פרש - פלאי הטכנולוגיה - פרק ב'. תודה לאלה שתמכו בי.

בלילה בילי לא נרדם. זה היה אחד מלילות הבכי, ככה בילי כינה אותם, הלילות בהם הוא היה שומע את אמו בוכה. אבל לא הרבה. בדרך-כלל הוא בא לחדר שלה לבדוק וראה שהיא בכלל בוכה בגלל הטלנובלה. כן, כמובן שגם טלויזיות יש בנאקלטאון. עברה שעה. עוד שעה. אמא הפסיקה לבכות, זה סימן שהיא נרדמה. בילי גם כמעט נרדם, אבל פתאום הוא שמע רעש של זכוכית מתנפצת. זה בא מכיוון המטבח. מקס התחיל לנבוח. בילי לקח את השמיכה שלו לאמבטיה, והרטיב אותה. הבחור הקטן אמר שזה עוזר, אז מה יש לבילי להפסיד? אבל אל תחשבו שבילי לא פחד, אל תגידו "בילי גיבור!", "בילי מדהים!", כי בילי פחד. מאוד פחד. כל-כך פחד, עד שהרגיש איך הקירות רועדים בגלל דפיקות הלב שלו. לפתע הציץ לתוך החדר גבר, או אישה - קשה לקבוע את המין של מישהו אם הוא מכוסה כולו באדום וכתוב עליו "השד של הפלייסטיישן". היי, השם הזה מוכר. כן, נזכר בילי, הברנש הקטן סיפר היום לחבר שלו, בהפסקה. "בילי, זה לא הזמן למחשבות כאלה!" הוא חשב, וזרק את השמיכה על הפורץ. הפורץ לא נרתע, ותפש את בילי.

הפלייסטיישן הוא דבר נפלא: אפשר להטמטם מולו, להרקב מולו, לאבד תחושה מולו, אבל הכי טוב -ניתן ללמוד בעזרתו טכניקות אלימות ככל האפשר! בילי עבר מיד למצב ה- "טיי-קואן-דו" של הגיבור האהוב עליו במשחק הלחימה שלו, והתחיל להכות באוויר בניסיון כושל להרחיק את הפולש. בזמן שהרוויח, קפץ בילי דרך החלון (בילי גר בבית פרטי על הקרקע) וברח בשיא המהירות שלו. אחרי כחמישה קילומטרים, כשהיה בטוח שלא רודפים אחריו, הוא עצר. הכל היה חשוך ומפחיד, אבל הוא התנחם באור שהפיץ מחנה-הקרקס של "קרקס טומילין", כחמש-מאות מטרים משם.

השמש כבר עמדה באמצע השמים כשבילי התעורר. הוא רץ חזרה הביתה, אבל מצא רק חורבות מפוחמות, ושוטרים בכל מקום. כל העולם התסחרר סביבו. הוא התחיל לבכות ולחפש את אמו בהיסטריה. היא הייתה מונחת שם, על האלונקה, חסרת דופק. מקס ישב לצד האלונקה, מלקק את כפתו הפצועה. השוטרים קבעו כי מדובר בתאונה; האמא שכחה לסגור את הגז. בילי ידע שהם טועים, אבל הוא היה חלש מכדי להגיד להם. כולם טיפשים, חשב בלי. סתם אנשים טיפשים במדים מפגרים. אם אמא שלי הייתה מלמדת אותי עוד קללות הייתי משתמש גם בהן. העולם הסתובב, כמה יפה. חושך.

בילי התעורר בבית-החולים. זה לא היה חלום; אמא שלו מתה במיטה שלידו, ומקס יושב על המיטה שלה ומסתכל בפניה בעיניים לחות. נראה היה כי הוא בוכה. בילי קם, למרות הכאבים שחש, פתח את הדלת האחורית, וברח. הוא לא ידע לאן. פשוט רץ. נדמה כי עבר נצח עד שהגיע למחנה-הקרקס.
מקס חיכה לו שם.

בפרק הבא: בילי מחליט החלטה שתשפיע על חייו, וגם - סוף סוף תגלו מדוע הסיפור נקרא "פלאי הטכנולוגיה".

תודה לאלה שתמכו בי,
puzpuz.

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.06 שניות עם 10 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה