הערה: אתה מדבר על הרעשנות של היהודים המשיחיים
בתגובה להודעה מספר 34 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "שאלה ישירה: האם כבודו סבור כי ישו הוא המשיח והאם מנסה כבודו לשכנענו בכך?"
הפרוטסטנטים, או על עדי יהווה, כפי שאני רואה מהערתך ["וכמובן לקרוא לעצמך 'יהודי אמיתי' כפי שכתוב ב*פמפלטים הצבעוניים והמתקתקים שלכם*"]. אין לזה כל קשר לקתוליות, שהינה צנועה ופשוטה. ברור גם, שאם בעולם יש מאות מיליוני נוצרים, הרי שיש כמובן וללא עוררין לגיטימיות רבה וצידוק קיומי ברור גם ל-3 או 4 מליון יהודים דתיים החיים בעולמנו, המשמרים מורשת עתיקה וחוכמת דורות. אני אומר זאת כיהודי פולני, שבארצי פולין היו במשך דורות רבים גדולי הדור של היהדות, ענקי רוח ובעלי נשמה יתירה אמיתית. אני מביא פה בהמשך רשימה שכתבתי על ההבדלים בין קתוליות ללותרניות (פרוטסטנטיות).
יש כאן גם ויכוח תאולוגי שלי עם עדי יהווה
http://www.global-report.com/a.php?...=144&rc=msharon
הבדלים בין הפרוטסטנטיות לקתוליות:
בעיתון "הארץ" הופיע מאמר ארסי על האפיפיור, תרגום של טרי איגלטון ב"גארדיין" האנגלי, שניתן לו תהודה במספר אתרים.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=563820&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0
אלא שיש לזכור שהכותב גדל על מסורת פרוטסטנטית-אנגליקנית, הרואה בכנסייה בכל מצב דברים שהוא, משהו שחור משחור.
דווקא בהקשר זה יש להביא לידיעת הקורא הישראלי, דברים מאוזנים יותר, כמשקל נגד לראייה הפרוטסטנטית של הכנסייה כאוטוקראטית, חשוכה, ופועלת כנגד חופש האדם (האפיפיור לא הלך, בניגוד לדברי הכותב, כנגד רוח ההתחדשות של יוחנן ה-23 וועידת הוותיקן השנייה בשנת 1962, אלא קידם רוח זו מעבר לכל ששיערו לפניו). הדברים המובאים להלן משקפים ראיית פילוסופים קתולים:
1) קתולים עשויים להיות תכופות יותר צנועים, אך יותר נוטים, בהכללה, לארגן.
ואילו הפרוטסטנטים מאמינים יותר בתצורת המאמץ העיוור: נשקיע מאמץ רב, ננסה, ונראה איך זה עובד.
2) הקתולי מאמין יותר במחשבה הרציונלית הקודמת למעשה. הפרוטסטנטי מוכוון לתוצאה הסופית בלבד, להצלחה הסופית. הקתולי מאידך, מוכוון לתהליך, לשלבי הביניים. שהוא חשוב מבחינתו לא פחות מהתוצאה הסופית.
3) הפרוטסטנטי מטיף לאתיקה מופלאה שתכופות אינו יכול לעמוד בה, ולכן רמת הצביעות (ההיפוקריטיות) בקרב הפרוטסטנטים גבוהה בהרבה מאצל הקתולים. הקתולי הוא ארצי יותר, מאמין פחות בשגב רם, ומילים נישגבות. ניתן לקרוא לכך, גישה שפוייה יותר ביום יום.
4) יקרה לעיתים שהפרוטסטנטי יבטיח לך דברים במילים חגיגיות, יקח מחוייבויות, ויסתלק, יברח כשלא יוכל לעמוד בהם. הקתולי עשוי תכופות להיות אמין יותר כשהוא מבטיח דבר מה.
5) הפרוטסטנטי יותר ניתן לסוגסטייה על ידי מטיפים חצי נוכלים שמספרים לו בובע-מאייסעס. לא כן הקתולי.
ובכלל, יש לבחון מחדש את גישתו של מקס וובר בנוגע לאתיקה הפרוטסטנטית ועוצמתן של המדינות הפרוטסטניות יחסית לקתוליות.
6) מה שארע כאן היסטורית, הוא שארצות פרוטסטנטיות כמו הולנד ואנגלייה היו מעצמות קולוניאליות, וצברו הון רב מהקולוניות. גם ספרד ופורטוגל היו כאלה, אך נחשלותם היחסית בהשוואה למדינה פרוטסטנטית כאנגלייה וקתולית כצרפת, היא לא בגלל הקתוליות. אלא בגלל שאוכלוסייתם היתה הטרוגנית וכללה מסורות בעייתיות, שהרי אחוז גבוה מאוכלוסייתן הם ערבים שהתנצרו.
יש אולי לקרוא לילד בשמו:
הרפורמצייה של לותר היא במידה רבה תגובה חשוכה למדי, קאונטר ראקצייה לרינסנס. לאחר שהאדם הקתולי הולך ומשתחרר ונוסק לגבהי הרוח - גלילאו, דה וינצ'י , קופרניקוס והוגי הרנסנס, ההומניסטים הגדולים - פטררקה, קאלוצ'יו סאלוטאטי, אלברטי, לאונרדו ברוני, אנג'לו פוליציאנו, פיצ'ינו, רינוצ'יני, ומירנדלה - באה הרפורמצייה ומחזירה את האדם לימי הביניים החשוכים ביותר. שוב מוטל על האדם מצד הרפורמצייה הטרור של אש הגהינום והשטן "נסיך העולם הזה". האדם הפרוטסטנטי מוצא את עצמו תכופות נידחף ככפוי שד לפעולה היסטרית ומאומצת, על מנת להמלט מלהבות הגהינום המלכחות כבר בישבנו.
__________________
חשובה היא ההכרה, שהדת מספקת לאדם דבר חשוב שאין הפרקסיס הפוליטי וההכרה האידאולוגית תחליף להם.
דת אינה אמורה להיות בעלת כוח כפייה פוליטי. כבר ישוע אמר: תנו לאלוהים את אשר לאלוהים ולקיסר את אשר לקיסר. הכנסייה מאז האפיפיור הנוכחי, אכן שנעה תהליכים רוחניים שהיפעילו כוח פוליטי, יותר מהכנסייה ב-250 השנה שעברו. והכוונה לליבוי רוח ההתקוממות של "סולידריות" בפולין, ובמדינות מזרח אירופה כנגד הקומוניזם.
אפילו בביקור בארץ בתקופת ברק, שמתי לב שהאפיפיור הביך את כולם לעיני הטלויזיה, כשקרא לפרופ` בן עמי, השר לביטחון פנים - "נ.ק.וו.ד". והתגובה מצד אחד הנוכחים היתה "לא, זה לא נ.ק.וו.ד., זה השר כך וכך"... הכנסיה מפעילה השפעה רוחנית שיכולה לשנע תהליכים חברתיים ופוליטיים.
הכנסייה אינה "מלבה רוח טוב וקדושה". זו תעמולה הנפוצה בארץ, בעיקר בהשראת גורמים הרואים בדורסנות וסאוב וגזילת האזרח - חזות הכל, ומציגים את הכנסייה כהיפוכם - אנשי קדושה פלגמטיים.
אך לא: הכנסייה עוסקת קודם כל באוטונומיה של האדם. וברוחו היוצרת. ובהיות האדם נאמן לרוחו ועצמיותו, ובשאיפתו למצות את המיטב שבו וחתירתו לביטוי של יכולותיו ורוחניותו הגבוהים. ולוחמה בבינוניות הקולקטיבית תוך בניית מרכז כובד עצמי וגרעין פנימי מלכד של פשטות יוצרת ותום (כילד), אוטונומיים ואינדיוידואליים. במסגרת זאת מטיפה הכנסייה לחרות פוליטית, ולוחמת בעריצות ודיכוי. רוחה נפוצה כיום בכל העולם המערבי, ואחראית לעוצמתו היצרנית והצבאית.
עלינו לזכור שגם בחברה היפנית, או הקוריאנית והסינית יש גרעין רוחני אתי חזק כמו בחברה הנוצרית. ולכן מדובר במדינות היכולות להגיע לעוצמה גדולה, כמו החברות המערביות-נוצריות כיום. ישראל אינה בעיקרה חברה בעלת גישה עתירת אתיקה (אלא תכופות, תפעולית גרידא) ולא תמיד שוררת בה עוצמה רוחנית - לא מסוג הנצרות, לא מסוג הרוחניות הסמוראית היפנית, ולא מסוג הטאו הסיני. ולכן קיימת בחברה הישראלית גם בעייתיות לא פשוטה - כגון רעב של 20% מאוכלוסיית ישראל, מידה של דורסנות וחמס מצד האליטות וכד'.
|