02-12-2006, 23:58
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 14.08.02
הודעות: 2,490
|
|
|
עצב מהול בשמחה
חשבתי עם לכתוב שמחה מהולה בעצב או עצב מהול בשמחה, בסוף מה שיצא יצא,
קשה לעזוב בית. שבעה עשרה וחצי שנים של נוסטלגיה, של הרגלים, של שייכות למקום..
בית שמכירים בו כל פינה, שחשבו על כל פינה.
בית שחזרתי אליו עייף/מתגעגע מהמטפלת, מהגן, מהבי"ס, מהתיכון, מטיולים, וגם בחופש האחרון מהמלחמה..
יקח לי עוד שבע עשרה וחצי שנה כדי לתאר הכל, מזל שיש תמונות, תמונות שמזכירות רגעים מיוחדים, ושנהנים לחזור אליהם.
עצוב לראות את הארונות ריקים, את כל התכולה בארגזים, ואת הבית שאהבתי מתרוקן.
אני מקווה שהמעבר יהיה חלק, ושאני (לא) יתבלבל וילך בטעות לביתי הראשון.
אני מנסה להסתכל על הייתרונות, יותר גדול מרווח, פרטי עם גינה, בית שאפשר להשקיע שם ולהמשיך שם את הנוסטלגיה העתידית.
בהצלחה לי, ואשמח לכמה מילות עידוד ממי שעבר מקרה דומה. (ובטח הרבה עברו)
קשה לי לכתוב הודעות בלי סמיילי, כי תמיד יש טוב בחיים, אז הנה אחד 
בנוסף שיש לאדם בעלות על נכסיו יש לו גם שייכות אליהם.
.
.
.
.
_____________________________________
Nikon D50 + Nikon 18-70 + SB600
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
