדת" ועומדים בשני טורים. כניסה לחדר אוכל, כרגיל.. כמו אתמול בערב, האוכל בארוחת בוקר היא הרבה הרבה הרבה יותר גרועה: יש מרגרינה, שוקולד, דייסה, סלט פלפלים ועגבניות, כרוב אדום, ביצה קשה, פרוסות לחם ושוקו/תה – חושבים שזה נחמד? תחשבו טוב, הכל שם ברמה סירחון עולמית. כרגיל היא נותנת לנו 45 דקות לאכול את הכל, לסיים את ההכנות לקראת היום, להתעורר קצת.. אחרי 45 דקות אנחנו בח' הקבועה שלנו.. שעכשיו – היא אומרת לנו גם מה יהיה במהלך היום – מסע 10 ק"מ + שדאות (הסבר יהיה בהמשך).
המפקדת הולכת לרס"פיה ומביאה ג'ריקן 25 ליטר, הג'ריקן הזה יהיה כל הזמן עם א.מנהלות.. ככה לפחות היא אומרת.
עכשיו על סמך הבוקר ועל סמך אתמול היא בוחרת חניך תורן וא. מנהלות, הסבר על שני התפקידים: חניך תורן – הבן-אדם היותר רציני והיותר כפוף למפקדת, זה שצועק 2,3 הקשב והצוות ערוך לפקודתך.
א.מנהלות – אחראי מנהלות, זה אותו אחד שאחראי בקשר ישיר עם הרס"פיה, אם להחליף משהו, אם לקחת את ה"פריסה" (לקחת איזה פרי אחרי הארוחה – בד"כ זה תפוח, אגס או אפרסמון) ואם להיות אחראי על הג'ריקן.
אז היא קבעה שני אנשים מהצוות – אני לא ביניהם, אבל אל דאגה – מהר מאוד היא תבין שהיא עשתה טעות של ה-Life.
היא אומרת לנו להסתדר בח' הפלוגתית, בח' הקדושה. מסדר בוקר – הנפת הדגל, כמו בערב רק להנפה, אין יותר מדי מה להסביר.
חוזרים למפקדת לשני טורים, לכיוון היציאה מהבסיס, בגלל שהיא בחרה אחד מהצוות שלי שהוא חצי קוקסינל והוא לא יכול להרים כלום אז הג'ריקן כל המסע היה עליי + התיק שלי עם 2 מעילים.
יוצאים לכיוון שטח אימונים של שדה בוקר 5 ק"מ מהבסיס, לומדים שדאות – זחילות (זחילה רגילה אינדיאנית, זחילת 60 על 6), פזצט"א (פול, זחל, צפה, טווח אש), תחרויות קבוצתיות, תחרויות אישיות ולמידת מחסה והסתוואות (למשל כמו מטוס קרב מלמעלה – היה איזה קטע שהיא בדיוק הסבירה שאם מטוס קרב עובר מלמעלה לצעוק מטוס קרב וללכת להסתוואות, עכשיו באותו רגע עברנו 2 מטוסים במבנה, מטוס אחד כבר עבר אותנו והשני בדיוק בא לעבור.. יש שם בסיס כמו שאמרתי, הוא עבר, עשה רעש.. צעקתי מטוס קרב, כל הקבוצה נשארה בהלם ואני מצאתי את עצמי בשיח הקרוב, כמובן שהיא התחילה לצעוק עליהם והכל.), אח"כ גם למדנו איך להתחמק מרימונים – אז"ר – אויב זורק רימון.
את הדרך חזרה עוד לא ראינו באופק, ישבנו שם.. חילקו לנו מנות קרב, ומזל שהבאתי לדרמן.. כולם אכלנו ביחד, התארגנו על כל הדברים וחזרנו לבסיס, עוד 5 ק"מ.
ישר חוזרים לבסיס, כבר שקעה השמש, מורידים את כל הציוד מעלינו ותופסים איזה כמ"ד (כיתת מד"נים או הפירוש שלי – כל מפקד דפוק). ישבנו שם איזה 3-4 שעות בהסברים על דרגות, פיקוד, כומתות, תפקידים וכו' – ואווו כמה שזה היה משעמם, אוו כמה שזה היה משעמם..
יאללה זזים לארוחת ערב, בדיוק כמו אתמול.. שעת ת"ש, הורדת דגל ולמיטה.
יום ג' – יום שלישי של הגדנ"ע – 14.11.2006
קמים בבוקר, החרבטטה הרגיל.. חדר אוכל, שעת מנוחה מוכנים בח', מסדר בוקר, הרמת דגל והכל.. עכשיו – הפתעה!! הסמלת מודיעה לנו היום שהיא תשכיב אותנו לישון, הפרטים בהמשך.
חוזרים לח', המפקדת אומרת שיש לנו תורנות שירותים.. ואיזה מסריח בשירותים אתם לא מבינים, 2 בתי ספר על 4 שירותים ו-5 מקלחות, למה לא? ניקינו הכל.
חוזרים לח' ומתחילים שיעורי נשק, 9 כללי בטיחות של הנשק, איך הנשק מורכב, איך עובדת פעולת הירייה וכו'.. בקיצור כל מה שקשור לנשק.
אח"כ הולכים למטווח דמה לדמות את כל פעולת הנשק, עד סוף ה-4 שעות האלה צריך ללמוד את כל תשעת כללי הבטיחות של הנשק בע"פ, בע"פ! אח"כ יהיה בוחן של המ"מ על זה..
עוברים 4-5 שעות של תרגול, למידה, מטווח דמה והכל.. הולכים לחדר אוכל, מעבירים צחוקים עם החברים איך תיקנו את המפקדים וכו'.. הדברים הרגילים.
יום ספורט קבוצתי – כנראה לרס"פ היה מצב רוח טוב, יש מלא תחנות שהמפקדים עומדים עליהם, הנה התחנות: צמיגים (לעבור בין הצמיגים כמה שיותר מהר), שכיבות שמיכה (מצטברות של הקבוצה, עשיתי 90 לבד), סחיבות אלונקה 200 מטר (איזה קבוצה עושה כמה שיותר), לעמוד על מקלות כמה שיותר זמן, כתיבת המנון קבוצתי, כתיבת מכתב למפקדת, זחילות, חידון בזמן סקיפינג (כאן ענינו לה על הכל, ובגלל שעניתי לה על השם של הרמטכ"ל הראשון בפעם הראשונה מכל הקבוצות היא הביאה לנו 2 נקודות, קיצור כאן יצאנו שפיצים) וקיר בגובה של 2 מטר, לעבור כמה שיותר מהר..
בסוף לקחנו מקום 2 אחריי צוות 2.. אבל בקטנה.
חוזרים בחזרה לפלוגה ויש מור"ק על מבצע אנטבה, איזה חצי מהסרט, הסברים ודברים מצד המ"מ והסמלת וזהו.. ארוחת ערב, ת"ש, מסדר דגל ולישון.
אבל כמובן שהיה מסדר סמלת, אז עומדים בח' עוד פעם באיזה חור ליד האוהלי בנות והסמלת אומרת למי ללכת לישון.. ואני עם קצר, היא קולטת אותי ומטיסה אותי לישון. והיה כזה צחוקים באותו לילה.. איזה ילד אחד מהאוהל שלי נחר, אני ועוד חבר שלי זרקנו עליו אגסים שיפסיק לנחור, אני פגעתי, חבר שלי פגע ביריעה האחורית של האוהל, הסמלת נכנסת עם הסטיק-לייט ושואגת "מי זה היה?!", רק חבר שלי הטמבל צוחק.. הוציאה אותו לבחוץ, הוא עומד בהקשב.. הוא קולט שהיא מתקרבת אליו ומתחיל לספור.. 46.. 47.. 48.. היא צועקת עליו, אומרת לו:"X מה אתה עושה?!?!" –"שקט הסמלת את מפריעה לי לספור כוכבים".
אח"כ זה עבר לאחריות של המפקדת, היא הביאה לו 2 אבנים להחזיק בידיים, לעמוד בנוח עם הידיים קדימה והיא מקריאה לו סיפור, עכשיו היא מקריאה לו ליד, עם פסיקים נקודות והכל.. אמר לעצמו זובי, הכניס אבן אחת בין הרגליים ונשאר עם אבן אחת עומד, אז היא באה מתקרבת אליו וממש מסתכלת קרוב, אומרת לו: "תגיד ליX אני נראית לך מטומטמת?!" –"למה המפקדת?", "איפה האבן שלך?!" –"ווי המפקדת, בחיי שזה היה פה לפני רגע.. " , היא רק התחילה להתייאש ממנו, אמרה לו "סבבה, תעמוד ליד הקיר בצורת 4 ראשי ואני מקריאה לך סיפור", אמר לה שהוא לא יכול בגלל שבר שהוא עבר לפני כמה חודשים (בולשיט), והיא אמרה לו שיקח אבנים ויכתוב "אני לא אשקר יותר", הוא בא.. לוקח את האבנים לבד.. שם אחת על השנייה וכו'.. אז המפקדת באה ואומרת לו "הלו, נגמר לך הזמן.." –"מה אני אעשה המפקדת? אני בחור אסתטי.. ".
התייאשה ממנו וזרקה אותו לאוהל, וכאן עוד לא נגמר הצחוקים.. לקחנו שני פנסים ובאנו לאיזה ילד אחד מאוהל שלי, פתחנו לו את העיניים וסינרוונו אותו – אנחנו צועקים לו "קח את המפתחות של הצוללת, מהר מהר.. הם מתקיפים.. רק תסע לאט", וחבר שלי צועק מאחורה "יאללה אני מוכן בוא נצא", ההוא קם שם קפיצה של החיים.. איזה מצחיק זה היה.
וכאן נגמר היום השלישי.
יום ד' – יום רביעי של הגדנ"ע – 15.11.2006
קמים, ארוחת בוקר, מסדר בוקר, וכאן המ"מ באה ואמרה שיש לנו מסדר איתה בערב..
חוזרים למטווח דמה ומתרגלים הכל מההתחלה ועד הסוף, ממש פרט לפרט.
ככה עד לצהריים, בצהריים אחרי הארוחה מסתדרים קבוצות קבוצות ונוסעים למטווח, עשינו את המטווח, כמובן שכולם התבאסו כי הם חשבו שזה קל.. הביאו לנו M16 ארוכים, משהו כמו 6-7 כדורים, מטרות במרחק של 50 מ', ומי שהיה פעם במטווח יודע שהמטרות מכוונות ל-25 מטר בלבד.
שמו אותי עם חבר שלי ביחד על אותה מטרה, אמרנו זובי – שנינו כיוונו על הדמות – על הראש, אחרי 4 כדורים הראש נפל אחורה מהחירור.. J
חוזרים מהמטווח והולכים למרכז הדרכה, לצפ"ה.. עוברים פאנל חיילות ופה התחילה הבושה הבאמת ענקית של המפקדים שלנו.. על הפאנל מאחורה יש את כל התפקידים והתהליכי מיונים לכל הדברים בצבא, החל מיום סיירות.. לטייס וכו'.
רק נכנסו, ישבנו, והתחלתי לתקן אותם – ביום סיירות כתוב פרופיל 97 ומעלה קב"א 53 ומעלה, תיקנתי אותם וחזרתי לשבת.
אח"כ שחבר שלי בא לשאול מה זה מגלן הוא עונה לו "זאת סיירת שמתמיינים אלייה דרך יום סיירות", תיקנתי.. אמרתי מה זה ואמרתי גם איך מתמיינים דרך יום סיירות (הדרכים העקיפות), פה הוא התעצבן ושלח אותי לפינה ליד 2 המפקדות האחרות שהיו שם, אח"כ שמישהו שאל מאיזה פרופיל אפשר להתקבל למשטרה צבאית, אז הדביל אומר לו 65, אני אומר לו שאין דבר כזה 65, 65 זה פרופיל זמני בלבד! בקטע הזה הוא התחיל להתווכח איתי ואז צעקתי עליו ואמרתי לו שילך יבדוק את זה ושישאל אפילו את המפקדות הצעירות מאחוריי, באותו רגע שני המפקדות נכנסו מאחריי הפנאל ונקרעו מצחוק, ירד להם דמות אפילו.. אני נשבע לכם.
אח"כ המפקדת שלנו עשתה לנו מד"ס ולקחה אותנו לרס"פיה לעזור קצת..
ארוחת ערב, ת"ש, מסדר מ"מ ולישון.
יום ה' – יום חמישי ואחרון לגדנ"ע – 16.11.2006
היום האחרון, הביאו לנו לישון עד שש וחצי ככה מתנה ליום האחרון.
מסדר בוקר, ח' פלוגתית, ארוחת בוקר והחרטה הרגיל.
הולכים לטקס מצטיינים וסיום הגדנ"ע, צועדים ברגל איזה ק"מ אחד לקבר בן-גוריון ז"ל ואשתו פולה ז"ל. מספרים את כל הסיפור שלהם, סיכום של הרס"פ, המ"מ והמ"פ.. והגענו לטקס המצטיינים, אני קיבלתי מהצוות שלי, צוות 3.. כבוד!
המ"פ לוחצת לי את היד, כולי בהתרגשות ומביאים לי תעודה מצו'קמקת כזאת..
חוזרים לבסיס, מד"ס עם המ"מ, הסמלת והרס"פ.
אח"כ הולכים 2 צוותים, שלי ביניהם לעשות נקיון, מחלקים אותנו לשלישיות, מביאים מגבים, חומר ניקוי ומים וצריך לעשות שטיפה לחדר כמ"ד.. ניקיתי טיק-טק ועפנו משם.
מסתדרים בשני טורים ולחדר אוכל, דיברתי שם עם חבר שלי שרצה להחליף את הכובע ובטעות אמרתי את השם של המפקדת שלי.. עכשיו שם – אל תפחדו מאף אחד! אבל אף אחד.. אתם תבינו בהמשך למה.. היא עושה לי "מה זה?! מה שמעתי?" אמרתי לה –"את השם הפרטי שלך", היא באה עושה לי ברוב חוצפתה – "רד ל-20 תנקה את הידיים רק ל-20 תנקה את הידיים ורד שוב ל-20", אמרתי לה "את רוצה אני יורד ל-60 ביחד, את לא רוצה לא צריך.." היא התעצבנה "תעשה מה שאתה רוצה" והסתובבה.
מחזירים ציוד, עולים על אזרחי ועפים קיבינימט הביתהההה!! ועכשיו – שברנו איתם דיסטנס – הדיסטנס היה כ"כ גדול שאפילו הש"ג (צנחן מ-202) ביום של המסע שדיבר איתי איזה חצי שעה אמר שאפילו בטירונות שלו לא היה כזה דיסטנס.
המפקדת שלי הייתה בסה"כ 5 חודשים בבסיס והיא הייתה הכי ותיקיה שם! היה שם מפקד (זה שקטלתי אותו בפאנל חיילות שהוא רק חודש שם).
אז זהו.. כאן נגמר, מצטיין.. וזהו.
שיהיה לכם בהצלחה.
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י AlienwareIL בתאריך 18-11-2006 בשעה 13:51.
|
|
ראשי
צ'אט
לא היה תקציב כמדומני.
מצב כלאיים
