 |
25-01-2007, 11:07
|
 |
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
|
|
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
|
|
"קצת ציונות"- קטע שהועבר אלי ע"י לוחם אלמוני
זהו קטע שהועבר אלי ע"י גולש קבוע בפורום, לוחם, שמעדיף להשאר בעילום שם. הוא ישמח לתגובותיכם.
השבוע, יציינו בארץ חצי שנה למלחמת לבנון השניה.
ואחרי הרבה מאד לילות לבנים,
כשהמחשבות לא מפסיקות להטריד, החלטתי להוציא הכל.
אני מתנצל מראש שזה לא הכי מסודר, פשוט כתבתי את מה שיצא לי.
"כשנולדנו ברכו הזקנים, בעיניים דומעות
אמרו - הילדים האלה, הלוואי לא ילכו אל הצבא."
היינו שם.
במקום שכולם פוחדים ממנו.
שההורים כל כך פחדו שנחזור אליו.
אני ראיתי את הפרצוף המודאג של סבא, כשבאתם לבקר אותי בבסיס האימונים ביום שישי. כן, ראיתי את הדמעה בקצה העין. אני הרגשתי, לא סתם תקפה אותי היסטריה לפני הכניסה ההיא ששינתה את החיים שלי לעד. כאילו משהו בתוכי ידע, אמר "אל תיכנס לשם!" "אין לך מושג למה אתה נכנס", ואיך שבסוף התגברתי על הכל, הרי כולם מפחדים, אותו מוטו של "זו המדינה, ואם צריך – נמות בשבילה" וכן - אני זוכר שלפני שלוש שנים נשבעתי גם אני למסור את חיי למען הגנת המולדת, אם אצטרך. אבל עכשיו זה נראה אמיתי מתמיד, 12 בלילה, בשדה ליד משגב, והכוחות נכנסים, התותחים לא מפסיקים לירות, והלחץ של כולם לעמוד בזמנים, והחושך הזה. אי אפשר לתאר את ההרגשה, הפחד מנסה להשתלט עליך בכל דרך אפשרית, והמלחמה הפנימית שלך היא להוציא, להעיף אותו ממך כמה שיותר מהר.
---------------------------------------
יום ראשון, 13 באוגוסט 2006, 08:00 WALLA!
"בגזרה המרכזית פועלת אוגדת השריון 162בפיקודו של תא"ל גיא צור. אוגדה זו
נתקלה במרבית הקשיים אתמול.
חוליות חיזבאללה תקפו את הטנקים, מחטיבתהשריון 401 בירי נ"ט. מספר טנקים נפגעו.
לכוח היו הרוגים. מפקד גדוד 9 בחטיבה,סגן-אלוף אפי דפרין, נפצע קשה מפגיעת נ"ט בטנק נוסף. שלושה חיילים מחטיבת X וחייל נוסף מסיירת השייכת לחטיבה 401 נהרגו. חיילים נוספים נפצעו, בהם שלושה קשה. אמש הצליחו מספר טנקים להצטרף לכוחות החי"ר, והמשיכו בהתקדמות מערבה."
---------------------------------------
מישהו זוכר את הידיעה המסכנה הזו? אני מתערב שאף אחד מכם לא זוכר. אז תנו לי לספר לכם משהו,הפסקה הקטנה הזו, מתארת בחמש שורות את חמשת הימים ששינו לי את החיים, ראיתי את המוות בזוויות וכיוונים שלא חשבתי בכלל שקיימים. פציעות מזוויעות ושאר תיאורים שלא נכון לשתף אתכם פה. אני יושב, ומנסה לכתוב את מה שעבר עליי שם, ודווקא עכשיו, מכל החצי שנה האחרונה יש לי בלוק! באמת, בכל שאר הזמן אני חושב, מוטרד, לא מוצא מנוח מהזיכרונות – ודווקא עכשיו, כשאני רוצה להוציא הכל זה לא הולך לי.
אני בחיים לא אשכח את הוואדי הזה, יום שישי, ארבע לפנות בוקר – כולם מתנשפים אחרי הליכה שהתחילה בליל שישי בעשר ונמשכה כל הלילה, מסתיימת בטיפוס מטורף לכפר קטן. בדרך, עוד ראינו טיל שחולף מעלינו בגובה כמה מאות מטרים ומתפוצץ לו אי שם באופק, רמז לבאות?
אנחנו מתקרבים לכפר, הפקודות רצות ברשת הקשר כמו פזמון של שירת מוות שכזו. פתאום פיצוצים, כולם נשכבים ומחפים לצדדים ואף אחד לא מבין מי יורה, על מי ולמה. ברשת הקשר החטיבתי מדווחים שגדוד X נתקל בפאתי הכפר ויש לו נפגעים. האדרנלין טס בדם והלב דופק במהירות מסחררת. שתי פלוגות שלנו החלו לאגף את הכפר בפיקוד המג"ד, ופלוגה אחת נשארה עם הסמג"ד לאבטח את הנאפ"ל שהקמנו. הירי מתחזק מתוך הכפר כשהגדוד שלי נכנס למגע מדרום, ובקשר נשמעות צעקות ופקודות קרב, תוך כדי דיווחים מכל מיני מסגרות על פצועים שלהם, חלקם קשים – זה היה הסימן שלנו להתארגן ולקלוט אותם, פיצוצים וירי נק"ל בקצב מפחיד משהו ממשיכים להישמע ברקע. הפצועים מתחילים להגיע, מישהו שר פעם "מרחפים על אלונקות".
כל פצוע הוא סיפור, וכל פצוע שכזה הוא פרצוף שלא יישכח לעולם – לא משנה כמה אני אנסה שלא לחשוב על זה. מתחילים לטפל, והמסוקים נוחתים, ובינתיים עלה כבר היום, וספרנו שתי נגלות מסוקים. והפצועים לא מפסיקים להגיע, ולא מפסיקים לזרום לנקודת הטיפול הקטנה, שהפכה בינתיים לסוג של חדר מיון, עם ארבעה רופאים, פאראמדיק וקרוב לעשרים חובשים. והלב, הלב נקרע עם כל שמיכה שאני מניח על אלונקה, מכסה בחורים בני גילי – שכל חטאם היה, להיות מאתיים מטרים ממני, לספוג את הכדורים, מי יודע? אוליי אם הייתי ממשיך עם הפלוגה גם אני הייתי אחד מהם? גם אותי היו מכסים בשמיכה, והמילואימניק עם הכיפה היה אומר גם עליי קדיש? ממשיכים לפנות פצועים לארץ, נאבקים על כל פצוע – לחלק מהפצועים מוכנסים צינורות דרך קנה הנשימה, על מנת לסייע להם לנשום – במהלך כל היום הזה ייעברו תחת ידי החובשים והרופאים המדהימים האלה קרוב לשישים פצועים, ושמונה הרוגים.
"הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב,
הייתן נשים צעירות, מודאגות - ורציתן כל כך לאהוב."
אני חושב שאף אחד לא יבין מה חווינו שם, או כמו שאומרים "זר לא יבין זאת" את ההרגשה המדהימה הזו, שאתה משתתף בדבר שכולם ציפו לו בכיליון עיניים, ומטרתך היא להשיב שקט לצפון המדינה! נשמע בומבסטי, הא? בפועל זה לא פשוט, ההליכה עם המשקלים הייתה נוראית, הגב התפרק מחדש בכל פעם שקמנו מהישיבה. הצוואר ששרף ונותר פצוע מהרצועה של הנשק, היבלות ברגליים, אבל לא בכינו לרגע. יש מטרה ואנחנו נעמוד בה. גם במחיר חיינו, עוד אמירה בומבסטית – אם אצטרך אקריב את חיי למען המדינה, והם צדקו, והם הקריבו...
ובשבילי, כל יום הוא יום זיכרון, לפיליפ, שדירבק איתי קפה בבית לחם, ליותם, לחבר הכי טוב של החבר, לאיתי, שנשם נשימה אחרונה במרחק נגיעה ממני, ליאן, ליער, לעמי, לשי, למג"ד 9 שכמעט, אבל לא... הפרצופים האלה הם המלחמה הפרטית שלי, ולא – הם לא יוצאים לי מהראש כבר חצי שנה.
"גדלנו, אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק, קסדה על הראש"
הלם קרב? לא בדיוק... אז מה אם הרגל לא מפסיקה לקפוץ בכל פעם שאני יושב, ואמנם כל טריקת דלת מקפיצה אותי, כל פיצוץ מסיח את דעתי, כל שריקה מקפיצה לי את הדופק (מי ששמע פעם אחת בחייו סאגר שחולף לו מעל הראש, לא יוכל להוציא את השריקה הזו לנצח). אבל אני? בסדר, אז קצת מפחיד אותי להיכנס לבית כשהוא חשוך, ביג דיל, וזה נראה טבעי לגמרי שאני ישן עם אור כבר חצי שנה... הלום קרב? מה פתאום! אז מה אם שמרתי במחשב שלי כל תיעוד שרק הצלחתי למצוא מהיום הנורא הזה, וכל פיסת עיתון שתיארה את המלחמה, ובכל פעם שאני קורא אותם מתחילה לרעוד לי היד, אז מה? אני בסדר, רק... קצת קשה לי להירדם בלילה... וכל פעם שאני עוצם עיניים אני רואה לבנון, זה טבעי -
לא?
ואתם, אלה שמתלבטים אם ללכת לקרבי, או לא? לצאת כל יום הביתה, או לטחון את החיים בבא"ח? אני מודיע לכם, אין הרגשה טובה מזו, האחים האלה שמלווים אותי שלוש שנים, שרצו איתי במסעות, ששמרו איתי בג'נין, רמאללה, בית לחם והר דב, טיפלו איתי בפצועים שם, והלכו איתי בכל דרום לבנון, הם אחים שלי לכל דבר - והחברות הזו היא לעד, עד לנשימתי האחרונה.
אף אחד לא יכול לדמיין בכלל איזו גאווה הייתה בי כשחזרנו הביתה, ולראות את כל השכנים מלווים אותי ואת השכן שחזרנו מהקרבות, על מדי ב' מלוכלכים - עם דמעות בעיניים. או כמו הצ'אפחה מש' - השכן שהשתתף בכל מלחמות ישראל, ושיבח אותנו ש"טוב שעדיין יש נוער כמותכם, חשבתי שהדור הזה עבר, חלף לו". חברים, אין דבר חשוב יותר כיום מלהתגייס לחיל קרבי, שיריון, חי"ר, תותחנים, טיס, יחידות - אל תוותרו על זה.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------
יקירי, המון המון תודה על השיתוף, מחזקת אותך מכאן.
להמשך קריאה על פרויקט "קצת ציונות" לחץ כאן!!!
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י chatulim בתאריך 25-01-2007 בשעה 12:26.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
