התלבטתי אם לפתוח את האשכול בפורום היסטוריה או כאן. הכרעתי על פורום אקטואליה, כי פעלו של צ'רצ'יל עדיין משפיע על חיינו היום. גם בתמיכתו בבית הלאומי היהודי וכמובן בעמידתו כנגד הצורר הנאצי.

בזה שפותחים אשכול לכבודו ?

זה כל מה שאתה תקבל ממני.

מה עוד שממילא אין לך מה להציע.

האיש נמנע מלבטל את הספר הלבן של מקדונלד, ואפשר את מניעת הגעתן של ספינות פליטים, ומי
יודע כמה יכלו להנצל, לו נפתחו השערים פה.
עמידתו מול הצורר הנאצי הייתה גם היא בקנה מידה שראוי לזכור את נפחו. הוא לא שינה דבר במהלך
המלחמה, מלבד רטוריקה רבה. צבאותיו לא שינו דבר, מלבד זה שבריטניה לא נכבשה.
מבחינת החלטות אסטרטגיות, הוא היה קטסטרופה ליהודים, כאשר עיכב במשך שנה שלמה פתיחת
חזית שנייה באירופה (והעדיף "חזית-לייט" באיטליה).

האיש היה קטן בהרבה ממה שעשו ממנו - ותמיד יש לזכור לו את אסון גליפולי.

חבל שאתה עושה צחוק מעצמך, בנושאים שאחרים יודעים טוב ממך. מרן אדמין לא מחזיק מצ'רציל? - לא צריך. מה לעשות, כנראה שסר וינסטון היה מאנ"ש... מתוך העובדה שאיש, בכל העולם כולו, במאה השנים האחרונות עד עצם היום הזה לא זכה לציון מעל "מספיק בקושי" מכבודך - שהעולם עוד ממתין לך כדי להראות מהי גדולה.

תאכל את הלב: העולם כבר שכח את גליפולי, אבל יזכור לנצח את נאום דנקירק. וגם את הפלישה הגדולה שלא נעשתה לפי לוח הזמנים שאתה קבעת.

והנה לסיום, מדבריו בפרלמנט אחרי שחזר מסיור כשר המושבות בארץ ישראל:

"Anyone who has seen the work of Jewish colonies will be struck by the enormous productive results which they have achieved ... The fanatical attacks from the Arabs come from Arabs outside Palestine, while the Arabs in Palestine have benefited greatly by the progress of the Zionist pioneers."

לילה טוב.

יש לי בעיה אחת עם צ'רצ'יל והמערב בכלל: במשך שנים הם האדירו את תרומתם לניצחון על הנאצים, ומזערו מעט את תרומתם של הרוסים. אמנם יותר נעים לחשוב על צ'רצ'יל כעל מנהיג "הטובים" במלחמה הזאת, אבל דווקא הרוסים בהנהגת העריץ המטורף סטאלין הם אלה ששילמו את המחיר הכבד ביותר ותרמו יותר מכל להתמוטטות הרייך השלישי. נכון, היה למערב אינטרס לצמצם את תרומתה של ברית המועצות, ובכל זאת זה מרגיז.

לגבי צ'רצ'יל עצמו, הביקורת של מרן מתעלמת מהקונטקסט, במכוון או שלא במכוון. על קצה המזלג, אסור לשכוח שהאיש פעל תחת אילוצים רבים והיו לו אינטרסים חשובים יותר מאשר העלאת פליטים יהודים. אף שהבריטים ידעו על אושוויץ, לא ברור גם אם הם עיכלו את מימדי הזוועה ואם הדברים הובאו במלואם לאוזניו של צ'רצ'יל. אני בטוח שלא צריך לפרט למה אני מתכוון...

ראש הממשלה הבריטי, על כל פנים, עלה לגדולה לא רק בגלל הניצחון על הנאצים, אלא עוד קודם לכן: כשהתנגד למדיניות הפייסנית של צ'מברליין, כשמונה לראש ממשלה והמריץ את הציבור הבריטי לעמוד בבליץ ולצאת למלחמה, כשהלהיב את ההמונים עם בינתו, ולבסוף, כשבנה אירופה חדשה (אם כי על זה אפשר להתווכח. גם לשקיעתה של האימפריה הבריטית אפשר להתייחס, אך לא נראה לי שהיתה לו שליטה של ממש על כך). אני לא חסיד גדול של המושג גאווה לאומית, אבל נאומיו של צ'רצ'יל גורמים לי להרגיש כבריטי גאה, ספר לבן או לא.

אני מבין שמלים קשות שקשורות במזה"ת, עושות לך צמרמורת (במיוחד כשהן נכתבות נכון - ולא
מופיעות ב"אוסף המילונים של סבא ג'ו"...), אבל אל תירא ואל תיחת - אני פה בשביל להסביר לך, שכן
מסתבר שמצאנו עוד תחום שבו אני יודע יותר ממך, חרף העובדה שיש לך פור של כמה עשורים עלי...
צ'רצ'יל היה איש חשוב בתולדות המאה העשרים - אבל מסע ההתפלשות המביך שלך באפרו (שכאמור
נובע מכך ש"שכחת" את גליפולי...), משעשע למדי...
עם זאת, ג'ו, אני מודה ומתוודה שבקללות סקסיסטיות, הומופוביות וגזעניות - אתה עולה עלי בהרבה
רמות - ומנצל היטב את הפור שכאמור יש לך עלי.

אם תוכל להרחיב בנושא תזכה לברכה של חילוני גמור לאריכות חיים

הנחיתה הייתה בחצי האי גליפולי, ומשם נועדו הכוחות להתקדם היישר לאיסטנבול, בירת האימפריה.
הם נחתו ב1915, כאשר רוב הכוח היה כמובן לא בריטי, אלא אוסטרלי וניו זילנדי (צ'רצ'יל כעקרון העדיף
לשלוח למשימות המסוכנות את בני הדומיניונים והקולוניות...)...
הכוח אמנם נהנה מעדיפות טכנולוגית, ומעוצמה ארטילרית ימית - אבל סבל מנחיתות טופוגרפית נוראה,
מחוסר מודיעין (סיפרו לחיילים שהטורקים הם חיילים מחורבנים שיברחו למשמע הירייה הראשונה,
ושמפקדיהם הם בורים בטקטיקה), ומהעובדה שהטורקים לא כ"כ התלהבו מנוכחות כוח זר גדול על
אדמתם, בסמוך לבירתם.
התקפות העת'מאנים בפיקוד מצטפא כמאל (שאח"כ היה מייסד טורקיה המודרנית) וגנרל גרמני, גרמו
לרבבות הרוגים בקרב הכוחות הנוחתים, שנתקעו בחוף במשך חודשים ארוכים, מבלי יכולת לזוז. למרות
שהכשלון היה ברור, נמנע מזכיר הימייה, צ'רצ'יל, מלהודות בכשלון ולפנות את החיילים, וכך נהרגו רבים,
עד שלבסוף לא נותרה ברירה והחיילים פונו - ללא הישג אחד.

בקרב הזה התפרסם בהסטוריוגרפיה הציונית, גדוד נהגי הפרדות, בפיקוד קולונל פטרסון, שסגנו היה
טרומפלדור. סיפור עצוב היה גדוד מילואים של עובדי החווה של המלכה-האם הבריטית, שנשלחו יחדיו
לחזית, ונהרגו כולם (הם התנתקו משאר הכוח במהלך התקפה ותוארו כאילו "נעלמו בתוך ענן").

השאלה: עד כמה היתה לצ'רצ'יל מעורבות בבחירת הכוח התוקף, בהתחשב בכך שבאותה תקופה הוא לא היה ראש-הממשלה או מפקד הצבא, אלא הלורד הראשון של הימייה (השר הממונה על הצי)?
והערה: צ'רצ'יל אומנם יזם את הפלישה לגליפולי, אבל היו לו שותפים לאחריות (הממשלה, צבא היבשה וכיו"ב). בפועל, כמדומני, הוא היחיד מבין אלה ששילם את המחיר (הורחק מתפקידו בלחץ השמרנים, וכעבור זמן קצר פרש זמנית מפוליטיקה וחזר לצבא).

הוא התעקש להכנס לפרטים הקטנים של התכנון, ואחריותו בכל הנוגע להתנהלות בגליפולי, גם בקשר
לזהות הכוח הנשלח (האנזאקים), הייתה גדולה (יש ספרים שנכתבו ע"י אוסטרלים שמייחסים לו זדון
מוחלט בהקשר הזה).
הוא אכן שילם מחיר (זניח, תוך 5 שנים הוא שוב היה חבר קבינט, מזכיר המושבות), אבל לגבי "שובו
לצבא", אפשר לומר שזה כמו שב"ג פעם הגדיר את מקצועו כ"פועל חקלאי"...

ואף שנשאר חבר פרלמנט, הוא יצא לצרפת כמג"ד בדרגת סגן אלוף של ה-6th Royal Scots Fusiliers.

ממש כפי שלא טענתי שב"ג לא היה רשום כפועל - אלא סתם לא עבד כפועל...

הבנת הנקרא היא דבר נפלא. יש תכנית מצויינת בשם "בסוד העניינים". צפה בה בהזדמנות...

אולם מדבריך עולה כי בסה"כ הוא היה אסטרטג דיי עלוב ולא יותר מזה . . .

לגבי האנלוגיה שעשה ביג אני אוסיף ואומר שהדבר דיי דומה לבוץ הלבנוני שהכניס אותנו שרון אליו למשך 20 שנה

שרון היה במעמדו של צ'רצ'ל פחות או יותר (שרון שר ביטחון - צ'רצ'ל שר הימיה כדבריך ) ובנסיבות
שהייתי אומר ניתנות לחיזויי מראש בשני המקרים ע"י אנשי צבא ואסטרטגים

ה"תרומה" של בדרדנלים הייתה בעיקר קלקולים טקטיים. (לפחות לגבי צורת החשיבה של צ'רצ'יל) אבל ביום שהתישב בדאונינג 10, הוא הראה את כוחו כאסטרטג לאומי. הוא הפעיל את מכונת המלחמה הבריטית שהייתה מאוד לא מוכנה ובנה אותה לקראת הנצחון. (זה לא שהוא היה מושלם וחסר שגיאות).

במשך למעלה משנה היה צ'רצ'יל לבדו במערכה, עם כלכלה שלא הייתה מוכנה למחמה עם צבא לא מצויד וללא מספיק כוח אדם. והוא זה שניהל את בניית הכוח הזה, כולל החלטות על מטוסים, אניות מלחמה נושאות מטוסים. אני מבין שמעמדת המ"כ שלך קשה לראות זאת.

ארה"ב ורוסיה הצטרפו רק אחר כך. אבל את כלכלתן לא צ'רצ'יל ניהל... (ואני, מה לעשות, דברתי על בריטניה ועליו.).

הוא היה חשוב לבריטניה שלא קרסה (ומה לעשות - קריסתה או אי קריסתה של בריטניה, הן זניחות
בהקשר של הנצחון - שאתה טענת שלצ'רצ'יל היה בו חלק גדול, תוך הפגנת עוד בורות...).

לילה טוב, חנטריש פתטי.

כוחות אמריקניים ביצעו נחיתות ענק באוקיינוס השקט, בהסיעם כוחות למרחקים שלידם תעלת לה-מאנש
היא אפילו לא ואדי מצומק בנגב...
ג'ו, עליך להבין שאתה לא מתעסק כאן עם אנשים שחוששים מהקללות שלך, ובעטיין יתנו לך לחמוק
מעוד הפגנת בורות...

גם ללא בריטניה הייתה מתקיימת נחיתה באירופה. גם ללא בריטניה, היטלר היה מובס (למעשה גם ללא
ארה"ב סביר שהיה מובס - אבל ארה"ב ובריה"מ יחדיו - ב-ו-ו-ד-א-י שהיו מביסות אותו - וייתכן שללא
הפוליטיקה הצ'רצ'ילית של ללחוץ לדחות את הנחיתה - זה היה גם היה נגמר הרבה קודם...).

מה היה מספר החילים בנחיתה הכי גדולה באוקינוס השקט? כמה רק"מ הונחת שם? יש לך מושג בכלל על מה אתה מדבר?

המרחק שבו הובלו כוחות לצורך נחיתה - הוא בליגה אחרת מכל נחיתה אחרת שיכלו האמריקנים לבצע
באירופה, ללא הבריטים.
אני שמח שמישהו לימד אותך מהם "רק"מ" ו"סד"כ" (אתה ממש הסטוריון צבאי...), אבל זה עדיין לא
מצדיק את הבורות המזעזעת לגבי האוקינוס השקט (מה, רק בגלל שלא הכרת את ראשי התיבות של
נחתות-טנקים - נט"קים - אז אנחנו לא נדבר על הנושא של העברת כוחות במרחקים שונים בים??).

אני אסביר לך ככה: מי שמסוגל להעביר חמש דיוויזיות ולהנחיתן אחרי מסע ימי של 5000 ק"מ - יכול
בקלות להעביר כוח של 20 דיוויזיות ,לרבע מהמרחק הזה, ע"י העברתן מצפון אפריקה לדרום צרפת
(כפי שאכן נעשה באוגוסט 1944...). אני לא מצפה שתקלוט זאת, שכן לא הצלחת להבין זאת קודם, אבל
נחיתה באירופה ממש לא דרשה אדמה בריטית.

תן עובדות. במקום להתחכם על הביטויים סד"כ ורק"מ - תן נתונים שיכניסו בהם תוכן, ש"יוכיחו" את הטענה שלך! מה היו גודל החזיתות בהן נחתו האמריקאים באוקיינוס השקט לעומת הנחיתה באירופה? איזה כוח עמד מולם באיוו ג'ימה לעומת נורמנדי. למשל או אוקינווה - אם תרצה.

די להתקשקש.אני בור אבל אתה קראת כל כך הרבה ספרים? תחלוק מהידע הרב שלך.

עכשיו לך והשווה את המרחק הזה, למה שצריכים לעבור כוחות בדרכם מצפון אפריקה לדרום צרפת...
אם אינך קולט שמרחק מקצר, מגדיל דרמאטית את כמות הכוחות שניתן להעביר - אז בעייתך אינה רק
בהתלהבות-יתר מראשי תיבות, ובחוסר ידע נורא בתחום שאתה פותח עליו אשכולות - אלא גם ובעיקר
בנושא החשוב של לוגיקה...

אם אתה באמת משוכנע שהים התיכון רחב יותר מהאוקינוס השקט - אז באמת שלא יעזרו לך שום
נתונים מספריים שאני אביא לך...

כל עשרות ההודעות שלך באשכול הזה, מלאות מלבד ההתחכמויות, השקרים והירידות האישיות, בהצהרות נבובות וב"פרשנויות".

אבל אתה לא מסוגל להביא שום עובדות לבסס את ה"פרשנויות" שלך. ואני מניח שגם על הודעה זאת תגיב בצורה דומה. יבושם לך. ערוותך היא שנגלית שוב ושוב.

לא כתבתי כאן דבר אחד שאינו עובדה. זה שאינך מסוגל להבין שאוקינוס הוא גדול ורחב מים - ולכן בים
ניתן להעביר כוחות רבים יותר מאשר באוקינוס - זה כבר מקרה מצער, שעשוי היה להיות מטופל בגילאים
צעיר יותר - אבל כעת לא נותר אלא לחייך (במידה והקורא אינו אתה...) - או להשתולל ולגדף (במידה וזה
כן אתה...).
יאללה, קלל, ג'ו - אין ספק שבכך אתה מוכיח את הנקודות שלך...

אתה יוצא עם תיזה. (מי שיכול להנחית באוקינוס השקט, חזקה עליו שיכול להנחית מצפון אפריקה לדרום צרפת).

אתה מתבקש להביא נתונים לבסס (כמו למשל סד"כ ורק"ם).
מכיוון שאין לך כלום מלבד "תיזה" אתה ממציא פרמטר יחיד להשוואה: מרחק אל היעד. אתה גם קובע מהו - 5,000 ק"מ (כוחות אמריקניים ביצעו נחיתות ענק באוקיינוס השקט, בהסיעם כוחות למרחקים שלידם תעלת לה-מאנש היא אפילו לא ואדי מצומק בנגב...).

אתה דברת על "כוחות ענק" - אבל אינך מסוגל לכמת את הקלישאה. ואתה חוזר לעניין המרחק של הלוגיסטיקה האמריקאית, כאשר אתה "משכלל" את הטיעון בדרכך הרגילה: מתחיל לטעון שאני לא יודע גיאוגרפיה. (כמו שאיני יודע על גליפולי, כמו שאינני יודע איפה הארדנים.) הכל כשר כדי לחפות על העדר ידע ומידע.

וכך זה נמשך, ואתה טוחן וטוחן את אותה אוולת שקרית. הכל כיוון שאין לך עובדות לספק.
אבל זה לא הכל: אתה גם מדבר שטויות. כי הנחיתות האמריקאיות באוקינוס השקט הן זעירות לעומת הנחיתה באירופה. כי מולם עומדים כוחות לאין ערוך יותר קטנים. (אתה כנראה יודע כבר את המספרים ובגלל זה מתחכם בגלל למסור אותם). המרחק אינו 5000 ק"מ כיוון שהנחתים לא יצאו לדרך מארה"ב. ומעל לכל ההבדל התהומי שאתה בכלל לא מבין: בניגוד לקוי הביצורים האדירים המגובים בלוגיסטיקה יבשתית מעולה אל העורף הלא מרוחק במולדת ממנו נהנים הגרמנים בחופי אירופה, היפנים נמצאים על איים במרחקים אדירים מהעורף שלהם, תלויים בלוגיסטיקה ימית שהיא מבחינתם כבר כמעט בלתי אפשרית לאחר מידווי. ובנוסף הם מרוכזים בשטחים מצומצמים אותם יכולים לכסות תותחי הצי האמריקאי בהפגזות ריכוך במשך שבועות.

ואילו הבנת את כל זה - לא היית מביא את ההשוואה האומללה, שאתה מתקשה להגן עליה ולכן ממשיך להתחכם. ובמקום דיון עקר מלא "חידודים" וירידות אפשר היה גם להנות.

לילה טוב

אתה מביא תיזה: "ללא בריטניה - אי אפשר לנחות בגאירופה". הסיבה לתיזה? אתה סוגד לצ'רצ'יל.
הגיון לתיזה? אינך טורח להביא - ואתה מקפיד לקלל מי שמבהיר לך שכאשר מנחיתים כוח גדול אחרי
מסע של אלפי ק"מ - אז קל להנחית כוח גדול יותר, אחרי מסע קצר יותר...
המרחק הוא אכן 5000 ק"מ (לו יצאו מארה"ב - זה היה 10,000 ק"מ - תלמד לקרוא מפה...). הם יוצאים
מניו זילנד לגוואדלקנל, ומהוואי לסייפן וטיניאן...
תיאורי הלוגיסטיקה שלך הם בדיחה - קווי הביצורים האדירים של הגרמנים נבנו עד 1944 - לו פלשו
קודם (כפי שטוענים הסטוריונים שאינם אירווינג, ולא סוגדים לצ'רצ'יל כמוך...) - לא היו מוצאים אותם שם,
מה גם שבדרום צרפת, לא היו כאלה קווים בכל מקרה...

בקיצור - יפה שניסית לתת הודעה נטולת קללות, ג'ו - אבל הלוגיקה נשארה מביכה...

אני שפכתי באשכול הזה יותר מידע מאשר אי פעם ראית על הנושאים האלה. אתה לעומת זאת ממשיך להתחכם במקום לענות. תן נתונים על ה"נחיתות הענקיות" באוקינוס השקט! זה הכל.

במקום להודות שאין לך מושג גם על גודלו האוקינוס השקט (כמו על גליפולי...) - אתה מצפה, ש-א-נ-י
(שלימדתי אותך כאן שהמלחמה במזה"ת נגמרה לפני 44', שבגליפולי הייתה קטסטרופה צ'רצ'יליאנית,
שהאוקינוס השקט גדול מהים התיכון), גם אספק לך עוד מידע גם בנושא הזה. אולי, במקום לחפש
"סמכויות שאין עליהן עוררין", תפתח יותר מספר אחד, ותלמד טיפה על המלחמה שם? אמנם צ'רצ'יל היה
שם רק דמות משנית (פי שהיה בכל המלחמה מאמצע 1941...), אבל עדיין יש שם סיפור מעניין, ואולי
אפילו תמצא שם מישהו להעריץ...

ספר לנו, מהספרים הרבים שקראת, מהי "נחיתה ענקית" באוקינוס השקט. הנה הזכרת את גואדלקאנאל, בבקשה - ספר על הנחיתה הענקית שם. (כמה נחתו? כמה נפגעו? (אם נפגעו...))
או אם אתה מעדיף - גם סאיפאן שהזכרת תתאים. כמה נחתו?

רוצים נתונים - לא ברבורים!!!!

כאשר תמסור לי נתונים מדוייקים על המרחקים שעברו ספינות צי ארה"ב בדרכן לאותן נחיתות, בהשוואה
למרחק שבין צפון אפריקה לדרום צרפת - אשמח למסור לך את כל הנתונים ש"אתם" רוצה (אין דבר
חמוד יותר מאשר אדם שמשתמש בריבוי המלכותי, רק בגלל שבזמנו זה היה נפוץ...).

נחתום בזה שאינך מסוגל? זאת העובדה. הפרושים מיותרים

(אגב אתה אפילו אינך יכול להקרא "ושיודע לשאול". כי כדי לדעת מרחק צריך לדעת בין אילו נקודות. אתה גם אינך יודע מאיפה יצאו הנחתים. (רמז: שכחת שכל אי שנכבש היווה בסיס להתקדמות..).

אני מציע שנפסיק, כל עוד אין לך מידע לספק.

כוחות ארה"ב אכן דילגו מאי לאי: לגוודלקנל יצאו כוחות מניו זילנד (אני אגלה לך בסוד, שהמרחק לשם,
"קצת" יותר גדול מאשר בין דרום צרפת לבין אלג'יריה...). לסאיפאן, גואם וטיניאן יצאו הכוחות הנוחתים
הגדולים מהוואי (אחרי שפונו אליהם מהאיים הקטנים שנכבשו...). גם שם המרחק "טיפה" יותר גדול...
אני מבין שאתה קראת על ה"דילוג מאי לאי", שנכון מאוד לגבי השלב הסופי, כאשר נפלו לידי האמריקנים
האיים שכבר היו בתוך התחום הפנימי של יפן (איבו ג'ימה, אוקינאווה וכד'), ונכון לגבי איים קטנים ולא
חשובים בתחום החיצוני - אבל בגדול הנחיתות המשמעותיות היו אחרי מסע ארווווווווווווווווווווך, שמקביל
לנחיתה בצרפת, אחרי שיט ישיר מארה"ב (דבר שלא היה נחוץ בכל מקרה, גם ללא בריטניה חופשית...).

בקיצור ג'ו, גם הפגנת בורות, גם סיפקת לי עוד הזדמנות ללמד אותך עוד משהו - וגם הבהרת לכולנו
שגיל הוא לחלוטין לא תמיד סייג לחוכמה ולידע...

אגב, נושא הריבוי המלכותי הוא בהחלט תופעה מרתקת ומבדרת אצלך: אני חושב ש"כולנו" "נסכים" על כך...

עכשיו זה לא "נחיתה ענקית" זאת "נחיתה משמעותית" ... רק דבר אחד אינך מעיז לכתוב - כמה? ואתה יודע בדיוק למה אתה מתחמק, אבל אני לא אתן לך לחמוק. או שתגן על ההשוואה הגרוטסקית הזאת בין הנחיתות באוקינוס השקט והנחיתה הגדולה בהיסטוריה באירופה - בגיבוי עובדות - או שנוקיע את איוולתך.

אני, בעוונותי הרבים, בור גמור, ואני כל כך רוצה ללמוד משהו מים המידע שדלית מהספרים הרבים שקראת - ואתה מתעלם מתחינותי. אנא, מורי ורבי, אנא זכה אותי וגם את הרבים. (אתה רואה, קבלת את הערתך על ה-pluralis maestatis.).

ואם אינך יכול - אז אולי סוף סוף תשתוק?

ברגע שתוכיח שקלטת את שאר הדברים שלימדתי אותך, אני מבטיח להמשיך בהכשרתך לעבר היעד
הנכסף (ידע קרוב לסביר בקשר למלה"ע השנייה...).
עד עתה הצלחת להוכיח שאינך קולט (איך לעזאזל לא ידעת שלגוודלקנל, לסאיפאן, לטיניאן, לגואם לא הגיעו מבסיסים סמוכים,
ולא התביישת לטעון שכן?), כך שחבל להשחית מלים...
ברגע שתקבל כבסיס, שכוחות ארה"ב חצו מרחקי ענק באוקינוס השקט, בעוד שבים התיכון מדובר
במרחקים נמוכים בהרבה - נוכל להתחיל לדבר בסד"כים. עד אז, אנחנו עדיין תקועים בגיאוגרפיה בסיסית
ולא נוכל להתקדם להסטוריה...
אגב, אתה שמח לבשר לי שקבלת הערה על הריבוי המלכותי - אבל 4 שורות מעל זה אתה מבשר לי
ש"תוקיעו את אוולתי". ג'ו, "עליכם" להבין - "אתם" לא בעמדה להוקיע דבר, בהתחשב בכמות הבורות
ש"הפגנתם" פה בנושא (עפ"י עדותך, אתה מתעניין בנושא הרבה לפני שנולדתי)...

באשר להצעתך הנפלאה "לשתוק" - אני מזכיר לך שבעבר הכרזת בגאווה שלא תגיב לי יותר. זה שלא
עמדת בהכרזה הפתטית ההיא ליותר משתי דקות, זה דבר אחד - אבל לבקש ממני לא להגיב לך, בגלל
חוסר יכולת פיזית להמנע מלהגיב לי - זה כבר שיא בנלעגות...

ואני אעזור לך להנציח את בושתך באשכול הזה, כי לא תוכל לעולם להסתיר את הבזיון. קבעת מין נוסחה מגוחכת שמי שיכול לנחות רחוק יכול לנחות פחות רחוק, אבל באשר אתה מתבקש להציב ערכים למשוואה האמיתית (סד"כ נוחת, סד"כ מתגונן, ציוד לחימה כמו רק"מ) אז אתה מיד קופץ לברבורים אופינניים על מה אני יודע ומה אני אינני יודע.

אז כפי שכבר אמרתי: אני לא יודע כלום. בסדר?! עכשיו בוא תראה מה אתה יודע...

ברגע שתיתן את המרחקים - תקבל את כל המידע שאתה רוצה (אני רואה שכבר נכנסת לסוגי סד"כים - ממש גנרלונצ'יק חמוד...).
אתה מתחמק מלהודות בעובדה הבסיסית: מי שמנחית כוחות צבא מסד"כ מסויים למרחק איקס, יוכל
להנחית סד"כ גדול יותר למרחק שהוא קטן מאיקס. ברגע שתקל עובדה זו - תקבל מידע. כל זמן
שתתחמק מלוגיקה בסיסית - אני לא יכול מוסרית להעמיס עליך מידע נוסף...

אתה יודע מה? קח 5,000 ק"מ. עכשיו נשמע נתונים

הארמדה לאיים סאיפאן וטיניאן (נחתו אגב 9 ימים אחרי נורמנדי...) כללה 535 כלי שיט (אמנם רק
עשירית מזו של נורמנדי, אבל כמו שיובהר מייד - דובר עלספינות גדולות בהרבה). על ספינות אלה היו
כ-127,500 חיילים, שכשני שלישים מתוכם היו נחתים (71,000 מהם אכן נחתו על בשני האיים). ספינות
המערכה שימשו כארטילריה מבחינת הכוחות הנוחתים (ומטוסי תקיפה מנושאות מטוסים תקפו גם הם -
בהעדר טווח מבחינת המפציצים...).
ההסתערות על החוף התרחשה ב15.6.44 והקרבות תמו 24 ימים אח"כ.

סדר הכוחות שנחת בנורמנדי ביום הפלישה, היו פלוס-מינוס 120-130 אלף (שצמחו למליון בתוך חודש,
אחרי שכבר היה ראש גשר מאובטח, ומרחק ההפלגה היה כזה שדרש לילה אחד מבסיס היציאה, אל
חוף היעד).

בקיצור, מדינה שעמדה במבצע נוסח סאיפאן וטיניאן - פלישה אדירת מימדים, בהחלט היא בטווח הביצוע
מצפון אפריקה אל דרום צרפת - ואגב, במבצע "לפיד", היו כוחות שנחתו במרוקו אחרי שיט ישיר
מארה"ב...

בסאיפאן וטיניאן, אתה נותן שתי נחיתות על פני 24 יום.
בנורמנדי אתה מצמצם עצמך ליום אחד... (ועל זה נאמר: נו, באמת...)

ושכחת להזכיר שלא השתתף שום שריון בנחיתה. ושכחת לציין מה היה כוח המגן היפני. ושכחת כמובן לציין את מימדיהם של האיים ואת העובדה שהיפנים היו נצורים בו. המספר 535 שאתה מציין כולל את כל הנחתות הקטנות. (שרכבו על הגדולות) רק מספר קטן של אניות היה באמת גדול מאלה שבנורמנדי.

וכמובן אותם הנתונים חסרים על נורמנדי. ולכן אתה משווה קרבות של אוגדות ספורות כנגד קרבות ברמה של קבוצות של ארמיות. אתה משווה נחיתות של חי"ר עם נחיתות של אוגדות משוריינות. אתה שוכח שהייתה הנחתה מהאויר בסד"כ אוגדות. וכמובן אתה מתעלם ממספר המגינים, עצמתם וחימושם.

אשר על כן, לא רק הנתונים שהבאת בלתי מספיקים אלא גם הנוסחה שהמצאת (משהו כמו הרבה חייליםX מרחק קטן = מעט חיילים X הרבה מרחק...) אין לו בסיס במציאות.

אגב, מאיפה היו האמריקאים מאיישים את נורמנדי כשבשלושה מחמשת החופים נחתו חיילי הוד מלכותה? היו להם כמה עיסוקים באוקינוס השקט...

נקודה ראשונה לחידוד: הנחיתה על סאיפאן לבדו הייתה ב15.6.44, ורק הוא נכבש אחרי 24 יום, אחרי
שנחתו רק עליו 71,000 נחתים. חלק מאותם נחתים המשיכו ביולי לנחיתה בטיניאן.
ההשוואה שעשית לנורמנדי אינה נכונה: בנורמנדי הכוחות הנוספים שהגיעו, באו מחוף סמוך בנגלות
נוספות (בעוד שכאן כ-ל הכוח היה על הספינות, והנחיתה בוצעה כולה ע"י גל אחד של ספינות - שהביאו
למרחק העצום הזה, כמות שאינה נופלת בהרבה מזו שהגיעה לנורמנדי ביום שהכריע את גורל הנחיתה).
השתתף שריון בנחיתה (28 טנקים אמריקנים אפילו הושמדו ביום הראשון...), וגודל הכוח היפני אמנם
היה קטן מהכוח הנוחת (כשם שהכוח הגרמני בנורמנדי היה נחות מספרית מהכוח הנוחת שם...) - אבל
על הלחימה היפנית נכתבו וייכתבו עוד ספרים רבים, כך שגם בפרט בלתי מדיד זה, צריך הייתי להרחיב.
ההנחתה המוטסת היא כמובן לא טיעון לשום דבר - כל בסיס בצפון אפריקה יכול היה לספק בסיס
מקביל לאמריקנים להטיס ממנו כוחות לדרום צרפת, בדיוק כפי שזה נעשה מבריטניה לצפון מערב
צרפת). בחזית הפאסיפית אי אפשר היה לבצע כאלה נחיתות מוטסות בהיקף כזה - בגלל טווחי הענק
שבין נקודה לנקודה.

הנוסחה שהמצאתי הומחשה כאן בצורה מוחלטת: רבבות חיילים (לא הרבה פחות מנוחתי היום הראשון
בנורמנדי, שכאמור, לא הרחק מאחור חיכו להם רבים נוספים) הוסעו אלפי ק"מ וביצעו נחיתה מוצלחת.
האמריקנים בהחלט יכלו, בהסתמך על כך, להשתמש בכוח הענק שהוסע לאירופה, לאחסנו בצפון
אפריקה במקום בבריטניה ולהנחיתו בדרום צרפת (ולא בנורמנדי, דבר שמעולם לא טענתי שהם היו
צריכים לעשות, בהעדר בסיס בבריטניה...).
אגב, אתה כתבת ששלושה מתוך 5 חופי הנחיתה אויישו ע"י "חייל הוד מלכותה": אז מעבר לכך שאז
זה היה "הוד מלכותו" (הוד מלכותו קינג ג'ורג' ד'ה סיקסת'...), אחד מאותם שלושה חופים הותקף
ע"י חיילים קנדיים, שאמנם כפופים נומינלית להוד מלכותו, אבל בהחלט היה להם מה לומר לגבי כניסה
ויציאה מהמלחמה, גם בלי לחכות להוראות מלונדון (שגריר דנמרק בוושינגטון סירב לקבל הוראות
מארצו הכבושה - וסביר שמפקדים קנדיים יעדיפו לקבל הוראות מאוטווה בירתם הלא-כבושה ולא
לונדון הכבושה). את שני חופי הנחיתה הנוספים (שוב, לא בנורמנדי, אלא בדרום צרפת), היו מאיישים
חיילים אמריקנים שבנורמנדי יועדו לגל השני.

3 האוגדות שהונחתו במאיי מריאנה, היו אוגדות חי"ר. שלוש אוגדות שמבלות כמה ימים בים, אינן צורכות יותר תחמושת, או יותר אספקה מלבד מזון. אינן נזקקות לחיפוי ארטלרי, לא לשרותי תאגד לא לפינוי רפואי. לאחר שנחתו - הם היו הסד"כ במקום.

עצירת הספירה ביום הראשון בנורמנדי - היא חסרת משמעות. ההזרמה של הכוחות הייתה מתוך כוחות שלוגיסטית היו מוכנים כולם, אבל אפילו בלי מלחמה אי אפשר להנלית מיליון איש במקום אחד. מדובר בעשרות אוגדות. יחס המספרים של לוחמים מטעה, כי באוגדת שריון יש פחות לוחמים מאשר באוגדת חי"ר. כמויות האספקה, לעומת זאת, לאוגדות משוריינות גדולות לאין ערוך מאשר לאוגדות חי"ר. לוגיסטיקה כזאת לרוחב הים התיכון לא הייתה מעשית.

ואגב, אם החבר'ה של הגל השני היו נוחתים בגל הראשון. מי היה נוחת בגל השני?

לא ציפיתי שתקבל טענותיי - שכן הן לא מתיישבות לך עם תיזה מקורית, שאין לה דבר וחצי דבר עם
הגיון.
הבאתי את הנתונים רק כדי שיוכח סופית - שלארה"ב לא היה שום צורך בבריטניה כדי לבצע נחיתה.
הנתונים הוכיחו זאת מעל לכל ספק סביר (לא, דחייתך את העובדות אינה מבטלת אותן...).
כל הכוחות שחיכו בבריטניה, מרחק זעום מחופי צרפת, הן כל ההבדל. הארמדה שימשה בתור בסיס
שממנו נחתו הכוחות - בלי שיהיה מאחוריה גב יבשתי עצום, ולכן ודאי שאי אפשר להתייחס ברצינות
ולספור את כל הנגלות שנעשו הלוך ושוב, בזמן שיט ששקול לזמן טיסה בג'מבו מסאיפאן להונולולו...
אם תקזז את המרחק העצום הזה - תוכל להוביל לסאיפאן כוח גדול פי עשר, בעשר נגלות, ממש כמו
בנורמנדי...

הדיון הזה מיצה עצמו, שכן אתה חשבת שאין נתונים, הם הובאו - אתה, כמובן דחית אותם (כפי שטענתי
שיקרה מלכתחילה...) - ולכן אני אותיר לך מילה אחרונה, בידיעה ברור שהטענה הוכחה: גם ללא בריטניה
הייתה מתבצעת נחיתה מוצלחת באירופה המערבית. לארה"ב היו כל הכלים להצליח בכך.

אבל ההבדל בין התבוננות ממרומי עשרות שנים של היסטוריון ושל חטטן קטנוני מתבטא בהסתכלות על צ'רצ'יל ופעלו. במלחמת העולם השניה "כיפר" צ'רצ'יל על הפשלה, במובן זה שתרומתו לעמו ולאנושות הו כאלה שפשלת ה"נעורים" שלו מתגמדת.

הדבר דומה לכך, שאם תשאל על פעלו הצבאי של אריק שרון תענה שהוא עשה פשלה במיתלה. אז זה נכון שהוא פישל במיתלה (למרות שכמובן הצנחנים שלו לחמו בגבורה) אבל קרבות אום-קטף בששת הימים, והצליחה ביום הכיפורים הם אלה שיעצבו את דמותו בהיסטוריה.

זה די חבל, כי ממך אני מצפה ליותר...
ההשוואה בין קרב המיתלה כטעות שרונית, לבין גליפולי כטעות צ'רצ'יליאנית - היא נלעגת אפילו במושגים
שלך: שרון היה מח"ט בשטח שקיבל החלטה ט-ק-ט-י-ת מוטעית. צ'רצ'יל היה הממונה העליון על הצי,
וקיבל החלטה א-ס-ט-ר-ט-ג-י-ת קטסטרופלית (גם המספרים, 38 הרוגי המיתלה לעומת רבבות הרוגי
גליפולי, מלמדים רבות על ערכה של ההשוואה המגוחכת שעשית...).

ג'ו, זה שהכנסת את שרון בתור אחד ש"שכחו לו", היא די ירייה ברגל: לולא הפך שרון לאנ"ש לשם כבוד,
כל הסיכויים שהיית זוכר לו את ה"פשע של סברא ושתילה", שאהרן ברק (לא פחות!!!), הטיל על שרון
אחריות חלקית, בכל הנוגע אליו.

חוץ ממך כל אחד הבין שלא השוויתי את קרב המיתלה לדרדנלים. גם לא את שרון לצ'רצ'יל. ההשוואה היחידה הייתה ההתפתחות בקריירה של אישים על ציר הזמן. לרבים מהם יש בתחילת דרכם כשלונות, אבל גודל ההצלחה שלהם בשלבים המאוחרים הוא שמעצב את דמותם ההיסטורית והפשלות הקטנות (יחסית) נשכחות. אלה שאינם מצליחים מאוחר יותר - נשארים עם הסטיגמה של הכשלון. רק nitpicker כמוך, אינו מסוגל להבין זאת, בהעדר כל יכולת להבחין בין טפל ועיקר.

אז נכון שהיום שמעת לראשונה על גליפולי - זה לא סיבה להתרגש ולהיות נסער כ"כ.
יש המווווווווווון דברים שעדיין לא שמעת עליהם, ושבדיונים הבאים אני אדאג שתשמע...

בכל פעם שאתה נתפס "עם המכנסים" למטה אתה מגיב בשקר מכפיש לא רלוונטי, ואתה בונה על זה שתחזור עליו כ4-5 פעמים עד שתהפוך את זה ל"עובדה"... הבעיה שלך היא שזה כבר שקוף.

מזכיר לי גם שהסברת ךי שעל משהו שלא ידעתי (השד יודע מה) גילה לי שפינוזה בפרטי. זה בדיוק המדד למצוקה שלך. כל הגולשים מכירים את הטכניקה.

עכשיו תוכל לחזור על זה, לא לפני שאספר לך שאני מכיר את ההיסטוריה של צ'רציל עוד ממתי שאתה לא ידעת לקרוא בכלל. הביוגרפיה שלו היית פייוריט שלי.

תראה ממתי הספר הזה - לפי המחיר...

אני שמח שמעריצך החליט לחדול להיות אלמוני - ולבשר לנו ששתיים עדיין תחת מצור...
אין ספק שקראת על צ'רצ'יל לפני שידעתי לקרוא - אתה קראת על צ'רצ'יל עוד לפני שנולדתי (בהנחה
שלמדת לקרוא בגיל 6). זה לא משנה את העובדה שאתה לא יודע עליו דבר, מלבד תעמולה מטופשת
(עובדה שהצלחת "לשכוח" את גליפולי...).

בגלל כשלונות בבחינות.

I'll drink to that!

A man is original when he speaks the truth that has always been known to all good men
Patrick Kavanagh 1905-1967

אם "למען המטרה" הוא הקריב את בני עמו, מה לך כי תלין על חישוביו לגבי היהודים?
כמובן שקמו כל מיני אנשים מאוחר יותר לנתץ את ה"אגדה" הזו, המעמידה את צ'רצ'יל
באור אכזר, אבל זו לא חכמה לדון מנוחיות הכורסה השלווה את אלה שנאלצו לבצע החלטות קשות
במלחמה.

את המשפט ש"לא פייר לשפוט מהכורסה את המקבלים החלטות במלחמה", ניתן לומר על כל מי שיבקר
מעשה זוועה של איש זה או אחר ("כן, הרי אי אפשר לבקר את שפילדמרשל הייג החליט שחצי מליון
בריטים יסתערו לתוך אש גרמנית, ורבבות מהם ימותו סתם - הוא הרי קיבל החלטה קשה בזמן
מלחמות").
כל ההסתערות היא "שיפוט אנשים שקיבלו החלטות קשות". אפשר לעשות זאת בשיטת ג'ו ("לקרוא
ספר וחצי ואז לקלל כופרים"), או בדרך שלי (לקרוא מעט יותר, ואז להגיע למסקנות, שעלולות לעצבן את
מי שקרא רק ספר וחצי...).

הטחת אשמה והעמדה לדין.
אי אפשר לכלול את כל הפעולות "תחת אש" בקטגוריה אחת.
ישנן החלטות פושעות (כמו של הנאצים), וישנן שגויות או כאלה שיש השגות לגביהן.
אני מתכוון לאחרונות. אם במצב חירום מפקד או נבחר פוליטי המחליט, בוחר בדרך מסויימת
בבחינת הרע במיעוטו, הביקורת על כך צריכה לקחת זאת בחשבון.
כאן יש מקום להעריך אם זו היתה החלטה חכמה או לא, ולהפיק לקחים, בלי להאשים.
אולי החלטות צ'רצ'יל לגבי היהודים היו מסוג זה.

צ'ריצ'יל קיבל כמה החלטות שגויות - וקיבל גם כמה החלטות פושעות (צ'רצ'יל שלח 7000 קנדים לדייפ
ב1942 בתור "בדיקה של החומה האטלנטית", ללא סיוע אווירי נורמלי, ללא חיפוי מספיק של ספינות
תותחים - וללא מודיעין מינימלי. הם נועדו לנחות - ועוצמת ההתנגדות הגרמנית אמורה הייתה ללמד על
חוזק החומה האטלנטית. צ'רצ'יל ומאונטבטן היו האחראים לזוועה הזו, שנסתיימה בטבח נורא של החיילים
הקנדים, בלא שאפשר היה בכלל להסיק משהו (רובם כלל לא ראו חייל גרמני - אלא המצוק כולו ירה
עליהם, מרגע שנחתו על החוף...).
החלטות צ'רצ'יל לגבי היהודים ב1942 היו פשע, נקודה. הוא יכול היה לאפשר כניסת פליטים לארץ, אבל
נתן ללורד מוין, שר המדינה לענייני המזה"ת, להביע דעתו (אותה השמיע באזני יואל בראנד) האדישה על
השמדת היהודים, ועל "חוסר המקום" שיש בארץ עבורם.
הזוועה היא שגם א-ח-ר-י המלחמה, התחמק צ'רצ'יל מלפצות את היהודים על עזרתם במלחמה, ועל
קרבנם הנורא - שכאמור, לספר הלבן היה בו חלק עקיף.

לא צריך לשכוח לו את דבריו הנכונים ל היטלר מאמצע שנות השלושים - אבל בדיעבד, הוא היה משמעותי
הרבה פחות ממה שהיו רוצים לחשוב במערב, בכל הנוגע להשמדת החיה הנאצית.

אינני יודע מה היה עם הקנדים, אבל מבחינת צ'רצ'יל היהודים ב"פלשתינה" היו מטרד,
ואין ספק שהאינטרסים של בריטניה עמדו לנגד עיניו, ולא צרות היהודים.
אפשר להשוות זאת להחלטות אצלנו בקשר לפלשתינאים היום.
כל מנהיג מחליט על פי האינטרסים הצרים של מדינתו.
הצרה מתחילה כשהמנהיגים פועלים על פי האינטרסים הצרים של עצמם בלבד, ומתעלמים
לא רק מבעיות של עמים אחרים, אלא גם מבעיות של העם אותם הם אמורים לייצג.

תשאל אותו איך הוא היה אמור "לפצות" את היהודים אחרי המלחמה...

מדהים, הא?...

רק שבכל הספרים שקראת, כנראה לא היה כתוב שמיד בתום המלחמה הפסיד צ'רצ'יל בבחירות.

ובמהלכם היו לו מס' פגישות עם ההנהגה הציונית, שבהן הוא הפר את הבטחתו "שאחרי המלחמה הוא
ידנה דברים".
אני מבין שבגילך, פרק זמן של חודשים הוא הרף עין - אבל במציאות של האירועים - לא נדרשו יותר
מדקה וחצי כדי להכריז על ביטול הספר הלבן (הוא עצמו כתב ב1922 ספר לבן במהירות שתסחרר
אותך...).
בכל אופן, לגבי המזה"ת, ובחינת ניהול מדיניות מזה"תית - 1944 כבר הייתה לכל דבר ועניין - אחרי סיום
המלחמה (והבריטים בהחלט התנהגו ככה פה).

אתה סיימת את המלחמה ב-1944? אבל הגרמנים שתקפו בארדנים בדצמבר 1944 לא ידעו את זה... דרזדן הופצצה בפברואר 1945 ורק במאי 1945 נכנעת גרמניה ללא תנאי (חמישה ימים אחרי שהצבא הבריטי משחרר את רנגון, בורמה ).

ביולי (רק חדשיים אחר כך!!! ) מפנה צ'רצ'יל את דאונינג 10 לטובת אטלי, ואתה טוען שבזמן הזה הוא היה אמור להתפנות ל"מפגשים" עם ההנהגה היהודית ולהענות לדרישותיהם. אולי אתה בו יחיד אצל הוריך. היהודים ממש לא היו כאלה אצל צ'רצ'יל...

רמת התירוצים שלך מעוררת רחמים.

ב1944 הבריטים כבר ניהלו במזה"ת מדיניות של "אחרי המלחמה" - רצוי שתקרא קצת בנושא (רמז:
הארדנים נמצאים בגבול צרפת-בלגיה-גרמניה - ולא במזה"ת כמו שבטח סיפרו לך...).
כניעת גרמניה במאי 1945 אינה רלוונטית במאומה למזה"ת - שבו הגרמנים כבר לא היוו כל פקטור ב1944.
גזה לא מקרה שגיבוריך וקדושיך במפא"י רצו שיובס ע"י אטלי - הוא משך אותם באף (ומכיוון שבכ"ז הייתה
לו מדיניות מזה"תית של אחרי המלחמה, שבמהלכה הוא אכן נתן תשובה מתחמקת למנהיגים הציוניים
ששאלו אותו לגבי עמדתו א-ח-ר-י מאי, ו-ל-פ-נ-י יולי).

הנסיון המביך שלך להגן עליו (אפילו במחיר הצגת קדוש כמו ב"ג בתור מטומטם - שהרי זה תמך באטלי...),
הוא מביך אפילו בהתחשב בבזיון שלך לגבי גליפולי (אגב, היא כן נמצאת במזה"ת - לא, לא ליד הארדנים,
וגם לא ליד דרזדן...).

היחידי שהעלה את הרעיון הגאוני שהארדנים במזרח התיכון - הוא אתה. (כמו גם החזרה הבלתי נלאית שאתה "גילית" לי את גליפולי, עד כדי שבמהלך ההלהבה העצמית שלך כבר הגדרת את ההמצאה הזאת שלך כ"בזיון" שלי...). והאמת חוץ ממך אף אחד לא יבין מדוע. מה המזה"ת שייך לכאן? למרות עולמך הצר כעולם נמלה, המזה"ת אינו מרכז העולם, ולא היה בראש מעייניו של צ'רצ'יל. (אולי אפילו, לא נעים לשמוע, הוא היה נמוך למדי בסולם העדיפויות שלו). אגב, שכחת לציין שגם בורמה אינה במזה"ת...

אבל המצוקה שלך בולטת כאשר אתה חוזקר לדפוסים הרגילים של השטויות שלך, על ה"קדושים" שלי. את זה אתה עושה תמיד כשאינך מסוגל להתמודד ולספק עובדות.

אז תלמד משהו. ב-4 באפריך 1945 למד צ'רצ'יל הנציב הליון החדש בא"י פילדמרשל גורט מרבה להשמיע התנגדויות לתכנית החלוקה (בה תמך צ'רצ'יל) והוא מטפטף התנגדות זאת לאזני שר המושבות סטנלי.. גם השר-התושב החדש במזה"ת סר אדוארד גריג התנגד לחלוקה.. הוא רצה להחליף את המנדט ב"נאמנות,. בינלאומית. ב-29 באפרל הסביר צ'רצ'יל לממשלתו כי איי אפשר לשנות את המצב בא"י וכי יש להשאיר את השאלה "פתוחה". צ'רצ'יל היה משוכנע שהוא יזכה בבחירות ולאחריהן יוכל לישם את מדיניותו הפרו ציונית. לפניהן היה לו קושי להתמודד עם המתנגדים במפלגתו - בראשם כמובן אידן.

ואתה, אולי תספר לנו את מי מהמנהיגים היהודים הוא פגש בתקופת מערכת הבחירות ומה אמר להם.

לכן המסקנה העצובה העולה מזה היא שכנראה סיפרו לך שהארדנים הם במזה"ת - או ששוב אתה
משקר (לא באשמתך - למען המלחמה בכופרים מותר לשקר...), ואכן אני טענתי שהמלחמה כולה תמה
ב1944, ושבמזה"ת הבריטים התנהגו באותה עת, כאילו המלחמה באזור עודנה בעיצומה...

המזה"ת היה גבוה-גבוה בסדר העדיפות של צ'רצ'יל (לו טרחת לקרוא את מסמכי הבריטים עצמם,
היית קולט עד כמה הוא היה חשוב להם...), ודי עצוב שגם את זה לא ידעת (סחתין על הציטוט מביאליק,
כמעט שכנעת אותי שאתה איש-ספר, אלא שאז נזכרתי בשאר בזיונותיך באשכול הזה...).

"צ'רצ'יל היה משוכנע שיזכה בבחירות ולאחריהן יוכל לישם את מדיניותו הפרו ציונית" LOL
ענקי. אני חושב שכאן עברת בהצלחה גדולה אל הפארא-פסיכולוגיה, והצלחת לבשר לנו מה צ'רצ'יל חשב
לעשות, אחרי שיזכה בבחירות (כן, צ'רצ'יל ממש עמד להתעמת עם אנתוני אידן, שכידוע היה ממש
בן פלוגתא חריף שלו - ולא ג-ד-ו-ל מ-ק-ו-ר-ב-י-ו - על רקע אהדתו העצומה לציונות... ).
מוזר שאתה מבשר לי שכל האנשים שצ'רצ'יל עצמו ממנה לעסוק במזה"ת (נציב עליון, שני שרים
תושבים - מוין ואחריו גריג) הם כולם אנטי ציוניים. אכן, זה מלמד אותנו רבות על מה שהוא חשב
לעשות...

תקן אותי באמצעות ציטוט שמאשר את ההמצאה הזאת שלך.אם אתה יכול...


ועכשיו הגיע זמן שתלמד עוד משהו. על יחסי צ'רצ'יל אידן ועל גישותיהם ליהודים. המקור: מסמכים של הממשלה הבריטית.

ב-1943 "הסתכסכו" צ'רציל ואידן סביב פגישה שהייתה לצ'רציל עם וייצמן, בעקבותיה דיווח וייצמן לסאמנר וולס, יועצו לענייני חוץ של הנשיא רוזוולט על רעיון תכנית החלוקה וכינה אותה "תכניתו של ראש הממשלה". הדבר הגיע אל אידן שרתח מזעם וכתב לצ'רצ'יל בסרקזם:

"I do not know how far Dr Weizmann has authority to speak in your name but I am a little worried about the danger of confusion arising in Washington.

"Our present Palestine policy has been accepted by Parliament.

"I know well your personal feeling on this but there has been no discussion suggesting that the US government should be approached as regards the possibility of modifying it.

"I must also record my view that Ibn Saud would not be willing to receive Dr Weizmann to discuss the future of Palestine nor would he agree to recommend to the Arab world any scheme remotely resembling present Zionist aspirations."

על זה ענה צ'רצ'יל

"Dr Weizmann has no authority to speak in my name. At the same time, I expressed these views to him when we met some time ago and you have often heard them from me yourself."

אבל צ'רציל הודה שיש בעיה עם גילו הגבוה של המלך, שלא בטוח שישרוד עד שיהיה צורך לבצע.



"The great difficulty is the age of Ibn Saud," .

ואולי כדי קצת להרגיע את שר החוץ שלו, הוא הוסיף:
: "I regard all discussion on these points as premature at present and only liable to cause dissension."

אתה רואה. אם רוצים להתווכח צריך להביא עובדות וסימוכין...

אני מבין שאתה מתקשה לקרוא את מה שמתחת לשורות העליונות, אבל מה לעשות שציינתי במפורש
שב1944 תמה המלחמה במזה"ת, ובריטניה כבר ניהלה מדיניות שלא קשורה במלחמה באזור זה. על
כך הגבת בבשורה המרתקת שבארדנים עוד הייתה מלחמה (והתעצבנת ששועשעתי מכך שלפי דבריך
כנראה שהארדנים הם במזה"ת...).

אני מעודי לא טענתי שאידן היה חובב ציון, אבל להציג את הדיון הסתמי הזה מ1943, בתור הוכחה
לנכונות של צ'רצ'יל ל-ה-ת-ע-מ-ת עם גדול מקורביו סביב הנושא הציוני - הוא פשוט בדיחה. מאז הדיאלוג
הזה עברו שנתיים של שקט מוחלט במזה"ת - ולא ממש בוצעה התקדמות בהקשר הציוני - עד כדי כך
לא בוצעה התקדמות שב"ג הקדוש תמך באטלי ולא בצ'רצ'יל, שעברו אכן היה רצוף התבטאויות פרו
ציוניות (ברטוריקה פרו ציונית הוא בהחלט מספר חזק - במעשים, לא כ"כ - למעט בראשית שנות
העשרים, כאשר מעליו היה את לויד ג'ורג'...).

הרי טענת שצ'רצ'יל לא תמך בברעיון הציוני. הראיתי לך מה היו הקשיים שלו מבית אז אתץה מתחיל להתברבר על עימותים שהוא היה מוכן או לא מוכן לעשות. כל מה שהראיתי שהדבר לא היה לגמרי בידיו, ושהוא היה בין "הטובים".

זה שהמלחמה "לגבי המזה"ת" היתה גמורה לכל דבר ועניין - זאת חוות דעתך. אז אתה התפנית. אבל המלחמה מבחינת צ'רצ'יל לא הסתיימה...

ובכלל הגיע זמן לסיים דיוו שבו אתה מברבר ואני מספק עובדות.

לצ'רצ'יל ל-א היו קשיים מבית. אידן, שהיה מגדולי נאמניו, לא היה נכנס איתו לעימות לו צ'רצ'יל היה נחוש
לנקוט במדיניות הזו - ולו ידעת משהו על יחסי השניים, היית יודע זאת (נאמנות אידן לצ'רצ'יל הייתה
מלאה).
ג'ו, את בורותך לגבי המזה"ת כבר הפגנת פעמים רבות - אבל לטעון שב1994 עוד הייתה מלחמה
במזה"ת, זה בזיון אפילו ביחס למה שאתה מציג באשכול הזה...

האמת? באשכול הזה, הדבר היחיד שהצלחת להציג באופן מוחלט - זה חוסר יכולת מוחלטת לשלוט
במקלדת שלך, ואת חוסר הידע המדהים שלך לגבי מלה"ע השנייה והראשונה. די מדהים בהתחשב בפור
העצום שלך עלי...

אהדתו של צ'רצ'יל, כאשר תחת שילטונו בימי מלח"ע 2 לא הייתה שום התערבות של בריטניה להפסקת ההשמדה של יהודי אירופה וכאשר שערי בריטניה ומושבותיה נותרו חסומות ואטומות בפני הפליטים היהודים שנאלצו להשאר בחסות בריטניה במלכודת המוות הנאצית. אז למי בדיוק נועדה אהדתו המופלאה של צ'רצ'יל למפעל הציוני ? להקמת מדינה יהודית עבור חיים וייצמן ובני משפחתו ?

אבל כיוון שג'ו פתח אשכול פרו צ'רצ'יל, הוא מחויב להיות אנטי. זה הכל. אם שמת לב, אמרתי את אותו הדבר אך לא ירדתי לפרטים מפני שהבנתי שהוויכוח מיותר. אם אתה בכל זאת משועמם ומעוניין להמשיך איתו, תמשיך. יהיה מעניין לראות עד לאן תביא אותו

בכל פעם שאתה כותב, אנשים שוכחים שיש לגוף שלך דיעה וטיעונים מקוריים, ואנשים עלולים לחשוב
שכולך זה אחד (לא כולם נמצאים בצ'אט ויודעים שיש שלושה ממך, ואחד מהם, הוא פשוט אינטליגנטי...).

(מלבד גדוד נהגי הפרדות, שהיה פסיק קטן בתוך הכוח הנוחת בגליפולי).
צ'רצ'יל אכן דאג לאינטרסים הבריטיים, אבל הבוז הטוטאלי שלו לחיי אדם של שאינם בריטיים, הוא עובדה
שצריכה להזקף לחובתו.
חלקו במיגור הנאצים היה קטן בהרבה ממה שחושבים כאלה שקראו ספרי היסטוריה מעלי עובש...

הוא היה איש חשוב - אבל בטח לא כזה שצריך לדבר על 40 שנה למותו כעל מאורע...

לגבי צ'רצ'יל, שתקפותו לא פגה ולא יכולה לפוג גם בעתיד, הוא היותו אנטי תזה למדיניות הפיוס של צ'מברליין!! זהו לקח הסטורי ראשון במעלה שהשמאל בארץ מסרב להפנים: אויב נחוש הדבק במטרותיו, לא ניתן לרצות ולהטותו מכוונותיו ע"י מדיניות של פייסנות!!
מעבר לכך גם אני נהנה לחזור ולשמוע את נאום דנקירק, שבזמני נכלל בתוכנית הלימודים...
המסר של "לעולם לא נכנע!" אף הוא ממשיך להיות אקטואלי ביותר עבורנו על אף כל "משיחי השקר" מסוג "שלום עכשיו".

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)

מבחינת ניתוח והערכות לגבי עובדות הסטוריות וזיקותיהן לאקטואליה !!!
ולהמנע מדרדור הדיון לעלבונות הדדיים אישיים, שלא מוסיפים כבוד לאיש וחזרה עליהם במעגלים מתמשכים מתחילה כבר ליגע.

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)

כיוון שלא מגיע לוינסטון צ'רצ'יל להיות מוכפש בצורה מטופשת וירודה, רק בגלל שאני הבעתי עליו דיעה חיובית וכיוון שלא ניתן לנהל שום דיון ענייני כשאורי נכנס לאובססיית "דובון לא-לא" כנגד כל מה שאני אומר, והופך את הדיון לפארסה של שקרים קטנוניים, אני אתן פה סיכום שלי על צ'רצ'יל ותרומתו. העמדות שאני אציג מקובלות על רוב ההיסטוריונים בעולם, למעט קבוצה של "היסטוריונים חדשים" (כן, גם לבריטים יש כאלה) שמבקרים את צ'רצ'יל. אורי ישמח לשמוע שהוא נמצא בצד אחד של המתרס יחד עם דיויד אירוינג .



בלי להכנס לביוגרפיה שלו, שכללה חברות בממשלה במלחמת העולם הראשונה, פשלה קשה שלו בדרדנלים, חבורות בממשלה לאחר המדינה, בין השאר כשר המושבות (ובנושאים הללו יש לו מעורבות גם בעניין הציוני שבו לא אגע בהודעה זאת). מוצא צ'רצ'יל את עצמו ב-1929 במדבר הפוליטי, ללא תפקיד ביצועי, והוא נכנס לעמדת "מחרחר מלחמה" ומתריע בשער כנגד עלייתו של היטלר. בעוד ראשי הממשלות ממפלגתו, קודם בולדווין ואח"כ צ'מברלין, עושים את כל הטעויות האפשריות תוך "חתירה לשלום" ונסיון לפייס את המפלצת הגרמנית שהולך ותופסת עוצמה, ממשיך צ'רצ'יל מן הספסלים האחוריים של בית הנבחרים להרעיש עולמות כנגד מדיניות זאת.



ב-13 ביולי 1934 לאחר שהתפזרה הועדה המתמדת של ועידת פירוק הנשק בז'נבה אמר צ'רצ'יל בבית הנבחרים: "אני שמח מאוד על שהועידה-לפירוק-נשק עוברת מן החיים אל ההיסטוריה. הרי זה המשגה הגדול ביותר לערבב את פירוק הנשק עם השלום. כאשר יש שלום יש מקום לפרוק נשק. אבל בשנים האחרונות יש הרעה מתמדת ביחסים בין ארצות שונות, יש גידול מתמיד ברצון אע, וגידול מתמיד, מהיר בעצם בחימוש..." ובהתבוננות על גרמניה (1934!): "עלינו לקחת בחשבון כי ברגע הנוכחי שנים או שלושה אנשים , בעמדה היכולה בהחלט להיות עמדה של יאוש, שולטים על כל הארץ החזקה ההיא, שולטים על העם הזה, המדעי, המשכיל, הצייתן, הגיבור והנפלא, על אוכלוסיה של שבעים מיליון...... וכי אין כל דעת קהל מחוץ לזאת שמייצרות המכונות החדשות הנוראות הללו – השידור והעתונות הממושמעת.... שם אין עוזבים כהונת שלטון ועוברים לאופוזיציה... שם יכול אדם לעזוב את כהונתו הרמה תוך רבע שעה על מנת לנסע במכונית לתחנת משטרה וומשם אפשר שיסיעוהו חיש מהר אל מסה חמורה יותר.... וברודנות מסוג זה יש סכנה יותר משתהיה ברודנות צבאית, מפני שכאן לפניכם בני אדם שעל מנת להחלץ מן הסכנה בגדולה העומדת בפנהם מבית יוכלו לקפוץ על נקלה לתוך הרפתקה בחוץ לארץ. הרפתקה מסוכנת והרת שואה לעולם כולו."



וכך הוא ממשיך לדרוש לא להכנע, ודורש להשקיע מיד בהתחמשות: בניית מטוסים אניות תותחים שריון – ללא הרבה תועלת. נאומיו מאמריו הרצאותיו מן התקופה הם עדות לראייתו החדה והמפוכחת.



ב-1 בספטמבר 1939 פולש היטלר לפולין, ב-3 בו בריטניה (וגם צרפת) מכריזה מלחמה על גרמניה (בלב כבד למדי) וצ'מברלין מחזיר את צ'רצ'יל לממשלה בתפקידו הישן הלורד הראשון של האדמירליות. באותו לילה מנצנצים פנסי האיתות בכל רחבי הצי המלכותי: Winston is Back!. צ'רצ'יל מצורף לקבינט המלחמתי ומעבר לעבודתו בצי, הוא מעורב במרץ בכל מהלכי המלחמה. והוא ממטיר הצעות על ראש הממשלה והשרים האחרים. ב-27 לספטמבר נכבשת ורשה. האימפריה הנאצית ממשיכה לגדול. פינלנד באפריל 1940 נכבשת נורווגיה ומוקמת ממשלת בובות של המשת"פ קויזלינג.



ב-10 למאי פלשה גרמניה לארצות השפלה. צ'מברלין התפטר, וצ'רצ'יל מונה ע"י המלך לראש הממשלה. בגיל 67 התיישב האיש בכסא שבדאונינג 10, כאילו כל ימיו התכונן לתפקיד. לא היה לו הרבה זמן לחמם את הכסא. גייסותיו של גודריאן שעטו ב"בליצקריג" אל חופי האטלנטי. צרפת נפלה, וההצלחה הגדולה הראשונה של צ'רצ'יל הייתה הפינוי של הצבא הבריטי (וקצת צרפתים אתו) מדנקירק חזרה לאי הבריטי. צ'רצ'יל הגדיר את המבצע, שהחזיר הבייתה 330,000 חיילים שהיו מכותרים ע" הצבא הגרמני כ"נס".



שלושה שבועות אחר כך, צועד היטלר ברחובות פריז. חשכה יורדת על אירופה. כל מערבה כבושה ע"י גרמניה. ספרד בת ברית של היטלר, איטליה של מוסוליני גם היא. בריטניה ניצבת יחידה נגד היטלר שנהנה מברית עם סטאלין הסובייטי, ומהנטרליות של רוזוולט האמריקאי. ויש כאלה הגורסים בבריטניה שיש להכנע, לנסות לפייס את היטלר. הדבר לא עלה בכלל בדעתו של צ'רצ'יל, שכבר בנאום דנקירק (לפני קריסתה המוחלטת של צרפת) רמז לכך שבריטניה תמשיך להלחם: "אם יהיה צורך – משך שנים, אם יהיה צורך – לבדנו"!

צ'רצ'יל מדבר ידשירות אל עמו, מלהיב את רוחו לעמידה איתנה, מבקר בשכונות החרבות שנפגעות מההפצצות הגרמניות ב"קרב על בריטניה" שהחל, ומעל לכל הוא פועל להפניית כל הכלכלה לייצור נשק. ברגע זה אין לצבאו כמעט שום נשק אחר מאשר רובים. יש לו חמש מאות תותחים ומאתיים טנקים כבדים או בינוניים.



ב-19 ביולי פונה היטלר מעל בימת הרייכסטאג אל בריטניה ואומר: "אינני רואה כל טעם לכך שתימשך המלחמה הזאת. לבי דואב למחשבה על הקרבנות אשר תדרוש..." בעקבות זה פונים שגרירי שוודיה, ארה"ב והותיקן לצ'רצ'יל לשקול את ההצעה. צ'רצ'יל כתב למלך שוודיה: "...המאורעות הנוראים האלה הטביעו על דפי ההיסטוריה הארופית כתם בל יימחה. ממשלת הוד מלכותו אינה רואה בהם סיבה קלה שבקלות לסגת אף כהוא זה מעקרונותיה והחלטותיה כפי שפורשו באוקטובר 1939. נהפוך הוא. כוונתם של חברי ממשלת הוד מלכותו להמשיך במלחמה נכגד גרמניה בכל האמצעים שברשותם, עד אשר יישבר ההיטלריזם סופית וייגאל העולם מן המארה שהביא עליו איש רשע, נתחזקה כדי כך שהם בוחרים להספות כולם בחורבן המשותף מאשר להכזיב במילוי חובתם." ובבית הוא מפרסם הודעה לעתונות: "רוה"מ מבקש להודיע כי האפשרות של נסיונות פלישה גרמניים לא חלפה כל עיקר. העובדה שהגרמנים מפיצים עתה שמועות שאין הם מתכוונים לפלישה, יש לנהוג בה חשדנות כפליים מזו שבה מתיחסים לכל מוצא פיהם. הרגשת כוחנו וכוננותנו הגוברים אל לה להביא לידי רפיון כלשהו בדריכות או בערות הרוחות"



אבל צ'רצ'יל לא רק עוסק בהאדרת רוח עמו. הוא מעורב בייצור הנשק לפרטי פרטיו. המטרה העיקרית כעת היא להצטייד ולהתחמש כדי לעמוד בפני הנאצים – קודם למיגננה ואח"כ למתקפה.

ב-1940 מייצרת התעשיה הבריטית:

1400 טנקים לעומת 1600 טנקים שמייצרים הגרמנים (בעוד האמריקאים מייצרים 300)

263,000 טון אניות לעומת 28,000 טון של הגרמנים (צוללות בלבד) (52,000 האמריקאים)

15,000 מטוסי קרב לעומת 10,000 של הגרמנים (ו-6,000 האמריקאים)

ובשנה זאת הסד"כ הוא

2,212,000 בריטים, 5,600,000 גרמנים (436,000 אמריקאים)



ב1941 המספרים גדלים

4,800 טנקים לעומת 3,800 טנקים שמייצרים הגרמנים (בעוד האמריקאים מייצרים 4,100)

437,200 טון אניות מלחמה לעומת 147,000 טון של הגרמנים (צוללות בלבד) (219,000 האמריקאים)

20,100 מטוסי קרב לעומת 11,000 של הגרמנים (ו-19,400 האמריקאים)

ובשנה זאת הסד"כ הוא

3,278,000 בריטים, 7,200,000 גרמנים (1,795,000 אמריקאים)



הגידול המרשים בארה"ב שעדיין נחשבת ניטרלית עד סוף 1941 – הוא אחד מן ההישגים של יחסיו הקרובים של צ'רצ'יל עם רוזוולט, שמעריך שכניסת ארה"ב למחמה בלתי נמנעת, אבל גם הוא מתמודד עם קונגרס "שוחר שלום" ובדלני.



בכל אופן 1941 היא שנת המפנה המהותי הראשון, כאשר שני ארועים יזומים ע"י האויב מוציאים את בריטניה מבדידותה. ביוני פולש היטלר לרוסיה, ובדצמבר מפציצים היפנים את פרל הרבור. ב-1942 מתיצבות בעלות הברית נגד המפלצת, ומתחילה התקווה למתקפה, לאחר שהבריטים הצליחו לעמוד בפני הצורר. לקראת סוף השנה חוגגים הבריטים את הנצחון המשמעותי הראשון: התבוסה שמנחיל מונגומרי לרומל באל עלמיין. חצי שנה אחר כך (ביולי 1943) משמשת אפריקה המשוחררת כקרש קפיצה לפלישה לסיציליה ומשם לאיטליה. בריטניה וארה"ב מתעודדות מהתבוסה שמנחיל סטלין לגרמנים בסטלינגרד.



במהלך השנה מתחילות הכנות לפלישה הגדולה ליבשת אירופה למיגור הנאצים. צ'רצ'יל מהווה ציר מרכזי בדיונים הללו. התכנית שנקאה "אוברלורד" הייתה להנחית בנורמנדי 135,000 חיילים ו-20,000 כלי רכב. חמשת החופים עליהם נחתו בנות הברית התחלקו כך: שניים לאמריקאים, שניים לבריטים ואחד לקנדים. צ'רצ'יל שמר על "רוב" של צבא הוד מלכותה...



בנות הברית נצרכו לעוד כמעט שנה כדי לסיים את המלחמה. אך בשנה זאת כבר הייתה התקווה בלב כולם. תקווה שב-1939 ו-1940 קננה רק בלבבות מועטים נוסף לזה של צ'רציל.





אפשר כמובן לעשות הרבה ספקלוציות. אבל לרוב מוחץ של ההיסטוריונים אין ספק, שתפקודו של צ'רצ'יל במלחמה הזאת, הוא הוכחה לאסכולה שטוענת שאישים מעצבים מאורעות ולא מאורעות מעצבים אישים. הכרת כל מדינאים הבריטים האחרים נותנת תימוכין לסברה שכל אחד אחר – מלבד צ'רצ'יל היה מתפתה להצעות ה"שלום" של היטלר, ואירופה הייתה עלולה להראות אחרת לחלוטין.

http://www.fiftiesweb.com/usa/churc...ght-beaches.mp3
מתוך האתר: http://www.fiftiesweb.com/great-speeches.htm - בנסף לנאומים המוקלטים ניתן לקרוא באתר גם טקסטים מלאים של הנאומים.

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)