|
"האדמה רעדה" - מאת אילן כפיר: ספר על מלחמת קיץ 2006
יתרונו הגדול של הספר הוא שהוא מסכם באופן עתונאי את האירועים, מוסיף קצת חוות דעת אישית של המחבר שתומכת במחאת אנשי המילואים והמשפחות השכולות (היתרון השני הוא סובייקטיבי, כמובן, כיוון שהוא תואם את דעתי האישית), לא יורד לניתוחי עומק אבל מספק קצת פרשנות.
חסרונות: הספר עולה בקנה אחד עם דברי מחברו, שהעיד כמדומני שהמניע המרכזי בכתיבתו היה הרצון לסיים ולפרסם ראשון, לפני האחרים, וככה זה גם נראה. הרבה שגיאות עובדתיות, טעויות הגהה, חלקן מביכות ומגוחכות וחלקן מרגיזות, כמו שמות הרוגים, למשל. מדגם מייצג:
בע' 26 ניתן קצת רקע אישי על דן חלוץ. המחבר מספר על טייסת 201 שאיבדה 6 מטוסים בתקיפת המטכ"ל הסורי בדמשק. האמת הפוכה, כמובן: טייסת 201 אפילו לא הגיעה לדמשק באותה תקיפה, אלא ניצלה דיווח על מז"א גרוע, הסתובבה מעל הים, זרקה את הפצצות וחזרה הביתה בלי לנסות בכלל להגיע אל המטרה (כאשר טייסת אחת כן הגיעה, והשניה הסתובבה רק לאחר שנתקלה פיזית במז"א שלא איפשר לחדור בנתיב שהוקצה לה).
בע' 41 הוא מספר על "בדיקת נזקים" באח"י חנית, כאשר המונח המקצועי הנכון הוא כמובן בקרת נזקים.
בע' 91 הוא משווה בין שרי האוצר הירשזון, שנעדר מנהיגות כלכלית בימי ההתקפות על העורף והצורך לסייע, ובייגה שוחט, "שר האוצר בימי רבין, שבעתות חירום התרוצץ בקו האש" - אם למישהו זכורות כאן עתות חירום בימי רבין ז"ל, אנא ציינו. זאת, כמובן מבלי לפגוע בביקורת על חוסר תפקודו של הירשזון כאמור.
בע' 127 הוא מתאר את תפקידו של רן שמואלי כ"ראש אגף מודיעין" בחיל האויר.
בע' 155 הוא מספר על אל"מ שרון, טייס מסוק בכיר, כאשר לפני כן ואחרי כן הוא מכנה אותו אל"מ ש'. חוסר עקביות דומה חזר על עצמו ביחס למפקד חטיבה 7, אמנון אשל, שבמקום מסויים מכונה אל"מ אמנון. באותו עמוד, אגב, הוא מספר על שני לוחמי גולני מפלוגה ג' 51 שנפצעו בבינת ג'ביל - ביניהם אביתר כהן ואביתר דהן. אני מוכן להתערב עם כל מי שרוצה שמדובר באותו אדם.
בע' 188 הוא מדבר על יחיעם מרחביה ז"ל שנהרג בבינת ג'ביל. אמנם הוא מייחס את הדברים לאולמרט, אבל לא מתקן אותו בהערת מחבר, כפי שמתבקש. זו כבר טעות מרתיחה, בעיני. יש לציין שביתר המקומות בספר השם מופיע כמו שצריך.
בע' 198 הוא מספר שמול צה"ל ניצבו לפחות 12000 (במילים: שנים עשר אלף) משגרי קטיושות. אפילו אם נחבר את גוזמאותיהם של נסראללה ואחמדיגמד יחד, לא נגיע למספר הפנטסטי הזה (הם, אגב, לא כל כך מגזימים בזמן האחרון).
בע' 216 הוא מספר על קיבוץ בית השיטה שבעמק בית שאן. זה כבר מביך.
בע' 224 הוא מספר על גלעד זוסמן ז"ל, ובע' הבא הוא כבר קורא לו אלעד זוסמן. ספירת ההרוגים בעמודים אלה, שאמורה להגיע ל-15 בקרבות 9 באוגוסט מסתכמת ב-17, עקב הספירה הכפולה של גלעד זוסמן ז"ל ועקב טעות נוספת, שאינני יודע מהי. גם זה מרתיח בעיני (הטעות בשם).
בע' 269 הוא מדבר על קרבות עם חזבאללה בשטח ש"ממערב לראש הנקרה". זה מזכיר את הסרט גבעת חלפון אינה עונה, שם מכר סרג'יו קונסטנצה לויקטור חלפון שטח מול הרצליה פיתוח - מהצד של הים. זה פחות או יותר מה שנמצא ממערב לראש הנקרה.
לכם אולי זה יראה קטנוני. אותי זה מרגיז. ספר שבא לתחקר מלחמה שנפלה בדברים הקטנים לא פחות מאשר בגדולים - נראה בדיוק כמו המלחמה שהוא בא לתחקר - עם טעויות מטומטמות בדברים הקטנים. שני הדברים כאחד מצביעים, בעיני, על תרבות השטחיות והעטיפה הנוצצת שהדרדרנו אליה בשנים האחרונות. מפליא אותי שהוצאת כתר נתנה יד לדבר כזה.
שבוע טוב,
אליהו
נערך לאחרונה ע"י אליהו ר בתאריך 17-03-2007 בשעה 19:53.
|
ראשי
צ'אט
23-11-2006, 06:53
מצב כלאיים
