ראשית, סקירה זו לא תיגע בשום דבר פוליטי, אלא תבחן את הארגונים/יישויות שכרגע מנהלים מאבק
כוחות ברצועה, שלעתים מסלים לחילופי יריות שחלקם קטלניים.

מהסוף להתחלה: זוהי לא מלחמת אזרחים. מלחמת אזרחים ("פתנה" בערבית) נחשבת לאחד
האיסורים הגדולים ביותר באסלאם, ובהתחשב בכך שברצועה יש רבבות רבות של כלי נשק, ואנשים
שמחזיקים בהם ויודעים להשתמש בהם (ברמות שונות מאוד של מיומנות) - הרי שמספר הנפגעים
הוא קטן יחסית, ומעיד על כך שההנהגות של כל המעורבים, משתדלות מאוד לשמור על כללי משחק
כלשהם.

הצדדים המעורבים:
הרש"ף כרגע עומדת בסיטואציה חריגה וביזארית כשלפחות בחלק מהמקרים, שני הצדדים שיורים
זה על זה, הם מנגנוני בטחון רשמיים של הרש"ף. מנגנון הבטחון הראשון שבו מדובר, הם ה"כוח
המיוחד", שהוקם ע"י משרד הפנים הפלסטיני (בראשות סעיד ציאם מהחמא"ס), ואנשיו רובם
ככולם הם יוצאי הזרוע הצבאית של חמא"ס, בפיקודו של אחמד ג'עברי (בישראל השם הזה לא כ"כ
מוכר, בהשוואה לקודמו, מחמד ד'יף, אבל ג'עברי הוא דמות מיוחדת במינה במושגים פלסטיניים -
אדם שהפך ארגון טרור שמנה עשרות פעילים חמושים, למה שמכונה בשם "הצבא העממי"
שמחזיק כרגע כמה אלפים של חמושים, שחלקם עברו אימוני חי"ר ברמה גבוהה למדי - ברצועה
ומחוצה לה).
מהצד השני, עומדים מנגנוני הבטחון הוותיקים יותר שכפופים פורמאלית לאבו מאזן (זה קצת
יותר מסובך, ועל כך יורחב בהמשך), שכוללים את הבטחון הלאומי (המשטרה הירוקה, שהיא
בעצם הצבא הפלסטיני, והיא נחשבת לכוח הגדול ביותר מספרית, אבל בהחלט לא היעיל ביותר,
מסיבות רבות כמו בעיות תשלומים, גיל השוטרים/חיילים/רמת האימון הירודה/חיכוכים פנימיים וכן
הלאה), הבטחון המסכל (השב"כ הפלסטיני, בפיקוד של רשיד אבו שבאכ, בכיר בפת"ח, שהוא
בעצם עושה דברו של מחמד דחלאן, מייסד המנגנון הנ"ל, ונחשב לאיש של אבו מאזן בכל הנוגע
לניהול מנגנוני הבטחון ה"נשיאותיים" ברצועה), ובנוסף ישנם מנגנונים קטנים יותר כמו "המשטרה
הימית", "המודיעין הצבאי", "המודיעין הכללי" (המקבילה שלהם למוסד), וכן הלאה.
תיאורטית, הפת"ח נהנה מיתרון מספרי מוחץ, שכן אנשיו מאיישים את המנגנונים האלה, ומחזיקים
גם פעילים של הזרועות הצבאיות של הפת"ח שאינם עובדי המנגנונים הנ"ל. מה מונע מהפת"ח
לנצל את יתרונו המספרי, ולמחוץ את החמא"ס? הפיצול. כיום הפת"ח ברצועה הוא ארגון אחד רק
בשם. בפועל, ישנן עשרות זרועות צבאיות של פת"ח (שאמנם חלק לא מבוטל מהן עדיין משתמש
בשם "גדודי חללי אל אקצא", אבל זה בהחלט לא הופך אותן לזרוע אחת), שמאפיינן הראשי הוא
קשר חמולתי, ולאו דווקא נאמנות ארגונית. היו לא מעט סכסוכים בין פלגי פת"ח שהחלו כמלחמת
חמולות מהסוג הישן, והפכו בחלקן למערכת שבה מנצלים אותן חמולות את בני המשפחות
שחברים במנגנוני הבטחון השונים, כדי לסייע להן בסגירת החשבונות (ברפיח למשל, היו לא מעט
חילופי אש בין חברי הבטחון המסכל לבין חברי הבטחון הלאומי, שקשורים בסכסוך חמולות ששני
הצדדים השתייכו אליהן). העובדה שהגיוס למנגנוני הבטחון היה בחלקו חמולתי, בוודאי לא תרם
להחלשת הזיקות הללו, וכעת הפת"ח נאלץ להתמודד עם התופעה הנ"ל.
חולשתו של הפת"ח ברצועה אינה תופעה חדשה, ובשנים האחרונות הוא לא הצליח למנוע פרישה
של אחד מבכיריו, ג'מאל אבו סמהאדנה, שהקים ארגון מתחרה חזק למדי - וועדות ההתנגדות
העממיות, שבהחלט ניתן לומר שאינו נופל כרגע במעמדו ברצועה, מארגון וותיק כמו הג'האד
האסלאמי הפלסטיני.

הבלגן ("פוודה") שמתרחש ברש"ף, אינו רק בין פת"ח לחמא"ס. אחת החמולות החזקות ברצועה,
חמולת דוע'מוש, נכנסה בשבועות האחרונים למלחמה בחמא"ס. המלחמה החלה כאשר שניים
מצעירי החמולה, שהיו חברים באחד מגופי פת"ח, נהרגו ע"י אנשי חמא"ס מחמולה יריבה (חמולת דירי).
מנהיג הדורע'מושים, זכריא דוע'מוש הוא יורשם של עבד אל-קוקא וג'מאל אבו סמהאדנה בהנהגת
וועדות ההתנגדות העממיות (אחרי ששני האחרונים נשלחו לפגוש את הבתולות מוקדם מהצפוי,
באדיבות צה"ל...), ולצידו קרובו מועתז דוע'מוש. ארגון נוסף בשליטת המשפחה הוא "צבא
האסלאם" (המכנה עצמו גם בשמות כמו "פת"ח - גדודי חרב האסלאם", ו"חטיבת הג'האד
הקדוש") - ועובדה היא שבפעולה של חטיפת גלעד שליט, השתתפו שני ארגונים אלה, לצידו של
חמא"ס - כך שבהחלט יש לנו עניין ישיר במתרחש בברדק החמולתי שמתחולל שם כרגע.
אין ספק שהברדק הזה מפריע לסיכויי שחרורו הקרוב של גלעד, וייתכן שאף מסכן אותו (אין דבר
יותר גרוע מאשר שני ארגונים שעויינים זה את זה, מנסים להשיג בלעדיות על בן ערובה שאותו
חטפו במשותף - יש לנו תקדים נוראי מעריקתו של מצטפא דיראני מאמל לחזבאללה, שאחריו
אבדו עקבותיו של רון ארד).
מבחינה אסטרטגית, הפלסטינים יוצאים מוחלשים מכל הסיפור הזה - בעיקר פת"ח, שכרגע עושה
מאמץ אדיר לנסות ולחבר בין זרועותיו השונות (הייתה לו הצלחה לא מבוטלת בנושא זה בסופ"ש
האחרון, כאשר כוח שכלל חברים בשלושה מנגנוני בטחון שונים, אורגן כדי לחלץ פעיל פת"ח
שביתו בג'בליה הותקף ע"י פעילי חמא"ס - האיש חולץ, כשפת"ח מסב לחמא"ס 7 הרוגים במחיר
של שני הרוגים לאנשיו - דבר שנתפס כנצחון מוראלי חשוב) - אבל כרגע המטוטלת נוטה נגדו.
כיצד יתפתחו הדברים? זו שאלה שקשה לענות עליה, שכן קיימות שתי תפיסות הסוקרות את
התהליכים שעוברת החברה הפלסטינית ברצועה: הראשון הוא התפיסה הטוענת שישנה התחזקות
של הזהות האסלאמית, גם בקרב ארגון חילוני כמו פת"ח (מרגע שזרועו הצבאית מכנה עצמה
בשם "גדודי חללי אל אקצא", לא קשה לנחש שישנה נטייה לחיזוק הזהות האסלאמית), בעוד
שהשני מדבר על התפוררות וחזרה למערכת החמולתית (תיאוריה שאני אישית נוטה להסכים
עימה). בכל אופן, העניין של המאבק הפלסטיני כמאבק לאומי, עבר שינוי מאסיבי בשנים
האחרונות, וקשה לדעת כיצד זה ישפיע עלינו (צריך לזכור - גם כשחמולות כמו דוע'מוש ודירי,
יורות זו על זו - עדיין כל הזדמנות לפגוע בנו, היא לא משהו שהן תוותרנה עליו בקלות).

כמו שזה נראה - הרבה מהפעילות של "הגדודים" (עאלק גדודים, "חבורות רחוב" זה מחמאה בשבילם) היא על בסיס כמעט אנרכיסטי, ותחת שרשרת פיקוד מאוד לא ברורה ולא ממש מתפקדת.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

הגוף הזה הוקם מתוך מנגנון (מה שכולנו מכירים בתור "התנזים") פת"ח באיו"ש (שהיה בהנהגתו של
מרואן ברע'ותי, ואח"כ בהנהגתו של חוסיין אלישיח'). כאשר הוקמו "הגדודים" ("כַּתַאִיבּ שוהדא
אל-אקצא"), בסוף 2000-תחילת 2001, עוד היה להם מבנה ארגוני כלשהו. אמנם כבר אז, הייתה
אוטונומיה מקומית למפקדי הפת"ח המקומיים (למשל, ראאד כרמי בטול כרמי, משפחת עביאת בבית
לחם, חמולת ברע'ותי עצמה ברמאללה, וכן הלאה), אבל נוצרה בערך שרשרת פיקוד כלשהי,
בהנהגתו הכוללת של ברע'ותי (שלצורך העניין עקף את אל-שיח', ועד היום השניים "מתים זה על
זה"...), ובפיקוד הישיר של נאצר עוויס ושל אחמד ברע'ותי (קרוב רחוק של מרואן - חמולת ברע'ותי
מונה אלפי בני אדם...).
סדרת סיכולים ממוקדים ומבצע חומת מגן, שברו את הצמרת הפיקודית העליונה (הרופפת גם כך),
של גופיו הצבאיים של פת"ח - ומאז ישנה נטייה לפיצולים גדלים והולכים.
ברצועת עזה, שם פת"ח היה נתון עוד יותר למצור (בין השאר, בגלל העובדה שהרצועה היא מקום
הולדתו של חמא"ס, ומהווה את בסיס-האם שלו - ובגלל שחמולות שונות שתמכו בפת"ח, נקלעו
לסדרת סכסוכים אלימה, על נושאים "לא פוליטיים", כמו למשל השליטה בענף ההברחות - שהוא
ענף עיקרי ברצועה, לא רק בתחומי הנשק, אלא גם במוצרי צריכה רגילים), ההתדרדרות החלה
אפילו לפני חומת מגן. כאשר ג'מאל אבו סמהאדנה (שהוזכר בתחילת האשכול), נטש את פת"ח,
נפגע הארגון קשות: אבו סמהאדנה מייצג חמולה חזקה מאוד בדרום הרצועה (שאמנם חלק ממנה
עדיין תומך בפת"ח, אבל אין מה להשוות למצב בעבר, שהיא היוותה את "השוט" הפת"חי בדרום
הרצועה, והחזיקה בנתח משוק המנהרות ברפיח). אבו סמהאדנה עצמו יצר לעצמו הילה של גיבור
על, כאשר אנשיו ביצעו סדרת פיגועים קטלנית, שהפכה אותו לסלבריטי אפילו בוושינגטון (הוא
אחראי לרצח שלושת מאבטחי "דינקורפ" שעבדו עבור השגרירות האמריקנית, כאשר שיירתם
הותקפה בצפון הרצועה).
אבו סמהאדנה סלל את הדרך לארגון שיצא מפת"ח, והראה נכונות להתקרב לחמא"ס (חמולת
אל-קוקא, שהצטרפה אליו, הייתה מזוהה ברובה עם חמא"ס) על רק פוליטי (הוא אפילו עזר
לחמא"ס בבחירות האחרונות לפרלמנט).
חולשתו של המנגנון המרכזי של פת"ח (הרבה בגלל "החופשה" שדחלאן לקח לעצמו לתקופה
מסויימת), הביאה לכך שמפקדים מקומיים נטלו לעצמם סמכויות, והקימו גופים שונים שמזהים
עצמם כ"פת"ח" (למשל, גדודי אבו ריש...), אבל הם עצמאיים לחלוטין. פת"ח כרגע אינו מסוגל
לנסות ולחבר בין הגופים השונים, ובגלל החשש שהניסיון להטיל עליהם משמעת, הם יפרשו
לחלוטין - הוא פשוט עוצם עיניים - וממשיך לדבר על עצמו כארגון אחד, בעת שמזמן זה לא כך...

בעייה נוספת שטורדת את פיקוד פת"ח היא התגברות התפיסה הדתית בקרב אנשיו: פת"ח
מעולם לא היה ארגון "חילוני", כפי שהדבר מתואר בישראל, אבל אין ספק שמבט קצר על אתרי
האינטרנט וסרטוני הוידאו של המתאבדים שלו, יראה על ההתגברות ההשפעה האסלאמית -
ובתחום זה, חמא"ס היה שם קודם...

בקיצור, פת"ח, על שמותיו השונים - נמצא בבעייה ברצועה. מבחינתם ייתכן אולי שאין דרך לנצח
ברצועה, ללא הכנסת תגבורות מאיו"ש (שם הם אמנם מפוצלים - אבל עדיין חזקים בהרבה
מחמא"ס, גם במצבם הנוכחי).

מעניין.
ספר קצת על זביידי, תמיד עשה רושם של מחבל "מעניין" (אין לי ספק שהוא לא בחור טוב, הוא מחבל בסופו של דבר, אבל אין מה לעשות, הוא מאוד מעניין...), אין ספק שכריזמה לא חסרה לו...
יש לך פרטים?
אמיל.

!Ya Gotta Believe

האיש גדל במחנה הפליטים בג'נין, והכיר ישראלים מילדותו (השחקנית ארנה מר-ח'מיס פתחה סדנת
תיאטרון לילדים, והוא היה חלק ממנה - דבר שעזר לו מאוד לשפר את העברית).
הוא הצטרף לפת"ח ובמהלך חומת מגן איבד מספר קרובי משפחה, בקרבות הקשים בג'נין. אחרי
המבצע, כשכל צמרת ארגוני הטרור נגדעה, הוא לקח עצמו את שיקום פת"ח בעיר (שם לחמא"ס
הייתה תמיד נוכחות חלשה - והכוח השני מלבד פת"ח, היה הג'האד האסלאמי).
במהלך השנים הוא בנה לעצמו שם של מיני סלבריטאי, בזכות שליטתו בעברית, והיותו זמין למדי
לאזרחים ועיתונאים מהארץ. הוא טוען שברגע שיקבל הוראות לחדול מאש מפיקוד פת"ח, הוא יעשה
כן - אבל אם ישראל תפר הפסקות אש, הרי שהוא יחדש אותה.
קשה לדעת לגביו (דווקא בגלל הופעותיו הרבות בתקשורת הישראלית) כמה מהתרהבויותיו הן אמת,
וכמה מהן הן תעמולה שנועדה לבסס את כוחו הן כלפחי חוץ (ישראל) והן כלפי פנים (הזירה
הפלסטינית של צפון השומרון).

כפי שנוכחתי לגלות אישית במילואים בג'נין בקיץ האחרון. גם מלוחמי אגוז וגם ממג"ב הבנתי בצורה כמעט חד משמעית שאין מאמץ לפגוע בו או ללכוד אותו. ככל הנראה הגדרתו כ"סלבריטאי" היא קולעת.

.

או בפרפרזה על דברי רמספלד : יש דברים שאנחנו יודעים ויש דברים שאנחנו לא יודעים, ועדיף זה שאנחנו מכירים מזה שיבוא אחריו ואותו אנחנו לא מכירים.

! This is Sparta

האם תוכל לפרט על הקשר של הארגונים הפלשתינים עם ארגונים אחרים (האחים המוסלמים, הג'יהאד העולמי וכדומה). אני דווקא לא מתכוון לשיתוף פעולה מבצעי, אלא לקשר אידאולוגי, אנשי השפעה משותפים וכו'.

לגבי קשרים עם הג'האד העולמי. לאחרונה עלו טענות שארגונים בהנהגת הדוע'מושים, מקיימים
קשרים עם גורמי ג'האד עולמי (נטען ש"צבא האסלאם", בפיקודו של מומתז דוע'מוש, מכנה עצמו,
בנוסף לכינוי פת"ח"פת"ח - גדודי חרב האסלאם", גם בשם "חטיבת הג'האד הקדוש") - ושהוא
מקיים קשרים עם גורמי ג'האד עולמי.
יש לזכור שהג'האד העולמי מחזיק כיום נוכחות בסיני. תאיו בסיני הם פעילים למדי, והקשר עם הרצועה
הוא רציף. כאשר הותקף מלון הנופש של דחלאן, גוף שכינה עצמו בשם "אל קאעדה פלסטין", לקח על
עצמו אחריות למעשה (אבל ההנחה היא שהדבר בוצע ע"י חמא"ס).
בנוסף, הפיקוד העליון של החמא"ס ושל הג'א"פ, יושבים שניהם בדמשק - מקיימים קשרים עם הזרוע
השנייה של ציר הרשע - איראן.

שאלה נוקדנית - למה חמא"ס בראשי תיבות ?

! This is Sparta