|
28-01-2007, 23:25
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
להוכיח את ההטייה הבג"צניקית האוטומטית לטובת השלומיסטים, זה מהלך פשוט להחריד...
פשוט בודקים מקרים זהים, כאשר פעם העותר הוא שלומיסט ופעם כשאינו שלומיסט. למרבה הגיחוך,
הבג"ץ עשה מאמץ עילאי כדי להקל על הלא-שלומיסטים, להוכיח את נטייתו החזקה אל שולי השמאל.
ב1999 רצה ביבי לסגור את האוריינט האוס, במהלך שהיה ברור שהיה מושפע מהבחירות הקרובות.
עתירה לבג"ץ בלמה זאת, והשופטת דורנר נזפה קשות בנתניהו.
ב2001 פתח ברק במו"מ עם הפלסטינים, שבוע לפני הבחירות. הוגשה עתירה כנגדו - אך בג"ץ,
הפלא ופלא - דחה אותה.
עתירה קודמת שעסקה בגינוסר כמנהל המו"מ מטעם ישראל, חרף היותו מנהל עסקים אישיים עם
הרש"ף - נדחתה גם היא...
את עתירות קציר מול תל שבע, כבר סקרתי.
כעת נעבור לתחום חופש הביטוי: בג"ץ הגן על זכותו של עיתונאי ערבי להגיע ליישוב היהודי בחברון, אחרי שכתב שיש לגרש משם את כולם - פחות משנה אחרי שאסר על בנימין כהנא
(הבן-של, שגם הוא נהרג בפיגוע) להגיע לאום אל-פאחם, אחרי שקרא לסלק משם את הערבים...
בג"ץ פסק לפני כמה חודשים שתיקון לחוק האזרחות שנועד למנוע זכות שיבה זוחלת של ערבים
מיש"ע, לתוך הקו הירוק, באמצעות נישואין - אינו חוקתי. אותו תיקון בא לבלום שטפון, שהגיע
ל100,000 פלסטינים שהיגרו לתוך תחומי ישראל, והחלו לחלוב קצבאותיה (מעבר לסיכון הבטחוני
שבא לידי ביטוי, בפיגוע במסעדת מצה, למשל).
חוץ מהשלומיסטים, שזועקים בקול (ולזכותם ייאמר שהשופרות שלהם, אכן חזקים למדי...),
מעטים מאוד מהציבור הישראלי, חושבים על בג"ץ שהוא איזשהו מעוז של שלטון החוק. הרוב
רואה אותו כפי שהוא: מעוז שמאלני שלוחם בעוז בדמוקרטיה והמוסדות נבחרים, כשהם מנסים
ליישם מדיניות שלא מתאימה לאידיאולוגיה של שופטי בג"ץ...
השיטה השלומיסטית להגדיר את האמת כ"קונספירציה", מעידה אמנם על מצוקת טיעונים (עוד לא
האשמת אותי בהתלהמות, ועדיין לא הזכרת לי שכימני חזקה עליי שאני רוצח ראשי ממשלה, אבל
ניכר בטיעוניך החלשים, שאתה בדרך לשם...), אבל יכולת להשתדל יותר...
לו היית מקדיש מעט זמן ללמוד על בג"ץ, במקום להפגין פסאודו-נאורות, על חשבונם של אנשים
שרוצים לגור ביישוב קטן עם אנשים כמוהם, אולי היית לומד טיפה על שיטות המינוי האפלוליות
שם. הוועדה למינוי שופטים כוללת שלושה שופטי בג"ץ, שלמרות שהחוק אוסר עליהם להצביע
כגוף אחד - מתכנסים בכ"ז מראש - ומהווים בלוק של שלושה (שליש הוועדה) שבצירוף אחד
מארבעת הפוליטיקאים (שני שרים ושני ח"כים), ולפחות אחד משני נציגי לשכת עורכי הדין -
מבטיחים לעצמם רוב אוטומטי לאישור/פסילת כל מועמד שנראה/לא נראה להם. הוועדה הזו
מתנגדת במפורש לקיום דיון פומבי לגבי המועמדים - ואפילו פרוטוקול של ישיבותיה, היא מסרבת
לקיים. מרגע שככה מתנהל ההליך - הרי שהוא אפלולי. מכיוון שאנו יודעים מי נבחרים בעקבות
ההתלחשויות הללו, הרי שלא צריך "להתאמץ להוכיח" - למשל, שאול יהלום אמר בגלוי שסיכם עם
ברק על מינוייה הזמני של השופטת הדתייה דבורה ברלינר, בתמורה לתמיכתו בעדנה ארבל
כמינוי קבוע. זה דיל פוליטי מחפיר, שיהלום (לכאורה, הפוליטיקאי המקצועי) הוא הצד החלש בו,
שכן המועמדת שלו (שלא נופלת במאומה מהמועמדת של ברק - מעבר לעובדה שאינה חלק
מה"מנגנון של אנ"ש") תמונה רק במינוי זמני, בעוד שהמועמדת של ברק (שחברותה האישית
עם הנשיאה הנוכחית, היא לא ממש סוד), מונתה במינוי קבע...
בקיצור, לא חוכמה לזרוק קלישאות שלומיסטיות, בתקווה להראות כאילו אתה ליברל נאור (לא,
אתה לא ליברל נאור - מי שמוכן לרמוס זכויות של אנשים בשם מה שהוא רואה כ"נאורות", אינו
נאור - גם אם ווינט כתב ככה...).
|
|