11-03-2007, 13:33
|
|
L'enfer, c'est les autres
|
|
חבר מתאריך: 21.11.01
הודעות: 29,223
|
|
הדבר קצת מזכיר את התנגדות המתנגדים לחסידות, שעל זה מסופר כך:
ציטוט:
דרכו של המגיד ממזריטש הייתה לומר דברי חסידות ברבים. רבי פינחס מקוריץ חלק עליו וסבר, כי דברים רמים ונישאים כאלה אין לאומרם לפני כל אדם. פעם אחת מצא רבי פינחס ברחוב כמה דפים כתובים, וכשהרימם נוכח כי כתובים עליהם דברי-תורתו של המגיד. חשב הצדיק בליבו: הנה, זו התוצאה של חוסר זהירות בדברים נעלים כאלה.
ראה זאת רבי שניאור-זלמן מליאדי, והשמיע באוזני רבי פינחס משל:
בן מלך חלה, והרופאים נלאו למצוא מזור למחלתו. לבסוף אמרו, שיש אבן יקרה ונדירה, שאם יכתשוה לאבקה וישקו ממנה את בן-המלך - יחלים. החלו הכול לחפש אחר האבן, ונתברר שזו האבן המפארת את כתר המלך, שאין כמותה בכתרי כל המלכים. חסו השרים על הכתר, ובפרט שמחלת הבן החמירה עד שהיה ספק אם יוכל לבלוע את התרופה.
באו ושאלו את פי המלך. אמר המלך: יקר הוא הכתר, ויקרה היא האבן המפארת אותו, אבל כל זה הוא כאין וכאפס לעומת ערכו של בן-המלך. כדאי לכתוש את האבן אפילו על הספק - אולי טיפה אחת תיכנס ותצילו.
סיים רבי שניאור-זלמן: יקרים הם דברי החסידות, שמקורם בכתר ה'; אבל כאשר עם-ישראל בסכנה, צריך לשפוך את דברי החסידות - אולי טיפה אחת תיכנס ותושיע.
|
http://www.chabad.org.il/Articles/A...&CategoryID=793
אותו דבר לגבי תפילין; זו אמנם מצווה יקרה חשובה, ולא ראוי לה להתגלגל ברחובות, אבל אנו בדור שבו משיח בא ("אחכה לו בכל יום שיבוא") ולכן זה הזמן לבזבז את האוצרות. ובמיוחד במצוות תפילין, שלעיתים קורה שיהודי מניח אותם בפעם הראשונה בחייו באותו דוכן, ולפי רבים מהפוסקים ברגע שאדם הניח תפילין פעם אחת בחייו, הוא כבר יצא מגדר של "קרקפתא דלא מנח תפילין" (= ראש שלא הניח תפילין) שזה גדר חמור מאוד, ונוחל ייסורי גהינום.
שווה, שווה לעמוד באמצע הרחוב, למרות שיש בו מראות בלתי צנועים, אנשים מזיעים וכל דבר אחר שלא יאה לתפילין, כדי שאנשים יקיימו את המצווה החשובה הזו.
_____________________________________
..
|