|
במקור נכתב על ידי kkr3
רמב"ם משנה-תורה
הלכות תלמוד תורה פרק ד
א אין מלמדין דברי תורה (קל וחומר סודותיה) אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו, או לתם.
אבל אם היה הולך בדרך לא טובה, מחזירין אותו למוטב, ומנהיגין אותו בדרך ישרה, ובודקין אותו; ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש, ומלמדין אותו.
אמרו חכמים, כל השונה לתלמיד שאינו הגון, כאילו זרק אבן למרקוליס (ע"ז שלא במתכוון)
, שנאמר "כצרור אבן, במרגמה--כן נותן לכסיל, כבוד" (משלי כו,ח): ואין "כבוד" אלא תורה, שנאמר "כבוד, חכמים ינחלו" (משלי ג,לה).
חיפוש קל באינטרנט:
שאלה: "האם בכדי ללמוד את הזוהר והקבלה יש מגבלות, מחמת גיל או תכונות מיוחדות באישיות של הלומד, וכן האם אדם הרוצה ללמוד את ספרי הסוד, צריך להיות דתי?"
תשובה: אמנם כן, יש צורך בהכשרה מוקדמת על-מנת ללמוד את חכמת הקבלה, את תורת הסוד, שהרי אי-אפשר להבין באמת את תורת הסוד בלא הכשרה מתאימה. וכבר אמרו חכמים (חגיגה יד, ב): "ארבעה נכנסו בפרדס" - ארבעה חכמים גדולים מחכמי ישראל נכנסו לעסוק בתורת הסוד, ורק אחד מהם נכנס בשלום ויצא בשלום. והאחרים: אחד מת, אחד נטרפה דעתו, ואחד יצא לתרבות רעה. רק רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום.
יש מדרגות בלימוד התורה. הן רמוזות במילה פרד"ס - ראשי-תיבות: פשט, רמז, דרש, סוד - פרד"ס. צריך לעלות בסדר המדרגות ואי-אפשר לקפוץ למדרגה העליונה בטרם ראויים אליה. והמנסה להקדים את המאוחר יכול להיפגע. זה כמו לגשת להתעסק בחומר-נפץ בעל עוצמה גדולה, בלא שיודעים להשתמש בו שימוש נכון. יש בכך סכנה גדולה, שכן טעות קטנה יכולה להמיט אסון.
תורת הסוד יש בה עוצמה רוחנית אדירה, ואם לא מבינים אותה נכון, אם טועים בה טעות קטנה, היא מאוד משמעותית ומאד חמורה. לעומת זאת, כמו שאפשר להפיק תועלת מרובה מחומרי-נפץ אם יודעים להשתמש בהם נכון, כך רבה התועלת של העוסק בתורת הסוד בצורה הנכונה, אחר שהוכשר לכך. לתורת הסוד יש עוצמה בלתי רגילה. זה כמו נשק בלתי-קונבנציונאלי - אסור להתקרב למאגר עוצמה אדיר שכזה אלא לאלו המיומנים, היודעים להיזהר מכל טעות.
תורת הסוד כשמה כן היא, יש בה סודות עמוקים, שמורים ומסווגים, ואין רשות לגשת אליהם, אלא רק לאותם היודעים לשמור סודות, ולא לאלו שיגלו את הסודות לאוזן זרה. כשם שיש לשמור על סודות צבאיים ולא לגלות אותם לזרים, כך יש לשמור את סודות התורה מפני אותם שאינם ראויים, שהם זרים, ויכולים לעשות בהם שימוש מזיק והרסני. על זה נאמר (משלי יא , יג): "הולך רכיל מגלה סוד" - מי שמגלה סודות - הוא רכלן. אם אדם מגלה לאיש סודו את רגשותיו האישיים, אלו דברים שזר לא יבין אותם, רק אדם קרוב מאוד, ואסור לגלותם לאחרים. כך גם סודות התורה - אלו דברים עמוקים, פנימיים שזר לא יבין אותם. מי שאינו קרוב לא יכול להבין אותם לאשורם, ובבואו לעסוק בהם, הוא נמצא מעוֵות את משמעותם, ובדברים אלה, שהם דברים חשובים, כל עיוות חמור שבעתיים.
על-כן, הרוצה לזכות לעסוק בחכמת הסוד, עליו להתמלא תחילה בחכמת התורה הגלויה, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים, ולעלות בתורה מדרגה אחר מדרגה, עד שיהיה ראוי לעסוק בתורת הסוד, ואז יכנס בביטחון ובזהירות לחכמה גדולה וחשובה זו. ומי שהגיע לכך, אשריו ואשרי חלקו.
די ברור לי שאסור סוד אבל
השאלה אם כשמתכוונים לסודותיה, הכוונה היא שאסור ללמוד גם את הרמז ואת הדרש(כי הם נחשבים במקצת סוד) או שפשוט לא הבנתי כל כך? אשמח להסבר.
|
ראשי
צ'אט
31-12-2006, 23:09
מצב כלאיים
