מאמר מרתק הטוען בין היתר שהסיבה שרבין הסכים להתפשר עם ערפאת היתה הערכתו שהסיכון הקיומי לישראל נובע מאיראן גרעינית, ולא מהסכסוך עם הפלשתינאים.

http://jewishworldreview.com/0107/h...oren012907.php3

רבין לא עשה שום תפנית, אלא התנהג כפי שהתנהג כל חייו: הוא נגרר בעקבות מהלכים של אנשים
חזקים ממנו.
1. כקצין פלמ"ח בינוני, הוא נצמד ליגאל אלון.
2. כרמטכ"ל, הוא עמד לבדו - וכמעט קרס.
3. הוא מונה לראש ממשלה בקדנציה ראשונה, בהמלצת ספיר, אחרי שספיר עצמו פשוט סירב
לתפקיד. הקדנציה הראשונה שלו הייתה אסון, שרק הקדנציה השנייה שלו, גימדה אותו.
4. כראש ממשלה בקדנציה השנייה, הוא גילה שכבר יש מהלך חצי סגור, ומכיוון שרבין לא היה עשוי
מהחומרים של שמיר - שביטל כל מהלך שפרס עשה מאחורי גבו, רבין נגרר לתוך אותו מהלך, וכדרכם
של רוב האנשים החלשים, הוא השמיע אמירות נחרצות בדבר חשיבות המהלך שלתוכו נקלע.

אין קשר מינימלי בין הדמות של רבין, כפי שהיא נלמדת בבתי הספר, לבין רבין האמיתי. רבין האמיתי
היה ראש ממשלה כושל וחלש. הוא הגיע לתפקידו במקרה, והיה ככל הנראה, אדם הגון ביסודו, אך
חלש מאוד. הוא הוקף בכל מיני עסקנים גרועים וגרועים יותר, ונתן להם חופש פעולה מוחלט, לנהל
את המערכת. הדמות שציירו של איש הצבא המקצועי שהפך לגנרל השלום, היא ציור שיצרו איתן
הבר ושמעון שבס. לא יותר מזה.
לחשוד ברבין באסטרטגיית על, זו מחמאה מהסוג שאנשי אקדמיה מהמחנה הנכון, מנסים לטפח
בזמן האחרון - בלי שום ביסוס (בדומה לתזה החביבה שקנדי תכנן לצאת מווייטנאם, רק שנרצח
טיפה קודם...).

אולי רבין היה מה שאתה אומר, אני עצמי גם די השתכנעתי מניתוחיו של אורי מילשטיין בנושא,
אבל הנקודה החשובה כאן היא מוקד הסיכון הקיומי. היום כולם מסכימים שזה איראן והאיסלאם, בעוד שכל שנות חיי המדינה המוקד היה הערבים (בין אם מדובר בארצות ערב או בפלשתינאים).
אם ישראל תפעל בחכמה אולי היא תצליח לנצל את החשש וניגוד האינטרסים בין הערבים לאיראן.
קראתי באיזה מקום שבמקומות שיש בהם מלריה אין סרטן (החום הגבוה של הקדחת מחסל את תאי
הסרטן). מצד שני, אולי פשוט האנשים מתים קודם מהמלריה ולא מספיקים "להגיע" לסרטן.
כך או כך, לא עם המנהיגות הקיימת ניוושע.

הסלפיה הסונית, וההתעוררות השיעית - שתיהן נחלו הצלחות ענק בכך שסימנו אותנו בתור השטן
המרושע.
אני בהחלט יכול לראות התנגשות ענקית בין סונים ושיעים (שכבר קיימת בקנה מידה לא מבוטל
בעראק), אבל לדעתי זה יקרה רק אחרי שהאזור יטהור מה"כאפרים", היהודים והנוצרים...

אני מתעלם ברשותך מ"דעת הקהל" במדינות ערב, ומתרכז בשליטים בלבד.
אולי אתה צודק ושנאת מנהיגי ערב אלינו גדולה משנאתם לפרסים, אבל אנחנו לא מהווים
איום קיומי על המשטרים הללו כשם שאיראן מאיימת. מנהיגי ערב יעשו חישוב אינטרסנטי פשוט,
ובמשוואה הזו הפרסים יותר מסוכנים להם.
בהפוך על הפוך, דווקא קיום ישראל מסייע למשטרים הערבים, כקולט ברקים ושעיר לעזעזל.
זו גם הסיבה שאין להם שום ענין בפתרון הבעיה הפלשתינאית, שקיומה מרכז את התסכול והשנאה, ומסיט אותם מהמשטרים הרקובים.