 |
14-12-2006, 21:53
|
|
|
|
חבר מתאריך: 02.12.05
הודעות: 413
|
|
|
מאמר צנחנים 13-12-06
גיבוש צנחנים 13.12.06
המאמר הוא בעצם אימייל שכתבתי על הגיבוש, עם קצת עריכה בשביל שזה יהיה קצת יותר נוח להבנה. אני אשמח להערות בונות ושאלות.
ולזכור - הכל בראש, אני באמת לא אחד מהסוסים של שייטת, פשוט צריך לתת הכל!
כרגע חזרתי מגיבוש צנחנים, היה קשה, אבל לא נורא, יותר מתאים היה לקרוא לזה ייבוש צנחנים,
המשמעת הייתה זנותית וכל הזמן הסתלבטנו, לפחות ככה היה ביום הראשון, באנו ב-8, ואחרי הרשמה ארוכה ומייגעת,
שיחות עם 1000 אנשים וארוחת צהריים הגיעה השעה לריצת אלפיים, בערך ב-3 בצהריים חילקו אותנו ל-5 קבוצות,
כל אחת של 50 איש, ואחרי הריצת אלפיים (שעשיתי לפי דעתי באיזה 9:40 דקות - לא טוב!) ניפו מלא אנשים,
ואז התחילו לקרוא שמות, כל מי שהשם שלו נקרא הולך הבייתה.. אז השלב הראשון הסתיים - אני ממשיך!, הולכים לאכול
(קצת יותר מאשר בארוחת צהריים שאכלתי טיפה בשביל לא להכביד על הבטן) הפעם אוכלים מספיק בשביל שיתן אנרגיה למחר,
הלכנו שיחלקו אותנו לצוותים (צוות 4 אריות!) ומספרים (אני הייתי 18), אחרי שחילקו אותנו בא צנחן בסדיר מ-202,
והיה המפקד שלנו, היה באמת נחמד ולא הזכיר בכלל גיבוש, בכלל עד ה-2000 הייתה לאחד הבחורים שם שהיה איתי בחובלים
כינוי מעניין לגיבוש.. "קייטנת צנחנים"\"יום כיף צנחנים" חבל שהוא עף ב-2000......
אוקיי, לילה, לצוות שלנו היו 2 אוהלים, אני הייתי באוהל 18 (כמו המספר  ) וצריך לעשות תורנויות שמירה,
היה כל כך קר במקום המגעיל הזה (תל השומר) ולא הצלחתי להירדם כל הלילה, אז כשהעירו אותי לשמירה בעצם הייתי כבר ער,
תאמת השמירה קצת חיממה אותי וחזרתי וכמעט הצלחתי להירדם..
3 בבוקר, 14.12, השכמה, קמים, שותים תה ביסקוויט ועוגיות משהו משהו, בא המילואימניק ועושה לנו הכרות קצרה,
לא יותר יום כיף, התחיל הגיבוש.
יוצאים מהשער לשדות (ממש כמו בבית) ורצים בערך 1000 מטר למקום, גבעה (רק שבעצם זה מקום יותר נמוך משאר השטחים)
עם ערימת שקים, כל אחד מרים שק, שם על הצוואר, ו"צאו" כולם רצים ספרינט לסוף הגבעה להקיף אבן,
רק אני בסבבה שלי רץ די לאט, מגיע מקומות אחרונים, שוב, "צאו", כולם רצים ספרינט אני שוב קצב איטי,
הפעם מקום 7 בערך, (מתוך 23), שוב, "צאו", הפעם כולם התעייפו, אני המשכתי בקצב שלי והפעם מקום 3,
הפלא ופלא, כותבים את השם שלי, ושוב המפקדים מציינים "אנחנו לוקחים רק בערך 4 מכל צוות, כל השאר סתם רצים פה,חבל"
וכותבים בין ה-3 ל-5 הראשונים שמגיעים כל פעם, בשאר הריצות, אני מגיע ברוב במקום ראשון שני או שלישי,
עכשיו מגוונים, רצים למעלה, מקיפים את האבן, חוזרים למטה, ושוב עולים להקיף את האבן - 2 סיבובים רצוף,
אוקיי, מפה התחלתי להשתלט על העניין 90% מהפעמים הגעתי מקום ראשון ובשאר הגעתי 2 או מקסימום 3,
אבל תמיד הייתי ב-3 הראשונים (שעמדו בצד ורשמו אותם), שוב, משעמם למפקדים, עכשיו מחזיקים את השקים מעל הראש עד
שכל הקבוצה מגיעה(קשה!!!) שוב אני מגיע ראשון כמעט תמיד, ותמיד ב-3 הראשונים, מוצא שיטה שהידיים לא יכאבו יותר מדי (כשמרימים את השקים אז לנעול את הידיים!!), אוקיי, נמאס למפקד, אחרי שעה בערך של ריצות עם שקים הוא מחליף שקים, כולם עומדים במעגל ונותנים את השק שלהם למי שמשמאליהם, היה לי שק נבזי במיוחד ששקל כמוני, ריצה ראשונה - אחרי הרבה מאוד זמן, הגעתי מקום מעפן, אחד האחרונים, עוד ריצה, מקום באמצע, עדיין רחוק מהמקומות הטבעיים שלי, ריצה הבאה - השק נפתח וחצי מהחול יוצא ! אלוהים איתי, רצתי ככה עם שק חצי ריק 3 סיבובים שבהם שוב הגעתי ראשון, עד שהחליפו לי את השק לשק נורמאלי שאיתו המשכתי את השקים, אוקיי עוד כמה ריצות, אני עדיין די מוביל אבל למפקד נמאס והוא אומר להסתדר ב-ח, מסתכלים הצידה ורואים 8 בחורים שבוזים יושבים - פרשו, חבל. (שכחתי לציין שבאחת הפעמים חסמו לי את הדרך לריצה ויצאתי ממש בהפרש של איזה 10 שניות לריצה וקלטתי את אחד המפקדים אומר "מתערבים שהוא מגיע ראשון?" - הגעתי שלישי!). חזרה לסיפור, עומדים כולנו ב-ח, מורים לנו לשתות מימיה שלמה, מישהו מסכן הקיא אחרי זה את כל המים ששתה, אבל המשיך כמו גבר, אוקיי - "קחו את השקים ורוצו למעלה" המפקד הצביע על גבעה נוספת (בכיוון השני) ונתן לנו לרוץ אליה, הגענו, כל המפקדים (משהו כמו 7 שדי הפריעו בריצות) באו בדרך בסבבה שלהם והריצו דחקות (כגון "תגידי, לא ראיתי אותך ברשימת שינדלר? אה לא, זאת היתה סבתא שלך") בינתיים אני מזהה את המסלול הבא שלנו, הפעם עיגולים, רצים בירידה די חדה, קופצים מאיזה מדרגה טבעית של מטר (משהו כמו 75 מעלות, היה אפשר פשוט להתגלץ') ועולים מסביב עליה קשה, וחוזרים למפקדים, סיבוב ראשון, כמו מקודם, כולם דופקים ספרינט (נשארנו משהו כמו 15 איש) ואני מתחיל בריצה קלה, שוב, מגיע בין האחרונים, ריצה הבאה - אני ראשון, כולם התעייפו מהספרינט.. אוקיי, אחרי איזה 3 ריצות כאלו שהגעתי במקום ראשון שני שלישי למפקד נמאס,
"הפעם אתם עושים 2 הקפות רצוף" אחלה, יוצאים, אני שוב מגיע ראשון, בפער סביר על מקום שני, מה שנותן לי לצבור כוחות,
15-20 שניות עד שכולם מגיעים... בהחלט עוזר, אחרי עוד כמה כאלו שהגעתי מקום 1-2, המפקדים רצו לאתגר אותנו יותר,
הפעם 3 סיבובים, ואם מישהו הולך אז מוסיפים לכולם עוד סיבוב, אחלה... שוב אני מגיע ראשון, מסיים יחד עם כולם, רק שלכולם יש עוד סיבוב לעשות, וכשמישהו הלך אז כשסיימתי 4 סיבובים הם עברו רק 2.5 הקפות - מה שמראה שברגע שאתה ראשון אתה לא יכול לרדת כי יש לך המון זמן לנוח עד שכולם מגיעים!, המפקדים כל הזמן שאלו אותי "18, סיימת 4 סיבובים? בטוח?" כי באמת התעליתי על עצמי ורשמו אותי המון פעם (שזה מצויין) סיימנו את השקים אחרי שוב המון ריצות שלא היו קשות במיוחד (לי לפחות), והלכנו לשטח ישר, משהו כמו 60 מטר, אולי קצת פחות, אלונקה סוציומטרית - רושמים רק את מי שמגיע לאלונקה - רצים הלוך ושוב, ה-4 הראשונים לוקחים אלונקה ויוצאים לעוד סיבוב ושאר החברה עושים עוד סיבוב לבד, פה הגעתי למצב שכל הזמן אני לוקח
אלונקה פעם כן פעם לא - פשוט אני לא מהיר בספרינטים ולתת ספרינטים מהירים אחרי שסוחבים אלונקה של 120 קילו זה יותר מדי.
אחרי התחנה הזו הלכנו לשתות, ובין לבין יש דיונים, לדעתי התבלטתי בדיונים לא יותר מדי, אבל מספיק בשביל שיבינו שאני שם.
כמו כן בכל הריצות עודדתי ועזרתי לחלשים בריצות - זה חשוב, לא רק לכם ובאמת לא בגלל הקטע הסוציומטרי, ככל שהקבוצה שלכם
יותר חזקה יהיה לכם יותר קל, במיוחד במסע (בלי לדבר על הסיפוק העצמי שעזרתם לבן אדם לסיים גיבוש). מסלול הבא -
10 בטן, 10 ידיים, 10 קפיצות צפרדע, קשה! במיוחד כשהידיים מתות מהשקים! רוב הפעמים הגעתי 4-3 אבל מדי פעם גם
ראשון, באחד הקטעים הגעתי מקום נמוך כי עזרתי לאחד שם שנפל, ולעוד אחד שלא רץ מספיק מהר (כל תרגיל זה בתחנה - 10 בטן, רצים לתחנה שניה 10 ידיים רצים לסוף 10 קפיצות וחזרה בספרינט) אז המפקד גער בי שזה אישי ולא לעזור, לא להתרגש - הכי
חשוב זה להיות בן אדם.
מסלול הבא עוד דיונים וחידה מפגרת שהייתה יותר מנוחה ממאמץ.
זחילות - מסלול של איזה 10-20 מטר שצריך לזחול אותו, הזנקה ראשונה - אני טס, מגיע כמעט לסוף של המסלול,
כשאף אחד לא עבר את החצי, אבל בלי אוויר, אחרי זה שוב עוד 2 סיבובים - בלי עצירה - שוב מקום 3, ובפעם השלישית סיימתי 2
סיבובים, חזרתי מקום שלישי כשכל השאר עדיין זחלו, הייתי שמח כי היה לי זמן לנוח, אבל המפקד הפסיק את כולם ואמר לנו
להסתדר ב-ח.
(דרך אגב, מצאתי באמצע הזחילה איזה שקל, הייתי מזה שמח - שקל על חמש שעות עבודה, ממש תאילנדי!)
עכשיו הגענו לסרט הקשה - מסע אלונקות - המפקד טען שזה 12 קילומטר, אני חושב שזה היה לא יותר מ-5,
אבל היה נורא קשה כי הייתי על האלונקה איזה חצי מהדרך והיה קשה למצוא מחליפים. היינו בהתחלה 8 על האלונקה אז היה סבבה,
ואחרי זה היינו רק איזה 6, ממש ממש קשה! האלונקה נורא כבדה אחרי שקורעים את הידיים עם השקים. ואם לא רצים איתה אז
המפקד חוזר אחורה וצריך להשיג אותו עם האלונקה בשביל שהוא ימשיך... אוקיי סיימנו, נורא נורא קשה, אבל, סיימנו את הגיבוש! יופי! ואפילו הצלחתי די טוב.
מקלחת, קצת עבודות רסר, שבהם בעיקר דיברתי עם לוחמים מ-101 והיה נחמד, אנשים טובים, אחרי זה שוב ייבוש צנחנים,
מחכים לראיונות - משהו כמו שעתיים שלוש - הגיע הראיון שלי, נראה לי שהייתי בסדר, בעיקר שאלות של "ספר על עצמך"
נקווה לטוב, עוד חודש תשובה!
ושוב - צוות 4 אריות!
_____________________________________
יש אנשים שפשוט אי אפשר להאמין להם כשהם אומרים לך "בוקר טוב".
|
|
ראשי
צ'אט
)
מצב כלאיים
