I found the following article very ineresting (the red emphasis is mine

פנים חלשות במראה



מאת ישראל הראל

ישראלי העוסק במחקר נפגש באחרונה עם עמית בארצות הברית. מאין, שאל האמריקאי, אתה שואב את שלוות הנפש לעסוק במחקריך כשאיראן מייצרת יכולת גרעינית, טילים ופצצות שמטרתם להשמיד אותך? התרגלנו, השיב הישראלי. אחת לכמה שנים אנחנו יוצאים למלחמה, ובין מלחמה למלחמה אנחנו ממשיכים לנהל חיים נורמליים.

התנהגות זאת התאימה, השיב לו העמית - שמחקריו עוסקים במענה לטרור באזור זה של העולם - לשלב הקונוונציונלי של מלחמותיכם. עכשיו, ועם הגרעין של איראן, עליכם לאמץ התנהגות אחרת. אתם חיים היום באורח חיים שמתאים לאתמול; אתם מתכחשים לסכנה. עד כדי כך, שאני חושש שתאפשרו לאיראן להנחית עליכם את המכה הראשונה.

בתחילת השבוע יצא מחמוד אחמדינג'אד בהצהרה, שזכתה כאן, כהמשך להכחשה הכוללת, למשיכת כתף. הוא אינו פוחד כלל, אמר, שהיהודים יתקפו ראשונה. ישראל, הוסיף, חלשה, מסוכסכת מבפנים ואין לה רצון להילחם. האיש המכין אמצעים להשמדת ישראל חלק עמנו את המידע הבסיסי שיש לו על מצבנו. ולהוותנו, זה מידע מדויק.

התנהגותנו בשנים האחרונות, במיוחד בחודשים האחרונים, סיפקה לו שפע של מודיעין גלוי, שאין צורך להתאמץ להשיגו, על חולשות המדינה היהודית; המדינה, שעד לפני כשלושה עשורים סייעה בפיתוח התשתיות, החקלאות והבריאות של איראן, בחימוש צבאה ובאימון יחידותיה המיוחדות.

נשיא איראן שופט את עוצמתה של ישראל לא רק על פי משאלות לב אידיאולוגיות, גם על פי תשתית עובדתית - תוצאות מלחמת לבנון, למשל. הנה קם מפקד אוגדה ישראלי, גנרל, ומצהיר, שפיקד בהצלחה על לא פחות מתשע חטיבות וגם הפעיל במקצועיות סיוע אווירי וארטילרי. הטוען לניצחון לא הצליח, עם הכוחות האלה, להכריע כמה מאות לוחמים שיעים, וגם ראש ממשלתו ושר הביטחון הישראלי מכריזים על ניצחון. אחמדינג'אד, יש להניח, מסיק מכל זה - שישראל נמצאת במצב של הכחשה טוטלית של מה שהתרחש. ומבחינתו, גם של מה שעומד להתרחש.

שהרי לצד מפקד אוגדה זה לחמו שלושה מפקדי אוגדות נוספים. ותחת פיקודם עמדו, מן הסתם, חטיבות נוספות. ואם אלה היו התוצאות - הוא יכול להסיק, שהצבא הישראלי נמצא בשפל ויש לנצל את המצב. שהרי אבדה לצבא הזה אפילו היכולת להפיק לקחים, כפי שהדברים עולים מדברי מפקד האוגדה והמפקדים הממונים עליו. וזאת שעת כושר.

המלחמה בלבנון גם לימדה את אחמדינג'אד, שהשלטונות והצבא בישראל אינם מוכנים להשקיע, כפי שמחויבת מדינה ריבונית, את האמצעים הדרושים למניעת מתקפה, בוודאי מתמשכת, על מרכזי אוכלוסייה. 33 יום חיו כמיליון אזרחים ישראלים תחת מטחי טילים, שרובם הגיעו ללבנון באמצעותו, ומדינתם לא היתה מוכנה לשלם את המחיר שנדרש כדי לשחררם מהסיוט. ישראל, שעד מלחמת יום הכיפורים הקפידה להעביר, ובעוצמה גדולה, את המלחמה לשטחו של האויב, היתה למדינה סופגת, חסרת ביטחון.

ואם היו לאחמדינג'אד ספקות בעניין גישתה של ישראל - על פי הנעשה בנגב הוא יכול לקבוע, שמדובר בדפוס התנהגות מתמשך, אופייני, ולא בכישלון חד פעמי. עיירה ישראלית בדרום סופגת כ-3,000 רקטות במשך יותר משש שנים, והממשלה הציונית חוששת, כמו בלבנון, לעשות את המוטל עליה. ואם הציונים חוששים לפעול כמתחייב מפני שבעזה הצפופה עלולים ליהרג גם עשרות אזרחים - על אחת כמה וכמה שלא ינחיתו על איראן מכה מקדימה, שבה עלולים למות עשרות אלפי אזרחים. אם כך, אומר לעצמו אחמדינג'אד, סביר להניח שאנו, שאין לנו מעצורים, ננחית על הישראלים את המכה הראשונה.

בשנת 2007 יחיו רוב יהודי העולם בארץ ישראל. ועל ביטחונם מופקדת ממשלתה של מדינת ישראל הריבונית. על פי התנהגותה, והתנהגות קודמותיה בשנים האחרונות, מתעורר ספק, לא רק אצל אחמדינג'אד, אם היא מסוגלת לנהוג בהתאם לסכנה הנשקפת מאיראן, ולא רק ממנה.

בגלל החולשה שאנו משדרים, במיוחד משנת 2000, גברה מאוד המוטיווציה באיראן להכריע את היהודים אחת ולתמיד, ובמדינתם. וזה פשר דבריו של אחמדינג'אד, המטיל ספק ביכולת וברצון של ההנהגה בישראל למנוע מתקפה.

אזרחי ישראל ויהדות העולם צריכים להיות מודאגים מאוד מדבריו. וגם ממחדלי הממשלה והצבא בלבנון ובשדרות, שהגבירו את המוטיווציה של אחמדינג'אד. שדרות היא המראה שבה משתקף היום רצון הקיום הישראלי. ומה שמשתקף איננו מעודד כלל וכלל.





כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©

I also want to quote a sentance that ( קרן-אור)
on this forum wrote that perfectly sums up the central dilema and the decision of the war (I hope that he doesn't mind) from
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=245439

מהו המחיר בחיי חיילים הסביר למבצע קרקעי להפסקת ירי כ- 200 רקטות קצרות- טווח ליום, ממנו נהרגים 1-2 אזרחים ליום? הממשלה- ולא צה"ל- החליטה שהמחיר יקר מדי.

לא טוב.....אם לא נעשה משהו.....יקרה דבר שאנחנו לא רוצים..