 |
25-01-2005, 23:32
|
|
|
|
חבר מתאריך: 09.12.03
הודעות: 1,870
|
|
|
יפה מאוד!!
טוב אז ככה אתם בטח שואלים את עצמכם מי היה האיש הזה שמו המלא קודם כל הוא זאב איצקוביץ
בואו נתחיל בזה שהוא היה ממקימי הפלי"ם כלומר הוא היהאחראי על דיווח אישי לדוד בן גוריון ואימון הצעירים בפלים,במלחמת העצמאות ולאחריההוא היה אחראי על הרכש של המדינה בתחום הימי בין היתר הוא הגיע לאיטליה ורכשמהקומנדו האיטלקי את סירות הנפץ שהטביעו את האמיר פארוק והוא גם היה אחראי עללהסביר ללוחמי הקומנדו איך הסירות הללו עובדות כמו כן הוא גם הגה תוכנית להעבירלישובי הנגב הנצורים מזון באמצעות הים כמו כן הוא היה נותן דיווחי מצב אישיים לבןגוריון לדוגמא כאשר היה חשש כי המצרים עלולים לטבע ספינות מעפילים הוא פשוט בא לבןגוריון ויצא עם צ'ק לקנות ספינות טורפדו לאבטחת המעפילים
אני אביא פה קטעים מספר שיש לי על תולדות הימאות הישראליתמאמין שזה יעניין כמה ממכם
ב 1925-1927 הקימה 'ההגנה' את קבוצות 'נערי הירקון' בת'א, שמטרתן הברחת נשק. בראשית שנות השלושים הקימו דר' בטר וזאב הים בחיפה את אגודת 'השחיין' (שלימים שינתה את שמה ל'דולפין'). הגרעין הראשון של חברי האגודה היה קבוצת צעירים, רובם חניכי "צופי ים" בחיפה אשר שרתו כקשרים עוד בימי מאורעות תרפ'ט.[1][1] אגודה זו שפעלה תחת מסווה של מועדון ספורטיבי קמה מתוך מגמה להוות גרעין ימי בארגון ה'הגנה' החיפני, ומטרתו רכישת נסיון ימי, בעיקר בתחומי הורדת אנשים ונשק. רוב אנשי האגודה שובצו בעבודות בנית הנמל שהחלו בתקופה זו וכך זכו להכשרה בתחום זה. זאב הים מספר כי הבחורים שובצו בחוליות ימיות שארגנו המהנדסים הבריטיים והצטינו בצלילות ושחיה.[2][2] פעילות האגודה התרכזה בעיקר בהורדת מטענים קטנים מאניות שהבריחו נשק, בעיקר מאניה איטלקית אשר הגיעה בכל יום חמישי בערב.[3][3]
במהלך פברואר מבקש בן גוריון נתונים ותכניות הן מאנשי הממסד האזרחי והן מהפלמ"ח. ב 2.2 הוא מבקש מזאב הים תכנית כלהלן:" א. כח ימי להעביר אנשים, מכשירים ומזון לנגב ולגליל המערבי. ב. כלים להעביר אנשים ומכונות כבדות לאילת. ג. כח ימי להגנת החופים. ד. תכניות לאימון אנשים לתפקידים הללו. ה. תקציב"[4][1] בן גוריון מתיחס למעשה לאותן משימות אותן ראו מילר ומאירוביץ (אם כי ביתר פרוט): משימות הובלה חופית ואספקה והגנה חופית. אין פרוט לסוג ההגנה הנדרשת, כמו שאין התיחסות בנקודה זו לסוג האיום הצבאי.[5][2] זאב הים נותן מענה למשימות. הוא מצביע בדרום על קשיים הנובעים בעיקר מהצורך במעבר במים טריטוראליים מצרים או סעודיים (לפני ואחרי המעבר בתעלת סואץ), מהעובדה כי חוף המדינה העברית אינו מגיע עד לנגב, אולם מציע פתרונות. לדעתו ניתן יהיה בציוד הקיים לבצע את מרבית המשימות. זאב הים מפרט את רשימת הספינות הנמצאות ברשות היהודים בארץ, כולל בעיקר אניות של חברות דייג וסחר פרטיות, וכן הסירות של אגודות הספורט וקיבוצי הדיג. הוא מציע רכישה נוספת של סירות מנוע, רפסודה לשימוש בים הפתוח (אותה ניתן לרכוש אצל עודפי הצבא), שתי פולשות גדולות (ניתנות לרכישה בקפריסין), פולשות קטנות שניתן להוביל על אנית משא, סירות תותחים דומות לאלו הנמצאות בידי הצבא (וספק אם יועברו לידיים יהודיות לאחר העזיבה) וטורפדות להגנה הימית. לעזרת הטורפדו הוא מציע תחנת רדאר על הכרמל, ונוספת במקום גבוה בין נתניה לתל אביב. תכניתו של זאב הים תואמת את ההצעה של מילר ושל מאירוביץ לבסס את ההגנה הימית על ספינות טורפדו. הוא גם מנמק את הצעתו באותם יתרונות שנתנו חבריו (החזקה זולה, ניידות, דרישת צוות מאומן קטן יחסית).
ב18.2. הגישו מאירוביץ' וזאב הים לבן גוריון תכנית נוספת לרכישת ציוד ימי. התכנית מפרטת רכש מידי של נחתות טנקים, נחתות רכב, סירות משמר למטרות הובלה ואספקה ימית.(עם פרוט מחירים ונתונים טכניים). לטווח של חודש חודשיים הוצע לקנות סירות סיור, טרפדות, סירות משטרה למטרות שמירה מפני חבלה ערבית והתקפות. בהתיעצות עם אש לינקולן הוא הציע לרכוש משחתת, קורבטות, ספינות תותחים מזוינות, סירות משמר וסירות טורפדו, בעיקר כנגד הצי המצרי. בהמשך ניתנות הנחיות ליצירת קשר עם יועצים ימיים בארה"ב, בעיקר עם פול שולמן, בענין הכלים הדרושים לנו להגנה ימית של הארץ.[6][1] הפעילות הזו התבצעה, כאמור, מתוך ראית צרכי מפעל ההעפלה, אולם כפי שהעיד זאב הים עצמו, היתה כאן מחשבה על ניצול יעיל של הכלים בכח הימי כשיקום. בן גוריון עדיין מהסס, אולם הוא מציין שוב באותו יום על שליחה מידית של זאב הים לאיטליה, שיבדוק דרך עדה סירני את אפשרויות הרכש שם. הכלים אשר נרכשו לבסוף ע"י זאב הים (בסיוע אפרים אילין, איש המוסד לעליה ב') היו 12 סירות בעלות ראש נפץ, אשר שימשו להטבעת אניות עץ (והיו בשימוש הקומנדו האיטלקי). כוונתו של זאב הים היתה להשתמש בסירות אלו כסירות הצלה על ספינות המעפילים, ושיוכלו לשמש גם להתקפת האויב בשעת הצורך.( אלו היו ה"חזירים" אשר שימשו מאוחר יותר את אנשי החבלה הימית בטיבוע ה'אמיר פארוק') [7][2]. ב 15.3.דיווח מאירוביץ על רכישת מס' נחתות, אשר לא יכנסו לשירות בזמן הקרוב[8][3]. זאב הים עסק בעוד פעולות רכש, במקביל לפעולות הרכש של שליחים מהמוסד
ב 20.2 בן גוריון מזמן אליו את יוסף טרס, מרכז ההכשרה הימית בסוכנות (בוגר ביה"ס הימי בחיפה ובעל נסיון ימי). טרס מציע הקמת מטה ימי :"אבל רואה רק איש אחד מתאים – זאב הים, אם כי לדעתו הוא יותר איש חזון מאיש מעשה. בין הכוחות הימיים בארץ הוא מציין (משה) אברמסקי (רב חובל, פיילוט בנמל חיפה, בן 40), (אליעזר) חודורוב – רב חובל, איש קשה לבריות. שמואל טנקוס, מדריך טוב. ישראל לסקוב (אחיו של חיים), ימאי טוב (עובד ב"העוגן"). אברהם זכאי, יוסף טרס. הוא מיעץ להביא קומנדר זליגמן מאנגליה. היה משרת בליווי (שיירות) על קורבטים. ליוסף טבנקין אין כל נסיון ימי".[9][1] המטה המוצע מורכב בעיקר מאנשי ים מקצועיים. מקרב אנשי הפלי"ם מוצעים רק טנקוס וזכאי, בגלל נסיונם הימי. טבנקין לא נשקל כאיש ים, ולמעשה פיקודו על הפלי"ם היה במסגרת פיקודו על הגדוד הרביעי של הפלמ"ח ולא מתוקף היותו איש ים. יחד עם זאת ישנה התעלמות מיכולתו הפיקודית של טבנקין. יש להדגיש כי למרות האמירה החד משמעית כי רק זאב הים יכול לעמוד בראש המטה הימי, הרי בן גוריון כבר שלחו למשימות רכש באיטליה, ולכן הוא לא ייעד אותו ככל הנראה למשימת פיקוד.
בניגוד לתכניות הקודמות, הפעם מורה בן גוריון על ביצוע. זאב הים נשלח למחרת לאיטליה לבדוק אפשרויות רכישת ספינות מוטור מהירות, פולשות וטורפדו.
[10]] חשוב לציין כי בניגוד למילר, בן גוריון רואה את פוטנציאל האיום של מדינותערב. בשלב זה הוא אוסף נתונים על ציים ערביים, בעיקר הצי המצרי, מתוך התיחסות לסכנהפוטנציאלית של איום ימי. למרות זאת, סכנת פלישה ימית לא נתפסה כאיום המרכזי מצדהמצרים. וראה בהרחבה בפרק ב'.
סירות הנפץ נרכשו באיטליה ע"י זאב הים (בסיוע לובה אליאב). הן היו למעשה סירות מנוע מעץ, בעלות תחתית שטוחה שיכלו להגיע למהירות של 32 קשר. ברך המנוע שלהן ניתן היה להרמה, כך שהסירה יכלה לעבור מעל רשתות מגן. בחרטום היה מקום לשלוש מאות ק"ג חומר נפץ שהופעלו בעזרת מוט שבלט מהחרטום. הסירה הופעלה ע"י מפעיל אחד שהיה צריך להתקרב למטרה, לכוון לעברה את הסירה ולקפוץ למים. לסירות היו הצלחות במרס 41', כאשר האיטלקים הצליחו לחדור עם 6 סירות למפרץ סודה בכרתים וטיבעו את הסיירת יורק ושלוש מיכליות בריטיות. זאב הים רכש שש סירות כאלו, ואפרים איילין, איש הרכש של המוסד שעזר לו, הצליח לגייס את לוחם השייטת העשירית האיטלקית פיורנצו קפריוטי שהסכים לבוא לארץ להדריך את האנשים על הסירות.[11][1]
מחלקת מודיעין ימי: בסוף יוני 48', במסגרת ראורגניזציה כוללת במערך המינויים, הכניס בן גוריון שינויים גם במערך המודיעין הכללי. הש"י פורק ובין הגופים שהוקמו היה "שירות מודיעין" שתפקידיו כללו :"מודיעין קרבי, ביטחון מבצעים (שדה) וריגול נגדי, צנזורה והאזנה"[12]. ב2.7.1948 הושלמה מלאכת פירוק הש"י למרות התנגדותו הנחרצת של ידין ראש אג'ם, שלא רצה בביטול מח' המודיעין של אג'ם. כפשרה הועמד בראש שירות המודיעין איסר בארי, אולם סגנו מונה הרצוג, שהיה מיומן בנושאי המודיעין משרותו בצבא הבריטי. הרצוג גם מונה להיות המקשר בין שרות המודיעין למטה, כלומר האיש שיעמוד בקשר ישיר עם בן גוריון. ידין עוד המשיך שבועות אחר כך להדגיש את זיקתו של שירות המודיעין לאג'ם, לציין את היותו של איסר בארי ראש השירות ולהתעלם כמעט לחלוטין מהרצוג, שלא היה איש ה'הגנה'.
שירות המודיעין הכללי, שהלך ונבנה תחת שרביטו של הרצוג, היה מודיעין יבשתי בעיקרו. הרצוג קרא סביבו אנשי מודיעין מקצועיים יוצאי הצבא הבריטי, ושילבם יחד עם יוצאי הש"י והמסתערבים. הוא הכפיף את מערך האיסוף לכללים צבאיים, גיוון את מקורות האיסוף והקים ענף למחקר שטח[13]. מודיעין חיל הים התפתח באופן איטי יותר, תחילה כמחלקה באגף המבצעים של החיל החל ממאי 48'. קצין המודיעין הראשי של החיל מונה שמעון הורן ולצידו קמנ'ים מחוזיים בדרום (איש הש'י לשעבר עמנואל טולצ'ינסקי ואחריו יוסף ורטהיים) ובצפון (איש הפלי'ם לשעבר זלמן פרח)[14].
עיקר הפעולה של הקמנ"ים המחוזיים היה באיסוף מידע מתצפיות החוף של החטיבות שהוצבו בהוראת המטכ"ל מבת - ים ועד נהריה. מטרת התצפיות היתה לדווח על תנועת כלי שיט בקרבת החופים, כולל תיאור הכלי, כיוונו, מרחק מהחוף, מהירות, חימוש והדגל שהניף. המודיעין הימי באותה תקופה היה מוגבל למודיעין חופי בלבד. מאחר ועדיין לא נקבע יעודו של החיל באופן סופי, גם אי אפשר היה לכוון את איסוף הידיעות למטרה מוגדרת יותר. מודיעין חיל האויר תרם ידיעות על תנועת כלי שיט מול חופי הארץ ושכנותיה, וכן הושגו ידיעות מקצין הקישור הימי לאו"ם (זאב הים).[15] באוקטובר 48' מוגדרת כפיפותו של מודיעין חיל הים למודיעין הכללי בנושאי בטחון, צנזורה וריגול נגדי. נקבע כי תכנון פעולת מודיעין חיל הים תהיה אוטונומית לחיל הים. דרישות לצילומי אויר ידורגו ע"י מודיעין כללי, וקצין מודיעין חיל הים יהיה שותף לישיבות בדבר דרוג משימות המודיעין הכללי[16].
בשלהי נובמבר 48' מתכנסת ישיבה של אגף החקר של משרד החוץ עם נציגי חיל הים. חיל הים נזקק (כמו חיל האויר) למודיעין בחו"ל, ולכן עבד בשת"פ עם אגף החקר של משרד החוץ. ידיעות חו"ל אמורות היו לתת מענה בכל הקשור לנושאי רכש אפשרי, וכן לרכש והכשרה של הציים הזרים. בפגישה של הורן עם דוד מגן (קצין שירות המודיעין שטיפל במחלקות המודיעין של החטיבות) התלונן הורן כי אגף החקר מגביל את צעדי אנשיו שנשלחו לנמלי הים התיכון לצרכי איסוף נתונים. מטרת הורן היתה אז להשתמש באניות נושאות דגל ניטרלי לשם חדירה לנמלים ערביים למטרות סיור וחבלה. הוא ביקש להציב סוכנים בחלק מהנמלים לשם איסוף ידיעות וביצוע חבלות. בסוף נובמבר סיכם הורן עם 'אגף החקר' את סדרי העבודה בניהם, ועיקרו צירוף אנשי ים לתחנות "דעת" בחו"ל בנושאים ימיים[17]. הצעתו של הורן התבססה על בנימין כהן, יוצא הצי הבריטי, שהציע להקים רשת כזו לאור קשריו הרבים עם אנשי ימיה בחו"ל (הוא אינו איש מודיעין). הוצע כי הרשת תנוהל ע"י רשת המודיעין המרכזית, כי ימונה קצין מחיל הים אשר יהיה ממונה על העניינים הימיים והוא יעמוד תחת פקודת המחלקה המדינית. אינפורמציה ימית שתאסף ע"י הרשת תועבר לחיל הים, ואינפורמציה אחרת הנושאת אופי פוליטי למשרד החוץ.[18]
אפיק אחר של מודיעין הוצע ע"י רב החובל יעקב איפלנד בספטמבר 48'. הוא הציע להסב חלק מספינות המעפילים המושבתות לספינות סוחר, שיפליגו בקווי מזרח הים התיכון והים השחור. הוא הציע להקים בקרב צוותי הספינות רשת מודיעין שתתבסס על קשרים עם ספנים ערביים איתם יפגשו בנמלים נייטרליים.[19] הצעה זו לא מומשה.
ערב "מבצע חורב" (22/12-8/1/49) בו יועד לחיל הים תפקיד משולב עם כוחות האויר והיבשה, סוכם על הידוק שתוף הפעולה בין מחלקות המודיעין של חיל הים לזו של חיל האויר ושל חזית ד'. חיל הים ביקש צילומי אויר של נמלים וספינות. סוכם שמודיעין חיל הים יתקשר עם מודיעין חיל האויר ויעבירו את סיכום הידיעות למטה חיל הים וחיל האויר.[20] החל מה20 בדצמבר סוכמה עבודת המודיעין של חיל הים בפירסום יומי - כנראה כחלק מההתארגנות לקראת מבצע "חורב". עיקר הידיעות היה על הנעשה בנמלי אויב, ההגנה על הנמלים ועל החופים, ספינות, חימושן, סדרי הפלגתן וביקורת אניות הנכנסות לנמלים. מידיעות סוכני "דעת" הגיעה אינפורמציה על רכש ערבי ואימוני כוחות. עיקר הידיעות התרכז בצי המצרי. כמו כן פורסמו ידיעות בדבר הצי הבריטי, וציים אחרים.
שירות הידיעות הצעיר של הצי עדיין לא היה מגובש מבחינת הגדרת יעדים ומטרות. הורן עסק גם בהעברת ידיעות על רכש אפשרי, וגם בידיעות מהעיתונות הערבית על ארועים "הסטוריים", כגון טיבוע "המלך פארוק", (22/10/48) על המורל הירוד של מלחי האויב (בעיקר המצרים) ועל התעמולה האנטי יהודית המופצת בארצות ערב. מלבד זאת היתה בחיל הים מחלקה לתנועת אניות אזרחיות שהתחקתה אחר תנועת אניות הנושאות מטענים המיועדים לארצות ערב. מנגנון הקישור לאו"ם נוצל דרך זאב הים, מתוך מטרה לדלות אינפורמציה על ציי האויב באמצעות המשקיפים הזרים המוצבים בהם. מחלקה נוספת שהחלה להתפתח בראשית 49' היא המחלקה ההידרוגרפית, שעסקה בחקר הימים והחופים בהם צפוי היה החיל לפעול. העובדה כי לא גובשו מטרות ואי היכולת להגדיר יעדים ברורים לטווח ארוך השפיעו על הרכש בחיל, שלא היה סדיר ושיטתי עד לאחר המלחמה. הידיעות על היכולות הימיות של ציי האויב לא הובאו לידי ביטוי בתכניות הרכש במהלך המלחמה, אלא רק לאחריה.
חשוב לציין כי הידיעות על חימוש הכלים הן בדרך כלל בגדר השערה. הן נשענות על הסד"כ המופיע בפירסומי ה Janes לפי התקן האורגינלי, אולם לא תמיד יש אימות כי אכן הן מצוידות בציוד המלא. אין כמעט ידיעות על כ"א, ידוע רק התקן, שוב לפי הjanes . מצב זה הינו בעייתי מאוד מבחינת הערכת כוחו הראלי של צי האויב. ההערכה בהכרח חיבת להתיחס לכח פוטנציאלי, אולם אין אימות בדרך כלל ליכולת האמיתית מבחינת חימוש, כ"א, ויכולת מקצועית. אימות כזה ניתן היה ללמוד רק על פי היכולת אותה הפגין צי האויב (ובד"כ הצי המצרי) בשטח.
ב 31.10.1949 פורסם דו"ח על מבנה מחלקת מודיעין ימי. בעקבות הדו"ח הועבר הפיקוד מצבי קוחנובסקי ליעקב פיש. חיים רפאלי פיקד על המחלקה הטקטית שכללה מח' מחקר, מח' ציים זרים וארכיון. בארכיון נשמרו, תועדו ומיונו מסמכים שהגיעו, כולל צילומי אויר. במקביל הוציאה המחלקה עדכוני מודיעין תקופתיים. מח' ציים זרים עסקה בתיעוד כל תנועת האניות בים התיכון אשר הינם מענינה של מדינת ישראל. יש מח' נמלים, מחלת צילום, מח' הדרוגרפית, מח' מטאורולוגית. אחת השאלות שנותרה בעיתית היתה שאלת שיתוף הפעולה בין מודיעין חיל הים למשרד החוץ בענינים ימיים. בנובמבר 49' הוחלט על הקמת משרד משותף בחיפה, בו ישרתו קצינים ממודיעין חיל הים וגם ממשרד החוץ. מודיעין חיל הים יתן גישה חופשית לחומר רלוונטי הנמצא ברשותו. מנוסח הדיווח על ההחלטה נראה, כי ההסכמה בין שתי הזרועות לא היתה קלה, וצריך היה להסדיר את הפעילות המשותפת בניהן.[21]
[12] גלבר, גרעין לצבא עברי, עמ 419.
[13] בראש ענף המחקר הועמד פרופ' אברהם רייפנברג, מומחה לתורת הקרקע יוצא הצבא הבריטי שנקרא מהאוניברסיטה העברית. גרשון דרור, ששירת במלחמה בצנזורה הבריטית הועמד בראש ענף צנזורה והמתמטיקאי פרופ' גיליס ששירת במערך ההאזנה הבריטי הועמד בראש ענף המודיעין האלחוטי שפעל עד כה באורח מאולתר. גם בראש המחלקות המקצועיות האחרות הועמדו בעיקר יוצאי הצבא הבריטי, שעסקו בתחומי המודיעין בעת מלחמת העולם. הכישורים של יוצאי הש'י נוצלו בעיקר בתחום האיסוף בשטח.
[14] גלבר י', ניצני החבצלת, עתיד לצאת בהוצ' משהב"ט. (להלן: גלבר, ניצני החבצלת).
[15] שם, וראה למשל מכתב מודיעין חיל האויר אל מודיעין חיל הים מ15.7.48 א"צ, תיק 6/1137/51/340 דו"ח של זאב הים לברוך מ27.7.48 ג"מ, תיק 2426/6.
[16] מיגאל ידין למטה שרות המודיעין הכללי ולמטה חיל הים, 20.10.48, א"צ 1408/52/63.
[17] תזכיר של הורן לראש אגף מבצעים של חיל הים מ27 בנובמבר 1948 על הצעת הסכם לשיתוף פעולה בין בחוץ לארץ בין אגף החקר של משרד החוץ לבין מודיעין חיל הים(א"צ תיק 2540/50/199).
[18] סיכום דברים מישיבה עם באי כח חיל הים, מיום 26.11.48, א"צ 73/52/195.
[19] גלבר, ניצני החבצלת.
[20] שם, סיכום ישיבה מה8 דצמבר 1948 על שיתוף הפעולה בין חילות הים והאויר (א"צ תיק 6/137/51/284)
[21] ממודיעין למפקד חיל הים, 2.11.49 א"צ 844/52/231.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
