קודם כל: כן



מאת יואל מרקוס

בשום שלב אסור שישראל תימצא במצב שמדינה ערבית מציעה לנהל אתה משא ומתן והיא תסרב. בשנות ה-70 הציע הנשיא אנואר סאדאת לישראל בראיון לשבועון "ניוזוויק" מו"מ לשלום תמורת השטחים הכבושים. גולדה מאיר, "גברת לא", קראה את הראיון ואמרה לא בא בחשבון. מנהיגינו היהירים גרסו אז, שזה סתם יחסי ציבור. עד שנחתה עלינו מלחמת יום הכיפורים. גם קיבלנו באיחור את הצעתו וגם שילמנו ב-3,000 הרוגים.

בינתיים הרבה מים זרמו בירדן וכרתנו הסכמי שלום עם מצרים וירדן, שתיים מתוך שלוש המדינות השכנות שתקפו את ישראל ב-48'. סוריה נותרה הקשוחה והעוינת מכולן. היא סיייעה בעקיפין בלא הפסקה לארגוני הטרור, נתנה חסות ונשק לחיזבאללה בלבנון - אך מאז 73' הקפידה לא להפעיל טרור מגבולותיה. היתה בו באסד האב מין "יקיות" שכזאת, שהסכם צריך לכבד. מאז עלה יצחק רבין לשלטון בכהונתו השנייה אף נוצרה בינו לבין אסד אזושהי הבנה סודית, שבידינו "פיקדון השייך לו" - הלא היא רמת הגולן - להסדר עתידי.

אך כל ניסיון למו"מ במשך השנים התרסק כבר בתחילתו, על שטויות לכאורה. בעיקר משום שהמחיר שסוריה דרשה היה טוטלי ואולטימטיווי, כולל הזכות של חייליה לטבול את רגליהם בכנרת. במלחמת עיראק ב' אסד מוצא את עצמו לכוד ומאוס כסייען בציר הרשע. ודווקא מהמדף האפל הזה יוצאת סוריה במתקפת שלום, "ללא תנאים מוקדמים".

בראיון ל"ואשינגטון פוסט" קורא שר החוץ הסורי לאולמרט למו"מ בלי תנאים מוקדמים, לא מהמקום שהמו"מים הקודמים נעצרו או נכשלו. בשאר אסד מחזק בראיון לעיתון איטלקי ברומא את שר החוץ שלו: כוונותינו אמיתיות, ואם אולמרט לא מסוגל - שוואשינגטון תחליט במקומו. יש באוויר ריח של מפנה לא רק כלפי ישראל, אלא אולי גם כלפי אמריקה.

מעמדה הרעוע של סוריה במרכז ציר הרשע אינו נוח לה. רק כך אפשר להסביר את פרץ יוניות השלום מדמשק. אם יום ההתחשבנות עם איראן בוא יבוא, אסד מעדיף לשלוח לאמריקה מסרים ברוח קדאפי: "איך יוצאים מכאן". אין לו חשק להישחק על ידי המשוגע מטהראן.

בנייר עמדה ל"מועצה לביטחון ושלום" מעריך נמרוד נוביק, שאסד התרשם מהעובדה שישראל היתה מוכנה לצאת למבצע צבאי תוך כדי סיכון של חשיפת אזרחיה למטחי טילים, וכשירו על האוכלוסייה לא ניצלה את ההזדמנות לסיים את המלחמה; שישראל לא נרתעה מתקיפת רבעים מאוכלסים בביירות והוכיחה יכולת מודיעינית ומבצעית בהשמדת מערך רקטות ארוכות הטווח על משגריה, ועם זאת נהנתה ממטרייה מדינית אמריקאית שמנעה ממועצת הביטחון לכפות הפסקת אש. מבחינה אסטרטגית איבדה סוריה לטווח הקרוב את חיזבאללה כאמצעי עקיף לתקוף את ישראל משטחה של לבנון.

הקריאות למו"מ לא באו לשם שמים. משטרו של אסד מוטרד ממעורבותו בעיראק, מוטרד מהתנופה המחודשת בחקירת רצח חרירי, מהבידוד של גוש המדינות הערביות המתונות, ויותר מכל אינו רוצה להימצא בסביבה במקרה שבוש יחליט להגיב או להכות. עם זאת ברור, שהתנאי המרכזי בהזמנה למו"מ בלא תנאים מוקדמים היה ונשאר רמת הגולן. הרמה אינה חקוקה בתנ"ך וגם אינה משאת נפשם של המתנחלים המשיחיים. מבחינתנו מדובר באיכות חיים של 33 שנים, נוף יפה, וכמובן נקודה אסטרטגית, "העיניים של המדינה", שתדרוש הסדרים שיבטיחו בראש ובראשונה את ביטחוננו בצפון.

התנגדותו התקיפה של אהוד אולמרט ליוזמה הסורית אינה חכמה. בוש ילך הביתה, אך אנחנו נשארים כאן. אם ממשלה זקוקה לסדר יום, הרי האתגר הסורי הוא מאותן אג'נדות לאומיות הדורשות אומץ ושכל, שאולמרט כה לועג להן. הסיכוי שמהפרח הזה יצמח גן ורדים הוא עוד קטן, כל עוד איראן בסביבה מאיימת על האנושות. אך ישראל בכל מקרה צריכה להיות תמיד בתנועה, לעולם לא פסיווית בשאיפתה לשלום. גם אם אחד מגדולי אויבינו מושיט לנו יד, צריך לומר קודם כל: כן
http://www.haaretz.co.il/hasite/obj...l?itemNo=802697

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.