06-12-2006, 17:38
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
היה לך ספק?
משום מה בוחרים אצלינו להפוך את השייח החביב מביירות לאלוף משחקי הפוקר, בעוד שהוא לא יותר מאשר שחקן מפתח. אילו היו השניים במצב שבו ניתן להציגם, סביר להניח שהוא כבר היה מפעיל את מסחטת הרגשות. באירוע בהר דב היה ברור לכל בר דעת שגם מבחינת מצב הסופ"שית וגם מההימנעות המחשידה של האוייב לתת סימן חיים גם כאשר לא היתה עיסקה באופק, שהבחורים אינם בחיים. במקום זאת הופעלה מכבסת מילים עצומה שכל מטרתה היה לתת לאזרח ה"פשוט" שלא שם לב לניואנסים את התחושה ש"יש תקווה". התוצאה היתה ש"זכינו" בסוחר סמים מפוקפק ו"ויתרנו" על כמות גדולה של פושעים מורשעים ובתחושה של האזרח ה"פשוט" שחוק העונשין אינו חוק.
גם עכשיו ממשיכה מכבסת המילים תחת ביטויים חסרי ערך מציאותי כמו "בכל מחיר" ו"כל ישראלי צריך לדעת שיעשו הכל עבורו", בעוד שאיש אינו שם לב לפרטים שמעוגנים יותר במציאות. מי שינסה לטעון את מה שאני אומר, יקבל תמיד תשובות כמו "ואם זה היה הבן שלך?" וכו'.
ברור לי שאני מעורר אנטי עצום בדברים כאלה אולם התחושה היא שישנו תהליך, גם בתחומים אחרים הקשורים לאובדן ושכול, שבו הממסד שאמור להפגין אחריות, קור רוח, וכן - גם שיקול דעת של כדאיות, נסחף אחר שיטה הנסמכת על מה שניתן להגדיר כ"טיראניה של הרגשות". אין לי טענות נגד המשפחות - חוסר המעש הוא של הממסד במדיני-בטחוני שגורם לכך שיותר ויותר מסתבר שבמחיר פעוט מבחינה חומרית ומבחינת סיכון והכנה, ניתן להוריד את ישראל על הבירכיים. היום מסתבר שכל ההשקעה העצומה בכלי נשק סוביטיים/רוסיים, מיותרת, משום שמשחק פוקר טוב מול ישראל מספיק...
_____________________________________
.
|