אבק זבח ילדים ביהדות החרדית

את המאמר המקורי, תחת הכותרת "הכוח להתמודד, להמשיך ולהתחזק" (שיחת השבוע, גליון מס' 1037, כו במרחשון תשס"ז) אפשר למצוא ב: http://tinyurl.com/yh3mtw .

כפי שנמסר באותו מאמר, חיה-מושקא בת ה-8, בתם של הרב ויקטור עטייה ואשתו דבורה, שיחקה בגפרורים בחצר האחורית של ביתם בקרית ארבע.



האש אחזה בערמת סכך יבש וגם בשמלתה של הילדה. אחיה הצעיר של הילדה קרא אליה כי תסיר את שמלתה, אך היא סרבה לפשוט מעליה את השמלה הבוערת אפילו כשהיתה אפופת להבות, כי "זה לא צנוע."



"זה לא צנוע" היא סיסמה המושתלת במוחותיהן של בנות מאז היותן בנות 3. מגיל זה ואילך הן לובשות שמלות המגיעות עד כ-10 ס"מ מתחת לברכיהן, בעלות קו-צואר גבוה ושרוולים ארוכים, וכן גרביים בלתי שקופות. מלמדים אותן כי עליהן להתלבש ולהתפשט מתחת לשמיכה. אם שולי השמלה חורגים אל מעל הברך במשחק, בריצה, בישיבה או בכל מצב אחר – גוערים בהן: "זה לא צנוע!". צניעות עבור נערה חרדית היא חזות הכל.



חיה-מושקא מתה.



היא מתה כי הקפידו ללמד אותה על חשיבותה של צניעות במקום ללמד אותה כי הצלת נפש, כולל נפשה-היא, קודמת לכל דבר אחר.



אחיה הצעיר ידע זאת – אולי כי הוא היטיב ללמוד זאת ממנה, בהיותו בן, או כי עדיין (בגלל גילו הצעיר) הוא הפעיל את שיקול דעתו ההגיוני.



האל הטוב לבדו יודע איזו השפעה תהיה לנסיון מזוויע זה על נפשו של האח.



הגרוע מכל: גם האב, מנהל בית חב"ד בקרית-ארבע/חברון, וגם אנשי קהילתו וחוג נרחב של ידידי המשפחה לא למדו, כנראה, את הלקח מהמעשה הנורא.



השתייכות המשפחה לחצר חב"ד הנה חסרת חשיבות. זה יכול לקרות בכל בית חרדי. למעשה סבורים מרבית החרדים ששמעו את הסיפור כי המקרה, טראגי ומזעזע ככל שיהיה, היה בלתי נמנע והילדה פעלה בדרך הנכונה.



במקום לשאול את עצמו, שמא הבנתו את ההלכה והדרך בה הוא מפרסם אותה מוטעות, הרב מתחפר בעמדותיו ומקים בניין חדש לבית חב"ד בקרית-ארבע על שם בתו – משם ימשיכו להפיץ את אותו הלימוד. אין אף רמז קל כי לימודי הצניעות בבית שיישא את שמה של חיה-מושקא ישונו על פי אירועי יום מותה.



לא הובחן כל סימן בקרב הנוגעים בדבר, מבני המשפחה ועד האלפים שהשתתפו בהלוויה או טלפנו אל משפחת עטייה בימי ה'שבעה', לכך כי מישהו מביניהם רואה מקרה זה באור שונה. עבור כולם זהו סיפור של "הקרבה עצמית" על מזבח העקרון הגדול של צניעות הנקבה. חיה-מושקא מוכרזת כמופת לנקבה היהודית-חרדית המושלמת.



המחשבה כי גורלה של ילדה עשוי להיות, בצורה כלשהי, מוות-למען-צניעותה היא סילוף היהדות. יש רק שלוש מצוות של "ייהרג ובל יעבור" (אם את/ה בר- או בת-מצווה בלבד): גילוי עריות, עבודה זרה, שפיכות דמים (ר"ת גע"ש).



אם יש בין הקוראים אי-מי הסבור כי ילדה בת 8 אפופת להבות המסירה את שמלתה בפני אחיה הצעיר ממנה פורצת את גדר הצניעות, נדע כי במשך אותו זמן בו היא אמרה לו: "זה לא צנוע!" – היא יכלה לאמר: "פנה אחורה!"



בתקרית זאת קיים אבק של זביחת ילדים – והוא מצמרר, זר ומזיק ליהדות המוכרת לנו. תמיד התקיים זרם זה ביהדות, אך זה היה זרם דק ותו לא. הרוב העצום של היהדות החרדית היו בעלי הגיון ושכל ישר (ולכן שרדו וקיימו את יהדותם). כלל זה היה נכון בכל הרמות – מפשוטי העם עד המתעמקים בסודות הקבלה. היהודים אותם הכרתי בילדותי, כזכור לי, לגלגו בבוז גמור על ה"מרחפים" ("לופטמענשן"). קיצוניות זאת הפכה בימינו מזרם דקיק – לנורמה בעולם החרדי. קיצוניות זאת גוברת, נעשית מסוכנת ומאיימת על חיינו. אנו רואים אותה באלימות האיומה ביחסי חרדים/חילוניים. אנו רואים אותה בגילויי אלימות בקרב קבוצות בתוך המחנה החרדי. כעת אנו רואים אותה במותם של ילדים שעדיין לא הגיעו לגיל המצוות.



אני נזכרת בשני ספורים אודות צניעות קיצונית של נשים, שתי נשים המוצגות כמופת הצניעות. גיבורת הספור הראשון היא קמחית (ר': יומא, מ"זא). יושם אל לב: לפי המקור הנ"ל זכתה קמחית, ושבעה מבניה שמשו ככוהנים גדולים בחייה; כלומר – אשה המכסה את ראשה [אפילו] בביתה ראויה לשבח רב. הבה נבדוק זאת. האומנם תחלופה של שבעה אחים בתפקיד נכבד זה היא שכר רב? הכהן בדרך כלל לא היה כה צעיר כשנתמנה לכהן גדול לכל חייו. הוא הוחלף רק במותו או בפסילתו. קשה להבין איך שבעה האחים שמשו בתפקיד זה במשך חיי האם (אלא אם כן מתו או נפסלו תוך זמן קצר, ובכך אין כל סיבה להשתבח). ברור כי משהו שגוי מאד בספור הנ"ל. נכון, הפרשנות התלמודית מספקת לנו הסבר לעניין זה. יתר על כן, נאמר כי גם נשים אחרות "לא הניחו לקורות הבית לראות את שערן". ודאי יש סיבות נוספות שגרמו לתחלופה הגבוהה בתפקיד הרם אצל שבעת בני קמחית; הסיפור מניח לנו להבין כי היא עשתה משהו ראוי לשבח בנוסף להקפדתה על כיסוי שערה. אך אולי גדילתם של בנים אלה בבית בו הודגשו היבטים שגויים של התורה מנעה מהם שרות תקין בכהונה הגדולה. אולי אשה המדקדקת בכיסוי הראש עד כי "קורות ביתה לא ראו את שערה" איננה, בסופו של דבר, כה ראויה לשבח. אולי זאת קנאות בלתי בריאה, הבאה תמיד על חשבון בצועים נכונים של מצוות אחרות ומתן עדיפות לשירות האנושות.



הסיפור השני אודות מופת לצניעות הנקבה מציג בפנינו אשה הרוכסת את שמלתה לבשר שוקיה בסיכות כדי לא לחשוף את רגליה בשעה שהיא נגררת אחרי סוס דוהר אל מותה (http://tinyurl.com/yn27u9). בסיפור זה, מתוך "שלש מתנות" מאת י"ל פרץ (פרק ג), מככבת נערה בוגרת, מעל גיל בת מצווה, בתו של רב העיר. היא נדונה למוות אכזרי זה ע"י "הפקידות" כי נוכחותה בתהלוכת קודש נוצרית הפרה את שלוות נפשם של עובדי הצלמים. הנערה בקשה למנוע מההמון את ההנאה בהשפלתה כאשה ברכיסת השמלה אל בשרה, בל ייראה. אין ספק כי פעולה זאת גרמה לה כאב רב; זהו גילוי אמיץ ונאצל של סירוב להיכנע ושמירת כבוד האדם עד תום.



חיה-מושקא עטייה בת ה-8, ז"ל, לא היתה באחד מהמצבים הנ"ל בשום אופן. היא יכלה לפשוט את שמלתה וכך היה עליה לעשות, על פי ההלכה. אסור לילדה להקריב את עצמה בשום צורה. הנשים שנזכרו לעיל לא גרמו למותן-הן; אפילו בת הרב היתה מצילה את נפשה, כמסתבר, אילו היה לה סיכוי. חיה-מושקא מתה ללא כל צורך – כי היא חונכה על פי דרך מעוותת של ההלכה היהודית.



ישמרנו האל אם זהו פירושה של "ופרצת". מי ייתן ויימנע ה' את הפצתם של "לימודים" כאלה, במסגרת של "חסידות" כזאת.

The English version of this essay, entitled "Traces of Child Sacrifice in Orthodox Judaism"is to be found on

http://tinyurl.com/y3dk7s


דורין אלן בל-דותן, צפת

תרגום: דניאל דותן

החרדים מחנכים את הילדות והילדים לצניעות ועוד המון ערכים ואידיאלים. החינוך הדתי והחרדי טוב בהרבה מהחינוך החילוני בלי שום ספק וראוי לכל קנאה. והסיפור המצמרר על הילדה שנשרפה רק מוכיח את זה: כמה שהחינוך טבוע עמוק בילדים עד שאינם מסוגלים בשעת סכנה לנהוג אחרת.
כל ילד חרדי יודע את המושג "פיקוח נפש" ו"נשמרתם מאד לנפשותיכם" ומן הסתם הילדה שהיתה בהיסטריה לא נתנה את דעתה להתנהג בשיקול דעת. אף אחד לא יכול לצפות מראש מקרה שכזה וא"א לבוא ולומר שהחינוך אשם בזה.

אף אחד לא אומר שהילדה פעלה בדרך הנכונה-הרי ברור לכולם בשעת סכנה אין מקום לצניעות והוכחה: מתנדבי "הצלה" החרדים מטפלים בנשים וגברים כאחד.
ההתפעלות היא בגלל העקשנות של הילדה לשמור על צניעותה- שלדעתי נבעה גם מבהלה.הרי רוב רובם של ילדים בגיל 8 היו מאבדים עשתונות אם זה היה קורה להם. ואני אצטט את השטות הכי גדולה שכתבת:

ציטוט: אם יש בין הקוראים אי-מי הסבור כי ילדה בת 8 אפופת להבות המסירה את שמלתה בפני אחיה הצעיר ממנה פורצת את גדר הצניעות, נדע כי במשך אותו זמן בו היא אמרה לו: "זה לא צנוע!" – היא יכלה לאמר: "פנה אחורה!"
נו באמת.. איזה קור רוח את מצפה מילדה בת שמונה שנשרפת בלהבות...

אז בקיצור אם בא לך להשמיץ מישהו או משהו-החינוך החרדי זה הדבר האחרון.