אולי יש ביניכם היודעים להפריד בין מציאות ודמיון.
מה האמת בסיפור הזה?

אחפש גם בעצמי
בינתיים מהארץ אודות ספרו של דוד אסף:
בארכיון הלאומי בבלארוס נמצאו מסמכים המוכיחים כי בנו הצעיר של מייסד חב"ד התנצר, פרשה שהחסידים ניסו במשך שנים לטשטש ואף להכחיש. מסמכים אלה, לצד פרשות נוספות שהסעירו את החסידות, מופיעים בספרו החדש של הפרופ' דוד אסף, המטיל ספק ביכולת ההישרדות של חב"ד

הסקופ הגדול של הספר קשור לפרשת התנצרותו של משה, בנו הצעיר של מייסד חב"ד, ר' שניאור-זלמן מלאדי. הפרשה ידועה וטופלה לא מעט בעבר, בוויכוח חריף בין המשכילים ואחריהם החוקרים האקדמיים, לבין חסידי
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P120606/b.0.1206.9.2.9.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
בן האדמו"ר משפיקוב. נישואים מדכאים
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
חב"ד, שניסו לטשטש ואף להכחיש את הסיפור. הגילוי של אסף אמור לשים קץ לוויכוח. לפיו, בשנים האחרונות איתר הפרופ' שאול שטמפפר מהאוניברסיטה העברית שני תיקי מסמכים הקשורים לפרשה, בארכיון הלאומי של בלארוס. בתיקים נמצאו, בין היתר, מכתב של משה לכומר בעירו, אולה, ובו בקשת ההתנצרות, תעודת ההטבלה שהוכנה לו, וכן מכתבם של שני אחיו לראש הכנסיה הקתולית ברוסיה, שבו הם מודים שאחיהם חולה נפש ומבקשים, לאור זאת, לבטל את ההתנצרות כצעד שנעשה שלא בצלילות הדעת ומתוך ניצול מחלתו (תיאור שאסף מסכים לו).

בדקתי, אבל הספר עדין לא נמצא בספריה. הנה פרטיו
מתוך האתר של סטימצקי.


.

לא מצאתי את העתק המאמר באתר מט"ח ואין לי סורק. כשאתפנה אכתוב את עיקרי הדברים.

לבינתיים - כנראה שהנושא פורסם ע"י פרופ' דוד אסף בכתב עת בשם 'ציון'

יצא מדעתו ואחר כך מדתו





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.bambili.com/imges/print.gif]


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.bambili.com/imges/sendart.gif]


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.bambili.com/data/news_pic/upload_photo_uploadbg220704.jpg]


מייסד חב"ד, הרב שניאור זלמן

תצלום ארכיון


מדובר בפרשה מביכה: משה, בנו הצעיר של מייסד תנועת חב"ד, הרב שניאור זלמן מליאדי (הרש"ז, ובכינוי - "בעל התניא", או "האדמו"ר הזקן"), המיר את דתו והפך לקתולי. מזה 180 שנה, המרה זו של בן למשפחה הנערצת, אדם נשוי ואב לילדים, היא עובדה קשה לעיכול לתנועת חב"ד ולחסידות בכלל. מזה שנים אחדות, עצם התנצרותו של משה היא סברה מקובלת. עתה עומדים לרשות הציבור גם מסמכים המאששים אותה.

כאשר יהודי אימץ את האמונה הנוצרית, זה היה אסון בעיני בני עמו. בוודאי במאה ה-19 ולמעשה עד ימינו (דוגמה בולטת היא יחסו של ישעיהו לייבוביץ' להמרתו של מרדכי וענונו). גם יהודים משכילים ראו אפוא את ההמרה בשלילה נחרצת, ועל המשכיל יהושע השל שור, למשל, נאמר ב-1898 כי "מומר היה בעיניו כגללים וכצואה". אבל משום שהשתמדות היתה מעשה נתעב בעיני כל יהודי, היו משכילים שהתעניינו מאוד בסיפורי המרה בקרב משפחות חסידיות בכלל ובמשפחות חסידיות מיוחסות בפרט וטרחו להפיצם.

התיקים נמצאים במינסק

אשר למשה בן שניאור זלמן: ידיעות וקטעי מידע שהצטברו לאורך עשרות שנים סימנו כי אכן התנצר, ואילו אנשי חב"ד הציבו גרסאות אלטרנטיוויות על מהלך חייו ושללו את ההתנצרות בתוקף. עכשיו נחשפות תעודות רבות המוכיחות, לכאורה, כי אכן המיר את דתו. בירושלים מצויים כיום צילומים של כל המסמכים הנוגעים להתנצרות של משה, בן הרש"ז, מתוך תיקים שמוחזקים בארכיון הלאומי ההיסטורי במינסק, בירת בלארוס.

לפני חמש שנים כתב ההיסטוריון דוד אסף מאוניברסיטת ת"א מאמר בכתב העת "ציון" על פרשת ההתנצרות של משה. כל ההתייחסויות החשובות לפרשה נסקרו שם, הן אלה שמקבלות את עובדת ההתנצרות והן אלה השוללות אותה. אסף הגיע למסקנה, כי אין ספק שההתנצרות אכן התרחשה. עם זאת, הביע את התקווה כי בארכיונים העשירים של רוסיה יש מסמכים שעדיין לא נחשפו ושיש בהם כדי לשפוך אור נוסף על הפרשה.

התקווה התגשמה במלואה. בעקבות המאמר יזם חוקר אחר, הפרופ' שאול שטמפר מהאוניברסיטה העברית, חיפושים בארכיון במינסק, ושם התגלו שני תיקי מסמכים שהיו שייכים פעם לכנסייה הקתולית באזור מוהילב (מזרח בלארוס). המסמכים כתובים רוסית, פולנית ולטינית ומוקדשים למשה ולהמרתו. שליחי הארכיון היהודי המרכזי צילמו את תוכנם של התיקים והצילומים מצויים בירושלים. השבוע העביר הארכיונאי בנימין לוקין אחדים מהםלידינו.

אחת התעודות המכריעות בתיק היא מכתב-הצהרה שכתב משה, ב-1 ביולי 1820. הנמען הוא כומר פולני ושמו סיודלובסקי, בעיירה אולה, שבה התגורר משה מאז נישואיו. משה זלמנוביץ' (בן זלמן), שהיה אז כבן 36, כותב כי כבר מזמן הוא שואף לעבור לאמונה הרומית-קתולית. בהמשך הוא מספר, כי משנודע הדבר ליהודים הם ניסו למנוע ממנו את המעשה, הטילו עליו פיקוח צמוד, היכו אותו ואיימו עליו. בכל זאת דבק בדרכו: לא חזרתי מהחלטתי, הדגיש משה במכתב. "דבקתי ברצוני לקבל עלי את דתו האמיתית של ישו הנוצרי, שעליו מעידים ספרי הקודש והנביאים כולם".

התצהיר נעשה בנוכחות עדים - קצינים ופקידים נוצריים אחדים, אשר שמותיהם ועיסוקיהם מצוינים במסמך. הם חתמו והעידו ש"עשה את מעשהו בדעה צלולה". משה בן זלמן הפך לליאון יולייביץ'.

דעה צלולה? על כך יש חילוקי דעות, בלשון המעטה. מקורות יהודיים, גם אלה המכחישים כי היתה התנצרות, מסכימים ברובם כי משה סבל מילדותו מבעיות נפשיות קשות; גורמים קתוליים בכירים, לעומת זאת, אשר בדקו את משה לאחר המרתו ונטו לקבוע כי ההמרה תקפה, טענו כי רק התחזה לפעמים למטורף, מפחד נקמתם של היהודים

הכמרים החזירו הבן למשפחתו

מה התרחש לאחר ההמרה? לפי המסמכיםשהתגלו, הבחינו גם הכמרים עד מהרה כי אדם מעורער לפניהם, והחזירוהו למשפחתו. לא לבית אשתו וילדיו בעיירה אולה העבירוהו, אלא דווקא אל ליובביץ', עיירת אחיו - האדמו"ר דב בער. משה הוחזר איפוא אל בני עמו ונלקח מהם, חליפות, לשם בדיקת מצבו. בשלב מסוים הודיע כי הוא מעוניין להמיר בתוך הנצרות, ולעבור מקתוליות לפרבוסלאוויות. לבסוף הובא לסנט פטרבורג, ושם עסק בעניינו גם יועץ הצאר, הנסיך אלכסנדר ניקולייביץ' גוליצין, שהמרת יהודים היתה חזונו. משהוחמר מצבו הנפשי הועבר משה לבית מרפא לחולי עצבים בסנט פטרבורג. שם כנראה מת.

ודאי שמניע עיקרי לעיסוק בסיפור הוא הממד הסנסנציוני, השאלה "התנצר או לא". מה שמסביב לא פחות מרתק וחשוב, לרבות אגדות שנולדו. לדעת הפרופ' דוד אסף, הנסיבות שאיפשרו מהלך קיצוני כל כך הן בעיותיו הנפשיות הפתולוגיות של בן הרש"ז. הוא המיר מפני שהיה חולה נפש. האם היו לו גם מניעים קונקרטיים, כגון תרעומת על אחיו הבכור, או לחץ מצד ידיד נוצרי בעל השפעה? אסף דוחה זאת.

אבל כאמור, העניין העמוק בסיפור שוכן בכל מה שנלווה לו, ואת זאת יחווה בעוצמה כל מי שיעיין במסמכים שהתגלו או בתרגומיהם (גם החדשים, הנכללים בספר של הפרופ' אסף, שיראה אור בשנה הבאה בהוצאת מרכז זלמן שז"ר), וגם בעדויות ותעודות שכבר היו ידועות קודם. כל הקשור בפרשה - לרבות התייחסויות של משכילים עויני חסידות, או גרסותיהם של אוהדים, או אגדות על חזרתו בתשובה של משה (ונדודים שאליהם יצא כביכול, כדי לכפר על חטאו) - שופך אור מרתק, עד כדי גרימת התמכרות, על ההיסטוריה של עם ישראל ברוסיה.

***

סדרת כתבות זו נולדה בעקבות מסע לימודי שנערך החודש באוקראינה. הסיור, בהנהגת הפרופ' דוד אסף, נערך מטעם אוניברסיטת ת"א, והקיף אתרים רבים הקשורים להיסטוריה של החסידות. הכתבה הראשונה בסדרה עסקה בסבו של לנין. הכתבה השנייה עסקה בעיירה ידועת הסבל טולצ'ין. היום מובא סיפורו של בנו של מייסד חב"ד, שהתנצר במאה ה-19.

כרונולוגיה של שושלת

תנועת חב"ד נוסדה ב-1788 בעיירה ליאדי, שבמזרח ביילורוסיה ("רוסיה הלבנה", כיום בלארוס). אדמ"ורים של השושלת ישבו בעיירות סמוכות באותו אזור, המפורסמת שבהן היא ליובביץ'.

אפיון מרכזי בגישת חב"ד, בתוך כלל החסידות, הוא ההתייחסות לחסידות כאל תורה, שיש להתעמק בה ולשכלל את הבנתה. מעמדו של הרב האדמו"ר גבוה כמו בזרמים החסידיים האחרים; רק לו רשות לחדש דברים בתורה החסידית.ללמדנים אחרים ניתנה רשות רק לפרש ולהסביר.

עוד בחיי מייסדה הרש"ז (ר' שניאור זלמן מליאדי) כבשה חב"ד את רוב ביילורוסיה וחלקים ניכרים של אוקראינה, חרף מאבקו העיקש נגדה של גדול מתנגדיה, הגאון מווילנה. לפולניה ולגליציה חב"ד לא חדרה.

עוד יש להזכיר כי במשך דור אחד, במחצית השנייה של המאה ה-19, התפלגה חב"ד לחצרות אחדות, ושבימי האדמו"ר שלום דב בער, בסוף המאה ה-19, התרחבה חב"ד לגרוזיה ובכך החלה לספח אליה גם יהודים לא אשכנזים. האדמו"ר הלפני אחרון, יוסף יצחק, הוא שיזם את הקמת כפר חב"ד בארץ ישראל.

חב"ד: המסמכים מזויפים

הנה תמצית התגובה שמסר לנו ההיסטוריון החב"די יוסף קמינצקי:

"המסמכים בתיקים במינסק הם זיוף, והעובדה שבמכתב התצהיר מופיע השם "שניאורסון", שעדיין לא היה קיים אז כשם משפחה, מוכיחה זאת.

"הכנסייה וגם חוגי יהודים מתנגדים לחסידות (מה שמכונה בימינו "ליטאים") היו מעוניינים לטעון כי משה התנצר. האמת שנהג, למורת רצון משפחתו, להשתתף בוויכוחים תיאולוגיים עם כמרים ותמיד היה מנצחם.

"לבסוף הכריזו השופטים בשרירותיות כי משה נוצח ולכן - לפי החוק - עליו להתנצר. הוא סירב, נכלא, אבל הצליח לברוח. מאז היה נע ונד. הכנסייה לא הודתה בכך אלא המשיכה להציג את ההישג שבהתנצרותו כביכול.

"באותה תקופה אירע מקרה השתמדות מביך בחוגי המתנגדים דווקא: מדובר באברהם פרץ, חתנו של יהושע צייטלין, מתנגד שגר בעיירת מוצאו של האדמו"ר שניאור זלמן. האדמו"ר עצמו ניבא לצייטלין כי חתנו ישתמד, וכך אכן קרה.

"מתנגדים הם שהפיצו את הסיפור על המרתו של משה, בן האדמו"ר, כדי להסב את תשומת הלב מכלימתם הם".

מאת חגי חיטרון

משה נולד סביב 1784, נישא ב1797 לשיפרה הירש, היה חביב על אביו רבי שניאור זלמן מליאדי ושימש כ'חוזר' על תורתו. כשנמלטה משפחת הרש"ז ב1812 מזרחה נותרו משה ובני ביתו באיזור עיירתם. המשפחה התאחדה שוב ב1813 בעיירה ליובאביטש. סביב 1817 עבר משבר גופני ויתכן ונפשי וב1820 החליט להתנצר.
יהודי משומד בשם לזרוס סיפר בספרו 'אבן העזר' כי פגש את משה בבית הרב ושוחח עימו ארוכות. הוא מתאר את הקרבה להשקפתו בין עקרונות החסידות לנצרות וציין כי משה השתכנע ע"י גנרל רוסי ולאחר קריאה של 3 לילות בברית החדשה והמיר את דתו. הדבר נעשה בסנט פטרבורג בכדי למנוע מהומות בקהילה היהודית. שבועיים לאחר התנצרותו בכנסיה היוונית אורתודוכסית החל להטיף כנגדה בשל עבודת הפסילים שנהגה בה והושלך לכלא. הוא הוכרז כבלתי שפוי ומת בבית המשוגעים.
ההסטוריון דובנוב ציין כי משה המיר דתו במאהלוב ומצא מסתור בבית ראש הכמרים.
עשרים שנים לאחר מותו עלו אשתו ובניו ארצה והתגוררו בחברון ובירושלים.

יש איזשהו מידע על מקום קבורתו, מסמכים, מצבה?

יש שגרסו כי הפך לכומר, יש מסורת חבדניקית שתאר היסטוריון חב"ד היילמן לפיה חזר בתשובה ונדד 30 שנים בעיירות וכו'. מידע ממשי - אין.

בפורום "עצור כאן חושבים" קיים דיון ארוך לגבי הספר של דוד אסף בהשתתפות המחבר עצמו אז מי שמתעניין כדאי להעיף מבט:http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1948392

גנרל שוורצקוף בתגובה לשאלה: האם צריך לסלוח למתכנני אירועי ה-11 בספטמבר?
"אני מאמין שלסלוח להם זה תפקידו של אלקים. תפקידנו הוא רק לדאוג למפגש הזה"

השם "שנייר" או "שניאור" נשתבש במזרח אירופה מן השם "סניור" ומוצאו מספרד.
לחב"ד גירסה אחרת, הם מסבירים ששני הסבים של הראשון נשאו שם הקשור לאור
כמו אורי ויאיר, ולכן השם מכיל "שני אור" - אשרי המאמין.

עד כמה שאני זוכר, מלימודי באונ' לפני שנים, הקישו כי משה שניאורסון התנצר משום שהתמנה לפקידות בממשל הרוסי. באותה תקופה יהודי לא יכול היה להתמנות לתפקיד רשמי.
לפי מה שנרשם כאן הוא כנראה לא הגיע להיות פקיד ממשלתי משום שפגע בקודשי הכנסיה. האם מישהו יכול לישב את העניין?

כל שידוע לי הוא ממאמרו של דוד אסף. בכל התרחישים והעדויות שהעלה תוארה דמות לא יציבה ולא של קרייריסט ציני. הוא ציין כי אחת מן השמועות הרבות אודות גורלו עסקה בהפיכתו לכומר אך זו הייתה רק שמועה ואם חפץ בתפקיד דתי הרי מעמדו ביהדות היה רם בהרבה.