בשביל שדרות ותושבי הצפון זה מגיע באיחור גדול: אבל החודש, תציג סוף סוף ועדת מומחים של משרד הביטחון את המלצותיה בדבר מערכת ליירוט רקטות וטילים. ה"נאוטילוס" אמנם גוועה, אבל ישנן חלופות אחרות – והזמן דוחק. במיוחד בהתחשב בעובדה שבסוריה הפנימו את לקח מלחמת לבנון השנייה: העורף הישראלי פגיע לירי רקטי
רון בן-ישי

מקור

בסוריה למדו משהו בשנה האחרונה. על פי ההערכות האחרונות, דמשק החליטה לאמץ את האסטרטגיה של חיזבאללה נגד ישראל, שאחד מעמודי התווך שלה הוא הפגזת העורף הישראלי במאות רקטות זולות, פשוטות להפעלה ונוחות להסתרה. אם להסתמך על ניסיון העבר, סביר גם להניח שרקטות כאלה יגיעו במוקדם או במאוחר לידי חיזבאללה במקום רקטות הזילזאל והפאג'ר האיראניות המיושנות שישראל השמידה במלחמת לבנון השניה.

אלו החדשות הרעות. החדשות הטובות הן שגם מערכת הביטחון הישראלית אינה שוקטת על שמריה. אחרי 4,000 רקטות שנחתו בצפון ישראל בקיץ האחרון וכ-1,000 קסאמים בשנה שעברה על שדרות והנגב המערבי, מתחיל סוף סוף להתגבש פתרון טכנולוגי. ועדה מקצועית של משרד הביטחון, שדיוניה מתקיימים תחת מעטה כבד של חשאיות, משלימה בימים אלה בחינתם של לפחות חמישה פרויקטים, חדשניים ומבטיחים ביותר, של מערכות ליירוט רקטות וטילים לטווח בינוני וקצר.

בעוד שבועיים שלושה יגישו המדענים ואנשי הצבא החברים בוועדה את מסקנותיהם לאישורם של מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל.) גבי אשכנזי והרמטכ"ל דן חלוץ. אחר כך יוצגו החלופה, או שתי החלופות, שתבחר הוועדה לשר הביטחון ולראש הממשלה ואם אלה יאשרו אותן אפשר יהיה, להתחיל בפיתוח ראשוני.


אבל מוקדם עדיין לשמוח. מדובר בפרוייקטים שהפיתוח וההצטיידות בהם יעלו מאות מיליוני דולרים. אם הכל יתנהל כשורה, הם ימשכו בין שנתיים לארבע שנים לפני שנראה תוצאות בשטח. אולם למערכת הביטחון שום דבר לא בוער. עובדה. שר הביטחון ומנכ"ל משרדו, שהתניעו את תהליך פיתוח המענה לרקטות, לא כללו בתקציב הביטחון ל-2007 את הפרויקט האסטרטגי הזה.



אולי הדוד מאמריקה יעזור

קשה להבין את המחדל הזה, אף כי זקני מערכת הביטחון רומזים בקריצה שאין כאן שום מחדל. זה טריק פשוט, הם אומרים ומסבירים: בתחילת פברואר, כשיהיו בידי השר, הרמטכ"ל והמנכ"ל המלצות הוועדה המקצועית, הם יבואו לממשלה ולעומד בראשה וידרשו תקציב מיוחד לפיתוח המענה לרקטות - ונראה מי יעז לסרב להם. יתכן גם שאז תפנה ממשלת ישראל לוושינגטון ותבקש מהדוד מאמריקה להשתתף בהוצאות.


אבל בצה"ל אין הרבה שותפים להערכה האופטימית הזו. קצין בכיר אמר השבוע בגלוי כי הוא חושש שעשרות מיליוני הדולרים שידרשו השנה לפיתוח הראשוני של פרויקט האנטי-רקטות יילקחו מתקציב המוכנות וההתכוננות של צה"ל. צעד שיפגע, לדבריו,בביצוע תכנית העבודה של הצבא שנועדה להחזיר אותו לכשירות ולתקן את ליקויי המלחמה. עוד קומבינה תקציבית של ממשלת ישראל, שאת מחירה נשלם כולנו בסופו של דבר בדרך זו או אחרת. אבל אם וכאשר יימצא הכסף יהיה זה אולי תחילת הסוף של המחדל החמור והממושך ביותר של מערכת הביטחון הישראלית לדורותיה. אותה מערכת שעד מלחמת לבנון השנייה ומטחי הקסאמים האחרונים על שדרות, לא השכילה להבין את מלוא המשמעות האסטרטגית של איום הרקטות על העורף האזרחי של מדינת ישראל.

ההתמודדות עם האיום הזה החלה כבר בשלהי שנות השישים, כשקטיושות ששיגרו הפלסטינים מלבנון החלו למרר את חייהם של תושבי קריית שמונה ואצבע הגליל. מאז ועד עצם היום הזה ממשיכים ארגוני הטרור והגרילה הפועלים נגדנו להטריד את העורף האזרחי בישראל ולגרום לו נזקים פיזיים, מוראליים ונפשיים. נזקים, שבהצטברם, נושאים אפקט אסטרטגי: אזרחים החיים בפחד מתמיד ומאיימים לנטוש ישובים; סכנה מתמדת לפגיעה בבתי הזיקוק, במפעלים המייצרים חומרים כימיים מסוכנים, בתחנות כוח חשמלי ובמאות אלפי התושבים המתגוררים בקרבתם; הרקטות הן שגררו את ממשלת ישראל למלחמת לבנון הראשונה בשנות השמונים, למבצעי "ענבי זעם" ומבצע "דין וחשבון" בשנות התשעים ולאחרונה גם לפשיטות המשוריינות לתוך רצועת עזה. יוזמות צבאיות, שכמעט כולן התנהלו בלב אוכלוסיה לא-לוחמת ערבית, ולא רק שלא הועילו - הן הסבו נזק מדיני קשה לישראל בזירה הבינלאומית.


הרקטות גם הגבילו את חופש הפעולה המדיני והצבאי של מדינת ישראל. בגללן, למשל, נאלץ רה"מ אולמרט לזנוח את תכנית ההתכנסות שלו. מטחי הרקטות במלחמת לבנון השנייה והקסאמים על שדרות הבהירו לו שפינוי הגדה עלול להפוך אותה לבסיס קסאמים שיאיים על נתב"ג ועל מרכז מדינת ישראל.


האכזבה מה"נאוטילוס"


כל זה לא נעלם מעיני ראשי מערכת הביטחון שהחלו לחפש מענה טכנולוגי לרקטות כבר בראשית שנות התשעים. רה"מ נתניהו אף חתם על הסכם עם הנשיא קלינטון לפיתוח משותף, אמריקני-ישראלי של מערכת ליירוט רקטות המבוססת על טכנולוגיית לייזר, "נאוטילוס" שמה. במערכת הושקעו עד היום כ-400 מליון דולר. היא אף נוסתה והצליחה ליירט קטיושות ופגזים. אבל לפני כשלוש שנים איבדו האמריקנים עניין. ה"נאוטילוס" הייתה גדולה, כבדה ויקרה. קשה היה לנייד אותה על הקרקע, לא כל שכן להטיסה לאזורי לחימה בחו"ל כפי שדרש צבא ארה"ב.



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/20122005/987912/n_w&91;1&93;_waaaa.jpg]


נותרה על הנייר. מערכת הנאוטילוס (צילום: יח"צ)



גם בישראל הצטננה ההתלהבות מה"נאוטילוס" כיון שנמצא שקרן הלייזר איבדה הרבה מיעילותה בתנאי מזג אויר סגרירי ואבק ובגלל מיליארדי הדולרים שאמורה לעלות ההצטיידות בכמה עשרות מערכות, הדרושות להגן על יישובי הצפון והדרום של מדינת ישראל. כשנזנחה ה"נאוטילוס" פרסמה מערכת הביטחון "קול קורא" לתעשיות הביטחוניות בישראל ובארה"ב להגיש לה הצעות למערכות יירוט רקטות. התעשיות נענו לאתגר והגישו הצעות למערכות טילי-יירוט שנפסלו בזו אחר זו. כולן בגלל אותה קונספציה שמערכת הביטחון הישראלית הייתה שבויה בה עד לפני שישה חדשים: הרקטות, כך אמרו שם במשך שנים, הן בעצם 'צינורות מעופפים וטיפשים' שאינן גורמות לאבידות כבדות כמו, למשל, פיגועי המתאבדים. גם נזקן מועט. לכן אין טעם להשקיע בפיתוח טיל מיירט שמחירו יגיע לעשרות ומאות אלפי דולרים כדי 'להרוג' קסאם או קטיושה שמחירם כמה עשרות דולרים.

הקונספציה הזו, שזלזלה באיום הרקטות קצרות הטווח, חלחלה גם לצבא. הרמטכ"ל הציג אמנם את האיום לממשלה בדיון שקדם ליציאה למלחמת לבנון השנייה, אבל אפילו לא טרח להציע מענה לבעיה. רק אחרי שבועיים של מלחמה, שהייתה הארוכה במלחמות ישראל מאז 1949 בגלל שלא היה מענה למאות הרקטות ששיגר חיזבאללה מדי יום, הבינו סוף סוף בצבא ובמערכת הביטחון שמדובר באיום אסטרטגי שני בחומרתו רק לאיום הטילי והגרעיני האיראני על ישראל. איום ששיקולי עלות תועלת תקציביים רגילים אינם רלוונטיים לגביו.



אגרוף על השולחן ושינוי תודעתי

לזכותו של עמיר פרץ צריך לומר שהוא הכיר בחשיבותו של הנושא עוד לפני מלחמת לבנון השנייה. כתושב שדרות מוכת הקסאמים הוא חווה את איום 'הצינורות הטיפשים' על בשרו והבין את מלוא משמעותו האנושית והפוליטית. לכן, מייד כשהתיישב בכורסת שר הביטחון כינס דיון דחוף והורה להעניק עדיפות עליונה לטיפול בנושא. אבל למען הדיוק ההיסטורי, צריך לציין שראש הממשלה אריק שרון עשה זאת לפניו, בצרוף אגרוף על השולחן, חודשים אחדים לפני ששקע בתרדמת.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/20122005/969336/2_wa.jpg]


צינור טיפש ומעופף? (צילום: אלמוג סובקר)



האגרוף הזה הוא שכנראה ילד במאי 2006 את פרויקט "קלע דויד" (SRBM) ליירוט טילים לטווח בינוני - כלומר, לא קטיושות או קסאמים, אלא טילים כבדים יותר, אלה שמדינת ישראל ספגה לראשונה במלחמת לבנון. כדי לבצע פיתוח ראשוני של הפרוייקט, שהיה כולו על הנייר, חתם משרד הביטחון חוזה עם רפא"ל ויצרנית הנשק האמריקנית ריית'און. הפנטגון שותף בפרוייקט והקונגרס האמריקני הקציב לו עוד לפני מלחמת לבנון השניה 10 מיליון דולר. במהלך המלחמה הקציב הקונגרס סכום נוסף לפיתוח הפרוייקט. הרקע למהלך זה הוא החלטה עקרונית שקיבלה מפא"ת (מנהלת פיתוח אמצעי לחימה ותשתיות) הפועלת במסגרת משרד הביטחון. עוד לפני המלחמה הוחלט להפריד בין החיפוש אחרי מענה לאיום הרקטות הכבדות לטווח בינוני (בין 40 ק"מ ל-250 ק"מ) לבין המענה לרקטות ה'קלות' לטווח קצר (בין 5 ק"מ ל50-70 ק"מ).

כשהסתיימה מלחמת לבנון השניה היה כבר למשרד הביטחון פרויקט שהבטיח מענה לרקטות הכבדות לטווח בינוני. אבל אז, כאמור, חל מהפך תודעתי במערכת הביטחון שנתן עדיפות לפיתוח מענה לרקטות הקצרות, לקטיושות ולקסאמים. תעשיות הביטחון של ישראל, כמו גם יצרניות הנשק האמריקניות, הבחינו במהפך ובפוטנציאל הכלכלי שלו ומיהרו לעלות לרגל לקריה עם שפע של הצעות לפיתוח מערכות ליירוט טילים קצרי טווח.


כפי שהדברים נראים כעת, אפשר שלמדינת ישראל תהייה סוף כל סוף הגנה מפני רקטות בעוד 3-4 שנים, אולי אפילו פחות. זאת בתנאי אחד - שמערכת הביטחון וממשלת ישראל יפסיקו את משחקי התקציב והקומבינות ויקצו לפרוייקטים שיבחרו את המימון הדרוש. תחילה, לפיתוח ראשוני שימשך עד סוף 2007 ואם הכל ילך כשורה – עד לגמר הפיתוח, הניסויים וההצטיידות. וכדאי לדעת, כשיהיה למדינת ישראל מענה טוב לרקטות אפילו איום הטילים והגרעין האיראני יהיה הרבה פחות מסוכן.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

ובמלחמה הבאה כשיבינו שאין מספיק רקטות ליירט את כל הרקטות של חיזבאללה וסוריה וכשעוד הפעם החיילים לא יצליחו לכבוש ולהחזיק בשטח ועוד הפעם למרות המערכת העורף יישב ממורמר במקלטים. אז, אותו כתב יכתוב כתבה על איזו טעות גדולה זו הייתה לפגוע בהכנות צה"ל למלחמה בשביל לקנות מערכת כזו שעולה מיליארדים.

אני חושב שכדאי לפתוח את הבחירות הללו להצבעות ב-SMS.

ככה תושבי שדרות יוכלו להרגיש שהם חלק מהעשייה.

בסוף החודש יעמוד משרד הביטחון בפני אחת הדילמות המורכבות בשנים האחרונות: בחירת מערכת היירוט בה תשקיע המדינה עשרות מיליוני דולרים כדי לספק הגנה לנגב המערבי וקו העימות בצפון. התעשיות השונות הפעילו לא מעט לחץ על הגורמים הנכונים לקראת ההחלטה, בידיעה שהנבחרת מביניהן תזכה להכנסה שמנה במיוחד. מה מציעה כל אחת מן המערכות, כמה זה יעלה לנו ומה היתרונות והחסרונות של כל אחת מהן?
רון בן-ישי

מקור

בתחילת החודש הבא יגיעו נציגי הוועדה המקצועית של משרד הביטחון אל הרמטכ"ל, רב-אלוף דן חלוץ, ויניחו בפניו מסמכים המכילים את מסקנותיהם בנוגע לפתרון לו מחכים עשרות אלפי תושבים בנגב המערבי ובקו העימות בגבול הצפון - מערכות ליירוט רקטות וטילים לטווח בינוני וקצר. בהמשך יוצגו לשר הביטחון ולראש הממשלה המערכות השונות מתוכן, אשר לאחר קבלת האישורים תיבחר זו מביניהן אשר תשמש בפועל למשימת ההגנה החשובה כל כך.



אתמול פרסמנו כאן את חלקו הראשון של התחקיר העוסק בתהליכים האחרונים במשרד הביטחון, הנעשים במסגרת הנסיון להתמודד עם אחד האיומים המשמעותיים ביותר על ישראל - ירי הרקטות. במערכת הביטחון מזהים איום זה גם בגזרה הדרומית וגם מצפון, ומבחינים במסגרתו בין ירי הרקטות הכבדות לאלו הקלות יותר.



הבעיה הבוערת - הרקטות הקצרות

ההגיון שבהפרדה זו נובע משתי סיבות: ראשית - הרקטות הכבדות נורות אמנם במספרים קטנים אבל הן מגיעות לטווחים ארוכים ונזקן גדול מאד בגלל הראש הקרבי הגדול שלהן, המכיל מאות קילוגרמים של חומר נפץ ורסיסים. לעומתן, הרקטות ה'קלות' ממשפחת הקטיושות נורות במטחים גדולים ותכופים אבל הטווח שלהן קצר יותר ומשקל הראש אינו עולה על כמה עשרות קילוגרמים.


הבדל נוסף נעוץ בכך שאת הכבדות יותר אפשר לזהות ולפעול נגדן ביתר קלות, בגלל הזמן הרב יחסית בו הן משייטות באוויר בדרכן למטרה. את משגרי הרקטות הכבדות גם קשה להסתיר במיוחד אחרי שפעלו. לעומת זאת הקטיושות והקסאמים קטנים יותר, ונמצאים זמן קצר יחסית באוויר ולכן הפגיעה בהם באמצעי יירוט כלשהו קשה במיוחד. את המשגרים הקטנים והפרימיטיביים של הרקטות הקצרות גם קשה עד בלתי אפשרי לאתר לפני השיגור. אחרי השיגור, אין טעם לבזבז עליהם חימוש.


למשפחת הרקטות הכבדות שייכות הרקטות בקוטר 320 מ"מ ו-222 מ"מ מתוצרת סוריה, שנורו בעת מלחמת לבנון לעבר חיפה, טבריה, עפולה, ובית שאן. חיל האוויר והיחידות המיוחדות של צה"ל הצליחו לאתר חלק ניכר מרכבי השיגור של רקטות אלו בגלל גודלן ולפגוע במרביתן. הצרה היא שרוב הפגיעות במשגרים היו אחרי שהרקטות כבר שוגרו.

למרבה המזל הצליח חיל האוויר, הודות למודיעין מצוין, להשמיד ביומיים הראשונים למלחמה את מרבית הרקטות היותר כבדות וארוכות הטווח מתוצרת איראן, מדגמי פאג'ר וזילזאל. ללא ההצלחות האלו בפתיחת המערכה היו גם נתניה, הרצליה ואולי אף תל אביב סופגות פגיעות קשות של ראשי קרב נפיצים במשקל המתקרב לחצי טון.

אשר לרקטות קצרות הטווח נכשל צה"ל בצורה כמעט טוטאלית בכל ניסיונותיו לאתר ולהשמיד אותן מהאוויר ומהקרקע במהלך מלחמת לבנון השניה. הוא הדין גם לגבי טילי הקסאם שנורו, ועדיין משוגרים, מרצועת עזה לעבר שדרות, הנגב המערבי ואשקלון.



כאב הראש של הוועדה המקצועית

כשהסתיימה מלחמת לבנון השניה כבר היה למשרד הביטחון פרוייקט שהבטיח מענה לרקטות הכבדות לטווח בינוני. אבל אז חל המהפך התודעתי במערכת הביטחון שנתן עדיפות לפיתוח מענה לרקטות הקצרות, לקטיושות ולקסאמים. תעשיות הביטחון של ישראל, כמו גם יצרניות הנשק האמריקניות, הבחינו במהפך ובפוטנציאל הכלכלי שלו ומיהרו לעלות לרגל לקריה עם שפע הצעות לפיתוח מערכות ליירוט טילים קצרי טווח.

מפא"ת (מנהלת פיתוח אמצעי לחימה ותשתיות הפועלת במסגרת משרד הביטחון) הקימה צוות מקצועי מיוחד שקיבל מנדט מעמיר פרץ לבחון את ההצעות ולהגיש את מסקנותיו עד סוף ינואר-תחילת פברואר 2007. אין לקנא בחברי הועדה. לא רק בגלל החשש משגיאות מקצועיות שעלולות להשאיר את העורף הישראלי חשוף כשהיה, ולא רק בגלל המשמעות הכספית הכבדה שתהיה להחלטותיהם, אלא גם בגלל הצורך לנווט בין האינטרסים המנוגדים של התעשיות השונות, הזרות והמקומיות, וגורמים בתוך מערכת הביטחון המעורבים בעניין.



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/20122005/880566/D338-050_wa.jpg]


משגר קטיושות. פרימיטיבי, אבל קשה לאיתור (צילום - לע"מ)



כל אחד מגופים אלה הפעיל שתדלני-לחץ במסדרונות משרד הביטחון וגייס את התקשורת לטובתו. כדי לנטרל לחצים אלה הטילו מנכ"ל משרד הביטחון וראש מפא"ת, שמואל קרן, איפול חמור על דיוני הוועדה. ביום רביעי שעבר, למשל, כשנציגי חברת נורתרופ-גרומן והפנטגון הציגו לשיפוטם של חברי הוועדה את הנתונים הטכניים של תותח הלייזר החדש "סקייגארד", התבקשו נציגי החברה בישראל לצאת מהאולם.



המועמדים הסופיים

בסיומו של התהליך נותרו במרוץ ארבע מערכות עיקריות שכל אחת מהן אמורה לתת הגנה טובה לריכוזי אוכלוסין גדולים בכל מזג אוויר. בעוד פחות מחודש, נדע מי מהן תגן על תושבי קו העימות ומי תהיה החברה שתהנה מהרווחים הנאים שייכנסו לקופתה.


• מערכת "קלע דויד" שאותה מפתחים במשותף חברת רפא"ל הישראלית, חברת רייתאון האמריקנית, הפנטגון ומערכת הביטחון, אמורה לעשות שימוש בדגם קרקעי של הטיל אוויר-אויר "פייתון 4" ליירוט רקטות לטווח בינוני, בתוספת מכ"מ ומערכת שליטה ובקרה. המערכת אמורה להשלים תהליכי פיתוח וניסוי בעוד 4-5 שנים ואז אפשר יהיה להתחיל להצטייד בה. עלות הפיתוח של המערכת נעה סביב רבע מליארד דולר.


היתרון העיקרי של מערכת זו הוא הנתונים הטכנולוגיים שלה, המבטיחים ביצועים טובים ואמינים. העובדה שרייתאון שותפה בפרוייקט מאפשרת בעתיד לייצא אותה לחו"ל, מה שעשוי להוזיל את עלויות ההצטיידות בה. החסרונות העיקריים שלה נעוצים בכך שאינה נותנת מענה לרקטות קצרות הטווח ומחירו הגבוה של הטיל המיירט: בין 300 אלף דולר לחצי מליון דולר ליירוט אחד.



• מערכת (שם סודי) ליירוט טילים קצרי טווח שתפותח על ידי רפא"ל בשיתוף פעולה עם התעשייה האווירית. הוועדה כבר בחרה במערכת זו לפני כמה חודשים, אבל מאחר שבינתיים הוגשו למפא"ת הצעות מעניינות חדשות מופעל לגביה שיקול דעת נוסף. רפא"ל תפתח את הטיל ומערכת היירוט, "אלתא" תפתח את המכ"מ הייחודי (הנמצא כבר בשלבי פיתוח אחרונים).


פיתוח המערכת והניסויים אמורים להימשך שלוש עד ארבע שנים בעלות של 50-60 מיליון דולר. מחיר הטיל המיירט אמור להיות בין 35-50 אלף דולר. החיסרון העיקרי של המערכת הוא שאינה נותנת מענה לרקטות לטווח בינוני. היתרון העיקרי שלה - עלות הפיתוח הנמוכה והמיירט שיהיה זול בצורה משמעותית מכל מתחריו. מדובר בנתון חשוב ביותר מאחר שהמערכת אמורה ליירט מטחים גדולים של עשרות ומאות קסאמים וקטיושות.


• מערכת "חוצץ" ליירוט רקטות, טילים בליסטיים וטילי שיוט בכל הטווחים. המערכת מתבססת על רעיון חדשני של המהנדס דב רביב, אבי טיל ה"חץ". הפיתוח והייצור של המערכת, אם תיבחר, ייעשה על ידי התעשייה האווירית בשיתוף פעולה עם רפא"ל. לדברי רביב, תוכל מערכת ה"חוצץ" ליירט כל רקטה או סוג של טיל בטווחים שבין 5 ק"מ ל-1500 ק"מ. פיתוח המערכת יעלה לדבריו 150 מליון דולר ויימשך 3 שנים, כולל תהליך הייצור וההצטיידות בכאלפיים טילים הדרושים להגנה על כל שיטחה של מדינת ישראל. עוד מסביר רביב כי העלות הכוללת של הפרוייקט, כאשר יהיה בפרישה מבצעית מלאה, תהיה 600 מליון דולר. מחיר כל טיל מיירט יהיה 80 אלף דולר.

יתרונות ההצעה - אותה הגישה התעשייה האווירית ולא רביב עצמו - נראים בבירור ואם תמצא הוועדה שנתוניה מהימנים ויש להם פוטנציאל גבוה להתממש - הם מציבים את ה"חוצץ" הרחק לפני כל מתחריו. מנכ"ל התעשייה האווירית, יצחק ניסן, אף הציע רשמית למנכ"ל משרד הביטחון לממן 60 מליון דולר מעלות הפיתוח ואת הכסף הוא מתכוון לקחת ממכירות השיא שהיו השנה לתעשייה האווירית. יש לו רק תנאי מוקדם אחד: שהתעשייה תקבל נתח בכל פרוייקט שייבחר בסוף, גם אם ה"חוצץ" יידחה בשלב כלשהו של הפיתוח.


• תותח הלייזר "סקייגארד" אמור ליירט את כל סוגי הרקטות והטילים במרחק שבין 4-10 ק"מ מהאזור עליו הוא מגן. את המערכת מציעה החברה האמריקנית נורת'רופ-גרומן והיא אמורה להתבסס על תותח הלייזר "נאוטילוס" (עליו נכתב בחלקו הראשון של התחקיר) עם שינויים ושיפורים שיעניקו לו טווח גדול יותר ויכולת ליירט כמעט בכל מזג אוויר (מתחת לתקרת העננים ולא בתנאי ערפל). עלות הפיתוח של הסקייגארד מוערכת בכ-150-200 מליון דולר ותימשך זמן קצר - שנה וחצי לכל היותר, מבטיחה החברה.



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/20122005/886693/YE0387164_wa.jpg]


הנאוטילוס. מהווה בסיס למערכת יעילה יותר (צילום: התעשייה האווירית)


מחיר כל תותח לייזר ומערכות ייצור האנרגיה הנלוות אליו ינוע בין 40-70 מליון דולר אולם כל יירוט יהיה זול: בין 1000 דולר ל-3000 דולר. מפתחי המערכת טוענים שהיא יכולה ליירט ביעילות מטחים של עשרות רקטות על שטח מיושב. לקרן הלייזר אמנם דרושות שניות אחדות כדי להתביית על רקטה אחת ולהשמיד אותה, אבל מכ"מ המערכת יידע להבדיל בין הרקטות שיפגעו בשטח המיושב לבין אלה שינחתו בשטחים פתוחים והוא יתמקד רק ברקטות המסוכנות באמת.


לבסוף, מפתחי המערכת טוענים שיידרשו רק 20-25 מערכות תותח "סקייגארד" להגן על צפון ודרום מדינת ישראל. מערכת הביטחון סבורה שיידרשו 70 תותחים כאלה בעלות כוללת המתקרבת לשלושה מיליארד דולר. היתרון העיקרי של מערכת ה"סקייגארד" שהיא מתבססת על טכנולוגיה שכבר נוסתה בהצלחה ולכן גם זמן הפיתוח וההצטיידות הוא קצר ביותר. יתרון נוסף הוא מחירו הזול מאד של כל יירוט. החיסרון הוא הגודל של המערכת ומחיר ההצטיידות הגבוה.

לא במקרה לא הוזכרו בסקירה זו תותחי הקליעים. יש שניים כאלה המוצעים כעת לוועדה אבל חסרונם הבולט הוא שהם מיועדים להגנה על נקודה, למשל על ספינות ומוצבים צבאיים. תותח כזה יוכל למשל להגן על גוש בניינים בשדרות מפני רקטות קצרות טווח, אבל כדי להגן על העיר כולה ידרשו כמה וכמה תותחים שיימצאו ממש בתוך העיר ובשוליה. רק רעש הירי שלהם עלול לגרום טראומה לתושבים ולכן נותנת הוועדה עדיפות נמוכה לתותחי הקלעים שאחד מהם אפילו לא נוסה עדיין בירי ממשי. יתכן עם זאת, שלבסוף תרכוש מערכת הביטחון כמה תותחים כאלה להגנה על מתקנים אסטרטגיים חשובים במיוחד

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

המערכת עצמה אומנם יקרה, אבל בטווח הארוך יותר יעילה לדעתי.
כיוון שעל כל יירוט מטרה המחיר יחסית זעום (1000 - 3000 דולר) לעומת המערכות האחרות
המטרות עצמן זולות מאוד, ובאות בכמויות, מן הסתם שהתועלת תהיה רבה יותר.
לשלם על כל טיל מיירט כמה מאות אלפי דולרים נשמע אבסורדי לגמרי כשיש אלפי רקטות.
מה דעתכם?

לא מדוייק בצורה קיצונית (הכוונה למערכות המוצעות). וד"ל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי גראדיאנט לא מדוייק בצורה קיצונית (הכוונה למערכות המוצעות). וד"ל.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

לא.
חוץ מהעובדה שחסרה לפחות מערכת אחת שנבחנת.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

אם בודקים כמה נזק הסבו 4000 הרקטות שירה חיזבאללה בקיץ לעבר ישראל,
ניתו לראות שהנזק לא היה כזה גדול בהשוואה לכמות הגדולה ששוגרה..
אומנם נהרגו אזרחים וכל אדם הוא עולם ומלואו, אבל כמה אזרחים נהרגו ?
לפי ה-Wikipedia, נהרגו כ-44 אזרחים "בלבד"...
וזאת אחרי חודש של חימה עם 4000 רקטות...חישוב קצר מראה שמבחינה סטטיסטית, על כל 90 רקטות נהרג אזרח אחד.
לתשתיות האזרחיות ולמשק הישראלי לא נגרם נזק רב - הכלכלה הישראלית חזרה לצמוח ואפילו הבורסה עלתה במהלך המלחמה וכמובן שאחריה.

אז האם כדאי להכנס להרפתקאה של פיתוח מערכת נגד רקטות קצרות טווח ?
לדעתי לא- צריך לפתח יכולות מול רקטות בינוניות וארוכות טווח ,וזה אולי אפשרי באמצעות ה-Patriot Pac3.
צריך גם לרכוש כמה תותחים נגד רקטות ולהציבם באזורים רגישים במיוחד - אבל לא יותר מזה.

כמובן שיש כאן עניין פוליטי - יש לחץ מצד תושבי שדרות למצוא פתרון לקסאם וכל ראש ממשלה שיביא פתרון לקסאם יזכה לפופולריות רבה - אבל האם זה שווה את המיליארדים ?

אולי במקום להשקיע את המיליארדים במערכת נגד קטיושות קצרות טווח, תקים ישראל אזורי סחר חופשי עם תשתיות מתדקמות, שיצרו מקומות עבודה רבים ויזרימו עוד הון זר לארץ ?
או שהמדינה תשקיע כמה עשרות מליונים במיגון שדרות וברכישת עוד כמה מסוקי Apache Lonbow ומזלטי"ם, ואת שאר מאות המליונים תשקיע ביצירת מקומות תעסוקה בנגב ובגליל ?

המערכות כנראה יוצבו בשטחים בנויים, ולא יירטו כל רקטה בשמיי ישראל.
כשרקטה נופלת בשטח בנוי הסיכוי לפגיעה ברכוש ובנפש יחסית גדולה.

אלה שעשו את מירב הנזק, אלו הרקטות בעלי רש"ק של 30 ק"ג ומעלה (פאג'ר 3 ו 5 והראעד) ולהן צריך לתת את המענה המיידי.

אבל לסבר את אזנך, גם לרקטות הקטנות יותר חובה לתת מענה. חברה לעבודתי גרה בנתיב העשרה. שאלתי אותה פעם, איך התחושה בכל פעם שהיא שומעת את כריזת ה"צבע אדום". חוסר האונים שב 30 השניות עד להישמע הבום, בהן מקנן בך החשש שמא זה יפול לך על הראש. וכשזה נופל ממש קרוב אליך, על אף שמדובר רק בגליל מתכת עם קצת חנ"מ.. זו תחושה איומה!

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

אני אומר שוב - כן צריך ללכת על ה-Patriot PAC3 ליירוט רקטות בינוניות וארוכות טווח,
אבל כל עוד אין פתרון טכנולוגי זול ויעיל עבור רקטות קצרות טווח - חבל לפתח מערכת יקרה שעשויה להביא לפשיטת רגל של המדינה.

אני חושב שכיוון של נשק אנרגיה (לייזר, מיקרוגל) הוא הכיוון הנכון ואם כבר הולכים להוציא מליארדים על מו"פ והצטיידות, אז עדיף ללכת לכיוון הזה שנעשתה בו כבר עבודה ויש תוצאות - אמנם יש הרבה
מה לשנות ולעשות , אבל אם במילא הולכים לפתח מערכת על פני כמה שנים, אז חבל יהייה לא לקדם את נושא נשק האנרגיה.

שכן, עלות כל יירוט הוא בסביבות ה-1000-3000 דולר, זול מאוד יחסית למערכות מבוססות טילים.
וזמן הפיתוח, לפי הבטחות החברה, הוא שנה וחצי.
עוד פלוס נחמד, זה שהמערכת יכולה להתמודד עם מטח של רקטות בו זמנית.

כן רק שכל ההשקעה הולכת על מערכת שהיא אמריקאית, אין פה שום הכנסה לחברות ישראליות וגם לא תהיה לנו הכנסה מייצוא.
מה שכן, אולי האמריקאים יממנו לנו חלק.

אגב, רקטות הגראד נושאות חימוש במשקל 22 ק"ג ולרוב הן אלה ששוגרו במלחמה האחרונה.

ראשית - מה שהוצג ע"י החיזבאללה כרקטת "רעעד" היא למעשה רקטת "פאלק 2 " שמשום מה הם החליטו לכנותה כך.
הם טענו שרקטה שכזו היא ששוגרה לראשונה לעבר חיפה מה שכמובן לא נכון כלל (בלתי אפשרי מבחינת הטווח).

ולגבי "עיקר הנזק" - דווקא עיקר הנזק נגרם ע"י רקטות אחרות ....
(ולא חשוב כרגע הדגם).

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ולו רק בגלל עלות היירוט, והאלגנטיות בפעולתו

על ידי נשק הטרור שעולה להן גרושים.

אסור לישראל הענייה לכאורה להוציא כסף על מערכות הגנה מהסוג הזה,
כל מה שאין לו משמעות התקפית או שאיננו קריטי לקיומה של ישראל - פסול.

ליכוד אחד גדול מול מוטרפי השמאל

חוץ מהגנה על חיים של אזרחי ישראל יש לו עוד מטרות.
בשעת מלחמה הוא יכול להגן על מטרות אטרקטיביות כמו מפקדות, מפעלים חיוניים, בסיסי חה"א/חה"י וכו' מפני התקפות של טק"ק/רק"ק.

ובבקשה, אל תכניס לכאן פוליטיקה. זה לא המקום.

בו נעשה קצט סדר בדברים.
ישנם מספר הצעות למערכות הגנה שעלות הפיתוח והצדידות שלהם נע בין עשרות מליוני דולרים ל 3מלאירד דולר. בלי להיכנס לאיזה מערכת נבחר בהנחה רק שתהיה אמינות מוחלטת למערכת (כמובן לא של 100%)
המלחמה האחרונה בלבנון עלתה למדינה 11.2 מילארד שקל.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-...ml?tag=21-46-52
אני יודע שיש הרבה הערכות אבל בו נניח שזה מספר ראלי.
ניתן לראות שאם יש פתרון טכנולוגי אפשרי. שווה מאוד לפתח אותו. הוא היה מחזיר את ההשקעה במלחמה האחרונה שלא לדבר על האפשרות שזה היה מונע מחיזבלאה את האפשרות לפגוע בנו. כל הדברים נכונים גם לחזית הדרומית.
ישראל השכילה ובנתה את גדר ההפרדה בהשקעה של מלארדים. התוצאה היא ירידה דרסטית במספר הפגועים גם אם לא בצורה מוחלטת.
על סמך הדברים שהובאו בפורום זה מערכת החוצץ נראית כפתרון אולטימטיבי. יש לו גם יכולת פעולה בכל מזג אוויר. הנסוף יכולת פגיעה בכול טווח הרקטות כולל הקצרות. בנוסף מחיר ירוט יחסית נמוך 80 אלף דולר לירוט. בהנחה שבלחמה האחרונה ירו על ישראל 4000 רקטות מתוכם 800 לשטח בנוי ירוט 800 רקטות יעלה 64 מליון דולר ממש כלום ביחס לעלות המלחמה. ואני עוד לא מחשב עלות הנזק הישיר לרכוש בנוסף להפסד ימי עבודה של כמעט מליון אנישים בכל צפון הארץ. הבעיה היחידה שאין ממש פרטים על המערכת.

צריך להבין שאים מערכת כזאות מבצאית במלחמה האחרונה לא היינו צרכים להכניס כוחות קרקעים ללבנון. הינו יכולים למשיך להפציץ אותם מהאוויר עד אשר נסראלה היה מתחנן להפסקת אש. שלא לדבר שבשדרות אנשים היו חיים כרגיל.

אני יודע שאני מתכונן למלחמה שהייתה. אבל מה לעשות כיום זה האיום הרצני ביותר על העורף וכמעט הדרך היחידה שאיhבנו יכולים לפגוע בנו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי moshayov בו נעשה קצט סדר בדברים. ישנם מספר הצעות למערכות הגנה שעלות הפיתוח והצדידות שלהם נע בין עשרות מליוני דולרים ל 3מלאירד דולר. בלי להיכנס לאיזה מערכת נבחר בהנחה רק שתהיה אמינות מוחלטת למערכת (כמובן לא של 100%) המלחמה האחרונה בלבנון עלתה למדינה 11.2 מילארד שקל. http://www.nfc.co.il/archive/001-D-...ml?tag=21-46-52 אני יודע שיש הרבה הערכות אבל בו נניח שזה מספר ראלי. ניתן לראות שאם יש פתרון טכנולוגי אפשרי. שווה מאוד לפתח אותו. הוא היה מחזיר את ההשקעה במלחמה האחרונה שלא לדבר על האפשרות שזה היה מונע מחיזבלאה את האפשרות לפגוע בנו. כל הדברים נכונים גם לחזית הדרומית. ישראל השכילה ובנתה את גדר ההפרדה בהשקעה של מלארדים. התוצאה היא ירידה דרסטית במספר הפגועים גם אם לא בצורה מוחלטת. על סמך הדברים שהובאו בפורום זה מערכת החוצץ נראית כפתרון אולטימטיבי. יש לו גם יכולת פעולה בכל מזג אוויר. הנסוף יכולת פגיעה בכול טווח הרקטות כולל הקצרות. בנוסף מחיר ירוט יחסית נמוך 80 אלף דולר לירוט. בהנחה שבלחמה האחרונה ירו על ישראל 4000 רקטות מתוכם 800 לשטח בנוי ירוט 800 רקטות יעלה 64 מליון דולר ממש כלום ביחס לעלות המלחמה. ואני עוד לא מחשב עלות הנזק הישיר לרכוש בנוסף להפסד ימי עבודה של כמעט מליון אנישים בכל צפון הארץ. הבעיה היחידה שאין ממש פרטים על המערכת. צריך להבין שאים מערכת כזאות מבצאית במלחמה האחרונה לא היינו צרכים להכניס כוחות קרקעים ללבנון. הינו יכולים למשיך להפציץ אותם מהאוויר עד אשר נסראלה היה מתחנן להפסקת אש. שלא לדבר שבשדרות אנשים היו חיים כרגיל. אני יודע שאני מתכונן למלחמה שהייתה. אבל מה לעשות כיום זה האיום הרצני ביותר על העורף וכמעט הדרך היחידה שאיhבנו יכולים לפגוע בנו.

מסכים בהחלט יש כבר כשקראתי את הכתבה בYNET חשבתי כך.
חוץ מזאת שההפלה של רקטות ע"י המערכת זולה היא גם אמורה לספק פתרון לטילים בליסטים כמו סקאד (טווח של 1500 ק"מ לפי הכתבה) ולכן היא מהווה מערכת שנייה אחרי החץ להגנה על העורף מפני טילים בליסטים.
בנוסף הסקיי גארד מוגבלת למענה למקום קטן ומוגבלת למזג אוויר. דבר שלא נותן מענה לרקטות בצפון הרבה ימים.
אולי בכלל כדאי במקום המערכת למדינה להשקיע בפיתוח של מערכות מודיעין מתקדמות וסגירת מעגל עוד לפני שיורים עלינו.
בעזה הרי אין טעם לירות טיל של 80 אלף דולר על קופסה מעופפת שעולה כ400 שקל ולוקח להרכיב אותה 4 שעות לעומת החוצץ שייקח בטוח הרבה יותר זמן.
עלה בראשי לבחון את הרכבה של טילים על גבי צפלינים אשר כבר משתמשים בהם גם ככה בצה"ל.
בצפלינים יש מערכות מודיעין שמסוגלות לאתר את המשגרים ולשגר משם טילים לעבר חוליות הקאסם בעזה.

הייתי רוצה להציב צפלין מהסוג הזה מעל עזה.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.cncgames.com/miscpics/miscpic02.jpg]

בעצם,
אני יכול לעשות זאת.
צא לשבוע התאוורורות. תזכיר לי להסיר לך את החסימה בראשון הבא.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

הרי כל מיני קרני מוות הופיעו בסרטים לפני עשרות שנים, ועכשיו אולי תהיה לנו איזו קרן לייזר נוראית שאמורה להוריד רקטות (בתנאי שאין עננים, ערפל או אבק, אבל זה פרט קטן).
לפחות בתחום המודיעין, שלא היה מזיק לנו יותר ממנו בזמן אמת, אין לספינות אוויר מה להתבייש ביחס לאיזה טיסן על בטריות. מדובר על קונספט, לא על KIROV ספציפית . ובכלל, לאחר שפרסמו כתבה על "מתקשרים", כעזרה לצבא בזמן המלחמה, אז קצת ספינות אוויר נראה כבר עסק רציני למדי, יחסית.

החישוב צריך להיות ביחס לנזק שהוא יכול לגרום לך ולא ביחס למחיר שעולה ליצר אותו.
בסך הכול מספר יחסית נמוך של קסמים נפלו בשטחים מאוכלסים. ואם הייתה אפשרות להשמיד אותם במעופם היה מואד שווה לעשות זאת גם כלכלית. תחשוב על התושבים שיכולו להמשיך את חייהם ללא הפרעה. בנוסף לכול האנרגיה שמושקעת בנושא מדברים על מיגון בתים, שעות טיסה ועוד עמצאים שצה"ל מפעיל בלי לתת מענה טוב לסוגיה.
לדעתי ברגע שארגוני הטרור יבינו שכול קסם שהם יורים מופל או נופל בשטח פתוח. אין טעם להמשיך לעשות את זה והירי יפסק מעצמו.