|
חשיפה: קורבן הפינוי הראשון
במאי 2004, במהלך פינוי המאחז מצפה-יצהר, דחף מתנחל את קצין מג"ב אסף רביד – והפך אותו לנכה. אחרי 8 חודשים, אסף מדבר על הפציעה והטראומה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
כשאסף רביד הגיע למשמר הגבול, הוא נחשב להבטחה גדולה. קצין נח"ל ותיק שעבר למג"ב כדי להקים את הסיורים המשותפים עם הפלשתינים בימים שאחרי הסכמי אוסלו. בתוך זמן קצר הוא נהפך למג"בניק גאה ולוחם "מורעל". אבל היום הוא נכה, משותק בפלג גופו השמאלי. עמוד השדרה שלו לא התרסק בקסבה של שכם או בקרב בג'נין, אלא במהלך פינוי המאחז הלא-חוקי מצפה-יצהר במאי 2004.
לאורך כל תהליך השיקום הארוך סירב אסף להיחשף. אבל התגברות האיומים על לובשי המדים, והחשש שלו מפני מקרה נוסף של אלימות שייגמר באסון כבד, שכנעו אותו לחשוף את סיפורו במעריב.
"זה היה הפינוי הראשון שלי", מספר אסף, בן 29, שהיה קצין המבצעים של מג"ב קלקיליה בזמן פינוי מאחז מצפה-יצהר. "כל הצירים היו חסומים. הכביש מלא סלעים, צמיגים בוערים ושמן שחור. המוני מתנחלים ישבו על הקרקע ואחזו זה בזה. התחלנו לפלס את הדרך למאחז בבוקר, והצלחנו להגיע לשם רק בצהריים.
"הייתי המום. אתה מגיע לשטח ורואה איך מתנהגים לחיילים שלך, שבשבילך הם כמו ילדים. יורקים עליהם, דוחפים אותם, מטיחים בהם 'אתם כלבים', ' אתם לא יהודים' ועוד קללות שאני מתבייש לחזור עליהן. הייתי חלק מצוות האבטחה, אבל 100 מטר לפני שהגענו לקרוואן עצמו העניינים התחילו להידרדר. אז החלטתי להצטרף גם אני לפינוי".
אסף הסיר מעליו את נשקו האישי והצטרף לחייליו. "התחלתי להרים אנשים כדי לאפשר לדחפור להתקדם. נעמדנו על טרסה בגובה מטר וחצי. אני הייתי על הקצה, וניסיתי בכל כוחי למנוע נפילה למטה, גם של הלוחמים וגם של המתנחלים".
בנקודה הזאת נקטע הזיכרון של אסף. גם היום, שמונה חודשים אחרי, הוא לא מצליח לשחזר את אותם רגעים. "אני יודע רק שהתעוררתי משותק בבית החולים בילינסון", הוא אומר.
"כעסתי על עצמי ועל המתנחלים"
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
המתנחל שדחף את אסף והפך אותו לנכה לא אותר עד היום. "החיילים שלי סיפרו לי שאחרי שהוא דחף אותי נפלתי אחורה, על הגב ועל הראש, ואיבדתי את ההכרה", משחזר אסף.
הגר, אשתו של אסף, היתה אז בחודש השביעי להריונה. הפחד והלחץ סיכנו את שלומו של העובר בבטנה. "כל החיים שלי חלמתי להתחתן, וחיכיתי שיהיה לי ילד", הוא מספר. "פתאום מצאתי את עצמי שוכב חסר אונים בבית חולים, עם פלג גוף תחתון משותק, בלי יכולת לעזור לה".
אחרי סדרת צילומים ובדיקות התברר כי אחת החוליות בעמוד השדרה הצווארי שלו שבורה וכי הוא סובל מפריצת דיסק. אסף הועבר לבית לוינשטיין. "רק אז ירד לי האסימון, רק אז הבנתי שאני נכה. שנאתי את העולם, לא רציתי לראות אף אחד. איך אני אצליח לרוץ עם הבן שלי? איך אלמד אותו לרכוב על אופניים? כעסתי על המשטרה שהביאה אותי למקום ההוא, כעסתי על עצמי שהלכתי למג"ב, כעסתי על המתנחלים".
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
אסף החליט לא להיכנע לפציעה. אחרי שלושה חודשים שבהם לא קם מהמיטה הוא למד להשתמש בקביים, ולאחר מכן הצליח ללכת בעזרת מקל. "יצאתי משם משותק חלקית, ביד וברגל. אני לא יכול להרים את הילד הקטן שלי, אני לא יכול לפתוח לבד בקבוק קולה, אני לא יכול לנהוג באוטו עם הילוכים", הוא מספר בכאב.
בהמשך אובחנה גם פגיעה מוחית. "אני לא יכול לשאת את אור השמש, גילו אצלי פגיעה באישון ובראייה. הרופאים משערים שזה בגלל המכה בראש, ואני חייב משקפי שמש כל הזמן", סיפר. "ארבעה חודשים התקלחתי בישיבה. מלוחם 'מורעל' שחלם על קריירה ארוכה במג"ב, אחד שמגיע לחדר כושר שלוש פעמים בשבוע, הפכתי לאיש סיעודי. זה מתסכל ברמות שלא ניתנות לתיאור. לוקח לי שעות לאכול ביד אחת, אני כבר לא עוזר לאשתי לנקות את הבית, הפסקתי את לימודי הקרימינולוגיה בבר-אילן, והקידום שלי נהרס".
למרות זאת, אסף לא מנסה לחפש את מי שדחף אותו. "האיש הזה לא רצה לדחוף את אסף רביד", הוא מסביר. "הוא רצה לפגוע בלובש מדים. בשם המטרות ובשם האידיאולוגיה שלו המנוגדות לחוק הוא רצה לסכל את הפינוי. הסיבה שהסכמתי להיחשף היא כדי לנסות לעצור את האלימות הזאת. מבחינתי - ההתמודדות עם הפלשתינים היתה קלה מההתמודדות עם המתנחלים".
"אם לא תשלטו בזה, יהיו עוד 'אסף רבידים'"
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
במג"ב החליטו לא להשאיר את חברם מאחור, ומצאו לו תפקיד המתאים למגבלותיו. לפני שבועיים הוא עלה על מדים, ענד מחדש את דרגות הפקד, והצטרף לחבריו בפינוי מאחז גבעת להב"ה הסמוך ליצהר.
"מה שראיתי שם שינה אצלי את הגישה כלפי המקרה שלי וכלפי אלימות בכלל", הוא אומר. "אותם אנשים ואותו תסכול - אבל אלימות הרבה יותר מסוכנת. עד אז לא שמעתי על מתנחלים שרוגמים באבנים לוחמי צה"ל ושוטרים. הגענו למצב שבו לוחם חושש לחייו ונאלץ לירות באוויר. זה פשוט מפחיד.
"האנשים במאחז לא יודעים שבבית-ינאי גר מישהו ששמו אסף רביד, אחד כזה שצריך מקל כדי להגיע לשירותים. במהלך הפינוי לפני שבועיים ניגש אליי מתנחל, ושאל 'מה הסיפור של המקל שלך?' סיפרתי לו מה קרה. מה שהכי הרגיז אותי שהוא בכלל לא הגיב. אמר לי משהו כמו 'וואלה'. זה פשוט נכנס מאוזן אחת ויצא מהשנייה".
אסף חושש לחיי הלוחמים שיישלחו לפנות את ההתנחלויות בעזה במסגרת ההתנתקות. "חוששים מנשק חם? אני ההוכחה שבכלל לא צריך נשק חם כדי לפגוע. אני קורא למתיישבי גוש קטיף: זה תהליך שאפשר לעצור, אם לא תשלטו בזה, יהיו עוד הרבה 'אסף רבידים', משני הצדדים. אני סוחב איתי את הפינוי ביצהר יום יום, דקה דקה. עד היום שבו אתן את נשמתי לבורא. בכל בוקר כשאני קם ורואה מקל הליכה ליד המיטה. יצהר ילווה אותי כל חיי".
לאחר הפציעה כתב אסף מכתב למתנחל שדחף אותו, אבל לא העז לשלוח אותו. "יש לי אליך רק בקשה אחת קטנה", הוא כותב. "אני כבר לא אגיע לאותה גבעה, כי לנכים קשה לטפס ולפנות מתנחלים. אבל אתה אולי תפגוש שם עמית שלי למקצוע. הוא לא שונא אותך, ובטח לא עושה שום דבר מתוך מניעים אישיים. הוא רק ממלא פקודה. אז בבקשה ממך: רק תחשוב לרגע מה גרמה אותה דחיפה".
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/856/307.html |
ראשי
צ'אט
19-01-2005, 07:26
מצב כלאיים
