08-02-2007, 20:07
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.01.07
הודעות: 630
|
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי Delta
כמה הערות:
1)מוקש נ"ט יכול להגיע למשקלים שבין 10 ל-15 ק"ג,מטעני צד במשקל כזה לא כל כך נפוצים.
לכן לא נכון להגיד שמטען צד לרוב ישקול יותר ממוקש נ"ט.
אמנם מוקשים יכולים להגיע למשקל כזה וזהו הטווח העליון של המוקשים הישנים אבל מוקש מודרני לרוב ישקול טיפה פחות (7-10) כיוון שהוא לרוב נועד לגרום לפריסת זחל או חדירה של גחון הטנק בעזרת ליינר. לגבי מטעני צד נגד רכב, ככל שאני מכיר זהו הטווח התחתון של המשקל שלהם כיוון שלרוב הם אינם בעלי חנ"מ תיקני אלא אילתור חלש יותר ולכן הם נדרשים להיות יותר כבדים כדי להגיע לאפקט רצוי.
2)מדוע אינך מסכים שמטעני גחון הם מטענים? קצת מזלזל לקרוא למשהו שיכול לפזר טנק מרכבה "מכשול",לא בהכרח הררי.מטענים לכל דבר,עם מגוון של אפשרויות הפעלה.
צריך להבדיל בין מטען שמטרתו היא מטרה טרוריסטית של השמדת מטרה מוחלטת ובעיקר כואבת ליריב (וכאן אנחנו נכנסים להבדלים בין טרור, גרילה ולחימה) ובין מוקש הנטמן בתוך ציר הררי, ציר חיוני שמטרתו לעכב את כוחות האויב ולשלול מהם לטווח זמן מוגבל את השימוש בציר. במקרה של הקיץ האחרון אפשר לראות בבירור כי הצירים מוקשו על מנת למנוע מצה"ל שימוש בהם כדי לעכב אותו בהתקדמות אל עבר מטרתו. עוצמת המטען נגזרת מהאפקט הרצוי. באותה המידה, אש"ף והסורים פיזרו אלפי מקבצי מוקשים על הצירים במלחמת לבנון הראשונה. המטרה היא אותה מטרה, שלילת השימוש בציר. האפקט הנלווה של גודל המטען הוא השמדת המטרה. לכן אנו נראה שימוש מועט יחסית במטענים אלו בנקודות מעבר הכרחיות כיוון שלטמון מספר רב של מטעני על כאלו הרחבי הגזרה הוא לא אפקטיבי ומאוד יקר לביצוע. כל הכוחות בלבנון שעלו על מטענים כאלו ואם זכרוני אינו מטעה אותי היו בדיוק 2 כאלו נפלו למלכודת אכזרית שהיתה ידועה. גם הטנק שנכנס בעקבות החטיפה לא היה צריך לעלות על הציר וגם המג"ד קיבל הוראה מפורשת שלא לעלות על הציר. בהגדרה הצה"לית אין דבר כזה, מכשול מונע אלא רק מכשול מעכב ובאמת יש פיתרון לבעיה שמעכב את התקדמות הכוחות.
3)מטען קלע כיפתי-מכונה בכוחות הביטחון "כלי-ואזאנה",מטען קלע לכל דבר,רק שבמקום קלע(או כמו שכינית אותו "בזנט")החנ"מ עוטף מאות כדוריות רסס.בעת הייזום נורה סילון של רסס לעבר המטרה.
יעיל מאד נגד אדם ורכבים לא ממוגנים.טווח יעיל-250 מטר.
אני לא מכיר את הכינוי כלי-ואזנה. השם המקצועי הוא מרק"מ (ככל שאני זוכר). החנ"מ לא עוטף את הכדוריות אלא בעל כיוון יזימה אחיד המשתמש בעקרונות הניפוץ כדי להכיוון את מעוף הכדוריות. הכדוריות מקבלות תנע מגל הניפוץ עפות לעבר המטרה במהירות ואנרגיה גבוהה. הטווח שאתה מתאר הוא בערך נכון וזהו מטען יחסית כבד למטעני נ"א וזה נובע והצורך להעניק אנרגיה רבה לכדוריות כדי שיהיו בעלי חדירות גבוהה. הסיבה שקראתי לקלע בזנ"ט היא כי זה בדיוק מה שזה. מוט מוארך של פלדה או מתכת כבדה אחרת, שכל מטרתו היא לחדור את המיגון. בזנ"ט זה סתם כינוי.
4)כיום השימוש בצליפה לעבר מטענים בעת ביצוע עבודה על זירה לא מתבצע על ידי חבלני הצבא(ס"פ),
לצורך צליפה מרחוק משתמשים בצלפים(בעיקר צלפי בארט) מכוחות חי"ר.התחמושת בה משתמשים היא תחמושת ח"ש מצית.
מג"ד או מח"ט ששולח צלף חסר ניסיון לתוך זירת מטענים בלי סיבה הוא פושע. רק בזמן מלחמה אני הייתי חושב בכלל על סיטואציה כזו הזויה שלא להשתמש ביחידה מקצועית שזו מטרתה ולהעדיף צלף. ס"פ היתה היחידה שהכניסה את השימוש בנשק צליפה כבד כתחליף לאילתור מק"כ שעדיין קיים אצלהם. לי אישית יצא לעבוד הרבה עם חבלני המשטרה בעזה והם באמת מעדיפים את הבארט מתוך נוחות עבודה של ירי. נשקי הציד יימצאו על הרובוטים.
5)כדי ליזום חומר נפץ לא תקני צריך הרבה פחות מאשר 7.62.יותר בכיוון של טילטול חזק מדי או חשיפה מוגברת לאור.
לא מסכים. טווח הרגישות של חנ"מ לא תיקני הוא רחב אבל אם הרגישות שלו היא כזו גבוהה כמות טעויות הייצור והמוות של המחבלים תוך כדי תהליך הייצור היתה גבוהה מאוד. כיוון שאין להם רצון כזה למות בלי סיבה אז הם משקיעים זמן בלימוד הכימיה של ייצור חנ"מ יותר אדיש.
|
_____________________________________
The Chrismas Truce
המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')
|