כת החשאשיון שהטילה את חיתתה תקופה ממושכת על מוסלמים ונוצרים היא תופעה היסטורית מרתקת, אך האם מדובר בתופעה היסטורית יחודית של כת קיצונית דתית שניסתה להשיג את יעדיה באמצעות התנקשויות יעילות באישים שסומנו על ידה כמפריעים למימוש מטרותיה או שמוכרות בהיסטוריה כתות נוספות בעלי מאפיני פעילות ומטרות דומות באסלאם ומחוצה לו? הדבר היחידי שעלה בדעתי היתה כת החונקים של חסידי האלה קאלי שפעלה בהודו ומצאתי דמיון מסוים באירגונה, ופעולותיה, אך להבנתי המטרות שעמדו מאחורי הפעולות היו שונות לחלוטין (קורבנות לאלה קאלי) מזו של החשאשיון (פוליטיות בעיקרן) וכן החשאשיון היו ממוקדי לאישים בעלי חשיבות בעוד שהכת ההודית לא התמקדה באישים ספציפיים, (דרך אגב, נתקלתי באינטרנט באיזכור של כת מוסלמית שפעלה בעיראק במאה העשירית והשתמשה בשיטת החניקה בחבל ממש כמו הכת ההודית ואם מישהו יודע מהי כת מוסלמית זו, אשמח אם יוסיף פרטים). סוגייה נוספת היא - האם מי שעמד בראש החשאשיון ומוכר בשם "הזקן מההר" היה דמות שנחשבה על ידי חסידי הכת לאדם רגיל או שיוחסו לו תכונות על אנושיות וכו'. אודה למענה ובמידת האפשר גם להפנייה למקורות בנושא מעבר לספרו של ברנארד לואיס ומאמר שפורסם כבר בפרש בעבר בנושא.

כאשר הכת הסתכסכה עם צלאח אל-דין, וניסתה להתנקש בחייו, הוא ניסה לכבוש את מעוזיהם בצפון
סוריה של היום, ונשתמרה מסורת בקרב הניזאריים (מסורת שעד היום מסופרת, וטרי ג'ונס, אקס
מונטי פייתון הציג אותה בסרטיו הנהדרים והמבדרים על מסעי הצלב) מדןע נסוג צלאח אל-דין מבלי
שכבש את המבצרים. המסורת מספרת על כך שסינאן ריחף באוויר בין מגדלי המבצר, והדבר גרם
לצלאח אל-דין להבין שלאיש כוחות על-טבעיים, ועדיף לא להתעסק איתו...

באשר להשוואה בינם לבין הסיקריקים: אכן שתי הקבוצות פעלו להשגת יעדיהם גם באמצעות
התנקשויות, אבל בעוד שאצל החששיון זו הייתה השיטה הקבועה, הרי שהסיקריקים החזיקו גם
בכוח צבאי של ממש, ונלחמו גם בשיטות קונבנציונליות יותר (שמעון בר גיורא, מנחם הגלילי ואלעזר
בן יאיר, היו כולם סיקריקים שהחזיקו ברשותם כוח צבאי שניסה להשיג עמדת השפעה, לא רק
באמצעות חיסולים אישיים). הסיבה לכך שזה השם שנשתמר בכל הנוגע אליהם, קשורה בעיקר בכך
שאת ההסטוריה כתבו יהודים מזרמים שהתנגדו לפעולותיהם, ורצו להציגם כמחסלי חשבונות פנאטיים
ותו לא.